קרבן העדה/מגילה/ג/ז

קרבן העדה מגילה ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בחנוכה בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח:

במעשה בראשית. במסכת תענית בפ' בתרא שנויה סדר קריאתן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכולו השמים:

ברכות קללות. דאם בחוקותי להודיע שעל עסקי החטא באה הפורעניות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהם מתענין עליה:

אין מפסיקין בקללות. שאין שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים ראשונים קורין פ' ברכות:

קורין כסדרן. בענין סדר הפרשיות ואין עולין להן מן החשבון כשיגיע יום שבת יחזרו מה שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי:

שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. אכולה מתני' קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות:

גמ' אל תעשה קוצים קוצים. פסקי פסקי לשון קציצה שמתוך שהוא קורא חתיכות חתיכות נראה כאילו הקללות נמאסין בעיניו:

אינו בדין וכו'. דכתיב עמו אנכי בצרה כביכול הקב"ה צר לו בצרתן של ישראל:

לא מטעם זה. שהרי הקללות על תנאי הם אמורים ואם עושים טוב אין שום קללה חל עליהן אדרבה נהפך להם לברכה:

צריך שיהא פותח בדבר טוב וכו'. כמו שמצינו בנביאים שסיימו דבריהן בטובה:

אילין ארוריא מהו דיקרינן חד. אותן י"א ארורים שבפרשת כי תבא מי אמרינן א' קורא אותן דווקא ואין מפסיקין כי היכי דאמרינן בקללות או לא:

ויברך לפניהן ולאחריהן. ומהו שיהא מברך בסמוך להן לפניהן שיתחיל לאחר הברכה לקרות בארורים ויברך אחר שיסיים ארורים ולא יקרא כלום מפרשה של אחריה או שצריך לקרות לפניהן איזה פסוקים ולסיים בשלשה פסוקים שאחר ארורים:

אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו. צריך להתחיל איזה פסוקים קודם קריאת הקללות שיברך עליהן ברכות שלפניה ולקרות איזה פסוקים לאחריהן ולברך עליהן אלא דווקא קללות אבל לא ארורים וה"ה נמי דפוסק בהן:

ספרא דגופתא. מיקרי דרדקי מעיר ששמה גופתא ירד לא"י וראה לבר אבונא מלמד תינוקות שקרי שירת הבאר שבפ' חקת:

ועבדין כן. וכי עושין כן שמברכין לפניה ולאחריה הא הפותח הוא מברך לפניה והחותם מברך לאחריה:

ואדיין את לזו. ועדיין אתה צריך לדין זה הא דבר פשוט הוא דכל השירות מברכין לפניהן ולאחריהן:

ה"ג במס' סופרים פי"ב אשאלת לר' סימון נשאלה שאלה זו לר' סימון:

שירת הים. אז ישיר:

אני לא שמעתי דבר זה. שיהו מברכין על שירת הים ועשרת הדברות מכל מקום נראין הדברים בעשרת הדברות שנאמרו מפי הגבורה שמברכין לפניהן ולאחריהן:

פסוקי אחריא. דמשנה תורה שמנה פסוקים אחרונים שבתורה:

מברכין לפניהן ולאחריהן. הואיל ונשתנו שנכתבו בדמעה:

ופריך בלא כך אין הפותח וכו'. וכי לא תנן דהחותם בתורה מברך לאחריה אם כן למאי צריך למימר ששמנה פסוקים שבתורה צריכין ברכה לאחריהן דהרי שם הוא חתימת התורה:

ומשני לכן צריכה. לא נצרכה אלא כשחל ר"ח בשבת שמסיים התורה ואז קורא ר"ח אחר שמנה פסוקים וה"א שיברך אחר קריאת ר"ח קמ"ל שמברך אחר שמנה פסוקים וזה היה בימיהם שלא קראו סידרא כל שבת כמו שאנו עושין אלא סיימו התורה כל א' כפי רצונו רק צריך שיקראו כל שבת כ"א פסוקים כדאמרינן בני מערבא סיימו התורה כל שלשה שנים:

שירת הלוים. היא שירת האזינו וקורא לה שירת הלוים לפי שהלוים היו קורין בבה"מ כל שבת במוסף פרשה אחת משירה זו:

לא יפחות מששה קריאות. שבששה שבתות היו גומרין שירת האזינו ובשבת השביעית חוזרין לראש:

סימנה הזי"ו לך. האזינו זכור ירכיבהו וישמן לו כי ידין ה' עמו כן הגירסא במסכת סופרים ורש"י פירש וירא לולי וטעם שפוסקין בה בענינים אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזור העם בתשובה:

אריח ע"ג לבינה. אריח הוא הכתב לבינה הוא החלק שהוא כפלים מן הכתב שהאריח חצי לבינה לישנא אחרינא כל השירות אריח ע"ג לבינה ולבינה על גבי אריח וקורא השיטה הארוכה לבינה והקצרה אריח כעין שכתובה שירת הים ושירת דבורה ושירה זו אריח ע"ג אריח ואת ואת שהן תיבות קצרות זו למעלה מזו ולבינה קורא לשמות של בני המן שהם ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה ופי' זה עיקר:

ומלכי כנען. הם הכתובים ביהושע:

דכל ביניין דכן לא קאים. כל בנין שהוא נבנה כעין זה אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה ואין בו בליטה ושינוי חומה כמו שירת הים אלא שהעמוד הצר שלה שווה מב' צדדים אי אפשר להתקיים והטעם שלא יהא תקומה למפלתן:

מה כדון למצוה. הא דאמרת שצריך למיכתב כן אריח ע"ג אריח וכו' היינו למצוה:

או אפילו לעכב. ואם לא נכתב כן פסול:

נהיר את כדי דהוינן וכו'. זכור את כשהיינו קיימים לפני חנות דר' הושעיה דודך ועבר רבי בא בר זבדא ושאלינן ליה אם הוא למצוה א לעכב ואמר משמיה דרב לעכב:

צריך לאמרן. לשמות של עשרת בני המן תיבת העשרת הסמוכה לאחריהן בנשימה אחת לומר שנשמתן יצאו כאחת:

ה"ג במס' סופרים שכן הוא שחץ ונחית כהדין קונטרא פי' המן נתגאה מתחלה ואח"כ נחת כהאי משקל של בנאים קנטרא הוא כמין מטה ושבט של ברזל שביד הבנאים לחתוך בו הכותל ולהשוותה:

צריך לאמר ארור המן. לאחר שקראו המגילה אבל קודם לכן או בשעת קריאה לא שעדיין לא מת וכדלקמן גבי נבוכדנצר:

שחיק עצמות. שאף עצמותיו שבקברו יהיו נשחקים כדי שלא יהיה לו תקומה לעתיד לבא:

שכל וכו'. לפיכך דוקא בהאי קרא אמר הכי משום דכל נבוכד נצר דכתיב בירמיה בחייו מדבר חוץ מזה נבואה זו נאמרה אחר מיתתו של נבוכד נצר:

אית תניי תני ועולה להן מן החשבון. ובמקום שמפסיקין שבת בשחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין בשבת הבאה ובבבלין אמרינן שזו היא דעת ר"מ:

במתני'. כדתנן במתני' שאין עולין להן מן החשבון:

פותח. ס"ת ורואה הכתב וגולל הספר תורה ואחר כך מברך שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה:

ובפתחו וכו'. בעזרא כתיב ובפתחו את ספר התורה שתקו כל העם ואח"כ כתיב ויברך וגו' ולא כתב שגלל ס"ת אח"כ אלא בירך מיד בעודו פתוח:

בברכה גידלו. שתקנו לומר במקדש אחר כל ברכה וברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם והך קרא בהאי ענינא כתיב ל"א שאמר האל הגדול הגבור והנורא וזה עיקר:

האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד לזה נאה להקרות גבור וכו':

שרואה חורבן ביתו וכו' כביכול כדאמרי' באבות איזה גבור וכו':

אין נורא אלא בית המקדש. וכיון ששרי נבוכד נצר נכנסין להיכלו איה נוראותיו:

מסורין בקולרין. מסורין בשלשלאות של ברזל איה גבורותיו שאינו מציל אותם מידם:

בנוראות שעשה עמנו בכבשן האש. והם לבדן ראויין לומר נורא אבל אחרים שלא ראו בעיניהם נוראותיו של הקב"ה אף נורא אין להם לומר:

החזירו את הגדולה ליושנה. ואמרו האל הגדול הגבור והנורא. וזה הוא גבורותיו שכובש את עצמו ונותן ארך אפים לעוברי רצונו וזה הוא נוראותיו שעושה עמנו תמיד שאלמלא מוראו איך אומה אחת יכולה להתקיים בין כמה אומות העומדים עליהם לכלותם לכן אף בגלות נורא הוא:

ופריך ובשר ודם וכו' ירמיה ודניאל שהם בשר ודם היאך יכולים ליתן קצבה לתושבחותיו של הקב"ה:

ומשני א"ר יצחק בר אלעזר שאלהיהן אמיתי. מסכים על האמת:

ואינן מחניפין לו. ואומרים האמת כי לא לפניו חנף יבא:

הדרן עלך פרק בני העיר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף