קרבן העדה/נדרים/ג/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
תוספות הרי"ד
עמודי ירושלים


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הרי נטיעות אלו קרבן וכו'. בגמרא מפרש:

יש להן פדיון. כשאר הקדשות ויפדו ויקנו בדמיהן קרבן דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן לאו למסרינהו עלי' כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן:

אין להן פדיון. אלא המעות נתפס בקדושה והנטיעות חוזרות להיות קדושות דכיון דאמר עד שיקצצו ה"ק לכשאפדה יחזרו ויקדשו עד שיקצצו:

גמ' ראה קציעות המלך. שוטרי המלך שקוצצין נטיעות התאנים הטובות להביאן לבית המלך וירא שמא יקצצו גם נטיעותיו ואמר הרי אלו קרבן אם אינן נקצצות:

ראה דליקה. נופלת בעיר ומתירא שגם טליתו תשרף:

אם אינה נשרפת. או נקרעת ויש להן פדיון דהוא כנדרי שגגות דסבר א"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן:

למפרען קדשו. מיבעי' ליה אם מיד בשעת נדרו הן קדושין אם אינן נקצצות אח"כ או דלמה אין קדושה חלה עליהן עד שנודע בודאי שלא יקצצו אותן אבל כל זמן שהן בספק אין בהן קדושה:

מה נפיק מביניהון. מאי בינייהו הא מיהת קדושות הן:

ומשני נהנה מהן עד שלא נודע שלא יקצצו א"ת למפרע קדושין מעל וא"ת מכאן ולהבא קדושין לא מעל ולא אפשיט':

חזקיה אמר. האומר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו אם פדאן חוזרין לקדושתן עד שיקצצו דה"ל כאומר בפירוש הרי נטיעות אלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא יקצצו נמצא פדיונם קדוש כל שעה לפי שיוצאות הן לחולין אלא שלאלתר חוזרות וקדושות:

פדאן פדויין. והא דאמר עד שיקצצו לא בא לומר שאפי' יפדם יחזרו לקדושתן עד שיקצצו אלא שיהיו קדושות עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן:

פתר לה. תפרש למשנתינו אין להן פדיון היינו שא"צ פדיון כשנקצצו דאז פקעה קדושתן בכדי:

מה דאמר חזקיה. פדאן חוזרות וקדושות דוקא בשפדאן הוא המקדיש עצמו דלעולם לא יצאו מרשות הקדש או מרשותו אבל אם פדאן אחר אפי' הכניסום אא"כ לרשות המקדיש אינן חוזרות וקדושות שכבר נסתלק רשות בעלים הראשונים מהם וכיון דהאי שעתא לא חייל עליהן הקדישו שוב אינן חוזרות וקדושות:

ופריך מחלפא שיטתי' דר"י. קשיא דר"י אדר"י:

תמן. כלומר הכא בנדרי' ואשיגרת לישנא דסוגיא דקידושין נקט לשון תמן וה"ק כאן הוא אומר שאם פדאן אחר פקעה מהן קדושתן:

וכא. והכא בקידושין אומר ר' יוסי האומר לאשה הילך פרוטה זו שתקדשי לי לכשתגרשי ספיקא הוא ולא פקעה אפי' נישאת לאחר:

ומשני לא צורכה. לא קמבעיא ליה לר' יוסי אלא בנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך ודמי לפדאן אחר דמשנתגרש' יוצאת מרשות הבעל לרשותה מיהו לא דמיא ממש לפדאן אחר דהאשה מכנסת עצמה ג"כ לרשותו במקצת א"נ י"ל כיון דהוא המגרש והוא המקדש ה"ל ממש כפדאן הוא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף