קרבן העדה/עירובין/ה/א

קרבן העדה עירובין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כיצד מעברין. מפרש בגמרא לשון אשה עוברה ותנן לקמן הנותן עירוב בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור אם בית א' נכנס ובית א' יוצא או פגום נכנס וכו' מוציאין המד' כנגדו כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה ואין לעיר חומ' חלק' אלא חומה מן הבתים המחוברים והסמוכים ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו:

או פגום נכנס וכו'. שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה שפעמים בולטין בפנים ופעמים בחוץ או שהיו שם לאחת הקרנות העיר:

גדודיות. והן שברי החומות של חרבות בתים וישנן בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:

או נפשות כעין שעושין על הקבר והוא שיהא בהן בית דירה וצריך שיהי' ד"א על ד"א:

מוציאין את המדה כנגדן. אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאלו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך:

ועושין אותן. את התחומין מרובעין:

כדי שיהא. אלפים לצדדים כבאמצע ולא עגולים שיהא להן אלפים באמצע ובצדדים הם מתמעטים כדרך דבר עגול ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שארכה יתר על רחבה או בהיפך לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין לאו דוקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למדת העיר הוא אם קטנה אם גדולה ואורכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולים:

כדי שיהא נשכר הזויות. דלעול' בעינן למלאות הקרנות טבלא של אלפים על אלפים אמה:

גמ' בית נכנס מוציאין. התחום בצד זה עד כנגד הצד שיש שם בתים חוצה לו:

מוציאין את העיר כנגדו. ומחשבינן ליה כאלו הוא בית:

מאברין. באל"ף:

מוסיפין לה אבר. שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית רואין כאלו אבר גם בקרן מזרחית צפונית ומודדין משם:

תמן תנינן. בפ"ח דברכות:

ה"ג לדעת לעות יעף דבר. לעות לשון עת הוא. וה"נ משעה שהוא עת שצריכין לאורו:

תמן תנינן. בעכו"ם פ"ק:

ה"ג לפני אידיהן רב תני אידיהן ושמואל תני עידיהן:

יום אידם. היינו עכו"ם כדכתיב בהאי פרשתא יקומו ויעזרכם:

ועידיהם. הם העכו"ם עצמה תבוא ותעיד על עובדיהם לחייבם:

שהן עתידין להתבייש וכו'. ועידיהם לשון ביזה כמו מעדה בגד ביום קרה שהוא בגד מבוזה שאין לובשין אותו:

מוסיפין לה אבר. כדאמר רב לעיל:

תלה עינוי. הגביה ר' הושעיה עיניו והסתכל בר"י דרך צחוק:

א"ל ר' יוחנן למה אתה מסתכל בי דרך צחוק:

ה"ג צריך לך צחק לך לא צריך לך הפליג עליך וכ"ה בפ' הנחנקין. וה"פ מי שהוא צריך לך אתה מצחק בו ומי שאינו צריך לך אתה מפליגו ומגדלו:

עביד עליל. היה נכנס רבי יוחנן לפני ר' הושעיה רבו ואע"פ שלא היה צריך לשאול ממנו דבר:

אילולא דיו. אילו לא שמע דבר ממנו די שכרו שיהיה לו על הקבלת פני רבו שהוא כמקבל פני השכינה:

מיל. כענין שנא' רחוק יהיה ביניכם וביניו אלפים אמה והלא אליהו טירונין לנביאי' היה גדול שבנביאים היה ואיך אמר חי ה' אשר עמדתי לפניו דמשמ' שקיבל הנבואה בעמיד' כשהוא חזק וער וזה אינו שהרי לא קיבל הנבואה אלא כשהיה בתרדמ' כדכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים אבל שאר נביאים כתיב במראה אליו אתוודע:

טירונין. לשון שררה כ"פ הערוך:

כאלו עמד לפני השכינה. ושפיר קאמר אשר עמדתי לפניו:

אפי' אליהו היה מבקש מים וכו'. שכל כך היה אלישע מהדר לשמשו:

והלא לא משרת אלא לפני עלי. שהרי נער קטן היה ולא היה ראוי לעבודה לה':

וכי לפני האלהים אכלו. והלא לפני משה אכלו ומה שלא נזכר משה לפי שהיה עומד ומשמש עליהם כדאיתא במכילתא:

כנגד השקוף. מן המשקוף של בית האחרון שבעיר:

עד אלפים אמה מעברין. ומוסיפין אבל לא יותר שלא יהא התוספת מרובה על עיקר התחום:

לא מסתברא. לומר דאין מוסיפין יותר מאלפים אלא דוקא כנגד הפגום שאם הפגום גדול יותר מאלפים אין מוציאין את המדה כנגדו:

אבל מכנגד בתי העיר. היוצאין מוסיפין אפי' יותר מאלפים:

א"ל מה חמית מימר וכו'. כלומר רבי יסא אמר דאיכא למידק דכנגד הפגום דוקא אין מעברין דמה ראית לומר פגום דמשמע פגום אחד הוא דמעברין:

הכי גרסינן או נאמר ההן פגום. ואם מעברין אפילו נגד פגומים הרבה שזה בתוך שבעים אמה ושיריים של זה הוה ליה למימר אלו פגומים מעברין או במתני' ליתני פגומים נכנסים:

עד ראשה דמדינתא. עד מקום אחר יכול לעבר ע"י דירות בתים ופליג אר' יוחנן דאמר אין מעברין אלא עד אלפיים:

מילתי' דרבי שמעון. דברי רבי שמעון דבסמוך מסייעים לרב נחמן:

מצור לצידון. היה יותר מד' אלפים. ואפ"ה אר"ש שיכול להלוך ע"י מערות ובורגנין הרי שמוסיפין יותר מאלפיים:

מהו ליתן פגום לפגום. אם עיברו העיר ע"י פגום ואח"כ יש פגום אחר בתוך ע' אמה ושיריים מהו שיועיל ל"א אם יש פגום מצד זה במזרח וכשתמשוך החוט עד מערב נמצא שבמקום הזה פגום מצד מערב אם מושכין החוט אחר כך ממערב למזרח או לא:

בית מעון. שם מקום:

האיצטדין. מקום לשחוק ורואין אותו כאלו הוא מלא בתים:

והקצרין. בתי כובסין:

ואין תמשח. ואם תמדוד מהפגום היוצא מטבריא אין הנפשות של גזלנים בתוך ע' אמה ושיריים של מדת העיר דטבריא ואין מתעברין עמהן אבל אם תתחיל למדוד מדת העיר מן פחורתא שהוא הפגום השני שבטבריא נפשות הסיקריקין בתוך שבעים אמה ושיריים לטבריא והאיצטדין בתוך שבעים אמה ושיריים של הנפשות ש"מ שנותנין פגום לפגום:

פחורתא. נוטריקן פה חור שהיה שם:

מהו ליתן עיבור לעיבור. כגון שלאחר שעיברו העיר מצד אחד יש מצד השני בית או גשר ודומיהן אם מעברים משם ולחוץ ל"א לאחר שנתנו שבעים אמה ושיריי' יש ממנו ולהלן בתוך שבעים אמה ושיריים בורגנין והדומה לו מי מוסיפין אותו או לא:

מצור לצידון. שהיה יותר מד' אלפים אמה הרי שנותנין עיבור לעיבור:

כאן להילוך וכו'. כלומר מהא ליכא למשמע דעד כאן לא קאמר רבי שמעון אלא שיהא מותר להלוך על ידי בורגנין ומערות שהן בתוך שבעים אמה ושיריים אבל לעשות עיבור על ידן ולמשוך החוט על פני כל העיר ולמדוד לכל העיר מכל הצדדין משם ולהלן אלפים אמה לא אמר:

איתפלגון. פליגי בה ר"ח וב"ק אם מוסיפין יותר על אלפים אמה או לא:

הדא דאת אמר. שמוסיפין יותר מאלפיים דוקא בעיר גדולה שיש בה יותר מאלפיים:

לא תהא התוספת יתירה על העיקר. שהיא העיר:

בין. שהעיר גדולה או קטנה מוסיפין אלפיים בעיבור ולא יותר:

דו אלפיים. כמו הוא אלפיים וי"ג דיו אלפיים וגי' הרא"ש דין אלפים:

עיר שהוא בנוייה כמין קשת. שאין הבתים במקום יתר הקשת כזה :

אם יש בין זה לזה. היינו אורך מקום היתר והיינו מן א' לב' ד' אלפים אמה חסר אחת שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשי' עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מליאה בתים:

ארבעת אלפים. אין מצרפין אותה להיות אחת ומודדין מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר הפנוי שאין בו בתים הוא מן המדה:

אמר רבי אחא סבר ר' שמואל. פי' ר' שמואל אסברה:

אין יתן סנדלוי הכא וכו'. לכך בפחות מארבע אלפים אמה מותר ואפילו יש מן הקשת ליתר יותר מן ב' אלפים שהרי אם יתן כליו באמצע היתר אם בא מצד זה ע"י סיבוב יכול ליקח אותן שהרי הוא בפחות מב' אלפים אמה ואם יסבב הקשת ויבא מצד אחר יכול ליטלן וגם אם יתן אותן באיזה צד שירצה יכול לסבב הקשת וליטלן:

מן כאן אתא ברא וכו'. מיבעיא להו אם יכול לבוא מכאן לחוץ ומכאן לחוץ כגון שיש פרצה באמצע העיר מלבד היתר מהו מי אמרינן כיון דמצי לבוא לשם כגון שאין בפרצה אלפים מותר א"ד כיון שנפרצה אסור:

ה"ג מרוח אחת מותר משתי רוחות אסור. וה"פ כגון עיר העשוייה כקשת שאינה מובדלת אלא מרוח אחת הלכך עד דהוי ארבע אלפים:

משתי רוחות. כגון עיר העשויה כקשת ונפרצה בראש הקשת שהפרצות זו כנגד זו כשני עיירות הן ואסור:

ואם לאו. שאין החריץ כלה בתוך העיר אלא עובר מקצה לקצה בתוך העיר רואין אותו כמפולש והרי הן כשתי עיירות:

שפת הנחל. עמוק:

אם יש. בין חומת העיר לנחל ארבע טפחים מודד מן החומה שהנחל כחלוק מן העיר ונמדד מן האלפיים שלהם:

ג'. טפחים בין החומה לנחל:

מודד משפת הנחל החיצונה. הרחוקה מן העיר:

יותר משבעים ושיריי'. שאז הוה כמקום בפני עצמו ואינו בטל לגבי העיר:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם הנחל. אם נאמר שפת הנחל עמוק שמתלקט מעט מעט עד שיש עשרה טפחים בגובה במשך ג' אמות:

מודד. משפת הנחל החיצונה לכ"ע דכיון שזקוף הוא כל כך רשות היחיד הוא:

אם מתוך ד'. שמתלקט י"ט מתוך ד' אמות דניחא תשמישתה קצת ה"ל כרה"ר ופשיטא דמודדין מן החומה:

אלא. כי עסקינן בשהוא מתלקט י"ט מג' עד ארבע אמות דה"ל כרמלית דניחא תשמישתי' קצת:

עיר שהיא בנוי' אוהלים. ואינן בקבע ואפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אינן חשובין עיר להיות כארבע אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפיים לכל רוח אם בא לצאת:

צריפין. דירה של הוצין וערבה:

האיך היו נפנין לחוץ. דבמדבר לא היו נפנין לא לפניהן חוץ לענן שמא ילכו הענן והארון לשם ולא לצידיהן חוץ לענן שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור אלא לאחוריהן חוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחריו אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לחחוריו שלשה פרסאות שכך היתה מחנה שכינה וישראל במדבר יושבי אוהלים היו שאינן קבוע ואפ"ה מהלכין את כל המחנה כארבע אמות:

האיך היו יוצאין לבית מדרשו של משה. דכתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ואיך היו יכולין לילך לשם בשבת שהרי לאותן שהיו שוכני' מצד אחר היה רחוק יותר מאלפים:

ומשני משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין. דה"ל כעיר ובטיל' כולהו אוהלים לגבייהו וה"ל המחנה כארבע אמות:

אמר רבי יוסה אין צריכין לומר שעשה משה שלשה צריפין וכו' דבלאו הכי נמי חשבינן לאוהלי' כקבועים:

הכי גרסינן כיון שהיו חונין על פי הדיבור כמי שהיו חונין לעולם וכ"ה בשבת פרק כ"ג וס"פ הבונ' וה"פ כיון שחנו על פי הדיבור חשובה היא חנייתן להיות נידונים כקבע:

הכי גרסינן מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה:

עליה אמר רבי אבין. מפני כך שהיו אהלים שלהם דירת עראי הוצרך לומר שעשה שלשה צריפין וכו' שיהיו כולם חשובים כארבע אמות:

אם אינו יודע לכוין את הרוחות. לרבע ריבוע של עולם:

צא ולמד מן התקופה. לפי הילוך סיבוב החמה ניכר איזו רוח דרומית ואיזו רוח צפונית:

ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז וכו'. לפי שהחמה לעולם ביום ממזרח לדרום מהלכת כדכתיב הולך אל דרום והליכת החמה ביום הוא אבל בלילה אינו הולך אלא סובב מחוץ לכיפ' ובתקופת תמוז שהוא יום הארוך זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח דרום ומערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית ובלילה סובבת פני צפון ולמחרת היום נקצר מעט ואינה יוצאה בקרן אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט ובלילה סובב' אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח וכן בכל יום מתמעטת בזריחתה ובשקיעתה עד שבתקופת תשרי יוצאת באמצע מזרח ושוקעת באמצע מערב לפיכך היום והלילה שוין וחוזרת ומתמעטת עד תקופת טבת שאז זורחת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית נמצא מקום שהיא זורחת בתקופת תמוז הוא קרן צפונית מזרחית ובמקום שהיא זורחת בטבת הוא קרן מזרחית דרומית ומקום שהיא שוקעת בתמוז הוא קרן מערבי' צפונית ומקום שהיא שוקעת בטבת הוא קרן דרומית מערבית ומעתה הוא יודע לכוין גם דרום וצפון שמה שהיא מהלכת בתקופת טבת הוא דרום ומה שהיא סובבת בתקופת תמוז הוא צפון כולו:

אלו פני מזרח ומערב. שלפעמי' מהלכתן ופעמים סובבת אותן כדלעיל לכך כתיב סובב והולך:

ניחה בשילה ובית עולמים. כיון שהיו מכוונין עמידתו בראשונה נגד ריבועו של עולם תו לא היו צריכין והיו מכוונין בזריחת השמש ובשקיעתה בתקופות כדלעיל אבל במשכן במדבר שהיו נוסעים וחונים כמה פעמים איך היו מכוונים ומסיק שדבר גדול הוא לכוין הרוחות:

שתהא החמה מצמצמת בו. פי' שתהא זורחת בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית מכוון ובאחד בתקופת תמוז תהא זורחת בקרן צפונית מזרחית:

שבעה שמות. איידי דבעי למימר שנקרא שער חריסית על שם שמכוון כנגד זריחת החמה מזכיר כאן שבע שמות שהיה לו לשער הזה:

שער סור. דכתיב במלכים גבי מעשה דיהוידע והשלישית בשער סור:

שער היסוד. בד"ה בענין יהוידע כתיב והשלישית בשער היסוד:

שער חריסית. בירמיה בפרשת בקבוק כתיב פתח שער החרסית:

שער איתון. ביחזקאל בבנין דלעתיד כתיב ועל פני שער האיתון:

שער התווך. בירמיה בפרשת החרבן כתיב וישבו בשע' התוך:

שער חדש. בירמיה בראשית ממלכת יהויקים כתיב וישבו בפתח שער ה' החדש:

שער העליון. בד"ה בפ' יהוידע ויבואו בתוך שער העליון:

ששם היו טמאים טומאת מת ושרץ פורשין שמשער מזרח ולפנים והוא השער נקנור נקרא מחנה שכינה ואסורין מדאורייתא ליכנס לשם והא דתנן בפ"ק דכלים מהחיל ולפנים אין טמאי מתים נכנסים היינו מדרבנן:

ששם היו מייסדין את ההלכה. ששם היו סנהדרין שבלישכת הגזית יושבים ומשם הוראה יוצא' לכל ישראל:

שהוא מכוון כנגד זריחת החמה. כדפרישית:

שהוא משמש כניסה ויציאה. שכל הבאים לבית המקדש נכנסין ויוצאין בו שהוא מכוון כנגד בית קדשי קדשים ואיתון מלשון ואתא מרבבות קדש:

שהוא מיוסד בין שני השערים. ששער ההיכל היה לפניו ושער עזרת נשים היה מאחוריו ששלשתן מכוונין זה כנגד זה ותווך הוא לשון אמצע:

ששם חידשו הסופרי' את ההלכה. ואמרו מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס במחנה לויה כדכתיב ביהושפט ויעמוד יהושפט בקהל [וגו'] חצר חדשה שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנוס למחנה לויה חידשו חכמים בטבול יום זה שמותר לכנוס הואיל והותר לצרעתו הותר לקירויו כן נ"ל והרב בעל י"מ לא פירש בזה כלום:

ה"ג שהוא למעלה ממחנה ישראל והחיל ועזרת נשים. וה"פ שמשער זה מתחלת מחנה שכינה ומהר הבית עד השער הזה היא מחנה לויה ומחומת ירושלים עד הר הבית הוא מחנה ישראל:

ומעלה יתירה היתה בבית העולמי'. זו היא המעלה יתירה שהיתה בבית העולמים שבו עצמו היו נכללין מחנה שכינה ומחנה לויה משא"כ במשכן שבמדבר ושילה שלא היה במשכן עצמו אלא מחנה שכינה בלבד:

ובמדבר מי היה מכוון להם הרוחות. כיון שדבר גדול הוא לכוין כמו שיגעו נביאים הראשונים איך היו מכוונים בכל פעם מיד בשעת בואם:

ארון היה מכוין להם הרוחות. שצד מערבו של ארון מעמיד עצמו למערבו של עולם מכוון:

ונסעו הקהתים וכו'. דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם משמע שבני קהת הקימו המשכן וזה ודאי אינו דא"כ מאי עד בואם דמשמע עד שיבואו הגרשונים והמררים והם היו קודמים לקהתים במסעם ואם קאי על בני מררי שהעמידו המשכן אין כאן מקומו כלל דהא בעניינא דנסיעה קיימין לכך מפרש לקרא הכי שבני קהת הקימו עם בני מררי עם המשכן ולא נעשה בו דבר עד ביאת בני קהת עם הארון כדי שידעו איך יעמידו המשכן לאיזה צד:

כתיבה. שהיא מרובעת כך היו נוסעים דגל יהודה במזרח וראובן בדרום ואפרים במערב ודן בצפון:

כקורה. תחלה דגל יהודה ואחריו ראובן ואחריו אפרים ואחריו דן:

כאשר יחנו כן יסעו. וחנייתן ודאי כתיבה היתה דכתיב סביב לאהל מועד יחנו שהמשכן היה באמצע וארבע דגלים מכל צד וכמפורש בקרא:

ומה מקיים. קרא דמייתי מ"ד כתיבה הלכו והיינו קרא דכאשר יחנו כן יסעו:

מה בחנייתן על פי הדיבור. שיהיו הלוים באמצע כך נסיעתן הלוים באמצע שמתחלה נסעו יהודה וראובן ואח"כ הלוים ואח"כ אפרים ודן:

לפי ששבטו של דן מרובה באוכלסין. יותר משני שבטים שבדגלו היה הוא הולך באחרונה שאם יבואו למלחמה מאחוריהן יעמדו הם כנגדן ל"א דגלו היה יותר מדגל ראובן שבדרום ששת אלפים והיה מחנה דן מתפשטין והולכין אחורי כל המחנות כדי שיהיה מרובע בריבוע שלם והיינו דכתיב מאסף לכל המחנות אע"פ שהלכו לצבאותם:

אף זיזיה וכותליה נמדדין עמה. הא דאמרי' לעיל גבי עיר העשויה כקשת שאין מודדין לה אלא מפתח ביתו כשיש יותר מארבע אמות וכן באוהלים מודדין אף הזיזי' והכותלים של החומה בתוך אלפיים אמה:

אויר חצר. שלפני בית אם הוא נמדד עמו או לא ואיירי בחצר שנפרץ מלפניו דאם לא כן כסתום הוא:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

כשנטלה קורתו. של בית היא דאין נמדד עמו כשנפרץ משתי רוחותיו אבל אם לא ניטלה קורתו אפילו משתי רוחותיו נמדד עמו:

אם כשנטלה קורתו לא כאויר חצר הוא. בתמיה ואפילו הכי מרוח אחת נמדד עמו אם כן הוא הדין אויר חצר נמדד עמו:

ומשני תמן. בית:

הוקף לדירה. הלכך מרוח אחת נמדד עמו אבל חצר שלא הוקף לדירה אפילו מרוח אחת אינו נמדד עמו:

וכשהוא מודד. תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפיים אמה לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה:

מפני שהוא מפסיד. את הזויות לכל קרן וקרן מפסיד מה שהאלכסון של אלפיים על אלפיים עודף על ריבועו וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף