קרבן העדה/שבועות/ב/ג

קרבן העדה שבועות ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נטמא בעודה. וידע שנטמא:

והשתחוה. בהעלם זה כלפי פנים אע"פ שלא שהה או השתחוה כלפי פנים והוא דשהה כדי השתחוייה ומחייב משום שהיה ושיעורו מפרש בגמרא:

או שבא לו בארוכה. שיצא דרך ארוכה שיש קצרה ממנו לצאת ואפי' לא שהה תחלה חייב ושיעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה:

בקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהה ויצא לו דרך קצרה פטור:

זו היא. טומאה שאירעה לו בתוך העזרה ויש בה מצות עשה דוישלחו מן המחנה כל טמא לנפש:

שאין חייבין עליה. ב"ד פר העלם דבר אם שגגו וטעו בהוראה זו והורו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגתה פר העלם דבר של ציבור:

גמ' ר"ח ר"א בשם ר' לעזר מנ"ל שהנטמא בעזרה חייב הא לא קרינא ביה ולא יטמאו את מחניהם שכבר טימא מהכא כתוב אחד אומר את משכן כו':

הא כיצד. כלומר מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן נכתוב אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן אלא לחלק בין טומאה בפנים ובין טומאה בחוץ שבכל אחד איכא שיעורא אחרינא כדמסיק:

ה"ג מיטמא בפנים עד שישהא כדי השתחוויה מיטמא בחוץ עד שיכניס ראשו ורובו:

נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. מהו מי אמרינן כיון שהכניס ראשו ורובו לפני ולפנים חייב ה"ל כיוצא בארוכה או דלמא בעינן עד שישהא כדי השתחואה:

נשמעינה מהדא. תא שמע:

השתחוה. במתני' תנן נטמא בעזרה השתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב:

וכיון ששהא. אפילו פחות משיעור השתחואה ה"ה כמי שהכניס ראשו ורובו:

ותמר. ואתה אומר אפ"ה פטור דבעינן שישהא דוקא כדי השתחואה:

וכא. והכא נמי אינו חייב על כניסתו לפני ולפנים אא"כ שהא כדי השתחואה:

היך עבידא. ל"ג:

על איזה מהן הוא עובר. אם שהה בפנים על מה הוא עובר וחייב על ששיהא בעמידתו או על ששיהא אח"כ ביציאתו שמה ששיהא בעמידתו לאו שהיה מיקרי שהרי הותר לו לשהות כזמן יציאתו חוצה:

ה"ג חברייא אמרין על האחרונה א"ל ר"י אומרים לו צא ותימר על האחרונה אלא כי אנן קיימין על הראשונה. וה"פ חברייא אמרין על האחרונה כלומר על מה ששיהא ביציאתו שהיא היתה אחר שיעור כדי השתחואה א"ל ר"י אומרים לו לטמא צא ואיך נתחייבו על יציאתו אלא כי מחייבין אותו דוקא על שהייתו שלא לצורך:

תמן תנינן. יומא פ"ה:

הוציאו לו את הכף ואת המחתה. ונכנס בשניהן בבת אחת ואם נכנס שני פעמים והכניס תחלה את הכף לבד ויצא ונכנס שנית והכניס המחתה כיפר וחייב משום הכנסה יתירה כך מסיק הש"ס שם ומיבעיא ליה על איזה מן הביאות הוא עובר משום ביאה יתירה על הראשונה או על האחרונה מי אמרינן כיון שלא היתה הראשונה כמצותה שהיה לו להכניס שניהם ה"ל ביאה יתירה או על האחרונה שהיא היתה יתרה שהיה לו להביא שניהן בראשונה:

אמר. להם ר"י אומרן לו לכה"ג היכנס שנית עם המחתה כדי לעבוד עבודת היום ואתה אומר שיהא חייב על כניסה זו האחרונה אלא כי אמרינן שחייב על ביאה יתרה היינו על ביאה הראשונה:

היך עבידא. היכי דמי:

ה"ג היה בארוכה עשרים ובקצרה עשר:

הילך חמש. אמות ממקום שנטמא וזהו הדרך לצאת חוץ בין בארוכה בין בקצרה ומשם דרך הקצרה חמש אמות והארוכה חמש עשר אמות אבל אם הקצרה משם ששה אמות והארוכה ט"ו אמות פטור כיון אחר שהלך חמש אמות הראשונות לא היה שום חיוב אלו הלך משם בקצרה שהרי אינו אלא אמה אחת שהרבה בהילוכו ומה שמרבה עכשיו בהילוכו אינן אלא תשעה אמות ואנן בעינן שתהיה ארוכה יתירה על הקצרה עשר:

ה"ג שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשרים. היכי דמי היתה ארוכה ל' והקצרה עשר והלך חמש צריך שתהיה בקצרה חמש ובארוכה כ"ה נמצא לעולם יתירה עשרים:

בין אדם לחבירו. שהוא שלום עליך:

מתלמיד לרב. שאומר שלום עליך רבי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף