קרבן העדה/ביצה/ב/ח

קרבן העדה ביצה ב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ברצועה שבין קרניה. דאמרו חכמים דמשאוי הוא ואינו תכשיט לה:

מקרדין ומקרצפין. מפרש בגמ':

ברחים שלהן.קטנות העשויות לכך:

גמ' להמשיך בה. ברצועה שבין קרניה אסורה לצאת:

אם היתה. קרן הפרה חקוקה שתהא הרצועה קבועה בה שרי לצאת באפסר אבל בקשירה בעלמא לא:

לא תנינן. במתניתין דשבת אלא הנקה יוצאת בחטם אבל שאר כל הבהמות אין יוצאין במה שהוא להם לנטירה יתיר' אפי' חקוק בגופה דומי' דחטם שבנאק':

יוצא בפרומביא. דלאו נטירותא יתירה היא ולא חשיב משאוי:

בסוגר שלו. קולא"ר של חבל כדמתרגמי' ויתנהו בסוגר בקולרין:

אם להכות בו. כדי להכות הכלב בסוגר שלו אסור דהא משוי הוא:

שלא לאכול אפסרו. שהאפסר הכרוך על צוארו נכנס לתוכו ואוכל את בשרו נמצא שהסוגר הוא לצורך נטירת הכלב ומותר:

הלכה היה מלמד ר"א ובא. אבל לא הורה כן וכ"ש דלא עשה מעשה כשמעתתי':

אם הלכה היה מלמד ובא וכו'. ואיך אפשר לומר שלא עבד עובדא אלא הלכה היה מלמד מה הא דתנן שלא ברצון חכמי' וכי מה רצון שייך בזה הל"ל דחכמים פליגי עליו:

א"ל. חכמי' לראב"ע:

או עמוד מבינותינו. שיהא מנודה כמו שעשו לר"א בן הורקנוס או שיעבור הרצועה מעל פרתו:

שהיה מתריס כנגדן. מהכא שמעי' שהיה עומד בדעתו לחלוק על החכמים ל"א בלשון בתמי' קאמר וכי כ"כ היה ראב"ע מתריס כנגד החכמים עד שהוצרכו לומר לו או עמוד וכו' והרי אר"ח פעם אחת וכו' ופי' זה עיקר:

פעם אחת יצאה. וצם על המכשול שיצא מתחת ידו:

אשתו הוות. פרה של אשת ראב"ע היתה הפרה דא"א לומר דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו:

ומניין וכו'. פי' א"כ דשל אשתו היתה למה קאמר פרתו של ראב"ע לכך קאמר כיון דגם אשתו נקראת עגלתו כינו לפרת אשתו בשם פרתו:

תמן. בבבל אמרו של שכינתו של ראב"ע היתה הפרה:

ופריך וכי יש אדם שהוא נענש על עוונות שכינתו דכיון דקרי לה על שמו משמע שהעון תלוי בראשו:

קלקלתו תלויה בו. כאילו הוא עשה העון בעצמו לכך נקראת על שמו:

אלו הקטנים. כעין מגירה קטנה של ברזל ששיניה דקות ומחככין ומגרדין בה הבהמה וכיון שעושין חבורה אוסר ר' יהודה אע"ג שאינו מתכוין דסובר ר"י דבר שאינו מתכוין אסור:

אלו הגדולים. מגירה של עץ ששיניה גסות ואין עושין חבורה:

שלא יבואו לידי תלישה. שתולש הצמר או השערות בקרצוף:

אינגירין. מיא דסילקא והם מי שלקות:

אל תחוש. לפלפלין שבתוכן שהן שחוקין מעי"ט:

ופריך ויעשה ר"צ כשאוכל אצל ר"ג כשוגג כדי שלא לבייש ר"ג ובשוגג לכ"ע שרי:

אלא. לכבודו דר"ג לא אכל שלא יאמרו ע"י ר"ג הותרה מלאכה בי"ט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף