קובץ הערות/לה
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
בהא דממזרות תלוי בתפיסת קידושין יש לפרש דמניע' הקידושין היא הסיבה הגורמת לממזרות או אפשר דאינו אלא סימן דהיכא דלא תפסי בה קידושין מפני שהיא ערוה ה"נ הולד ממזר מפני שהיא ערוה ואותה הסיבה בעצמה שגורמת דלא תפסי בה קידושין גורמת ג"כ שיהא הולד ממזר. ויש להביא ראי' מהא דפריך תמורה (ה') גבי אלמנה לכה"ג נימא אעל"מ ומשני גלי קרא דאינו עושה ממזרות והיינו דאי לא תפסי בה קידושין משום אעל"מ הולד ממזר. ולפירוש ראשון אתי שפיר דכיון דאעל"מ ולא תפסי קידושין הולד ממזר. אבל לפירוש שני קשה דהא אעל"מ אינו דין מיוחד בקידושין אלא בכל התורה ואינו שייך לממזרות. אבל באמת נראה דבזה נחלקו בעכו"ם ועבד הבא על ב"י אם הולד ממזר. וטעמו דמ"ד הולד כשר דהכא לא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני ופירש הרשב"א דמזה מוכח דאינו מטעם איסור ערוה אלא דלאו בני קידושין נינהו. ומ"ד הולד ממזר ס"ל דמ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין מאיזה טעם שיהי' הולד ממזר ולפי"ז קשה דהא רבא ס"ל דהולד כשר וא"כ אפילו נימא אעל"מ ג"כ אין הולד ממזר כיון דאינו מטעם ערוה. ולפי מ"ש הגרעק"א בשו"ת (סי' קכ"ט) דמ"ד אעל"מ ס"ל דכן הוא פירוש הכתוב לא תעשה לא תוכל לעשות. וה"נ כיון דכתיב לא יקח הכונה לא יהא לך בה ליקוחין אתי שפיר דלפי"ז הא דלא תפסי קידושין הוא משום דהיא ערוה אבל דבריו נסתרין ממ"ש בתוס' להקשות גבי שבועה נימא אעל"מ. ובלא יחל א"א לפרש שלא יהא לו כח לזה דבנשבע שלא יאכל או שלא ילך לא שייך לומר כן. ואפשר לאמר דהא דאעל"מ אינו מפני סיבה אחת כוללת לכל התורה אלא בכל ל"ת בפני עצמה הסיבה הגורמת להאיסור היא גורמת שלא תחול המעשה. וא"כ בחייבי לאווין סיבת האיסור גורמת שלא יחולו הקידושין וראוי להיות הולד ממזר:
ב[עריכה]
דף מ"ז יכיר וכו' כך נאמן לומר בני זה בן גרושה וב"ח. ויש לחקור היכא דנאמן לפוסלו מטעם יכיר אי נאמן גם למכות ולעונשין. או רק לאיסורא גרידא. והנה בקידושין (ס"ג) בני זה בן י"ג שנה נאמן לנדרים ולהקדש ואינו נאמן למכות ולעונשין. ועיין בס' התרומה הל' חליצה דכמו שאינו נאמן למכות ולעונשין ה"ה לחליצה דהוי דשב"ע. וק' דאיך נאמן על הקדש לפימש"כ הר"ן בחי' לסנהדרין (ד"ל) דהא דאיתא שם בע"א שאמר מעות הללו של מע"ש דין ממון יש בו שהמע"ש ממון גבוה הוא והוא בא להוציא הממון מחזקתו ודבר שבממון אין פחות משנים ואעפ"י שיש איסור בדבר עכ"ל וכ"כ בפ' האומר בשם הרמב"ן. ועיין בש"ש ש"ז פ"ד וא"כ ה"נ לענין הקדש הרי הוא אפוקי ממונא מחזקתו. והכא בנאמנות האב על שנותיו מדין ע"א נאמן באיסורין הוא כמבואר שם מדברי תוס' ד"ה נאמן לנדרים עיי"ש. ולדבריהם אב לאו דוקא וה"ה לאחר:
ג[עריכה]
אמנם בשלטי הגבורים פ' עשרה יוחסין בשם ריא"ז מבואר דהא דהאב נאמן על שנות בנו אינו מטעם ע"א אלא מטעם יכיר ודוקא האב נאמן ולא אחר ועיי"ש שהביא דברי סה"ת הנ"ל וחלק עליו דנאמן גם לענין חליצה ולענין ממון להחזיקו בבכור ולתת לו פי שנים. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב מאישות) דדוקא אב נאמן ולא אחר. והוא מטעם יכיר. ולפי"ז להרמב"ם יהא נאמן גם לענין חליצה, ובהגהות מיימוני שם הביא דברי סה"ת ולהנ"ל הרמב"ם חולק עליו וס"ל כדעת ריא"ז. וא"כ י"ל דגם הרמב"ן והר"ן ס"ל כשיטה זו דנאמנות האב הוא מטעם יכיר ונאמן גם לענין ממון. [אלא דאכתי קשה דא"כ בע"א אומר נתנסך יינך ג"כ אפוקי ממונא הוא דאיסוה"נ אין להבעלים בהן דין ממון ובסוכה ל' מבואר דלמאן דלא בעי ממון באתרוג גם מע"ש מקרי לכם משום דגוף הדבר שלו אף למ"ד ממון גבוה ומ"מ ע"א נאמן לאסור בהנאה. ומאי נ"מ אם הוא אומר שאין לו בהחפץ דין ממון מפני שהוא הפקר או מפני שהוא שייך לגבוה]. והטעם נראה דהפקעת דין ממון מהן הוא תולדה מדין האיסור וכיון שלענין האיסור הוא נאמן ממילא נפקע מהן דין ממון ואין זה מעיד על דבר שבממון. והכ"נ לענין מע"ש אפי' למ"ד ממון גבוה הוא הפקעת דין ממון שבו הוא רק בתולדה מהקדושה שיש בו כמו שנתבאר למעלה. והריטב"א בקידושין שם הק' ג"כ מהקדש אמאי נאמן הא איכא אפוקי ממונא. ותי' דמשום חומר דהקדש נאמן [וק"ק דיהא נאמן גם במע"ש מה"ט ושיטתו שם כהתוס' דהנאמנות מטעם ע"א באיסורין עיי"ש]:
ד[עריכה]
ובזה תתיישב קו' תוס' שם בקידושין שכתבו תימא היכי מייתי דרב חסדא לטעמי' הא מסתמא רב אסי לא פליג אמתני' דלקמן דאשבוי' לא הימני' ולמכות ועונשין אין להאמינו טפי משבוי' עכ"ל. וקו' זו היא לשיטתם דהאב אינו נאמן בזה יותר מאחר. וא"כ אין זה שייך כלל למחלוקת רב אסי ורב חסדא דפליגי היכא שהאמינה תורה לאב. אמנם לשיטת הרמב"ם וריא"ז דדוקא אב נאמן בזה ולא אחר ומשום גזה"כ דיכיר. ומ"מ אינו נאמן למכות ועונשין. שפיר מייתי דרב חסדא לטעמי' דלא אמרינן לכולא מילתא הימני' רחמנא. ולפי"ז גם באומר בני זה ממזר הוא אינו נאמן לענין מלקות דלא הימני' רחמנא לענין עונשין אלא לאיסור גרידא:
ה[עריכה]
ומ"ש בספר התרומה דאינו נאמן לחליצה משום דהוי דבר שבערוה [ובשו"ת הגרעק"א סי' קכ"ד חקר באיסור יבמה לשוק אי מיקרי דשב"ע עיי"ש] נראה ראי' מפ' יש נוחלין (קל"ד) האומר זה בני נאמן לפוטרה מחליצה הואיל ובידו לגרשה. א"ר יוסף השתא דאמר אמרינן הואיל בעל שאמר גירשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה. והיינו דיליף מחליצה לגט דכמו דמהני בידו לענין חליצה ה"נ מהני לענין גט. ואי נימא דיבמה לשוק אינו איסור ערוה אלא כשאר איסורין אין ראי' כלל מחליצה לגט דהא בשאר איסורין פשיטא דמהני בידו כמבואר ר"פ האשה (פ"ח) ולא הוצרך רב יוסף להוכיח אלא לדשב"ע:
ו[עריכה]
בהא דקידושין תופסין בנדה דלכאורה אין איסור אשת איש חל על איסור נדה וא"כ לא אהני הקידושין לאוסרה על שום אדם. וי"ל דאהני מה שנעשית א"א לענין שלא יתפסו בה קידושין. ולפי"ז קשה בהא דפריך ס"פ האומר א"א מנ"ל דלא תפסי בה קידושין. ונילף מהא דקידושין תופסין בנדה ע"כ מוכח דלא תפסי קידושין בא"א דאל"כ קדושי נדה לא אהני ולא מידי ואפש"ל דקידושי נדה אהני לאוסרה לבני נח. וי"ל עוד לפי"ז דאיסור א"א חל גם לישראל מיגו דנאסרת לב"נ דהוי מוסיף. מיהו למאן דל"ל איסור מוסיף אינה נאסרת לישראל:
ז[עריכה]
מש"כ רש"י הטעם דמאמר אינו קונה בתורת קידושין מדאורייתא משום דהויא אשת אח. נראה לכאורה דא"צ לטעם זה אלא במקום שני יבמין דמהני המאמר לאוסרה על השני אבל במקום יבם אחד לא אהני המאמר כלל דהא לכו"ע אסורה בלא"ה מטעם יבמה לשוק. ואיכא מ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק. [וכדאי' ר"פ המגרש בקדשה ראובן חוץ משמעון ושמעון חוץ מראובן דקדושי שמעון לא אהני]. דעדיין היא יבמה לשוק גם אחר המאמר דאינו בתורת יבום אלא בתורת קידושין ואינו מפקיע הזיקה. ולפי"ז קשה במתני' (כ"ט) ג' אחין וכו' דס"ל לב"ש דמאמר קונה מדאורייתא ומ"מ אי בעי לאפוקה לא סגי לה בגיטא. ובתוס' ישנים שם פי' הטעם משום דקנין מאמר אינו אלא בתורת קידושין ואינו מפקיע הזיקה עיי"ש. וקשה דהא המאמר לא אסרה על שום איש דהכא אין כאן אלא יבם אחד שהיא זקוקה לו. דלהשני היא אח"א. וכיון שגם לאחר המאמר עדיין לא נפקעה הזיקה אין איסור א"א חל על איסור יבמה לשוק. ומדברי תוס' שם מוכח דקנין המאמר לב"ש הוא בתורת יבום אלא שאינו קנין גמור דהוא קונה ומשייר וא"כ ע"י המאמר נפקעה קצת זיקה ויש עלי' גם איסור א"א במקצת. אבל לפי' תוס' ישנים דלא נפקעה הזיקה כלל קשה. ועו"ק לפירושם מדפריך שם בגמ' לר"א דאמר לא סגי לה בגיטא אמאי מיפר לה בשותפות. ומאי רומיא כיון דהן קידושין גמורים למה לא יפר לה בשותפות. ולפי' תוס' א"ש דכיון דקונה ומשייר ואין לו בה קנין גמור. ס"ל לגמ' דאין לו להפר. מיהו הא דמשני שם בגמ' נהי דאמר ר"א דבעיא חליצה. להפר נדרי' מי אמר. ולפי' תוס' תקשי לפי האמת למה יפר כיון דאין לו בה קנין גמור. ולכאורה מוכח מזה דלענין הפרה סגי בקנין שאינו גמור. וא"כ ה"ה בנתקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום דקידושי מאה תופסין יכול כ"א להפר נדרי' בשותפות האב. ובירושלמי נדרים פ' נערה המאורסה איבעי' ולא איפשיטא מי יפר נדרי' בכה"ג:
ח[עריכה]
דף נ"ב בעי רמב"ם ליבמתו מהו כיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא או דלמא כיון דלא עביד בה מאמר לא תיקו. ועיי"ש בתוס' דמדאורייתא פשיטא דלא הוי גט כלל. דבההיא שעתא ל"ה בידו לגרשה ולהתירה בגט. אמנם הרא"ש פי' דמיבעי לי' אי מהני מדאורייתא [ועיי"ש ברשב"א] משום דבידו לבא עלי' בע"כ ולגרשה. ולפי' הרא"ש צריך להבין דא"כ מאי מספקא לי' ולמה לא יועיל כיון דבידו לבא עלי' ולגרשה. ובתוס' נזיר (י"ב) הוכיחו מסוגיא זו דבשליחות לא מהני מה שבידו לעשות. היכא דהשתא לא מצי עביד עיי"ש. וצריך להבין הטעם. והגרעק"א בתשו' קמ"א הק' כיון דבידו לבא עלי' הרי שפיר הוי מצי עביד דיכול לגרשה וכמו דמהני לר"מ כמש"כ שם התוס' א"כ ליהני גם לרבנן כיון דבידו: והנה הא דמהני בידו לכאורה הטעם דבידו מסלק המניעה וכגון בקורא שם על המחובר לכשיתלוש כיון דבידו לתולשו נחשב כאילו הוא תלוש עכשיו. אבל לפי"ז תיקשי בהא דמשני הגמ' פ' האומר (ס"ב) נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה. והא כיון שבידו לגרשה נחשבה כמגורשת עכשיו וממילא יוכל לקדשה לאח"ז. והוי כמקדש פנוי' לאחר שתתגרש אשה אחרת. ועיי"ש ברשב"א. ומוכח מזה דהכונה דבידו הוא שאותו הקנין שהוא עושה על לאחר זמן צריך שיהא בידו לעשות עכשיו. וכגון במחובר בידו לקרות לו שם עכשיו ע"י שיתלשנו. ומשו"ה במקדש אשתו לאחר שיגרשנה לא מהני מה שבידו לגרשה דעי"ז אין בידו לקדשה:
ט[עריכה]
ועיי"ש עוד בסוגיא גבי שפחתו מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת. והכונה דבידו לא מהני אלא היכא שהדבר ישנו בעולם ורק שאינו ראוי לקנין ע"ז מועיל בידו דנחשב ראוי לקנין עכשיו. אבל היכא שאין הדבר בעולם כלל לא מהני מה שבידו לפעול שיהי' בעולם. ועיין ברשב"א פ' האיש מקדש (נ"ו) שכ' ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קלי לי' הו"ל גופא אחרינא ולאו זה שקידשה בו הלכך אינה מקודשת. ואע"ג דאסיקנא פ' האומר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לא עכ"ל. ומה"ט ג"כ אינו יכול ליתן גט ליבמתו שתתגרש לאחר יבום אף דבידו לבא עלי' משום דחלות הגירושין הוא על האישות והאישות עדיין אינו בעולם כלל. ע"כ לשי' התוס' מדאורייתא בודאי לא מהני ולדעת הרא"ש דהוא איבעיא בגמ' אי מהני בידו אפשר לפרש דהספק הוא דכיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא. וא"כ האישות שאח"כ אינה מחודשת לגמרי דגם עכשיו יש עלי' קצת אישות רק דעכשיו אינו יכול לגרש א"כ לא מקרי לא בא לעולם כלל ושפיר מהני בידו. או דלמא דמקרי שהאישות לא בא לעולם כלל ולא מהני ע"ז בידו. או דמפרש דהא גופא מיבעי' לי' אם הגירושין הוא היתר על גוף האשה והאשה הרי ישנה בעולם. או דגירושין הוא על האישות והאישות עדיין אינו בעולם כלל. ול"מ בידו. וזהו שהוכיחו תוס' בנזיר מכאן דלא מהני לענין שליחות היכא דלא מצי עביד השתא אף שבידו להיות מצי עביד. והטעם לזה משום דשליחות הוא. שמוסר כחו לשליח וע"כ היכא דלא מצי עביד השתא דעדיין אין לו הכח [אף שבידו להשיגו] אין לו מה למסור. דבעיית הגמ' היא אפי' היכא דאמר לשליח שיכתוב הגט לאחר שיכנסנה. ושוב מצאתי בהגהות תפארת למשה שכ' ג"כ בדעת התוס' דבלב"ל כלל ל"מ בידו אבל לא ביאר למה הוי הכא לב"ל כלל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |