קובץ הערות/נח
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
פ' הערל ממזר דלא ידיע. לא חיי. והטעם. משום מכשול. שלא יתערב בכשרים. והקשה בשער המלך מפ"ק דחולין. אתיא ממכה אביו. ודילמא לאו אביו הוא. אלא משום דאזלינן בתר רובא. ומאי פירכא. דהא אי לאו אביו הוא. הוי ממזר דלא ידיע ולא חיי. והנה בר"ן ספ"ק דקידושין כתב דהא דאיצטריך הילכתא. דספק ערלה בחו"ל מותר. אף דכל הספיקות מותרין לדעת הרמב"ם. אבל אין היתרן אלא בתורת ספק. ר"ל שאין אנו חייבין לחוש. שמא חלב הוא. ומותר לאכול. ולסמוך על צד הספק שמא שומן הוא. אבל אי קמי שמיא גליא. שהוא חלב. לא הותר איסורו ומה"ט. מי שיודע שהוא חלב אסור לו להאכיל למאן דמספקא ליה. ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול. אבל בספק ערלה מותר בתורת ודאי. ואפילו אי קמי שמיא גליא שהוא ערלה. מ"מ בשעה שהוא ספק הוא מותר. ומשו"ה ספוקי מספקי להדדי ואינו עובר. משום לפני עור. דאין כאן מכשול כלל. ומהרי"ט כתב כן. לענין ספק ממזר. דהוא מותר בתורת ודאי. ומשו"ה איצטריך קרא להתיר ספק ממזר ואף שצ"ע דהרשב"א הביא מתשובת הרמב"ם דמספק ממזר ילפינן לכל הספיקות שמותרין, וא"כ אין חילוק בין ספק ממזר לכל הספיקות. דאין היתרן אלא בתורת ספק אבל מוכח כדברי מהרי"ט. ממ"ש הרמב"ם. גבי פצוע דכא. שאסור בישראלית ובממזרת. ומותר בשתוקית. עיין בשב שמעתתא. ש"א פ' ששי. ולפי"ז בספק ממזר אין כאן מכשול כלל. אם ישא ישראלית. דדוקא ממזר ודאי אסר רחמנא. וא"כ קשה מ"ט ממזר דלא ידוע. לא חיי משום מכשול. והא כיון דאינו ידוע אינו מכשול:
ב[עריכה]
והנה דוגמת ספק ערלה. מצינו לענין ביטול ברוב דההיתר הוא בתורת ודאי ומבואר בירושלמי הובא בר"ש פ"ק דערלה דדוקא לאחר שנודע התערובות בטל. הא קודם לכן לא. וצריך ביאור כיון דגזה"כ הוא, שהאיסור נהפך להיתר. מה לנו ולידיעתו. ולמה לא יוכל להיות היתר קודם שנודע התערובות. וי"ל דבאמת בתערובות יבש ביבש. לא נעשה שום השתנות. בדבר המתבטל. אלא שהספק מתירו. וא"כ הספק הוא סיבת ההיתר. וכל זמן שלא נודע התערובות. הרי אין כאן ספק שיתירנו. ושמעתי מכ' מו"ר הג"ר שמעון הכהן שליט"א. דה"ה לענין היתר ספיקות. היכא שמותרין בתורת ודאי אין היתרן חל אלא לאחר שנולד הספק. וא"כ בספק ממזר אפילו נימא שבשעה שהוא ספק אין בו מכשול. אבל זהו דוקא לאחר שנודע ספיקו. וקודם שנודע הספק. ליכא הך שריותא. דספק ממזר. ומשו"ה ממזר דלא ידיע. לא חיי. דכיון דלא ידיע כלל. א"כ לא נודע ספיקו. ולא הותר עדיין וכ"ז לפי האמת דאזלינן בתר רובא. ולא מספקא לן. בסתם אדם שמא ממזר הוא. אבל אי לא אזלינן בתר רובא. וא"כ כל אדם הוא בספק. שמא ממזר הוא. והרי נודע ספיקו תמיד וכיון דספק ממזר מותר בתורת ודאי אין כאן מכשול. ואז לא שייך כלל הך דממזר דלא ידיע. לא חיי:
ג[עריכה]
אבל בר"ן ר"פ עשרה יוחסין. כתב דקיי"ל כר' יוסי דמשפחה שנטמעה נטמעה. והיודע במשפחה. שנתערב בה ממזר. אינו רשאי לגלותו. ומשמע. אפילו לא נודע ספיקו. וא"כ גזה"כ הוא בממזר. שאינו אסור. אלא א"כ שנודע פסולו. וכל זמן שלא נודע. אין בו איסור. וע"כ צ"ל. דהא דממזר דלא ידיע. לא חיי. הטעם. משום דאע"ג דאין בו איסור. מ"מ אינו מיוחס. ואין השכינה שורה אלא על המשפחות המיוחסות שבישראל. ולהאי טעמא. אין לחלק בין נודע ספיקו. או לא. ולא נתיישבת עדיין קושית שער המלך מאי פריך. דילמא לאו אביו הוא. וי"ל דמשכחת לה שאינו אביו. והולד אינו ממזר. כגון שנבעלה לנכרי. דקיי"ל, נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר. אפילו באשת איש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |