קנאת סופרים/עשה/לז

קנאת סופרים ‏ עשה לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה הרב ז"ל הוציא מצות אבלות מן הציווי הזה שנצטוו הכהנים לקרובים דכיון שזו לתכלית חיזוק מצות אבלות נתקנה איכא למימר דמצות אבלות ג"כ מצטרפת עמה ונכללת במנינה. ונ"ל דנתברר זה אל הרב ז"ל ממאי דגרסינן פ' אלו מגלחין דף כ' ע"ב ת"ר כל האמור בפ' כהנים שכהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אשתו אביו ואמו וכו' דמנ"ל לרז"ל לאקושינהו אהדדי, אלא ודאי מכאן מוכח דחדא מכלל חברתה נפקא וזהו מאמר הרב שנצטוו הכהנים ליטמא לקרובים כדי שלא יחלש דין האבלות, ובאו דבריו עוד ביתרון ביאור בפ"ב מהל' אבל וז"ל כמה חמורה מצות אבלות שהרי הכהן נדחת לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן שנאמר כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו וגו' לה יטמא מ"ע שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו בעל כרחו ע"כ. והיינו נמי הא דתניא באבל רבתי עד מתי מיטמא להם ר"מ אומד כל אותו היום ר"ש אומר ג' ימים ר"י אומר משום ר' טרפון עד שיסתם הגולל לפניו וכו' וקי"ל משיסתם הגולל כר"י בשם ר"ט דמוכח מינה טעם הרב כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן. ובהכי מתרצא לן שפיר תמיהת בעל כ"מ בפ"א מהל' אבל וז"ל וגם על ראיה זו יש לתמוה שטומאה ענין אחד ואבילות ענין אחד ואם צוה שיטמא לקרוביו אין במשמע זה שיתאבל עליהם ע"כ. דכיון דחיוב הטומאה אל הכהנים הוא לתכלית האבלות כדלעיל ודאי דיש במשמע ג"כ חיוב האבלות כיון שלא באה זו אלא לזרז על זו ודמיא קצת שהיא לתכלית מן התכליות שהשריש לנו הרב לעיל שרש י' שאינה מצוה בפני עצמה ומכוון לכל מה שאמרנו הוא לשון הרב בחיבורו הגדול בפ"ב מהל' אבל שהבאנו לעיל דמלה יטמא נפקא לן עיקרה של מצות אבלות אמנם מדיוקא דקרא דואכלתי חטאת היום למדנו דיום ראשון בלבד דאורייתא הוא. וז"ל ברפ"א דהתם מ"ע להתאבל על הקרובים שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ואין אבלות מן התורה אלא יום ראשון בלבד וכו' דמשום הך סיפא נקט ליה להאי קרא התם וכמו שנראה שהעתיק כן מבעל ה"ג שכתב בהל' אבל בשם גאון דעיקר אבילות ביום ראשון הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום היום אסור למחר מותר וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ' אלו מגלחין, נמצא דלא קשיא לדהכא כלל דמייתי קרא דלה יטמא למ"ע דהיינו לפי כוונת המחבר להביא עיקרה של מצוה הנכנסת במנין המצות גרידא אמנם בחיבור היד הכוונה היא לבאר המצוה בדיניה ודקדוקיה. זהו הנלע"ד ביישוב מה שהקשה הרב בעל כ"מ שם רפ"א מהל' אבל במה שהביא הרב ראיה מן הכתוב דואכלתי חטאת היום וכו' דלא נזכר בו חיוב האבילות אלא מכללא איתמר שלא ייטב בעיני ה' שיאכל חטאת באותו יום, ויתורץ זה דהכתוב שהביא הוא משום דיוקא דידיה היום אסור למחר מותר:

עוד הוסיף הרב ז"ל בענין הטמא הכהנים לקרובים דאין הנשים חייבות בה כי מי שהוזהר מהטמא לזולת הקרובים הוא נצטוה שיטמא לקרובים אבל הכהנות שלא הוזהרו מטומאת מת כמו שיתבאר במקומו לא בא הציווי בהן להטמא אבל ינהגו אבילות וברשותן להטמא ע"כ. וזהו הטעם עצמו שכתב רמב"ן ז"ל בס' תורת האדם וז"ל ושמא הוא דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא והני נשי כיון דליתנהו בלא יטמא ליתנהו במצות יטמא א"נ כי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכוליה עניינא כתיב עכ"ל. ואע"פ שכתב לה הרמב"ן ז"ל בלשון שמא משום דאדברי הרב בחיבור היד קאי בפ"ב מהל' אבל אמנם דברי הרב שבכאן יבררו לודאי ספקו של הרמב"ן ז"ל בטעמו של הרב ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.