קרבן העדה/יומא/ח/ג

קרבן העדה יומא ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלא חטאת אחת. מפרש בגמ' אין מענין אותן. אין חייבין למנוע מהן מאכל:

אבל מחנכין וכו'. מפרש בגמ' למה. אינו חייב אלא אחת:

גמ' ומשני שתייה בכלל אכילה. וחד שמא הוא ומחד קרא נפקי:

אין אכילה בכלל שתייה. האומר לא אשתה אין האכילה בכלל:

מה נן קיימין. באיזה דם מיירי קרא דכתיב גביה לשון אכילה:

אלא כי עסקינן בדם שהוא. שהוא צלול ואפ"ה קראה בלשון אכילה ש"מ שהשתייה בכלל אכילה:

הקפה את הדם. כגון שקרשו בחמה:

מה עביד לה ר' יונה. דאיהו קאמר שדם שקרש אינו אוכל לחייב עליו אלא ודאי דה"פ דהך ברייתא אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין דליצטרף עם אוכל פחות מכביצה ליטמא טומאת אוכלין ואינו משקה לטמא טומאת משקה בלא הכשר אבל כרת חייב אפילו על הקרוש א"כ איכא לאוקמי קרא בקרוש וקשיא אר' יונה:

בכל אשר תאוה נפשך. בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלת שם:

מה נן קיימין. במאי מוקמינן להאי קרא אם בנותן יין לתוך התבשיל ויש בתבשיל טעם יין ולכך קרי ליה אכילה הלא היין בתבשיל לפגם הוא:

אלא. כי איירי קרא בשותה יין ואפ"ה קרי ליה אכילה:

באילין אורזנייא וגוממנייא. מין כמיהין שהיין משביחן הלכך קרי ליה אכילה שכל הטפל לאכילה כאכילה דמיא:

ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. אי אמרת בשלמא שתייה בכלל אכילה איצטריך ליה לתנא לאשמועינן אלא אי אמרת שתייה לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה מי איצטרך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת:

אמור דבתרה. תיקשי לך סיפא דמתני' ואכל ושתה חייב שתים. כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כשאמר אח"כ שלא אשתה אמאי חייב שתים אלו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מחייב תרתי:

אמר להו ר"י. מסיפא לא קשיא דאלו אמר על שני ככרות המונחים לפניו שבועה שלא אוכל ככר זה ושבועה שלא אוכל ככר זה מי לא מחייב שתים אם אכל שניהן ה"נ כיון דהדר אמר שבועה שלא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידא היא:

מפני ששתה וכו'. כלומר טעמא דשתה משקין שאינן ראויין לשתייה הא אם שתה משקין הראויין לשתייה חייב אע"ג דשבועה שלא אוכל אמר אלא ש"מ שתייה. בכלל אכילה:

ניחא. הניחא כדתני במתני' שלא אמר אלא שבועה שלא אוכל ואפ"ה חייב על השתיה אלא לר' שהוא אומר דוקא אם אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה א"כ אין ראיה מכאן:

האוכל והשותה וכו'. היינו מתני' אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ש"מ דשתיה בכלל אכילה:

לא אכלתי באוני ממני אלא שתיתי. בתמיה הא אף לשתות מעשר שני באנינות אסור:

ה"ג עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם אמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה וכ"ה בשבועות. וה"פ אע"ג דשתיהי בכלל אכילה ואם אמר שבועה שלא אוכל ושתה חייב מ"מ שבועה שלא אשתה ואכל אינו חייב על האכילה:

ואינו מחוור. ואין הדברים מבוררים דאס"ד תירוש זה היין ויצהר זו סיכה א"כ השותה והסך חוץ לחומה ילקה בלאו דלא תוכל וגו':

אלא על מ"ש טהור שנכנס וכו'. שנאמר לא תוכל לאכול וגומר וכתיב לפני ה' אלקיך תאכלנו וגו' כל היכא דקרינן לפני ה' וגו' קרינן ביה לא תוכל לאכול וגו' א"כ אף לענין אכילה ממש אין לוקין חוץ לחומה:

גר"ש בהי"ל קדמייתא. הוא לשון המדפיסים שקיצרו דברי הש"ס הואיל והם כתובים לעיל בפירקין והוא ר"ת גמרו שם בהילכתא ראשונה שבפרק זה:

כל מלאכה לא תעשו. בעצם היום הזה:

עונש לית כאן. למלאכת הלילה:

רשב"ל. פריך באיזה לשון הל"ל אזהרה בעינוי דאי הוה כתיב לא תעונה אדרבה הוה משמע דאסור לענות ואי הוה כתיב לא תאכל הוה משמע כסתם אכילה בכזית והתורה לא חייבה אלא בככותבת דמייתב' דעתא והלכך א"צ אזהרה לא ליום ולא ללילה:

א"ר הושעיה. הכי ה"ל למכתב האזהרה בלשון השמר או פן לא תעונה:

הא תלת אזהרן. השמר ופן ואל שלשתן לשון אזהרה הן ל"א לשון קושיא היא אי הוה כתיב הכי ה"ל שלשה אזהרות:

הישמר באותה אמירה וכו'. מפרש הא השמר לשון עשה הוא וקאמר דה"פ השמר בלאו זה שאמרתי לך או בעשה זו שאמרתי לך הלכך השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה ל"א לשון קושיא היא דהל"ל בלשון השמר וכ"ה בבבלי:

מה אם עינוי הקל. שאינה נוהגת בשבתות וי"ט חייבין עליה כרת מלאכה שנוהגת בשבתות וי"ט לא כ"ש:

אלא ליתן אזהרה לפניו. ללילה שלפני היום:

דברים אפילו מופנה מצד אחד. דהא לא אייתר אלא עונש דמלאכה ואפ"ה ילפינן בגז"ש:

ולא ר"ע היא. דכולהו סתימתאה אליבא דר"ע הן ור"ע סובר דלמדין גז"ש אפילו אינה מופנה כלל:

לא חילקתה בין יום ללילה. כדאמרינן לעיל דאייתר עונש דמלאכה ללילה:

עד כדון כר"ע. דיליף גז"ש אפילו אינה מופנה:

כר' ישמעאל. אלא לר"י מנ"ל לחייב בלילה:

והיתה לכם לחקת עולם בחודש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו הקיש הכתוב מלאכה לעינוי:

מלאכה שחייבין עליו כרת. בין ביום בין בלילה:

הכוסס חיטי תרומה לוקה. אע"ג דלא אכלן כדרך אכילתן חייב דמ"מ נהנה ואינן מזיקין אותו לאפוקי הכוסס שעורין דפטור במזיקין לו:

הכוסס. כל דבר שהוא שלא כדרך אכילתו קרוי כוסס:

ואינו משלם את החומש. דאיש כי יאכל כתיב פרט למזיק את עצמו:

שהוא משלם קרן וחומש. ור"י סובר כר':

אחר טיבולו. אחר שאכל דבר מטובל בחומץ חייב שאז מיישב את הנפש:

תינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים. להשלים והוא הדין דלא מחנכין אותן לשעות אבל קודם לשנה וקודם לשנתיים מחנכין לשעות אבל השלמה ליכא מדרבנן:

ר"י. מפרש למתניתין תינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים להשלים אבל מחנכין לשעות מקודם לשנה וקודם לשנתיים משלימין מדרבנן ולא קשיא בין לר"ה בין לר"י השתא לפני שנתיים מחנכין לשעות או משלימין לפני שנה מיבעיא דכאן בחולה וכאן בבריא:

עד איכן. לר"י פריך דאמר אפי' לפני שנתיים מחנכין לשעות עד כמה יהיו שנותיו של התינוק ויתחיל לחנכו לשעות:

כבן תשע כבן עשר. הכא נמי בן תשע בבריא ובן עשר בחולה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף