קרבן העדה/גיטין/א/ד

קרבן העדה גיטין א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל גט. כל שטר קרוי גט:

חוץ מגיטי נשים. אם יש עליו עד אחד כותי כשר אבל שניהם כותים פוסל ת"ק אפי' בגיטי נשים:

מעשה. בר"ג שהכשיר אפי' בשני עדים כותים:

בערכאות שלהם. שהעידו העדים לפני השופט במקום מושב משפטיהם והוא שידענו באותו שופט ובאותן עדים דלא מקבלי שוחדא:

לא הוזכרו. בבית המדרש להפסל אלא בזמן שנעשו ע"י הדיוטות שאינן דיינים:

גמ' על הממון נחשדו. הכותים לפיכך הם פסולים לעדות שטרי ממון אבל לא נחשדו על העריות לפיכך כשרים לעדי הגט:

ועדי נפשות. ולענין עדות נפשות אף הכותים כשרים כעל עדות עריות שאינן חשודים על הרציחה:

ופריך מעתה. שאינן חשודין על העריות אפי' שניהן כותים נמי יהו כשרים ות"ק פוסל בשניהם כותים:

ומשני שריא היא. שאני הכא שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין לפיכך כששניהן כותים הגט פסול:

ופריך מעתה אפי' כותי אחד יהא פסול. דהא סתם כותי אינו בקי בדקדוקי הגט ניחוש שמא לא חתם הגט לשמה:

שחתם ישראל בסוף. והרי ראה הישראל חתימת הכותי ומורה ליה שיחתום לשמה:

ה"ג אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה. וה"פ הא דר' אבין אתיא כמ"ד עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה הלכך בעינן שיהא ישראל חתום לבסוף:

ברם. אבל למ"ד אין עידי הגט חותמין זה בפני זה גזרה משום כלכם אפי' חתם הישראל תחלה כשר שהרי היה הישראל שם כשחתם הכותי ולמדו לחתום לשמה:

שטר שחותמו וכו'. מייתי סייעתא לר' אבין דדוקא כששנים הראשונים פסולים הוא דכשר דאין דרך העדים להרחיק חתימתן ומסתמא ידעו הני בהני ומה להם לחתום ד' עדים אלא ודאי הראשונים לכבוד או לתנאי חתמו עצמן ולא לשם עדות אבל כשאחרונים פסולים בטל העדות והיינו דר' אבין ושטר דתני בברייתא היינו גט וכ"ה בתוספתא:

אתיא כמ"ד. הא דר' אבין והך ברייתא תרווייהו אתיין כמ"ד אין העדים חותמין וכו' ואמרינן מסתמא לא הניחו הכשרים לפסולים לחתום עמהן לעדים א"נ מה לו לבעל השטר להחתים להנך פסולים דהא איתנהו לכשרים אלא לכבודם חתמו ולא לעדים אבל למ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה י"ל מעיקרא חתמו הנך פסולים לעדים ואח"כ נודע לו פסולייהו והחתים להנך כשרים עמהן הלכך אפי' חתם הכשר בסוף פסול וכן לר' אבין נמי י"ל הישראל שחתם לבסוף סבר שיחתום עוד כשר אצלו דהא העדים חותמין זה שלא בפני זה:

ופריך ויעשה כהרחק העדות. אברייתא פריך שטר זה שהפסולים חתומים בו בראשונה יהיה כאלו הרחיקו הכשרים חתימתן שתי שיטות וקיימא לן דהשטר פסול:

ומשני לית יכיל. אי אפשר לומר כן:

שלא באו אלא להכשירו של גט. שכל שנתמלא החלוק יהיה באיזה מילוי שיהי' כשר השטר ואין חתימת הפסולי' לשום עדו' אלא למילוי החלוק:

משום גירי אריות. בספר מלכים מפורש ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בם את האריות וכותים כתיבי התם דכתיב ויבא מלך אשור אנשי' מכותה:

שמא אין מקבלין אותם. בתמיה וכותיים כיון שחזרו בהם ונתגיירו דכתיב בתר הכי את ה' היו ראי' גירי אמת הן:

משום עכו"ם ועבד וכו'. עבדי שלמה נשאו בנו' ישראל מחמת עשרן ונטמעו בכותים וקסבר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממז':

ופרי' והא ר"ע. חומר כותי' גירי צדק הן:

ומשני על שם וכו'. לכך הן פסולי' שהן מייבמין את הארוסות דוקא אבל הנשואות שמתו בעליהן מתירין לשוק בלא חליצה ויבום דדרשי לא תהיה אשת המת החוצה הך דיתבה חוצה שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל לנישואין לא תהי' לאיש זר אבל הך שכבר נכנסה לרשות הבעל חוצה תהי' לאיש זר וקסבר ר"ע בני יבמה לשוק ממזרים הוויין דסובר יש ממזר מחייבי לאוין:

אין ממזר ביבמה. דחייבי לאוין הן ואין ממזר מחייבי לאוין:

ומשני לפי וכו'. כלו' לרבנן פסלוהו מלבא בקהל משום שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין והן נושאין נשי' בגיטין פסולין ובניהם ממזרים:

ופריך הא ר"ג מכשיר בגיטיהן. של כותי' כדתנן במתני' על שנתערבו בהם כהני במות. במלכים בגלות סנחריב שהגלה השבטים בימי הושע בן אלה כתי' ויעש כהני' מקצת העם:

מן הקוצי' שבעם. הא דכתיב מקצת העם היינו מן הקוצים שבעם ודריש לי' לשון קוץ שהוא פסול ל"א מוקצה הן מן העם לפסול:

קול יוצא בארכיים. אמתני' קאי דתנן שטרות העולין בערכאות כשרים לפי שקול יוצא בשעה ששטר נכתב בערכאות הלכך אם לא נכתב כהוגן שמעו ופרשו מיני' ולא אתי למסמך עלייהו:

ה"ג מעתה אפי' בגיטין וה"פ. ואלו במתני' תנן חוץ מגיטי נשים:

ומשני שהי' הוא אומר. דס"ל לתנא דמתני' שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין לפיכך פסולין:

ופריך והא ר"ש מכשיר בגיטיהן. וכי סובר ר"ש שהעכו"ם בקיאין בדקדוקי גיטין:

ה"ג אתי' דר"ש כר"א כמה דר"א אמר אע"פ שאין עליו עדים כשר. דעידי מסירה לחוד כרתי וא"צ לעידי חתימה אף ר"ש סובר כר"א ולא איכפת ליה בעידי חתימה כלל ואפי' הן עכו"ם כשר:

ופריך מעתה אפי' נעשו בהדיוט. יהא כשר ובמתני' תנן לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:

ומשני הוי צורכא. הרי דצריכין להא דאמר רבי יעקב בר אחא קול יוצא בארכיי' ואין אנו סומכין על עידי מסירה אלא בערכאות לפי שיש להן קול:

שטר יוצא וכו'. פעם אחת יצא שטר ממון בבית שאן והיו עדיו עכו"ם:

ר' אבהו מפרש. מי אמר כשר מי אמר פסול:

שלא להפסיד לישראל. המלוה ממונו:

ופריך אפי' וכו'. אע"פ שאין הפסד בזה למלוה מ"מ הרי הוא מפסיד ללוה:

אלא כדי שלא לנעול דלת וכו'. דאין עידי ישראל מצויין בכל מקום ובעידי עכו"ם לא ילוה לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף