קרבן העדה/נדרים/ב/ד

קרבן העדה נדרים ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ופירושן להקל. אע"ג כשפירש דבריו אזלינן בתר פירושו כי סתם ולא פירש אזלינן להחמיר דסתם נודר דעתו לאסור מדלא שתק א"נ ה"ק אם פירש דבריו אזלינן לקולא ולא אמרי' דמיהדר קהדר בי':

כבשר מליח. היינו קרבן דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:

ואם של ע"ז נדר. דגם קרבנות לע"ז היה דרכן למלחן:

כחרם של שמים. אפי' כהקדש בדק הבית:

ואם של כהנים מותר. אף על גב דחרמי כהנים מועלין בהן עד שיבואו לידי כהנים וה"ל כדבר הנדור מ"מ סתם חרמי כהנים משמע שכבר באו לידי כהן:

אם כמעשר בהמה נדר אסור. דהוי דבר הנדור שצריך להקדישו ע"י מנין ואם נטל בלא מנין לא קדש ואין מעשר בהמה אוסר הדיר כמו מעשר דגן שאוסר את הגורן וה"ל דבר האסור:

שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה. לפי שהיו רחוקים מירושלים ולא קרו לה תרומה סתמא אלא תרומת הלשכה:

שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים. וכל מה שהיו מחרימין היו מפרישין לבדק הבית ולחרמי כהנים לא קרו להו חרם סתם:

גמ' תמן בעי מימר. סברוהו למימר לא מיקרי בשר מלות אלא אם נמלח שיהי' לעולם במליחתו אבל אם נמלח לשעה לא מיקרי בשר מלוח:

הדא אמרה. זאת אומרת אפי' מלוח לשעה מיקרי מלוח דהא קרבנות אינן נמלחין אלא לשעה כדמסיק ואפילו הכי תנן במתני' דמיקרי בשר מלוח:

כיי דתני. כי האי דתני בת"כ ומייתי לה במנחות פ"ג:

כיצד הוא עושה. במליחת הקרבנות:

והופכן. תוך המלת שיהא המלח בכל צדדיו:

ה"ג שנייא היא ששם משהא וכו'. וה"פ שאני התם בקרבנות שמשהה את האיברים תוך המלח שיקלט טעם המלח נמצא שהן מלוחים לעולם:

ויידא אמרה דא. והיכן אמר דבר זה שמלוח לשעה הוי מליחה:

דאמר רחב"א הנוטל זיתים וכו'. מתני' היא פ"ד דמעשרות:

טובל אחד אחד במלח. שאין קובע למעשר אלא מלח וצירוף שתים הלכך תנן בסיפא אם מלח ונתן לפניו חייב שמעינן מיהא אם צירף שתים אע"ג דאוכלן מיד חייב דה"ל מלוח ש"מ דמלוח לשעה הוי מלוח:

הא כתרומת תודה. ארבעה לחם שתורמין מלחמי תודה וניתנו לכהן אסור:

הכא את אמר אסור וכו'. דיוקא דרישא וסיפא קשיין אהדדי מרישא משמע כתרומת תודה מותר ומסיפא משמע דאסור:

נישמעינה מן הדא. כלומר ממתני' דהכא ליכא למשמע מינה לא איסור ולא היתר אלא ממתני' דריש פרקין איכא למשמע דאסור דתנן כחלת אהרן וכתרומתו מותר ש"מ דוקא כתרומת אהרן הוא דמותר הא כתרומת תודה אסור:

אבל אם והיו מכירין. אע"ג דמספקא לן אי כתרומת הלשכה אי כתרומת הגורן נדר סתם אסור דספיקא לחומרא:

הכא את אמר מותר וכו'. דיוקא דרישא וסיפא קשיין אהדדי ברישא משמע ספיקא לחומרא ובסיפא משמע לקולא:

תרין תניין אינון. תרין תנאים הן רישא ר' יהודה דסובר ספיקא לחומרא וסיפא ראב"צ דסובר ספיקא לקולא:

חד תנא הוא. בפ"ח דערכין תנן ריב"ב אומר סתם חרמים לכהנים וחכ"א לבדק הבית והשתא אי אתיא כמ"ד סתם חרמים לבדק הבית ודאי דקשיין דיוקא אהדדי:

ברם. אבל באמת מתני' אתיא כמ"ד סתם חרמים לכהנים הלכך אם היו מכירין סתם מותר:

ע"י שרגילין בחרם עכן. כלומר בחרם שמעל בו עכן שהיה לשמים הלכך סתם אסור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף