קרבן העדה/שבת/ח/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' תרווד. כף:

חף. שיני הפותחת:

כרכוד. עץ יש לאורגין וראשו חד:

כדי לזרוק בבהמה. דלא טרח איניש למשקל צרור משום עוף להבריחו דבקלא בעלמא סגי:

גמ' סרגיד. היא הפותחת עצמה ל"א סרגיד הם השיניים הקבועים במנעול:

תמן תנינן. בכלים פי"ד:

ניטלה חפין. ועדיין יש נקבים במפתח טמא מפני הנקבים שמכניס אותן נקבים בשיני המנעול ופותח:

טמא מפני חפים. שמכניס החפין בנקבי המנעול ופותח:

תמן הוא עביד חף. התם קורא חף השינים שבמפתח:

ה"ג והכא הוא עבד חף סרגיד. פי' כאן קורא חף למפתח עצמו ולל"א ה"פ דהכא הוא קורא חף לשיני המנעול:

תמן תנינן. לקמן פ' כל הכלים:

והכא את אמר הכין. דסגי לגרור בו ראש הכרכוד שהיא שיעורא זוטה:

כאן בעבה. זכוכית עב בעינן שיעורא רבה:

כאן בחדה. כדי לגרור בו ראש הכרכוד:

כאן במטלטל. דלקמן פרק כל הכלים איירי במטלטל וצריך שיעורא רבה שיהא כלי ממש:

כאן במוציא. אפילו בשיעורא זוטא חייב כל שיש בו צורך:

וירגיש. עוף זה בהכאתו:

מקורזל. ביקוע כדי שיהא ראוי לקינוח:

כזית כאגוז וכביצה. שלש מכניסין לקינוח ומקנח בזו אחר זו בתחלה מקנח פי הרעי בקטנה להסיר הרעי הנדבק שם שהגדולה פוחתת ומלכלך סביבותיו:

עד מלא היד. בין שלשתן או אפילו ד' וה' ובין כולן מלא סיד:

אמר בייתוס בן זונין. וכי כך אנו אומרים שצריך לשקול ביד קודם שיקנח בתמיה:

חוץ מן העשוי בחפיסה. שהוא חמת קטן כלומר ביד הכל שרי ובלבד שלא יקח בכלי:

כמלוא רגל וכו'. מותר לטלטל:

של בשם. של מוכרי בשמים:

לא אמרו אלא של בשם. שטוחנין בו בשם אחד אבל אם היא גדולה שטוחנין בה הרבה מיני בשמים אסור:

נוטלו ומקנח בו רגליו. שאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כרבי שמעון:

והתולש ממנו. במתכוין חייב דמקום גידולו הוא ואף על פי שהוא צרור ואינו עפר:

אסור לקנח בו. משום כשפים:

לא סוף דבר חרש. שהוא מקרע הבשר:

אלא אפי' אזני החביות. שהם חלקים ואינן מקרעין הבשר אסור משום כשפים:

וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. פי' שאין האור שולטת בו:

שליקלק בהן הכלב. שתיית הכלב קרוייה לקיקה:

וההן דמשזגיגו ביבנא. והנך מים שרוחצין בהם הביבין ושרוחצין בהן האמבטאות קשה לטבעות מין חולי בפי הטבעת אמי שגורף הביבים ומרחץ האמבטאות קשה לו לתחתונית:

בקלומית. כמו קרומית:

אין שוחטין וכו'. כולהו משום שהקסמין ניתזין ממנו:

ואין מקנחין מפני שהרוח רעה שורה עליה. אקינוח לחוד קאי אבל באינך הטעם כדפרישית בסמוך:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף