קרבן העדה/סנהדרין/ד/ז

קרבן העדה סנהדרין ד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הטהרות והטמאות. אם בא אדם לישאל על דבר טהרות:

מן הגדול. שואלין תחלה לגדול שבדיינים מה הוא אומר בדבר:

מן הצד. מן הקטנים בחכמה שהם יושבים בצד:

הכל כשרים כו'. בגמרא מפרש הכל לאתויי מאי:

ואין הכל כשרים לדון ד"נ. דכתיב והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך מה משה רבינו מיוחס אף ב"ד מיוחסים:

גמ' רב כתיב. בלא יו"ד וה"ק קרא לא תענה אחר שאמר המופלא דבר אלא תאמר דעתך קודם שיגלה הוא דעתו ומפרש על מלשון והחונים עליו וקרא קאי אד"נ לכך מתחילין בהם מן הצד:

שלא תענה קודם לרב. שמפרש על לשון לפניו כמו ממעל וקרא קאי אד"מ ולכך מתחילין מן הגדול:

אפילו אחד מאה. דריש רב לשון ריבוי וה"ק אפילו רבים חולקים עליך אל תטה דעתך אחריהם אם נראה לך שהדין עמך:

דברי ר"פ. חלוקים אדרב דלא יליף ד"נ מלא תענה דאמר ר"פ בשם ר"ח:

איתפלגון. פליגי:

דינינו. בד"נ להתחיל מן הצד כדיני בני נח שגם הם עושין כן כדמסייק:

אין דינינו כדיניהם. שמתחילין מן הגדול:

ניחא. שכן מצינו ויאמר יהודה אלא מ"ד אין דיניהם כדינינו למה דיבר יהודה לפני יעקב אביו וממוכן לפני שרים אחרים אע"פ שהוא היה הקטן שבהם דחשיב ליה בסוף:

ומשנה ראו דברי יהודה. אין ה"נ שלא השיבו יהודה וממוכן תחלה אלא מפני שכולם הסכימו לדבריהם לכך הזכירום שהם באמת אמרו הדבר ולא חש להזכיר דברי האחרים לפי שלא עמדו:

ומנין לד"נ כו'. למ"ד אין דינינו כדיניהם פריך דלמ"ד דינינו כדיניהם לא צריך קרא דסברא הוא שאם יאמר הגדול בראשונה יש לחוש שהקטן. יתבייש ממנו ויכניס דבריו ולא יצא הדין לאמתו:

חגרו איש חרבו. ויחגור גם דוד את חרבו וחגור זה היה לדון את נבל כמורד במלכות ומדחגר דוד בסוף ש"מ ד"נ מתחילין מן הצד:

אף בפסול משפחה. אם באין לפסול משפחה א"נ אם באין לפסול אדם לומר עליו שהוא מפסול משפחה מתחילין מן הצד כבד"נ:

אפילו ממזרין. הכל לאתוייי שאף ממזרים כשרים לד"מ:

ה"ג רי"א גריס אין מדקדקק ביי"נ. וה"פ הא דלא אמרית דאתי לאתויי גריס שאין סתם גר כשר לדין לפי שאין מדקדקין ביי"נ לשתותו או ליהנות ממנו וקיי"ל כחכמים דאמרי גר שחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה וקיי"ל כר"מ דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו הלכך סתם גרים פסולים לד"מ:

ובלבד. כלומר הא דאמרינן אתה מטה משפט של שור הנסקל לא שיהא מטה דין אלא שאין אתה צריך לחוס על הצלתו כד"נ אלא כד"מ מטין לחובו כדי לקיים בו ובערת הרע מקרביך:

כמה אינון. כמה הן הדברים שבין ד"נ לד"מ:

אנן תנינן במתני' תשע דאין הכל כשרין ועשרים ושלשה חדא נינהו דמ"ט אין הכל כשרים משום דבעינן כ"ג דהיינו סנהדרי ובסנהדרי כתיב ונשאו אתך בדומין לך מיוחסין כמותך:

חד עשר. דברים ישנו בין ד"מ לד"נ:

הי דינו. איזהו תרתי אחרינא שהוסיף ר"ח:

ומשני הסריס. וכל מי שלא היה לו בנים פסולים לד"נ מפני שאינן רחמנים:

אף פחות מבן עשרים. שלא הביא שתי שערות דה"ל קטן עד שיביא שתי שערות או לאחר שיהיו לו עשרים שנים פסול לד"נ אבל לד"מ כשר לאחר שעברו עליו י"ג שנים ויום אחד אע"פ שלא הביא שתי שערות:

ויושב בדינו של שור הנסקל הואיל וכשר לד"מ א"נ קושיא היא ויושב בתמיה הא ודאי כיון דבעינן כ"ג צריכין שיהו כולן ראויין. לסנכדרין:

והי דינין. ואיזהו שנים אחרים שהוסיף:

ואין דנין שני ד"נ ביום אהד. כדתנן לקמן כרק נגמר הדין:

ה"ג ואפילו נואף ונואפת. ודוקא בת כהן ובועלה שהיא בשרפה והוא בחנק דה"ל שני דינים אבל שנים שהן במיתה אחת ועבירה אחת כגון שתיהן מחללי שבת או עובדי עכו"ם דנין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף