קרבן העדה/סוכה/ה/ו

קרבן העדה סוכה ה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלשה לפתיחת שערי'. כשפותחין שערי העזרה תוקעים תר"ת וחשיב להו לג' תקיעות:

ותשע לתמיד של שחר. כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר וג' פרקים היו מפסיקים בו ועל כל פרק היו הכהנים תוקעים תר"ת ומשתחוים העם הרי ט' תקיעות:

ובמוספין. ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:

בין קדש לחול. כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה:

ג' לפתיחת שערים. כמו בכל יום:

וג' לשער העליון. דאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשאר העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:

וג' לשאר התחתון. דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון והוא השער היוצא למזרח:

ג' למילוי המים. לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים תקעו והריעו ותקעו:

על גבי המזבח. כשזוקפין את הערבה כדתנן לעיל בפ' לולב וערבה וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:

גמ' ההן תנייא. האי תנא דברייתא:

חדא. מצוה אחת הן ובחדא חשיב להו:

וההן תנייא. והאי תנא דמתני' שתמצא אומר. כשתדקדק בדבריהן:

ה"ג אחת על כל מטה ומטה רי"א אחת על כל דגל ודגל. וה"פ לכ"ע על כל דגל ודגל קודם נסיעתו היו תוקעין תר"ת כדדריש בספרי מן המקראות אלא דרבנן סברי על כל שבט בפני עצמו היו תוקעין דבכל דגל יש ג' שבטים היו תוקעין על הראשון תקיעה ונסע מיד ואח"כ על הב' תרועה ונסע ואח"כ על הג' תקיעה ור"י סובר דלא התחילו ליסע עד אחר תר"ת נמצא שכולן מצוה אחת הן:

ה"ג ותני שלש למעל' עשירית. וה"פ דפריך והאיכא נמי ג' ואיכא נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג:

ומשני הא חורי. האי פליגא ותנא אחרינא הוא דמאן דסובר שתוקעין למעלה עשירית סובר שלא היו תוקעין ע"ג המזבח:

זאת אומרת. ממתני' שמעינן שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים דאס"ד למילוי המים היו תוקעין ה"ל נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג דהרי בע"ש היו ממלאין מים לצורך מחר כדתנן במתני' ס"פ לולב וערבה וניתוספו עוד שלש ולמילוי המים דתנן היינו בשעה שהיו מנסכין וממלאין הספל מים:

ופריך ואילין אינון וכו'. וכי לא היה יום שהיה בו מ"ח תקיעות אלא בע"ש שבתוך החג והא איכא אחרנייתא דהיינו ר"ה שחל להיות בשבת שיש בו מ"ח תקיעות כ"א שבכל יום וט' למוסף שבת וט' למוסף ר"ה וט' למוסף ר"ח הרי מ"ח:

אלא כמאן דאמר יתקעו. דכתיב ובני אהרן יתקעו בחצוצרות מה ת"ל יתקעו שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות והל"ל ובני אהרן בחצוצרות:

המוספין יתקעו. כלומר כשהמוספין לבדן כגון שחל ר"ח או ר"ה בחול תוקעין על כל א' בפני עצמו אבל כשחלו להיות יחד אין תוקעין אלא אחד על כולן ויותר נראה דה"ג אלא דלא כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין תוקעין וכ"ה בברייתא בבבלי בפירקין:

ה"ג ואפילו כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין יתקעו תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תשע תקיעות. וה"פ בתלתא סגי דמיתקעו לא מרבינן אלא תר"ת א"נ ה"ג לא מוסיפין תרועות דמיתקעו לא מרבינן תרועות ובצרי להו:

הוא נבל הוא כינור. דדמיין להדדי בצורתן אלא דנימין יתירות היו בנבל מבכינור:

למה נקרא שמו נבל. דס"ד דלכך נקרא נבל שעשו כמו נבל יין אבל עכשיו דקאמר דצורתו כמו כינור פריך שפיר:

שהוא מלבין. ומבייש כמה מיני זמר שזמירתו ערב לשומעים ונבל בהיפוך אותיות לבן:

ע"י עור שאינו עבוד וכו'. ולכך נקרא נבל שנעשה מדבר פחות מלשון נבלות ופחיתות:

ארדבליס. זוג ועינבל שקורין אשקליט"א:

סורח. מערבב את הנעימה כשהיה קול זה מסיים:

חליל. היינו אביב:

צלצל. שני כלים מכין זה על זה וקולם דק וקורין צנב"ש:

מכתשת של מקדש. שבה היו כותשין סממני הקטרת והיתה קולה צלול מפטמת הבשמים יפה ונותנת ובהן ריח כדתניא שהקול יפה לבשמים:

שני כלים. צלצל ומכתשת:

ארוחה. כמו ארוכה פי' תרופה ורפואה למכתם:

ועליהן הוא אומר. על נחשת כיוצא בהן כתיב:

ה"ג נחשת מרוק נחשת ממורט. ושני מקראות הן בד"ה כתיב מרוק ובמלכים כתיב ממורט וענינם א' דמרוק קלל שהוא מלוטש ומצהיב וממורט נמי מלוטש כמו למען היות לה ברק מרוטה:

וכלי נחשת מוצהב וכו'. מקרא הוא בעזרא:

חד מיניהון כתריי דזהב. נחשת שלהם היה יפה מאוד שהיה שוה כפלים כשל זהב דשנים מיותר דסתם רבים שנים:

תריי מנהון כתרי דדהב. וה"ק וכלי נחשת מוצהב הרבה הביא עזרא הרבה אלא שנים מהן היו חמודות כזהב ואי לא כתיב שנים ה"א דכולן חמודות כזהב או דה"א שלא היו שם יותר משני כלים של נחשת כמיעוט רבים:

כאיסר. מקור המעיין שנובע משם רחב כאיסר:

מגריפה מין כלי ניגון וצורתו כעין מגריפת אש:

עשרה נקבים היו בה. ובכל נקב היה קנה אחד שהיו בו ק' נקבים וכל נקב שבקנה היה מוציא זמר בפני עצמו:

מאה נקבים היו בה. ובכל נקב קנה שהיו בו עשרה נקבים:

מדברי שניהם. כלומר בזה שניהם שוים:

מי קודם. מי אמרי' שבת קודם דתדיר הוא או דלמא ר"ח קודם כדי להודיע שהוא ר"ח:

חיילי' דר"י. כחו וראייתו של ר' ירמיה דסובר ר"ח קודם. מהא דתניא שירו של ר"ת קודם וה"נ קרבן מוסף ר"ח קודם:

כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח דפשיטא להו לב"ד שקידשוהו כהלכתו ור' ירמיה סובר דאף הקרבן מקדימין להודיע שהוא ר"ח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף