קרבן העדה/פסחים/ה/ב

קרבן העדה פסחים ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלא לשמו. ששחטו לשם שלמים:

או קיבל או הוליך או זרק שלא לשמו. שבד' עבודות אלו הפסח נפסל במחשבתן אם לפסול או לפגל:

או לשמו ושלא לשמו. בגמרא מפרש אי במחשבת עבודה אחת קאמר אי במחשבת שתי עבודות כגון קיבל לשמו וזרק שלא לשמו:

פסול. מפרש בגמ' דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. והאי הוא מיותר:

גמ' שאינן מעכבין את הכפרה. שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר:

וכפר על המטהר. ולא על חבירו:

מעתה. אי הכי אף בהקטרה תפסול מחשבת בעלים דהא לא כתיב גביה אלא ועסה:

ת"ל וכפר. ואין כפרה אלא בזריקה דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר:

שאין מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בה. שאם שחט החטאת לשם ערלים או טמאים אינה פסולה דקיי"ל ערל וטמא שרץ משלחין קרבנותי':

פסח שמחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו. שנאמר איש לפי אוכליו:

ופריך לא אם אמרת בחטאת. ששינוי בעלים פוסלין בה שהיא ק"ק:

לא מחשבה למדת. הרי אינך רוצה ללמוד פסח מחטאת אלא לענין מחשבה וגבי מחשבה מצינו שפסח חמור מחטאת כדאמרינן לעיל שבפסח מחשבת ערלים וטמאים פוסלת:

ומחטאתו של מצורע אנו למידין. בתמיה דהאי קרא ועשה הכהן את החטאת וכפר וכו' לא לחידושה יצאה. בתמיה הא מהאי קרא למידין שאף נסכים ושל חטאת מצורע בעינן לשמה משא"כ בשאר נסכים ואין למידין מן החידוש:

שתהא פסולה שלא לשמה. דהיינו שינוי קדש:

לא מן. האי קרא דכתיב ושחט אותה לחטאת והאי קרא בחטאת חלב כתיב ואפ"ה ילפינן חטאת מצורע מיניה בהיקישא דזאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות א"כ בהאי היקישא ילפינן נמי כל החטאות מחטאת מצורע דשינוי בעלים פוסל בהן:

שחטו לשמו. שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה דהיינו מעבודה לעבודה:

יש שלא לשמו מעבודה לעבודה. מחשבה מועילה מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו:

ה"ג רשב"ל אומר אין שלא לשמו וכו'. ויהא כשר. דלא יליף מפיגול כדמסיק רבי יוסי ה"ג אלו שחט על מנת לזרוק דמו למחר שמא אינו פיגול וה"פ דודאי פיגול הוא כדתנן פ"ב דזבחים השוחט את הזבח ע"מ לזרוק דמו למחר פיגול:

שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. בשינוי קדש או שינוי בעלים נמי פסול:

מן תרתין מילין. בשני דברים לא דמי מחשבת פיגול לשינוי השם ואין למילף מפיגול:

שמא אינו כשר. בתמיה דודאי כשר דשינוי בעלים אינו אלא בזריקה דמוכפר עליה נפקא ועיקר כפרה בדם:

ה"ג שחטו לשמו לקבל דמו למחר פסול. דמחשבת פיגול פוסל מעבודה לעבודה אפי' משחיטה לקבלה דכתיב אם האכל יאכל מבשר זבח השלמים פיגול הוא לא ירצה בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר:

אלו שחטו לשמו וכו'. כלומר ותו איכא בין מחשבת פיגול לשינוי שמו דאילו פיגול פוסל אפי' בהקטרה דכתי' ואם האכל יאכל בב' אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח:

להקטר אמוריו שלא לשמו כשר. דדוקא עבודה שהיא מעכבת כפרה פוסל דכתיב זבח פסח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת כפרה יצאה הקטרת אימורין שאין מעכבין כפרה דעיקר כפרה בדם:

אר"י אני ראיתי את רבי ירמיה שתפס לרבי בא ושאל ממנו שיאמר לו מ"ט דר"י דאמר מחשבין מעבודה לעבודה בשינוי שמו:

נעשה וכו'. א"ל רבי בא דטעמא דר"י שנעשה כאלו חישב בשחיטה לשמו ושלא לשמו דפסול לכ"ע:

ה"ג א"ל ואין כיני שחטו לאוכליו וכו'. וה"פ א"כ לדבריך אף השוחט לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו יהא כשר דנימא שנעשה משעה ראשונה כאלו שחט לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר:

ה"ג לית יכול וכו' לזרוק דמו שלא לאוכליו פסול. וה"פ וכ"ת ה"נ שחט לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו דכשר לית יכיל אי אפשר לומר כן דאמר רבי אילא משמיה דרבי יוחנן דפסול:

ומשני אתא ר' יעקב בר אחא ואמר משמיה דר"י דכשר וליתא לקושית רבי ירמיה:

רבי יוסה. הביא ראיה דטעמיה דרבי יוחנן דאמרינן נעשה וכו' מהני תרי מימרות דאמר רבי יוחנן דפוסל בשינוי שמו מעבודה לעבודה ומכשיר בשוחט לאוכליו לזרוק שלא לאוכליו וכדמסיק:

כל שאילו יבוא לאותה העבודה וכו'. כל עבודה שאלו חישב בעצמה פוסלת המחשבה ה"נ אם חישב לה מעבודה אחרת פוסלת הלכך שחט על מנת לזרוק שלא לשמו פוסל שהרי אם זרק שלא לשמו פסול אבל אם שחט על מנת לקבל שלא לשמו כשר שהרי אם קיבל שלא לשמו כשר שאין עיקר פסול שינוי השם אלא בזריקה דכתיב וכפר עליו:

ה"ג אלו זרק לשמו לגמור הזריקה שלא לשמו שמא אינו פסול שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול:

ובשעת קבלה מחשב הוא. בתמיה וכי פוסלת המחשבה שבשעת קבלה לגמור הקבלה שלא לשמו הלכך אף בשחיטה אינה פוסלת:

ופריך אלו שחטו לשמו. על מנת להקטיר אימוריו למחר:

שמא אינו פיגול. בתמיה ודאי פיגול הוא דכתיב גבי פיגול ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח:

ובשעת הקטרה אינו מחשב. שאם חישב בשעת הקטרה חוץ לזמנו כשר שנאמר המקריב אותו לא יחשב זריקה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה מה זריקה שהיא עבודה מיוחדת ומעכבת כפרה אף כל עבודה שהיא מעכבת כפרה יצאה הקטרת אימורין שאינה מעכבת כפרה:

א"ל לא. תשיבני ממחשבת פיגול אמחשבת פסול דהיינו מחשבת שלא לשמו דהא אמר רבי יוסי דמשני טעמים לא דמיין מחשבת פיגול למחשבת פסול:

מה נפיק מן ביניהון. ל"ג ליה:

חילופין בשאר ימות השנה. פסח בשאר ימות השנה פלוגתייהו דר"י ורשב"ל הוא בהיפך דפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים ובעי עקירה ואם שחטו לשם פסח וזרק דמו לשם שלמים ר"י לקולא ורשב"ל לחומרא:

ע"ד דר"י כשר. דנעשה כשחט לשמו ושלא לשמו וה"ל כעוקר שם פסח מיניה וכשר:

ע"ד דרשב"ל פסול. דנעשה כשוחט לשם פסח וסובר דפסח בשאר ימות השנה פסול:

על דא א"ל אבא בר אבא. על הא דמייתי בסמוך הקשה לי אבוה דשמואל דאיהו אבא בר אבא דאינון אמרין:

שבני בבל אומרים. ואם מן הצאן קרבנו וכו'. לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן לעיל דפסול א"נ מדכתיב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי ואם כן מן הצאן מיותר לדרשא:

ה"ג התיבון הרי עולה מן הצאן. וה"פ מנ"ל דקרב דוקא שלמים דלמא קרב נמי עולה א"נ דלמא האי לזבח שלמים למותר עולה דקרב שלמים קאתי וזה נראה יותר. ומשני דבר שאינו בא אלא מן הצאן. מן הצאן קדריש:

התיבון הרי אשם. דלמא האי מן הצאן במותר אשם כתי' דאשם נמי איל תמים מן הצאן הוא ואינו בא מן הבקר:

דבר הבא מכל הצאן. בכבשים ובעזים כגון פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים אלא מן האילים בלבד:

ה"ג בכל אתר את אמר מן למעט והכא את אמר מן לרבות. וה"פ בכל מקום את אומר מן למעט כגון מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא הנעבד והכא את אומר לרבות פסח שהוא דבר הבא מכל הצאן. הכי גרסינן אמר ר' מנא הכא נמי מן למעט מיעט שאינו בא בן שני שנים מיעט שאינו בא נקבה וגבי אשם נמי מן למעט הוא שאינו בא אלא מן האילים בלבד כ"ה בשקלים. וה"פ ה"נ כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן ב' שנים ולא אתי נקבה ומיהו הצאן מכל מין צאן משמע בין כבשים בין עזים ומיעוטא דמן לנקבות אתא ואי לאו ה"א דהצאן הוה מוקמינן ליה לאשם והוה ממעטים ממן שאינו בא אלא מן האילים בלבד:

ה"ג מעתה מותר הפסח בא עולה. ואין משנין דבר שהוא לאכילה כגון פסח בדבר שאינו לאכילה כגון עולה שהיא כולה כליל:

ואין משנין קדשים קלים. דהיינו פסח לעולה שהיא קדשי קדשים:

ה"ג אר"י על דא אמר ר' חנינא:

אלא א"כ. עקרו בשחיטה ששחטו לשם שלמים אבל אם שחטו לשם עולה פסול:

ואני אומר. דכל שלא לשמו בפסח כשר ואפילו שחטו לשם עולה:

לזבח שלמים. קרא יתירא הוא דהוה מצי למיכתב לשלמים:

כל שהוא זבח. כלומר לכל זבח שיזבחנו לשלמים יהיה:

משתנה למחשבת פסול. או לא. אם שחטו לשם עולה מיבעיא ליה אם אותה המחשבה הפוסלת בעולה פוסלת גם בו או לא:

היך עבידא. היכי דמי:

מ"מ פסול הוא. דאף אם שחט שלמים לזרוק דמו למחר פסול:

ה"ג שחטו ע"מ להקטיר מבשרו למחר אין תימר וכו'. וה"פ אם משתנה הוא למחשבת פסול אם חישב על העולה להקטיר בשרו למחר פיגול ואם אינו משתנה ה"ל כחישב על בשר שלמים להקטיר מבשרו למחר דפסול הוא ולא פיגול:

לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה מיבעיא ליה. פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו כשר הוא או פסול:

מכיון שאין לו שם. דלפסח לאו זימניה הוא ולשלמים לא אקדשיה:

נעשה כשוחטו. בשתיקה דתרווייהו לא מהני ואם שחטו בסתם כשר:

א"ל ואם כן ואפילו שחטו בשאר ימות השנה לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יהא כשר דליהוי משעה ראשונה כשוחט לשמו ושלא לשמו דכשר:

מאן אמר בשתיקה כשר וכו'. מעיקרא דדינא קשיא מנ"ל למימר דשחט בשתיקה כשר או נאמר בעינן עקירה משום פסח לכך בשתיקה פסול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף