קרבן העדה/מועד קטן/א/ז

קרבן העדה מועד קטן א ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין נושאין נשים וכו'. בגמ' מפ' טעמא:

אבל מחזיר הוא את גרושתו. דאינה שמחה כל כך אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:

ועושה אשה תכשיטיה. בגמ' מפרש מה הן התכשיטין:

שניול הוא לה. צער הוא לה:

גמ' מפני ביטול פריה ורביה. דאי שרי נישואין בי"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת לי"ט ולנישואין:

העבד מהו שישא במועד. מי אמרינן כיון דאינו מצווה על פריה ורביה מותר לישא או דלמא כיון דמצווה אשבת אסור:

מי שחציו עבד וחציו בן. חורין. כופין את רבו לשחררו דלישא אשה אינו יכול ליבטל לא תוהו בראה לשבת יצרה והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו:

ה"ג הדא אמרה שהעבד מצווה על פ"ו ואר"ש בר בא בשם ר"י כל שהוא מצווה על פ"ו אסור לו לישא אשה במועד וכ"ה בגיטין. וה"פ מדקתני והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו שמעינן דשבת הרי הוא כפ"ו וא"כ אף העבד אםור לישא במועד:

שאין מערבין שמחה בשמחה. בעינן דלשמוח בשמחת החג לחוד:

שמע לה מן הדא. דאין מערבין שמחה בשמחה:

עשו ז' ימים והחג ז' ימים. ולמה לא נטר עד החג וליעבד לכאן ולכאן אלא משום דאין מערבין:

מלא שבע זאת. ולא עשה לשניהם בשבוע אחת אלא שאין מערבין:

מפני הטורח. ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור ומתני' ה"פ מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מדאי:

ונושא מערב הרגל. אף ע"ג דז' ימים של סעודה יהיו ברגל:

ה"ג לית הדא פליגא על ר"ח. כלו' ל"ק מברייתא זו אר' חנני' דאמר משום שמחה דעיקר שמח' נישואין חד יומא ובשאר יומי לא הוה כמערב שמחה בשמחה:

לית הדא פליגא על ר"י. דאמר מפני ביטול פ"ו כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתין עד הרגל דלמא מתרמי דלא מצי להתחיל בערב הרגל וצריך לשהות עד אחר הרגל:

ה"ג ואפילו על ר' לעזר לית היא פליגא. וה"פ אפילו על ר"ל דאמר משום טירחא ל"ק מברייתא זו כדא"ר בא:

עלת כלתא וכו'. כשכלה נכנסה לחופה יצאה הטירחא דטירחא ליכא אלא חד יומא:

מן הנישואין. שגירשה אחר הנישואין והחזירה הוא דליכא שמחה וגם אין טורח בה ואין רגיל לשהות עד הרגל:

כוחלת. נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:

ופוקסת. מחלקת שערה לכאן ולכאן א"נ מתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף:

ה"ג ומעברת כלי חרש על פניה. וה"פ מעברת כלי חרש שהוא חד על פניה של מטה להעביר השער בלשון נקי היא מתניתא דעל פניה היינו פניה של מטה וכדפרישית:

בסיד שהיא. מסלקו בתוך המועד פליגי ר"י וחכמים דחכמים סברי כיון דבסוף המועד היא שמחה לאחר שהסירה לפי שמישר השער ומעדן הבשר:

ד"ה אסור. שהרי במועד היא מנוולת:

וחורנה. ואידך:

ולא ידעין. מי אמר שבסיד שמסירה במועד נחלקו ומי אמר שבסיד שמסירה לאחר המועד נחלקו:

כדעתיה. לשיטתו אזיל:

כמה דר"י אמר. התם בפ"ק דעכו"ם נפרעין מעכו"ם ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר ואע"פ ששמח לאחר זמן מ"מ לפי שעה הוא מיצר ה"ל כצרה הלכך אוסר גם כאן אע"פ ששמחה הוא לאחר זמן במועד הזה:

הוי דו וכו'. הרי דר"ח הוא דאמר בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד פליגי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף