קובץ הערות/מה
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
בספר אגרות הרמ"ה. נגד הרמב"ם. הובאו שם אגרות הרשב"א. בעל התוס'. השגות על הרמב"ם. והקשה שם הר"ש על שיטת הרמב"ם. דבכל חייבי לאוין בעל ולא קידש אינו לוקה. מהא דאמר רב המנונא. שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. דמיירי שזינתה בלא קידושין. מדקאמר נישאו אין זינו לא. לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא. ואמאי נאסרת ליבמה. אי נימא דאינה עוברת בלאו בלא קידושין עכ"ל. וצ"ע להבין דעת רבינו הר"ש. דטעמא דרב המנונא מבואר בתוס' סוטה (די"ח). משום דס"ל אין קידושין תופסין ביבמה לשוק. ולדידיה ע"כ לאו דיבמה לשוק בלא קידושין הוא. דלא משכחת קידושין כלל. והרמב"ם הא איירי בחייבי לאוין דקידושין תופסין בהן. ואין לומר דכונת הר"ש להקשות דמרב המנונא נשמע לדידן. דכיון דלרב המנונא ע"כ עוברת בלאו בלא קידושין. ה"ה למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק. דבהא לא אשכחן דפליגי. דא"כ ל"ל להקשות מרב המנונא דוקא. הי"ל להקשות בפשיטות ממ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק. וכן מר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. וע"כ לדידיה לוקין בכל חייבי לאוין בבעילה גרידא. ומר' עקיבא נשמע לרבנן. דבהא לא אשכחן דפליגי ול"ל להר"ש להקשות מרב המנונא:
ב[עריכה]
ונראה מוכרח מזה. שהר"ש חולק על דעת תוס' סוטה הנ"ל. וס"ל דרב המנונא אזלא אפילו למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק. וראיתו מסוגיא דיבמות (צ"ו) דפליגי התם תרי לישני אליבא דרב ושמואל. דבחד לישנא אמרינן דפליגי בדרב המנונא. ולאידך לישנא פליגי אי קידושין תופסין ביבמה לשוק. ואם נפרש דהא דרב המנונא תלי בהא דקידושין תופסין ביבמה לשוק. א"כ מאי איכא בין הנך תרי לישני. זוהי ראיתו של הר"ש. דרב המנונא קאי גם למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק. וע"כ הקשה מזה על הרמב"ם. ולתרץ דעת הרמב"ם. י"ל דס"ל כשיטת תוס' בסוטה הנ"ל. דרב המנונא ס"ל אין קידושין תופסין ביבמה. ולדידיה גם הרמב"ם מודה. דאיכא לאו בבעילה גרידא בלא קידושין. ובאמת צריך ביאור. בהא דס"ל לרבא דבעל ולא קידש אינו לוקה. וטעמו משום דכתיב לא יקח. וס"ל דקיחה היינו קידושין. דהא ע"כ לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. קיחה דקרא היא ביאה. ומנ"ל לרבא דרבנן פליגי בזה על ר"ע. דילמא גם אינהו ס"ל דקיחה היא ביאה:
ג[עריכה]
אבל עיין בר"פ נושאין על האנוסה. ליקוחין כתיבי בתורה סתם. הראוי לקיחה קיחה. הראוי לשכיבה שכיבה. וא"כ לא שייך לומר מר"ע נשמע לרבנן. דלר"ע דאינו ראוי לקיחה היא שכיבה. אבל לרבנן דראוי לקיחה אינה שכיבה. ויותר מזה מצינו. דגם לרבנן דמפרשי לקיחה דקרא דהיא קידושין. ובעל ולא קידש אינו לוקה. מ"מ זה דוקא היכא דשייכי קידושין. אבל היכא דלא תפסי קידושין. גם רבנן מודו דאיכא לאו בבעילה גרידא. דהא כהן הבא על השפחה ונכרית. לוקה משום זונה בבעילה גרידא. ואם בא על זונה ישראלית. אינו לוקה בלא קידושין. אף דאותו הלאו בעצמו שיש בנכרית ישנו גם בישראלית. וע"כ צ"ל דקרא דלא יקחו. כולל בתוכו שני דינין. ליקוחין. ושכיבה. דהיכא דתפסי קידושין. הלאו הוא דוקא בקידושין. ובשפחה ונכרית האיסור הוא בביאה גרידא. וא"כ גם רבנן מודים לר"ע. דהיכא דלא תפסי קידושין עובר בביאה לחודא:
ד[עריכה]
והנה מקושית הר"ש נשמע. דס"ל בפשיטות דהיכא דאין הביאה אסורה. אינה נאסרת ליבמה. וה"ה לדידיה באשת איש. אי משכחת גוונא. שתהא מותרת להבעל לאיש אחר. לא תיאסר לבעלה בביאה כזו. וקשה מפ"ק דמגילה. גבי אסתר. כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך. דעד עכשיו באונס. ועכשיו ברצון. ובודאי לא עשתה אסתר שום איסור בהליכתה לאחשורוש. כדדרשינן ותלבש אסתר מלכות. שלבשה רוה"ק. ומ"מ נאסרה למרדכי. והטעם כמ"ש מהרי"ק. דלא כתיב ומעלה מעל בה'. אלא באישה. ואפשר לחלק. דדוקא בגוונא דאסתר. דהביאה מצד עצמה אסורה. אלא שהאיסור נדחה מפני הצלת כל ישראל. כמ"ש המאירי הובא בשיטה מקובצת. בריש כתובות (ד"ג). עיי"ש. בכה"ג נאסרת לבעלה. אבל היכא שהביאה מותרת מצד עצמה. אין סברא שתיאסר לבעלה. זוהי דעת הר"ש:
ה[עריכה]
עוד הקשה שם הר"ש לדעת הרמב"ם. מסוגיא דיבמות ס"פ אלמנה. דכל חייבי לאוין. פוסלין אשה לכהונה בביאה גרידא ויליף לה מאלמנה לכה"ג. מה אלמנה לכה"ג שביאתה בעבירה פסולה. אף כל חייבי לאוין כן. שנפסלת בביאה בלא קידושין. ולדעת הרמב"ם. אין ראיה כלל מאלמנה לכ"ג לשאר חייבי לאוין דבאלמנה לכ"ג. כו"ע מודים דבעל ולא קידש לוקה משום לא יחלל. ובכל חייבי לאוין. אינו עובר בביאה גרידא. וקושיא זאת היא אחת שהיא שתים. חדא דמ"ט חייבי לאוין פוסלין בביאתן בלא קידושין. כיון שאין איסור בביאה גרידא. ועוד האיך אפשר ללמוד ד"ז מאלמנה. דלא דמי כלל לאלמנה. ולדעת הרמב"ם צ"ל דפסול כהונה אינו תלוי באיסור הביאה. אלא כיון שהוא פסול פוסל בביאתו. אף שאין בה איסור. וכמו חלל דפוסל בביאתו. ועושה אותה זונה. לדעת הרמב"ם. אף שאין איסור כלל בביאתו אלא כיון דהוא פסול פוסל: [לדעת הר"ש דאינה נפסלת אלא בביאה אסורה קשה מנתין דפוסל ואיסורו הוא מלא תתחתן ואיסור זה אינו אלא דרך אישות ולא דרך זנות. ואטו נימא דנתין אינו פוסל אלא דוקא בבא עליה דרך אישות ולא משמע כן בברייתא דתני נתין בהדי כל הפסולין שפוסלין בביאה דרך זנות. ולהך לישנא דרבא. דלא תתחתן קאי בגירותן פסולו הוא מדאורייתא]: [מ"ש דלאו דלא תתחתן אינו דרך זנות. אלא דרך אישות. כן הוא בגמ' פ' אין מעמידין (ל"ו). וכן הוא ברמב"ם. פי"ב מאיסורי ביאה. אבל מדברי הרמב"ן. בחידושיו ס"פ עשרה יוחסין. נראה בלאו דלא תתחתן. דהאיסור הוא על ביאה גרידא. והביא ראיה מהא דתנן. הבא על הנתינה לוקה. ולא תנן הנושא את הנתינה. כמו ששנינו. המחזיר גרושתו. ולא תנן הבא על גרושתו. משום דאינו עובר בביאה בלא קידושין. והכא תנן הבא על הנתינה. ש"מ דעובר בביאה גרידא. עיי"ש. וכן כתב שם הריטב"א. ומקורו מדברי הרמב"ן ולכאורה נראה מלשונם. דאף בבא עליה דרך זנות לוקה. אבל תימא שהוא נגד המפורש בגמ'. דאינו עובר אלא דרך חתנות. ואפשר דכונתם דנהי נמי דבעינן דרך אישות. אבל אינו צריך תפיסת קידושין ממש. כמו במחזיר גרושתו. תדע דהא איכא מ"ד. דגם בנכרית איכא לאו דלא תתחתן. בבא עליה דרך אישות ולא דרך זנות אף דאין קידושין תופסין בה: עוד כתב שם הרמב"ן. דלמ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק. וגמר לה מלא תהיה. לא תהא בה הויה, הלאו הוא על הקידושין גרידא. ולדידיה קידש לוקה. בעל אינו לוקה. והוא חידוש גדול. ובזה יש לתרץ קושית תוס' פ' האשה רבא (צ"ג). אהא דאיתא התם. דיבמה שנתקדשה לשוק אסורה למקדש. שלא יהא חוטא נשכר ומ"ש מא"א שנתקדשה דלא אסרינן לה למקדש. משום דלא עבדא איסורא ואיך תהא יבמה חמורה מא"א. ולפי דברי הרמב"ן ל"ק. דא"א לא עבדא איסורא בקידושין גרידא. אבל יבמה לשוק עוברת בלאו על הקידושין. דהא קיי"ל כשמואל דאמר בעניותנו צריכה גט. אלא דהרמב"ן בעצמו הקשה ג"כ קושית תוס'. ולא תירץ כן. וצ"ע:) ו) ונראה ראיה לשיטת הרמב"ם. דהפסול אינו תלוי באיסור הביאה. מהא דקיי"ל שחוף פוסל בביאתו לכהונה ותרומה. אף דקיי"ל דמשמש מת בעריות פטור ואינה ביאה לשום דבר. ובגמ' סוטה (כ"ה) פריך אהא דשחוף פוסל פשיטא. ולכאורה מאי פשיטותא. והא צריכה רבא. דמאיזה טעם תפסול. כיון דאין זו ביאה כלל לשום דבר. וצ"ל דשם זונה אינו תלוי במעשה ביאה. והיה פשוט לגמ' ד"ז. וכן נראה מהא דס"ל לרב הונא. דנשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה. אף דודאי מודה ר"ה דאין זו ביאה כלל:
ז[עריכה]
ואכתי צריך ביאור. דהתינח לענין פסול כהונה, דתלוי בשם זונה. אבל הרי איתא שם בסוגיא. דשחוף מקנין על ידו. וגם בזה פריך שם פשיטא. ומה שייך שם לדין זונה. דהא איירי שם באשת ישראל. אמנם בפ' עשרה יוחסין (ע"ז) פריך בגמ'. בזונה אחללה מאי מוסיף איכא. ומשני הואיל ושם זנות פוסל בישראל. דאשה שזינתה ברצון נאסרת לבעלה ישראל. ומבואר מזה דהאיסור לבעלה גם בישראל הוא מטעם זונה וכבר כתב כן בחידושי הריטב"א פ' הבא על יבמתו גבי הכל היו בכלל זונה לא יקחו. דאשתו זונה אסורה לכל אדם כמו זונה לכהן. עיי"ש. וא"כ גם לענין איסור אשת ישראל לבעלה. הכל תלוי בשם זונה. ואין צריך לזה לדיני ביאה. וכן נראה מהא דאיצטריך קרא ר"פ הבא ע"י פרט לשקינא לה דרך אברים. דסד"א בקפידא דבעל תלי רחמנא. והא קפיד. ומה מועיל קפידא דבעל. הא מ"מ אין זו ביאה כלל. וצ"ל כנ"ל. דמ"מ שם זונה עליה במה שעברה על קפידתו של בעל:
ח[עריכה]
עכ"פ חזינן דשם זונה אינו תלוי באיסור ביאה כלל. ומש"ה חייבי לאוין פוסלין בביאתן בלא קידושין. והא דיליף לה מאלמנה לכ"ג. דאף כל שביאתו בעבירה פוסלת. היינו דבמקום שביאתו בעבירה. ע"י קידושין. וא"כ הוא פסול וע"כ פוסל בביאה בלא קידושין. משום דנעשית זונה. דזה אינו תלוי באיסור הביאה. וכן נראה מדברי רש"י ר"פ הבא ע"י. גבי ישראל בממזרת דאינו פוסלה. משום דביאת כשר מאי מגרע לה. ואף דהביאה היא באיסור. מ"מ ביאת איסור אינה פוסלת משום זונה. אלא במקום שהוא פסול. דאין האיסור פוסל אלא הפסול. ובמל"מ פי"ט מאיסורי ביאה. נסתפק בישראל הבא על הממזרת. אם חל שם זונה על איסור ממזרת. מטעמא דאין אחע"א. והנה לפנינו מפורש ברש"י דאינה נעשית זונה כלל. משום דהוי ביאת כשר. והא דמתחללת מאיסורי כהונה אף דהוא כשר. היינו מקרא דולא יחלל. אבל מקרא דוכי תהיה לאיש זר. אינה נפסלת. אלא היכא דהוי זר אצלה. ר"ל שהוא פסול:
ט[עריכה]
ולפי הנ"ל אפשר לומר בשיטת ר"ת בפ"ק דכתובות. בזינתה עם הנכרי ונתגייר דמותרת לו. דביאת נכרי אינה ביאה. דרחמנא אפקריה לזרעיה דנכרי. ובתוס' הקשו ע"ז. דהא חזינן דנאסרת לבעלה ע"י ביאת נכרי אלמא דאין ביאתו כביאת בהמה. דהא בביאת בהמה אינה נאסרת לבעלה. וי"ל לדעת ר"ת דאף דביאת נכרי אינה חשובה ביאה מ"מ האשה נעשית זונה על ידו. דלא גרע משחוף. דמקנין על ידו. ובאמת גם בביאת בהמה ראוי לומר שתיעשה זונה. אלא דילפינן מקרא דאין זנות לבהמה. דאתנן כלב מותר. כמבואר בגמ' מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה. ויליף לה מקרא. אבל בלאו קרא הו"א דנעשית זונה בביאת בהמה אף שאינה ביאה כלל. ומשום דשם זונה אינו תלוי במעשה ביאה וא"כ בביאת עכו"ם. אף דאינה חשובה ביאה. מ"מ נעשית זונה דהא ליכא קרא למעוטי ואדרבא ילפינן מקרא דעכו"ם הבא על בת ישראל דנפסלה לכהונה מטעם זונה. וה"ה דנאסרת לבעלה ישראל. דזה תלוי ג"כ בשם זונה כנ"ל, וכ"ז אינו אלא לבעל. אבל לפוסלה לבועל. כיון דביאת עכו"ם אינה חשובה ביאה. אין עליו שם בועל כלל. וכן במשמש מת. אף דנאסרת לבעלה בזו. משום דנעשית זונה. מ"מ י"ל דמותרת לבועל. דאינו בועל כלל כיון דאינה ביאה. וחכם אחד הקשה ע"ז. דהא בקרא לא נזכר בועל. אלא תלתא ונטמאה כתיבי. וכיון דנאסרה לבעל נאסרה גם לבועל האוסרה על הבעל. וצריך תלמוד:
י[עריכה]
ולדעת הר"ש י"ל. דהא דאמר שמואל. שחוף מקנין על ידו. הוא משום דס"ל. משמש מת בעריות חייב. והא דפריך בגמ' פשיטא הכי פירושו. דכיון דאמר שחוף מקנין על ידו. ע"כ ס"ל דמשמש מת בעריות חייב, וא"כ פשיטא דמקנין על ידו. ואין לומר דהוא גופא קמ"ל דמשמש מת חייב. א"כ הי"ל לומר בהדיא הך דינא דמשמש מת חייב. וממילא ידעינן דמקנין על ידו. אבל למ"ד משמש מת פטור אין האשה נעשית זונה ע"י השחוף. אבל הרמב"ם דפסק כשמואל. אף דקיי"ל דמשמש מת פטור. ע"כ צ"ל דשם זונה אינו תלוי בדיני ביאה וא"כ י"ל לדעתו דאפילו אי ס"ל לרב המנונא דקידושין תופסין ביבמה לשוק. ובעל ולא קידש אינו לוקה. מ"מ נאסרת ליבמה דלדידיה יבמה ה"ה כא"א ואיסורא דא"א שזינתה לבעלה תלוי בשם זונה וכמו בכל חייבי לאוין דנעשית זונה בביאה בלא קידושין. אף דאינו עובר בלאו:
יא[עריכה]
ובר"פ נושאין על האנוסה מבואר. דבשומרת יבם של אביו. עובר גם משום יבמה לשוק אף דהיא דודתו. ולא תפסי בה קידושין. ומקשין מזה לדברי הרמב"ם. דבעל ולא קידש אינו לוקה. וי"ל דהיכא דלא תפסי קידושין. עובר בביאה גרידא כמו בזונה לכהן. דבבא על זונה ישראלית בלא קידושין אינו לוקה ובבא על הנכרית לוקה משום זונה. וה"נ ביבמה לשוק דכתיב לא תהיה אשת המת וגו' י"ל הראוי להויה הויה הראוי לשכיבה שכיבה. כמו בקרא דכי תהיה לאיש זר. דמאי כי תהיה כי תבעל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |