קרבן העדה/שבת/ח/א

קרבן העדה שבת ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המוציא יין. חי כדי מזיגת הכוס כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס של ברכה להוסיף עליו מים כהלכתו ולמזוג אותו בהן:

כתית. מכה שבגבי סוסים וגמלים:

לשוף. לשפשף ולהמחות בהן קילור שנותנין ע"ג העין:

ברביעית. ביצה ומחצה ברביעית הלוג:

שופכין. מים סרוחין שראויין לגבל בהן הטיט:

כולן ברביעית. אף היין והחלב והדבש דלא נאמרו שיעורין במתניתין אלא למצניעיהן לבד וחזר מצניעו והוציאו חייב אבל שאר כל אדם שהוציאו אינו חייב וסבירא ליה לרבי שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מחייב דלית ליה לר"ש כל הכשר להצניע וכו':

גמ' כמה שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו:

ישנן רביעית של יין האיטלקי. דלכל כוס סגי ברוב רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על תלת מיא לאו חמרא הוא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי:

תמן תנינן. לקמן בפ' מפנין:

כמה הוא שיעורה של קופה. כמה מידות תהא מכילה הקופה:

דתנינן. בשקלים פ"ג:

של ג' סאין היו תורמין. ה"ה קופות דמפנין בקופות של שלש סאין איירי:

ר"י הוא. הא דתני במתני' כדי מזיגת הכוס אתא כר"י:

מזוג בכמה. מי בעינן רביעית שלם או סגי בפחות מזה:

רי"א כדי מזיגת הכוס. היינו ג' חלקי רביעית:

ה"ג בשקלים הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס. וה"פ כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלם דאי ס"ד בפחות מרביעית א"כ ביין סגי בפחות מרובע רביעית שהרי אם ימזגנו עם מים יהיה לו שיעור חשוב אלא ודאי דרביעית שלם בעינן:

כמה הוא שיעורן של כוסות. אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית איטלקי במה נשער כוס של פסח:

טיטרטון ורביע. מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית של תורה שלם:

מהו לשתותן. כל הד' כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בנתיים:

בהלל. של לילי פסחים אם שמעה בבה"כ שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים זכר למקדש שאמרו הלל בליל עשיית פסח וקאמר ר"י אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו:

הדא אמרה. זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי:

מהו לשתותן מפוסקין. פי' מהו שיהו מותר להפסיק בשתיית כוס א' כמה פעמים:

אם שותה הוא מפוסקין אינו משתכר. אבל אם ישתה בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:

מהו לצאת ביין של שביעית. כיון דלא קרינן ביה לכם וקס"ד דד' כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי היכא דאין יוצאין במצה כן אין יוצאין בד' כוסות או לא:

בקינדיטין. יין שיש בו בשמים:

מהו לצאת מזוגין. יותר מג' חלקים:

והוא שיהא בהן טעם יין. משמע דאפילו עד ששה חלקים מים יוצאין בו:

מבושל כדי תבל. צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לא:

וחזיק רישיה. וכאיב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך:

חמתיה וכו'. ראתה אותו אשה אחת משרי הארמיי' שפניו מאירין:

חדא מן תלת וכו'. אחד מן שלשה דברים אלו בך:

או מלוה ברבית. שאין לו דאגה פרנסתו:

או מגדל חזירין. שמרויח הרבה:

אלא אולפני שכיח לי. תלמודי מצוי בידי ל"א שמצוי לו לחדש דברים בתורה והן מאירין פניו:

חמוניה. ראו אותו:

אשכח רבי אבהו מציאה. לכך פניו צהובין:

תוספתא עתיקתא. תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה:

לוג דאורייתא. לוג הכתוב בתורה:

תומנתה וכו'. מדה הישנה שמודדין בה המורייס בציפורי:

חכים אנא לה. מכיר אני המדה הזו ודבית רבי ינאי מודדין בה דבש:

חצי שמינית מדת טבריה הישנה. היא רביעית של תורה:

הדא דידן הוות. היא מדה שהיתה לנו מקדמית:

ולמה לא קרי לה עתיקתא. שהרי בזמן ההיא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף רבי יוחנן היה במקומו של ר"ח:

ומשני כגון דהוות ביומוי. אע"ג דכבר עברה מ"מ אין לקרותה כיון שהיתה בימיו:

אית דאמרין. בא לתרץ ולמה אמר רבי חנינא עתיקתא לכך קאמר דהות זעירא וכו' כלומר שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו ואוקמוה ארביעית ואחר כך פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה בימי רבי יוחנן הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמדה הפחותה קאמר ואי הוה הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמדה שנפחתה קאמר דא"כ הל"ל הא דאית לן השתא היא מדת רביעית וע"כ היינו מפרשים דאמידה גדולה קאמר אבל השתא דקאמר דהשתא נפחתה מהמדה קטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעלה קאמר עתיקתא לכך קאמר הדא דהוות ביומי קודם לזו עכשיו וממילא ליכא למטעי:

יבש בכזית. אם הוציא לרה"ר יין יבש שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוה רביעית והא דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי ברובע רביעית משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא:

אתיא דר"נ. דאמר אף ביין בעינן רביעית כר"ש דמתני' דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר' יוחנן הא דאמרינן בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא:

וטהרו דמה משום נבלה. שלא היה בו רביעית וכל שאינו רביעית לכשיקרש לא יהיה בו כזית ואין בו טומאת נבלה:

עד כמה. דם היה בה שטהרו אותה משום נבלה:

ולא אגיביה. ולא השיב לו רבי סימון דבר:

ובאש לר"א. והרע לר"א על רבי סימון על שלא השיב לו על שאלתו:

מתני הדין עובדא. סיפר המעשה ששחטו הפרדות של בית רבי וטהרו דמה משום נבלה:

אמר ליה ר' יצחק בר כהנא. בדרך שאלה אם עד רביעית הוא דטיהרו אבל יותר מכאן טמא או אפילו יותר מרביעית טהר:

ובעט ביה. רב ביבי ודחף אותו בסנדלו. ל"א גער בו:

א"ל ר"ז. לרב ביבי משום דשאל לך דבר תורה את מינזיף ביה בתמיה:

א"ל הא. דלא השבתי לו כהוגן שלא היתה דעתי מיושבת בעת ההיא:

זה הלוקח חטים לשנה. שאין לו קרקע לזרוע והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיה לו מעות לשנה הבאה:

סדקי. מוכר תבואה למי שאין לו וזה הלוקח אופה משבת לשבת ולילה ויומם רמז לשבת שהיום הולך אחר הלילה:

זה הלוקח מן הפלטר. מן הנחתום שאולי לא יהיה לו לנחתום למכור:

ואנא. אפלטר סמיך ואין דעתי מיושבת עלי להשיב לו:

מאי כדון. מאי היה עלה אם יותר מרביעית טמא או טהור:

העיד ריב"ב. מתניתין היא בפ"ח דעדיות:

על דם נבלות שהוא טהור. וקס"ד טהור לגמרי קאמר אפי' ביתר מרביעית:

ופריך מהו טהור. שהוא טהור להכשיר הזרעים שאינו מכשיר אלא דם השותת בשעת שחיטה אבל לטמא מודה ריב"ב שדם נבילות מטמא:

ומשני תמן תנינן. במכשירין פ"ו:

ואין לנו כיוצא בו. וקס"ד שאין לנו דם כיוצא בו שאינו מכשיר ומטמא ש"מ דם נבלה אפילו טמויי לא מטמא:

ופריך ואין לנו וכו'. דלמא הא דאינו כיוצא בו היינו לענין שיטמא הדם כבשרו אלא השרץ שדמו נמי מטמא בכעדשה ואפי' הדם צלול:

אבל דמו. של נבילה מיהו מטמא כשהוא רביעית וטומאתו מדרבנן דרביעית כשיחרש יעמוד עלי כזית ומתחלף בנבלה ממש:

אר"י. מעיקרא ל"ק ממתניתין דמכשירין מ"ד טמא והיינו ריב"ל דלעיל כר"י דאמר בפ"ד דעדיות שב"ה מטמאין דם נבלה:

ומ"ד טהור. דהיינו מתני' דמכשירין כר"י בן בתירה:

א"ל רב אבדומי דמן נחותה ויאות. ושפיר קאמרת דר"י הוא דמטמא דר' יהודה מורה הוראות דבי נשיאה הוה שהרי פרדות של בית ר' היו ור"י הורה דיתר מרביעית טמא כשמעתתיה:

בדם עטלף שנו. שהוא טוב לכחול העין לתבלול שבעין:

וחלב בהמה טמאה. שאינה ראויה לשתייה שיעורה כדי לכחול עין אחת:

בהין עתיק'. בדבש ישן:

ברם בהן דידן. אבל בדבש חדש שהוא ראוי לאכילת אדם שיעורו כדי ליתן ממנו לתוך ביצה קלה:

אבר קטן. אחד מפרקי אצבע קטנה:

באילין מיא דטלא. שהן טובים לעיני' ובהן שפין את הקילור:

ברם באילון דידן. אבל בסתם מים צריך שיעורא רבא כדי לשוף בהן המדוכה:

בדפנה מבית לבית. כשפינה לבית אחר הוא דפליגי והיינו מצניע אבל במוציא לרה"ר אף חכמים מודים דשיעור' ברביעית:

דבש. שהוא חשוב יהיה שיעורו ברביעית וחומץ שאינו חשוב נמי יהיה שיעורו ברביעית בתמיה:

והוא מתיב להון. ור"ש משיב לחכמים כמו שאתם מודים באוכלין דכולן שיעורן שוים בכגרוגרת כך אני אומר במשקין דכולן ברביעית:

למצניעיהן בכל שהן. סגי כך צריכין לשנות במתני' דאל"כ איך יאמר ר"ש דבעינן רביעית ויהיה המצניע חמור ממוציא ולא ס"ל הא דפירשתי במתני' דתני כן וכו'. ותניא נמי הכא למוציאיהן אבל למצניעיהן כל שהוא ולא אמר ר"ש כולן ברביעית:

הא למוציאיהן. כולן ברביעית ולר' מנא סתמא דפרק כלל גדול כר"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף