קרבן העדה/סנהדרין/ב/ג

קרבן העדה סנהדרין ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מלך לא דן כו'. שאין כבודו של מלך לישב בדין:

אין שומעין לו. דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וגנאי הוא לו שיחלוץ וירקה בפניו וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום א"נ יבום גנאי הוא לו לקום על שם אחיו:

מלך נושא כו'. בגמרא מפרש:

גמ' ופריך ולא דן. בתמיה והכתיב כו':

ותמר הכן. ואת אומר כן שמלך אינו דן:

ומשני אמור מעתה. שדוד לא דן שום דין אלא כשהיה עשיר ועני דנין זה עם זה כדי לעשות צדקה עם העני וזה כבודו שהיה עושה משפט וצדקה:

ר' אומר היה דן כו'. רבי פליג וסובר מלך דן ודנין אותו ופליג אמתני' דאתיא כת"ק:

ה"ג צדקה עם הזכאי שהחזיר לו ממונו וצדקה עם החייב כו':

על שם מלפניך משפטי יצא. אחר דוד אתה מלך ואני מלך נאה למלך לדון את המלך:

נידונין בכל יום. שגזר דינם נקרע אף לאחר החתימה אם עשו תשובה לפיכך מעיין בדינא בכל יום:

נמצאת פוגם בכבוד המלך. שגנאי הוא לו כדפרישית במתני' ור"י סובר מצוה שאני:

על שם ותהיינה צרורות וגו'. בפילגשי דוד שבא עליהן אבשלום כתיב ואס"ד שנושאין גרושתו של מלך ה"ל לדוד לגרשן שלא תהיינה עגונות:

מלמד שהיה דוד מקלעתן. מדכתיב צרורות קדריש שהקלע הוא נעשה מצרור השערות:

חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך. שלא נאסרו על דוד בביאת אבשלום דאנוסות היו ולא בא עליהם לכוף את יצרו:

אסורות ממש היו. שאף שלא נאסרו משום שנטמאו מ"מ לא גרע מתשמיש הדיוט:

ומה כלי הדיוט כו'. כלומר אלמנת הדיוט אסורה למלך כ"ש אשת המלך שנבעלה להדיוט שאסורה להמלך:

ה"ג זו מירב ומיכל ורצפה. וה"פ בית אדניך הן שתי בנותיו ונשי אדוניך זו רצפה ל"א אפשר לקיים הגירסא שלפנינו לרבנן משני בית אדניך זו רצפה שהיתה פלגש שאול ונשי אדניך לאו אשאול קאי אלא על נבל ואוריה שהך היו ישרי יהודה בימי והיו אדוני דוד ולכך מייתי הא דאמר נבל לית בר טבין כו':

ופריך הוא ירחמאל קדמוי. דכתיב ובני חצרון ירחמאל רם כלובי ורם הוליד את עמינדב וקשיא ליה הלא ירחמאל הוא הבכור למה קחשיב תולדת רם תחלה:

אלא. הואיל ופגם ירחמאל את עצמו שנשא אשה נכרית לפיכך פגמו הכתוב לסדר תולדותיו בסוף:

להתעטר בה. כלומר להתגדל על ידה והיא הכניסה אנינות לתוך ביתו שנתבזה על ידה:

ובועז נשא את רות. המואביה נמצא שגם בבנירם נמצא קצת. פגם:

הא נבל. אבל נבל בא מן כלובי אמר נבל אין בישראל בן טובים ממני שהוא משבט יהודה אשר לו משפט המלכות ובמשפחתו אין בה שום פגם לכן לא חשש לדברי דוד:

ה"ג לית בישראל בר טבין סגין ממני:

אתי. ממשפחת כלובי וקמפרש ואזיל כולא פרשתא:

לקיימא. תרגום ואתם חיים כולכם היום ואתון קיימין וכו' וה"ק כה תהיה שמחתך קיימת לעד:

ה"נ ואתה שלום וגו'. ויבואו נערי דוד וידברו אל נבל כדברים האלה בשם דוד וינוחו מה וינוחו א"ר יוסטא כו':

נעשו מחנה. דכתיב לעיל מיניה וישלח דוד עשרה נערים קמ"ל דעשרה נקראו מתנה ונפקא מיניה לענין ארבע דברים דפטרו במחנה:

ויאמר דוד לאנשיו. חגרו איש חרבו ויחגור גם דוד את חרבו וחגור זה היה לדונו כמורד במלכות ומדחגר דוד לבסוף ש"מ שד"נ מתחילין מן הצד:

ה"ג אפרחינון במילין כ"ה בפירש"י וסיים בה לשון עיט כלומר דחאן בדברי קנתרות:

ותפגוש אותם. הל"ל ותפגש בהם כמו ויפגעו בו מלאכי וגו' אלא בהם עצמם עשתה הפגישה רושם לכך דרש שנתגלה שוקה ועל ידי כך הרהרו בה ויצא מהם קרי'. מה. מעשה הכלב דרכו להשתין בכותל ש"מ משתין בקיר על הכלב קאי והכי אמר דוד אפילו על כלבי נבל לא אחוס ולא ישארו בחיים:

ותרא אביגיל את דוד. ותאמר בי אני אדני העון ותדבר נא אמתך באזניך ושמע דברי אמתך וקשיא ליה הל"ל בי העון מאי אני ומאי אדני הרי אמרה אח"כ ואני אמתך לא ראיתי נערי אדני אשר שלחת ועוד מאי ותדבר באזניך ושמע כפילות זה למה אלא הכי אמרה וכי אני או במה שהוא שלי שהוא כמו אני בעצמי חייבין מיתה אני ובניו ובהמתי מה עשו שאתה אומר אם אשאר מכל אשר לו אמר לה מפני שקילל מלכות בית דוד אמרה לו ומלך אתה בתמיה אדני אתה אבל לא מלך אז תבעה לתשמיש אחר שיהרוג נבל מיד אמרה בי העון אם אעשה כך שאפשר שטמאה נדה והראה לו כתמה א"ל וכי רואין כתמים [בלילה] אמרה ותדבר נא אמתך באזניך השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך כתמים איך רואין בלילה וד"נ דנין בלילה בתמיה אמר לה כבר נגמר דינו ביום אמרה לו ושמע דברי אמתך שאינו חייב מיתה שעדיין מטבע של מלכנו שאול קיים ומאחר שלא נתפרסמה מלכותך אינו חייב מיתה על קללתו ואם תרצה להנקם ממנו נקימה אחרת ולא מיתה על. שביזיתיך אל נא ישים אדני אל לבו דברי איש הבליעל הזה אין זה כבודך:

פקפוקי דברים היו שם. עדיין יש לפקפק על מלכותך שעדיין שאול קיים ואינו חייב מיתה:

הוה עבד פרשתא. הוא היה דורש בשבת זה בפרשת היום והיה ר' זעירא מצוה להתלמידים שיכנסו לבית המדרש לשמוע דרשת ר' לוי שאי אפשר לו שידרוש ולא יהיה בדרשתו דבר חידוש:

עאל ומר לון לא. נכנס ר' לוי ודרש ולא תהיה זאת לך לפוקה ויצאו משום כי ראו שדורש דברי האגדה ואמרו מה לנו אצל הגדה ושמע ר"ז דבריהם ואמר אף בדברי הגדה יש חידוש הלכך חזרו לאחוריכם:

לפוקה. ר' לוי דרש לפוקה שהיו שם פקפוקי דברים שלא נזכרו בכתוב והיינו שתבעה לתשמיש ואמרה ליה כשתצא פקפוקך ויודע הדבר יאמרו עליך שאתה מגלה עריות:

ה"ג יהו אומרים עליך שאתה מגלה עריות ולמכשול לב אתה כו'. וה"פ כתיב ולא תהיה לך זאת לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפוך דם חנם מהו למכשול לב אתה עומד להכשל באשת איש מוטב שלא יהיה עליך אלא אתת משיהיה עליך שתי עבירות בעריות:

ה"ג עתידה רובה מן הדא לא תהא דא כדא וה"פ מכשול שלעתיד גדול ממכשול זה שתיכשל באשת איש ויאמרו זו כזו מסתמא נכשלת בי קודם הריגת נבל:

ולשפוך דם. עתידים לומר עליך ששפכת דם חנם:

והדא דתימר. ומה שאתה אומר שחייב מיתה על שקללך וכל המקלל כו':

עדיין מחוסר כסא את. עדיין אין לך כסא מלכות ואין חייבין על קללתך:

מלמד שפקדה עצמה. שאמרה שיזכרנה כלומר כשימות בעלה ישאנה כרצונו:

פגמה הכתוב. שלא היה לה לדבר בזה בעודה אשת איש ואף שאמרה כך להציל דוד מחטא ולהיות לו כעין פת בסלו מכל מקום הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו על דבר מועט:

בכל קרייא. בכל המקרא כתיב אביגיל בשני יודי"ן לבד מהך פסוקא דבתרא דהאי קרא וזכרת כתיב אביגל חסר יו"ד בתרא:

ברוך ה' וגו'. אשר כילתני מבוא כדמים דם נדה. שלנדה היתה שהראת לו כתמיה ושפיכת דם נבל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף