קרבן העדה/יומא/ח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
עמודי ירושלים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יה"כ אסור באכילה ובשתייה וכו'. מפרש בגמרא דכל הני איקרי עינוי וגבי יה"כ ה' עינויי' כתיבי והני ה' הוו דשתייה בכלל אכילה:

מלך. צריך שיתראה נאה דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך:

והכלה. צריכה נוי כדי שתחבב על בעלה וכל ל' יום לחופתה קרוי' כלה:

והחיה. יולדת תנעול. מפני הצנה:

גמ' ופריך ענוש כרת. על האכילה ושתייה ואת תנן במתני' יה"כ אסור באכילה וכו' דמשמע איסורא הוא דאיכא ענוש כרת ליכא:

לפחות מכשיעורון נצרכה. הא דתנן לשון איסור היינו בשאכל פחות מככותבת הגסה שהוא שיעור ליה"כ וכי לא שלים שיעורא כרת ליכא איסורא איכא:

מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר. כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקו' אחר כרת כגון פיגול ונותר:

ה"ג ואיזו הן אלו וכו':

ה"ג דבר שהוא אבידת נפש. וה"פ עינוי שהיא בתוך חלל הגוף איירי:

והא ליתנון. והא אינן אלא חמשה עינויים בתורה ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם:

ואחד מוסף ברחיצה. רחיצה לא קחשיב בענויים דהא מרחיץ ידיו עכ"פ ל"א הכי פריך והא אינן אלא ה' עינויין בתורה תרי באחרי מות ושלשה באמור אל הכהנים ומשני ר' תנחומא דעוד אחד הוא במוסף דהיינו בפ' פנחס שהוא ובעשור וכו' ופי' זה נראה עיקר וכ"מ בתענית:

בתענית ציבור. כגון תענית גשמים השניות והאחרונות:

בט"ב מרחיץ ידיו. וכשעדיין המים על גבי ידיו רוחץ בהן פניו:

ומעביר את המפה. שהיא לחה קצת מקינוח הידים ע"ג פניו:

תרי מרטוטה. היה שורה בגדים בלואים במים מעיה"כ ונתן תחת הכד ליסחט קצת לעשותה כמין כלים נגובים ולמחר מעבירה ע"ג פניו:

אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. דיש מקומות שעושין מלאכה בט"ב ויש מקומות שאין עושין כדתנן בפרק מקום שנהגו ובתענית ציבור מותר בעשיית מלאכה בכל מקום שמעינן מיהת דלענין. רחיצה שוין וקשיא לריב"ל:

ואינו חושש. משום רחיצה:

כהן תנייא. כהאי תנא דמותר לעבור במים לילך אצל רבו ובתו:

והיו רגליו קיהות. עייפים מחמת טורח הדרך:

בשבת. כל סיכה מותרת ובלבד דלא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד:

בין סיכה שאינה של תענוג. כגון שיש לו חטטין בראשו:

לאיסור. גבי מעשר שני ותרומה ולאיסור עשה וכדמסיק:

ולתשלומין. אם סך זר בתרומה חייב לשלם חומש כאלו שתה ולא מיקרי מזיק וכן בקדש:

אבל לא לעונש. למלקות וכרת:

ופריך והא תני ולא יחללו דכתיב בתרומה לרבות השותה והסך ש"מ דאף סך איכא עונש וקשיא אהך ברייתא דתני בה אבל לא לעונש:

ומשני אר"י לית כאן סך. כלומר סמי מכאן סך דולא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי:

אמר רבי אבא מרי. אם לית כאן סך אף שותה ליכא למימר דאתי מריבויי' דולא יחללו:

דל כן. דאם לא כן אלא דלא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי ש"מ דאין שתייה בכלל אכילה דאי בכלל אכילה היא למה צריך קרא לרבויי:

דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף. ואנן תנן במתני' האוכל והשותה מצטרפין אלא ודאי דכולה ברייתא משבשתא בשלמא אי מרבינא סך מולא יחללו איכא למימר דה"ק לרבות את הסך כשותה וכן הוא בבבלי בנדה אבל אי תני שותה לבדו קשיא:

מנין שהוא מחוור בעשה. שיש איסור עשה בסך שמן של מעשר שני אף על פי שאין בו לאו:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם להביא לו ארון ותכריכין. בא הכתוב לאסור. השתא לחי אסור ליקח בו חלוק דלא הותר אלא לאכילה ממש וצריך לאכלו בקדושת מעשר כ"ש שאסור למת:

איזהו דבר. ששייך בחי ובמת והתירה התורה לחי ואסרו למת הוי אומר זו סיכה ש"מ דבסיכה איכא איסור דאורייתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור הדברים של.הוידוי וליכא למשמע לאו מיניה:

אסורין בנעילת הסנדל. כגון יה"כ וט"ב ותענית ציבור:

יצא לדרך. חוץ לעיר:

באמפליא. קלצו"ן בלע"ז והוא עשוי כמין מנעל:

אר"ח ולא פליגי:

באמפליא של בגד. דלאו מנעול הוא ואפי' לרה"ר שרי לצאת בו:

בלילי צומא רבא. בליל יה"כ:

סולייתה. הוא סנדל של שעם:

מה הוא דין. למה אתה עושה כן:

איסתניס אנא. ולאו לתענוג הוא דעביד:

ה"ג א"ל מן אן הדה. וה"פ מנין לך הא דמותר:

איסתניס הוה. ושרי ליה אבל לשאר כל אדם אסור:

ופריך אית חמי. בוא וראה אם ברחיצה אסור פשיטא דאסור בתשמיש דהא בעלי קריין צריכין טבילה:

ומשני תפתר. תפרש למשנתינו דאיצטריך למיתני איסור תשמיש במקום שלא נהגו לטבול לקרי א"נ שמשנתינו נשנית קודם תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעלי קריין:

אין קרי. שצריך טבילה אלא שבא לו ע"י תשמיש:

אפילו ראה עצמו. מקושט בחלום. וע"י כך ראה קרי צריך טבילה:

הוו בעיין מימר. סברוהו בני הישיבה לומר ובלבד שבא לו הקרי בחלום ע"י שהרהר באשה שבא עליה ולא פליגי אריב"ל:

אפי' מדבר אחר. ולא מחמת אשה נמי צריך טבילה:

לית הדא וכו'. וכי אין ברייתא זו פליג על ריב"ל דאמר אין צריך טבילה לקרי אלא שבא על ידי תשמיש והא ביה"כ אסור בתשמיש ואפ"ה מצריך טבילה לבעלי קריין:

פתר לה. תפרש להך ברייתא שבעלי קריין טובלין ביה"כ היינו אותן ששימשו בעי"כ ושכחו לטבול עד יה"כ:

אית לך מימר וכו'. בתמיה וכי אפשר לך לומר ששכח ריב"ח מלטבול אלא ודאי שראה קרי ביה"כ כדי להודיע לו שהוא בן עה"ב כדאמרינן בבבלי סוף מכילתין ושמעינן שאפילו בלא תשמיש צריך טבילה וקשיא לריב"ל:

מפני איבה. שלא תתגנה על בעלה:

הוינא וכו'. סברוה למימר דלא פליגי חכמים ור"א אלא בנעילת הסנדל דחיה אבל ברחיצה דמלך וכלה לא פליגי:

אשכח. ברייתא דמפורש בה דפליגי אכולה מתני' אמלך וכלה וחיה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף