קרבן העדה/פסחים/ז/א

קרבן העדה פסחים ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שפוד של רמון. בגמרא מפרש טעמא:

ונותן את כרעיו וכו'. כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו וגו' כולו כאחד משמע:

כמין בישול הוא זה. שמתבשלין בני מעיו בתוכו כמו בתוך הקדירה:

חולין חוצה לו תוחבו בשפוד למעלה מפיו של טלה:

גמ' בוצצין. מבצבצין ומוציאין מים והוה כמבושל:

ופריך במה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אם בלחים. בעצים לחים אפי' רמון נמי מוציא מים ואם ביבישין אפילו שאר עצים נמי אין מוציאין מים:

אלא כיני. כן היא טעמא דמתני' דודאי איירי ביבישים אלא בשאר עצים אף ע"ג שנראין יבישים מבחוץ לפעמים הן רטובין מבפנים אבל רמון כשהוא יבש מבחוץ בידוע שהוא יבש ג"כ מבפנים ולא אתי לידי קלקול:

והרי הוא רותח ומרתיח. הבשר ואינו צלי אש:

כשם של עץ. כשתולין אותו בתנור ומכוס' בטלה אין מה שבתוך הטלה נשרף שהטלה מגין עליו כך שפוד של מתכת אין מה שבתוך הטלה רותח שירתיח:

אמרו לו. אף על פי שאין פנימי של עץ נשרף מכל מקום פנימי של מתכת מרתיח שזה של עץ חם מקצתו לא חם כולו וה"ל צלי אש וזה של מתכת חם מקצתו חם כולו ואפילו מה שמכוסה ממנו הלכך ה"ל צלי שפוד:

אית תניי תני. איכא דתני תחבו מבית נקובתו וכו' בהיפך ממה ששנינו במשנתינו:

על דעתי'. דהאי תנא דברייתא:

חוזר והופכו. אינו מניחו כך כדתני במתני' אלא לסוף חוזר והופכו שיהא נצלה מכל הצדדים:

מה. כלומר מ"ט דר"י הגלילי דמתיר ליתן כרעיו ובני מעיו לתוכו הא אין מקום לדמן לזוב:

ומשני כירך עבה עביד להר"י הגלילי. לא יהא אלא חתיכת בשר שהוא עב שהאש שואב כל הדם שבתוכו אפי' מה שבצד השני שאינו כנגד האש ה"נ שואב האש מה שמונח בתוכו:

או קורייה דריש. א"נ טעמא דרבי יוסי הגלילי דקרא מצא ודריש דכתיב ראשו על כרעיו וקרבו שיהו הם בתוכו:

מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין הנך תרי טעמי:

ה"ג צלייו בגדי של חולין. וה"פ אם צלאו בגדי של חולין ולא נתן כרעיו ובני מעיו לתוכו איכא בינייהו א"נ אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ צלאו גדי של חולין כפסח כגון שנתן כרעיו ובני מעיו לתוכו:

ה"ג אין תימר כירך עבה וכו' כשר ואין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו וכו' פסול:

חתך. מן הפסח בשר ונצלה עמו איכא נמי בינייהו:

אין תימר קריי' דריש וכו'. א"כ דוקא כרעיו וקרבו הוא דשרי דגזירת הכתוב הוא אבל הבשר אוסר ונאסר:

ה"ג צלייו בלהב הקדירה. שהאש מתחת הקדירה ומחמת הלהב העולה מהקדירה נצלה הבשר איכא בינייהו:

א"ת כירך עבה וכו' פסול. כיון שמה שנצלין כרעיו ומעיו ה"ל כצלי אש ממש שאין בשר הגדי הפסק שהרי האש שואב כל דם הכרעים ע"י בשר הגדי כאלו הן עצמן על האש מה שאין כן בלהב הקדרה שהקדרה מפסקת בין האש ובין הבשר:

ואין תימר קריי' דרש וכו' כשר. אפי' נצלה ע"י להב הקדרה דהא חזינן דמכשיר הכתוב הנצלה ע"י דבר המפסיק בינו לבין האש:

ופריך לא כן תני צלי אש כתיב בתורה למעוטי צלי קדרה ואיך קאמר דאי מקרא דרש כשר ע"י להב הקדרה:

ומשני שני לה. שאני הכא שאינו נוגע בגוף הקדרה אלא שהוא למעלה מקדרה ונצלה ע"י הלהב:

הדא אמרה. מהא דבסמוך דקאמר ר"י הגלילי כרבנן מוכח דקרא דריש:

הכל מודין. היכא דכתיב עליו שפירושו סמוך כמו ועליו מטה מנשה:

מה מפליגין. כי פליגי בעל:

על המערכת. כתיב בלחם הפנים ונתתה על המערכת לבונה זכה:

סמוך למערכה. ולא עליה:

על גגה של מערכה. דעל ממש משמע:

אתיא דאבא שאול. דאמר על בסמוך כר"ע דאמר תולין חוצה לו דהיינו בסמוך:

ודרבנן. דאמר על ממש משמע כר"י הגלילי דאמר ראשו על כרעיו נמי על ממש משמע הלכך נותנין לתוכו:

אפי' עשאן. ללחם הפנים שהן י"ב חלות ועשאן שני סדרין כל אחת משבע שהן י"ד חלות:

רואין את העליונות כאלו אינן והתחתונות כשרות. ואפ"ה כי יהיב לבונה זכה עליהן כשר ומה שהחלות העליונות מפסיקין בין המערכת ובין הלבונה אינו פוסל דלא בעינן על בסמוך:

בשיטת רבי מאיר בשלחן. דסובר ר"מ שלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו ששה לחם הפנים ארכן עשרה ורחבן חמשה נותן אורכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן נשתיירו טפחיים ריוח באמצע שם היו נותנין הבזיכין דעל בסמוך משמע:

תוך בר. הפסח היה קורא תוך ובר שהיו נותנין כרעיו ובני מעיו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ כדי שיזוב דמן חוצה גם כשיצלו מקצתן יצלו כולן אף מה שבפנים:

מקולס. כובע נחושת מתרגמינן קולסא דנחשא שהיה הכל מכוסה ככובע:

כולו צלי. ואין חסר ממנו כלום:

מכניסין. בזמן הזה על השלחן בלילי יום טוב ראשון של חג וה"ה בשאר ימים טובים גדי מקולס חוץ מיום טוב ראשון של פסח שנראה כאוכל קדשים בחוץ:

מכניסין עגל מקולס. שאינו ראוי לפסח אלא כבשים ועזים:

אילולא שאת תודוס. כלומר אדם חשוב:

לא היינו מנדין אותך. בתמיה:

מהו תודוס. מהו חשיבותיה:

דהוה משלה פרנסתהון דרבנין. שהיה מסייע לחכמים בפרנסתן שהיה נותן סחורה לת"ח להשתכר בה:

זאת אומרת. מדאסרו גדי מקולס בלא אמירה כ"ש שאסור לומר בפי' ליקח בשר לפסח:

אבל ליקח בשר לצלות. שרי דהא אפי' עגל מקולס שרי כדלעיל:

גרף את התנור. מן הגחלים ואין שם אלא חום התנור:

וצלייו בו. הפסח מהו אם מיקרי צלי אש או לא:

מה צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה לר"י הגלילי שהרי כרעיו נמי אינן ניצלין אלא מחום הגדי שחם מחום האש:

ברם כרבי עקיבה. אבל לרבי עקיבה פשיטא ליה דפסול דלא הוה צלי אש:

ואפילו כרבי עקיבה. מיבעיא ליה:

משל. כלומר על דרך משל א"נ משל לשון ירד כמו משילין פירות דרך ארובה:

גחלים. המונחים באויר התנור וצלה בו נצלה תוך חצי שעה כשהגחלים מונחים לאויר העולם בלי הקפות מחיצות צריך שעה לצלייתו א"כ התנור מסייע לצלייתו הלכך מיבעיא ליה אף אם נצלה כולו מחמת התנור שרי דמה לי מקצתו מה לי כולו:

אר"י בר' בון. לעולם לר"ע פשיטא ליה דאין נצלה מתחת התנור כלל דחום הגחלים מנצח חום התנור והא דנצלה בתנור לחצי שעה היינו משום שהתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר משא"כ כשמונחים לאויר העולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף