קרבן העדה/כתובות/ט/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הפוגמת כתובתה. כדמפרש ואזיל במתני' גופה:

לא תפרע. השאר אלא בשבועה שהנפרע מחבירו אינו מדקדק לשום לב על כל מה שפרעו וזו הואיל ונפרעה במקצת אפשר שנפרעה הכל ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק:

עד אחד מעידה וכו'. תקנת חכמים היא להפיס דעתו של בעל:

מנכסים משועבדים. משום דאי הוי גבי מן הלוה גופיה והוא טעין אשתבע לי דלא פרעתיך משביעינן ליה ואנן טענינן בשביל הלקוחות דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעי' אשתבועי השתא נמי אשתבע ומנכסי יתומים והנפרעת שלא בפניו נמי מה"ט צריכין שבועה:

גמ' כעין שבועת התורה ירדה להן. כל הנך נשבעין דמתני' הם כעין של תורה בנקיטת חפץ:

כתובה הוחזקה בידה וכו'. כלומר ולא קשיא הא דתנן בשבועות כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין וזו נשבעת ונוטלת דכתובה דמי לשל תורה דשטר העומד לגבות כגבוי דמי אלא דאיתרע שהוא אומר שנפרעת כולה כיון שכתוב עליה פרעון והיא אומרת שלא נפרעת אלא מקצתה ה"ל כמודה במקצת וצריכה לישבע מיהו מודה מקצת ממש לא הוי דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות:

לא הפוחתת כתובתה. כגון שהיתה כתובתה כתובה בשטר מאתים זוז והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל אני מודה שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה:

בא משא ומתן בנתיים. מודה היא שנטלה ממנו מקצת אמרינן שפיר דפרע דייק דמיפרע לא דייק ואימר קיבלה כולה וצריכה שבועה אבל בפוחתת שטוענת שלא קיבלה כלום נאמנת בלא שבועה:

ר"י בעי. מי אמרינן גבי עד אחד מעידה שהיא פחותה שצריכה שבועה כמו דאמרינן בעד אחד מעידה שהיא פרועה או לא:

א"ר יוסי. עד אחד מעידה שהיא פחותה אינה צריכה שבועה דה"ל כעד אחד המכחיש שנים שהרי השנים החתומים על השטר מעידין שאינה פחותה ואין דבריו של אחד במקום שנים:

יורש שפגם אביו שטר חובו. מי שהיה לו שט"ח על אחרים ואמר שנפרע מקצתו ומת הבן גובה מותר החוב שלא בשבועה:

שלא פיקדנו אבא. בשעת מיתה ושלא אמר לנו אבא כשהיה בריא ששטר זה פרוע כולו א"נ שלא פקדנו ע"י אחרים ושלא אמר לנו בעצמו:

מתניתא דב"ש. הך ברייתא אתיא כב"ש דתנן בפ"ד דסוטה מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות דבעינן והביא הבעל את אשתו ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובתה כיון דלא נתברר הדבר שמעינן דב"ש סברי אע"ג דבחיי בעלה היתה צריכה שבועה עכשיו שאינה יכולה לישבע נוטלת בלא שבועה וה"נ כיון דיורש אינו יכול לישבע שלא נפרע יותר נוטל כפי טענתו בלא שבועה:

הביאו בעלי ואני שותה. כלומר אין העכבה ממנה וב"ה סברי מ"מ כיון שהיא גרמה בסתירתה שצריכה שבועה אין לה כתובה:

ברם הכא. אבל כאן אפי' ב"ה מודו דאין הבן צריך שבועה שהרי בדין תורה אפי' האב לא היה צריך לישבע וכו':

נתחייב אביו וכו'. אבל אם חייבו ב"ד שבועה לאביו קודם שיגבה התעות ומת אין הבן גובה כלום דל כן. דאל"כ מה אנן אומרים שיגבה הבן וכי אדם מוריש ממון שיבא לו ע"י שבועה לבניו בתמיה:

את אמרת. מדבריך שמעינן דאף בפוגם שטרו בב"ד אין לבן כלום שהרי הוא כאלו כבר חייב אביו שבועה בב"ד:

בגין דהליך. בשביל שהלך זה הנך שני פסיעות מביתו לב"ד הוא מפסיד הממון לבנו אלו פגמו חוץ לב"ד אמרת גובה דבנו העמידו על דין תורה אם כן אף אם פגמו בב"ד בנו גובה והא דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו היינו דוקא שבועה שהיה חייב בה אביו מדין תורה כגון עד אחד מעיד שהוא פרוע ודדמיין ליה:

אלא בשטר שהרבית אוכלת בו. שלוה אביהם מעכו"ם ברבית ואיירי שקיבל העכו"ם על עצמו לדון בדיני ישראל שלא יתבע ליתומים עד שיגדלו ולא קיבל עליו שלא יקח רבית דאל"כ בלאו הכי נמי יכריחם העכו"ם לפרוע מנכסי אביהם כשיגיע זמן פרעון:

מפני מזונות. דכל זמן שלא גבתה כתובתה ניזונת משל יתומים וכדי שלא יפסידו היתומים מגבין לה כתובתה:

ה"ג דרש"א במזונות הדבר תלוי. דאמר לקמן פרק אלמנה ניזונת דאלמנה מן הנישואין מוכרת שלא בב"ד למזונות אבל לא אלמנה מן האירוסין מוכרת לגבות כתובתה:

מאי כדון. לרבנן מ"ט נפרעין מנכסי יתומים לכתובת אשה:

משום חינא. כשיהיה לה מעות תמצא חן בעיני בני אדם וישאנה ולא תתעגן עד שיגדלו היתומים:

אף לגזלה. כשגזל אביהן דבר נזקקין להוציא הגזלה מיד היתומים:

ולנזקין. אם הזיק אביהם נפרעין מנכסי היתומים:

לגזלה. שמעינן מהא דתנן בב"ק ר"פ הגוזל ומאכיל אם הניח להן אביהן אחריות נכסים דהיינו קרקעות בין גדולים בין קטנים חייבין לשלם:

לנזיקין. שמעינן מהא דתנן בפ"ה דגיטין:

כיני מתני'. כן צריכין לפרש מתני' אין נפרעין וכו' לנזקין אלא מן הזיבורית. שמעינן דהיתומים אפי' בקטנים משלמים נזקין וקס"ד דהך מתני' בין בקטנים בין בגדולים איירי:

ופריך והא תני. אם מת האב עמד הבן וכו' ומשלם ניזקין מן העידית וכו' ש"מ דמתני' לאו בנזקין איירי:

כאן. ברייתא איירי ביתום גדול הוא דמשלם מן העידית לנזקין ומתני' איירי ביתום קטן דמשלם אפי' נזקין מזיבורית:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף