קרבן העדה/עירובין/ב/א

קרבן העדה עירובין ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עושין פסין לביראות. שברשות הרבים וביראות עצמן רשות היחיד הן שעמוקים עשרה ואין יכול למלאות מהן ועושין פסין אלו להכין להן היקף שיהו הפסין הללו עושין לסביבות הבור רשות היחיד וימלא ויוציא ויניח שם ותיכנס בהמתו וישקנה:

דיומדין. עמודין הנראין כשנים שעשויין כמרזב וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית נוטה דופנו אחד למזרח וצדו אחד לצפון והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום וכשנותן ארבעתן לארבע הפיאות נמצא לכל רוח ב' אמות דופן אמה כנגד אמה והריוח בינתיים:

פשוטין. באמצע הדיומדין נותן לכל רוח לוח רחבה ו' טפחים ובבור שהיא מח' עד י"ב אמה פליגי:

גובהן י' טפחים. שאין מחיצה בפחותה מי':

ורחבן ו' טפחים. כיון דאין שם מחיצה אחרת אלא היא בעינן ו' טפחים:

ועביין. דרוחב מחיצה בעינן ולא עבה:

שתי רבקות של שלש שלש בקר. שהן י' אמות ששיעור פרה החורשת אמה ושני שלישי אמה:

קשורות. חומרא הוא למעט ריוח שבינתיים:

אחת נכנסת. ג' פרות המושכות בעול הרוצות ליכנס שם לשתות וימצאו ג' אחרות שיוצאות משם ששתו כבר והוא שיעור יותר גדול משיכנסו כולם בבת אחת:

גמ' לפי שהפרוץ מרובה על העומד. ואמרי' בפ"ק דמכילתין לעניין שבת פרוץ מרובה על העומד אפילו כנגד העומד אסור לפיכך עושין כי היכי דליהוי אמה מכאן ואמה מכאן דופן והשאר חשיב כפתח ואע"ג דאין פתח יותר מעשר כיון דמדאורייתא ה"ל מחיצה בביראות הקילו אבל בפשוטים לא סגי ליה דלא הוי כפתח:

אף הוא מוכיח על עצמו. גם מה שהתירו בדיומדין לא התירו אלא משום ביראות אבל בשאר מילי לא מהני פסין וכדפרישית וכן מוכח ממתניתין דקתני עושין פסין לביראות אבל לא לדבר אחר:

הגיעוך. תבין מכאן עד היכן הגיעו דיני תחומי שבת ומחיצות:

שאם עשה כן. כעין פסי ביראות ברה"ר במקום אחר:

ה"ג וחזר וזרק מרה"ר לתוכו חייב. וכ"ה בבבלי משמיה דר"א וה"פ קמ"ל אע"ג דבקעי בה רבים לא מבטלי להני מחיצות:

שבכל מקום עושה פס ד' טפחים. כגון במחיצות חצר:

וכאן עושין פס של ששה טפחים. כדתנן במתניתין ורחבן ששה טפחים:

בשעת עולי רגלים. מותר אפילו אינו עולה לרגל לאפוקי בזמן הזה הוא דאסור:

מפני עולי רגלים. התירו פסי ביראות ואפילו בזמן הזה שרי:

מתניתא. דמייתי בסמוך מוכחת כן דאפילו בזמן הזה פסי ביראות מותרין:

והא תנינן. כלומר דהא תנינן לקמן פרק המוצא תפילין:

מבור הגדול ומבאר הקר בי"ט:

אלא כשעלו ישראל מן הגולה. ולא היה להן מים:

והתנו עמהן הנביאים שביניהם. חגי זכריה ומלאכי:

שיהו ממלאין מבאר הקר בגלגל בי"ט. ואפילו לעולם הרי שמפני עולי הרגלים התירו בכל מקום ה"ה בפסי ביראות מפני עולי הרגלים התירו בכל מקום:

ומשני לא כל בארות הקר התירו אלא אותה שחנו עליה בלבד. א"כ איכא למידק איפכא:

כמה דאת אמר. התם בבור הקר מה שהתירו התירו והשאר אסור אף כאן בפסי ביראות מה שהתירו לעולי רגלים התירו ולשאר כל אדם אסור:

בחלף. שם מקום:

בפסי ביראות. דמותרין בזמן הזה:

הוון בעיי מימר. סברוהו הבני ישיבה לומר:

ר"מ יודה לר"י. דבדיומדין סגי:

ופריך ר"מ יודה לר"י. בתמיה הא ר"מ בעי דיומדין ופשוטין:

ואת אמר הכין. דר"מ יודה לרבי יהודה:

ומשני מתוך שאת עושה וכו'. לעולם אימא לך דר"מ מודה לר"י דמדאורייתא אפילו בדיומדין הוה מחיצה גמורה והא דמצריך פשוטין היינו טעמא שאם אינו עושה פשוטין יעשה מחיצות כאלו לכתחילה וסובר דמחיצות שבת כך היא ומתחייב באיסור דרבנן לכך מצריך פשוטין:

לא דין מודי לדין. דר"מ סובר דאף מדאורייתא לא הוי רה"ר גמורה כל שאין לה פסין:

אע"ג דלא אמרה רבי יוסי. דבר זה בעצמו פחות מג' שאין הדיומדין רחוקים זה מזה ג' טפחים:

אמרה דכוותה. דאינו מודה ר"מ לר"י:

כמה יהא דיומד ארוך וכו'. לר"מ קמיבעיא ליה:

פחות מג'. שאין הדיומדין רחוקים זה מזה שלשה ודאי דכסתום הוא וא"צ פשוט:

יותר מששה. ה"ל מופלג וצריך פשוט:

אלא כן אנן קיימין. הא דפליגי ר"מ ור"י ברחוקים זה מזה ג' עד ד':

יעשה כדיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט. דהא ודאי אלו עושה כן ברה"ר במקום אחר מדאורייתא רה"י גמורה היא דהא אין פרצתו בעשר:

לא נצרך ר"מ לפשוטים. דהא לא מתיר ר"מ פסין אלא עד עשר אמות ונתמעט המקום בפסין שהן הדיומדין:

אלא לר"י. דמתיר עד י"ג אמה ושליש עליה קאר"מ דבעינן פשוטים:

ואפילו משיטתיה. ואפילו לשיטתו דאינו מתיר אלא עד עשר אפילו הכי מצריך פשוטים:

ה"ג מ"מ אין העומד רבה על הפרוץ וכיון שאין העומד מרובה על הפרוץ צריך פשוט. וה"פ אף ע"ג דפרצה שהיא כעשר הרי היא כפתח הכא שאני כיון דהיא פתוחה מד' רוחותיה אין להתיר בלא פשוטים כיון דהעומד רבה על הפרוץ:

רואין. אם האבן מחזיק שאם תיחלק ותיעשה דופן לכאן ולכאן יהיה ו' טפחים בכל צד נידון משום דיומד:

הוון וכו'. סברוהו למימר מ"ד שאם תיחקק האבן הוא סובר דבעינן שיהא אמה מבפנים ומ"ד שאם תיחלק סובר שאם יש מבחוץ אמה בכל צד סגי ונפקא מיניה באבן שהוא משולש ומבחוץ הוא אמה מצומצם כזה נמצא כשחוקקין כל מה שבפנים לא ישאר אלא דבר דק שהוא כאמה שהרי משפעה היא והולכת וכשמודדין מבחוץ א"צ לחקיקה וכאשר הוא עומד ראוי לדיומד:

אר"י ולא עוד בקליפת השום החיצונה. אף אם תיחקק מבפנים ונשאר מבחוץ כקליפת השום והוא הקצה האחרון שבכל צד שהיא אמה שלימה:

את עתיד להעמידה. די בו להעמידה שהרי תנן ועביין כל שהו א"כ אין חילוק בין מדידה שבפנים למדידה שבחוץ:

הוי. הרי דאין חילוק בין שני התנאים דלתרווייהו מודד מבפנים:

מ"ד שאם תיחקק. איירי באבן עגולה שמחוסרת חקיקה לחקוק ליטול בליטת עיגול ולהשוות אמצעה לפיאותיה ותהא מרובעת מיהו מודה דאף חליקה נמי בעינן:

במרובעת. שאינה מחוסר אלא חליקה מבפנים שינטל עובי שבינתיים ותיעשה כמרזב דופן לכאן ודופן לכאן:

דכן תנייה מתיב לחבריה. שכן תנא אחד משיב לחבירו וא"ל איני פליג עליך אלא שדבריך שאתה מצריך חקיקה וחליקה היינו בעגולה ודברי במרובעת שא"צ אלא חליקה:

לא סוף דבר חריץ. לאו דוקא חריץ דמהני:

אלא אפילו גבשושית וכו'. תל גבוה חמשה על בור שהיא עמוקה חמשה מצטרפים לדיומד:

ואין בין קנה לקנה ג'. שבמקום הקנה ממעט המקום מג' כזה הרי ה' קנים ואין בין זה לזה ריוח ג' ומכל צד ו' אמרינן לבוד ונידונין משום דיומד:

ג' קנים. כזה והן מרוחקין ששה טפחים וקשר גמי מלמעלן מקנה לקנה:

מהו שיציל. בפסין כמו שמצלת פיאה:

ומשני כלום מצלת פיאה. אלא כשעשויה כן מכל ד' רוחות אבל הני אינן אלא באמה אחת:

אלא בהנך העשויין בעיגול כזה שהקנים רחוקים זה מזה אמה וקשר גמי מלמעלן הן כסתום שהרי הן כפיאה וכאלו החלל שביניהם כסתום או דלמא אף בסתום לא מהני:

ופריך היך מה וכו'. מאי קמיבעיא לך כי היכא דאמרינן לעיל גבי אבן שהוא בזוית רואין כאלו הוא חקוק:

ומר אוף הכא כן. ונאמר אף כאן כשקשר גמי רואין ויהא נידון משום דיומד:

ומשני תמן וכו'. לא דמי לאבן דהתם אפילו תיחקק מבפנים עד קליפת השום נידון משום דיומד שפיר אמרי' רואין כל שתיחקק:

והכא מה אית לך למימר. שיהא רואין כאלו הוא חקות מבפנים א"כ לאו פיאה היא דהא פיאה בעינן שתהא מסוגרת מד' רוחותיה וזו הרי היא חקוקה מבפנים הלכך אינה מתרת:

ואישות קנים. הרבה קנים מחוברין בעץ אחד סמוך לארץ ומתפרשין למעלה:

עשאן ביד. שהעמידן מתחלה להיותן דיומד:

לחציה. של באר עשה דיומדין ולחצייה לא עשה:

היו שתים. שתי בורות וא' באמצע ועשה לשתים החיצונים:

מהו שיהא האמצעי נידון לכאן ולכאן. ויהא מותר למלאות בו או לא:

מה צריכא ליה. כי קמיבעיא ליה כשהיו שני בני אדם ממלאין זה מבאר זה וזה מבאר זה אבל אם היה אחד ממל משני הבארות אף האמצעי מותר אע"פ שלא עשה לו פסין ואיירי בשאין בין שני הפסין של שני הבארות יותר מעשר:

הא שתים. שתי חצירות זו אצל זו ומחיצה ביניהן ושתיהן ראשן בין הפסים אסור לטלטל מתוכו לפסין:

לא סוף דבר. לאו דוקא שתי חצירות אוסרין זה על זה אלא אפי' חצר א' ובה שני בתים ושניהם פתוחות לבין הפסין אוסרים זה על זה ואסורים לטלטל לבין הפסים:

סברו. בני הישיבה למימר:

בשלא עירבו. הבתים או החצירות זה עם זה אבל עם עירבו מותרים:

אפילו עירבו אסורות. כדמסיק גזרה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין:

רב הונא כדעתיה. רב הונא לטעמיה:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ור"ה:

שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל. ומבוי ביניהם:

אם עירבו דרך פתחים. כגון שיש בתי ישראלים פתוחות לרשות הרבים ופתוחות לחצרות של ישראל זה שפתחו פתוחה למבוי אע"פ שעירבו הישראלים שבבית עם זה שבחצר אסורים להוציא דרך פתחו למבוי שהעכו"ם אוסר עליהם:

דרך חלונות. שבין בית ישראל לחבירו:

אין העכו"ם אוסר עליהן. להוצי' דרך פתחו של זה למבוי וכ"ש אם עירבו דרך פתחי' שמותרים להוציא דרך פתח שבמבוי מיהו שמעינן מדר"ה שאין העירוב מתיר אלא בחצר או במבוי שעירבו בו אבל לא למקום אחר הילכך גם כאן לא מהני העירוב של הבתים לפסין:

ואפי' דיסבור וכו'. כלומר אפי' תאמר דמודה התם ר"ה לר"י שהוא מותר אם עירבו מודה הכא בפסין דאסור אפי' עירב:

ה"ג הכא שמא למחר וכו'. וה"פ הכא גבי פסי ביראות אסור שמא יחרב הבאר ויאמר שעירוב ע"י פסי ביראות מהני אע"פ שלא עירבו בחצירו':

ואין עירוב מועיל בפסי ביראות. אליבא דכ"ע:

באו מים בשבת. שיבש הבאר מע"ש ובאו גשמים בשבת ומילאו הבאר:

כבר נכנסה שבת באיסור. שבין השמשות לא היה בו מים והיו אסורין לטלטל בין הפסין אסורין כמי בכל השבת:

חרבה הבאר בשבת. כגון שיבשו המים או שאי אפשר למלאות ממנו:

כבר נכנסה שבת בהיתר. טלטול וכיון שהותר למקצת שבת הותר לכולו:

מהו לטלטל בין הפסים. כגון שהבאר עומדת בין רה"י לרה"ר:

כאסקופה אסורה. דינו כאסקופה שהיא אסורה ושניהם אסורים לטלטל לתוכו:

כאסקופה מותרת. ושניהם מותרים לטלטל בתוכה:

ובלבד שלא יחליף. שלא יוציא דרך הפסין הכלים שהכניס מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י:

ישנו כעשר אמות. ששה בקר הן י' אמות:

ה"ג פרה אמה ומחצה ואמה ביניין וה"פ הא דקאמר ר"מ ישנן כי' אמות משום דעוביה של פרה אמה ומחצה הרי ט' אמות לו' בקר ואמה בין רבקה לרבקה הרי עשר ור"י קאמר כי"ג וכי"ד אמות דשמנה בקר הם י"ב אמות ואמה ביניהן הרי י"ג והן אחת נכנסת וא' יוצאת הרי שיצאו מכלל י"ג ולכלל י"ד לא באו א"נ דבמקום ר"י פרה החורשת מחזקת אמה ושני שלישים וכדאיתא בבבלי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף