קובץ הערות/כ
|
< הקודם · הבא > |
א) דט"ז תוד"ה משום עבדי שלמה. וכו' וי"ל דמסתמא כבר נתיאשו הבעלים מהן. וכו' והקשה מהר"מ דא"כ. דהוי לאחר שיחרור. אמאי הוי הולד ממזר. ואפשר לומר לפי מ"ש תוס' ס"פ החולץ דגם לאחר שיחרור. עדיין לאו בר קידושין הוא. עד לאחר טבילה. ומשו"ה הולד ממזר. גם לאחר שיחרור. כיון שלא טבל עדיין. ומ"מ ליכא בהו לאו דלא יהיה קדש. כיון שכבר נשתחררו. אלא דזה תלוי בשני התירוצים. שכתבו בד"ה קסבר וכו' לענין עכו"ם. דלחד תירוצא. בעכו"ם הולד ממזר מדאורייתא. כיון דלאו בר קידושין הוא. אף דביאתו מותרת בצינעא. וה"נ בעבד לאחר שיחרור. אבל לאידך תירוצא. שכתבו דבעכו"ם כיון דביאת היתר היא אין הולד ממזר. אלא מדרבנן. ה"נ בעבד לאחר שיחרור דביאתו מותרת. אבל קשה לתירוץ זה. מפ' החולץ (דמ"ה). דכולהו אמוראי דמכשרי. מודו דהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה. מה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל. וכו' עכו"ם ועבד שאיסורן שוה בכל. וכו' ומבואר דהאיסור הוא מדאורייתא. ושמא י"ל לתירוץ זה. דגם הכא נקט עכו"ם אגב עבד. ובעכו"ם אינו אלא מדרבנן. אלא דקשה מסוטה (דכ"ו) עכו"ם מקנין על ידו. ופריך בגמ' פשיטא. ומשני סד"א וכו'. אבל הא הואיל ואסירא וקיימא אימא לא קמ"ל. ומוכח להדיא דאיסורו מדאורייתא וצ"ע. ובעיקר הדין לענין עבד אחר שיחרור. העיר חכם אחד. מדברי תוס' פ' הערל (ע"ט). וכן פ' השולח. דאיסורא דעבד משום קדישות. דאינו בר קידושין א"כ גם צאר שיחרור דאינו בר קידושין עדיין. יש בו איסורא דלא יהיה קדש. וצריך תלמוד:
ב[עריכה]
שם בסוגיא מבואר מדברי תוס' דלמ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. דינו כעכו"ם וצריך גירות. וכבר תמהו על שיטה זאת. מבכורות (דמ"ז). בנכרי הבא על הלויה. דשקיל וטרי שם בגמ'. אם הולד חייב בפדיון הבן. ומוכח להדיא דאינו צריך גירות. ועוד קשה מפ' החולץ (מ"ה). רבא אכשריה לרב מרי בר רחל. שנולד מנכרי הבא על בת ישראל וכו' כיון דאמו מישראל. מקרב אחיך קרינן ביה. ואי נימא דצריך גירות. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. אין זה מקרב אחיך והנה שלש מחלוקות בזה דאיכא מ"ד דהולד ממזר. ואיכא מ"ד דהולד פגום לכהונה. ואיכא מאן דמכשיר לגמרי. ועיין ברש"י קידושין ס"פ האומר. לימא קסבר רבינא וכו'. נהי דשמעינן מיניה דכשר לא הוי. מדשדי ליה בתר ישראל. להיות נולד בעבירה וכו' עיי"ש. ומוכח מדבריו. דלמ"ד הולד כשר גמור. הוא נכרי. ולמ"ד הולד פגום לכהונה. הוא ישראל. וא"ש סוגיא דבכורות. דאזלא אליבא דמ"ד. דהוי פגום כמבואר שם להדיא. משו"ה אפשר לחייבו בפדה"ב. אי לאו פטורא דלוי. וכן רבא דאכשריה לרב מרי. ס"ל דהולד פגום. אבל למ"ד דהולד כשר גמור. אפשר דדינו כנכרי. וכ"ז להגירסא לימא קסבר רבינא הולד ממזר. אבל להגורסין איפכא. הולד כשר. מוכח דלהך מ"ד הוי ישראל גמור. דאביו כמאן דליתא דמי. ואין בו שום צד עכו"ם כלל. ולמ"ד הולד פגום. משום דיש בו גם צד עכו"ם. ומ"מ חייב במצות משום צד ישראל. שיש בו מאמו. ומשו"ה שייך לחיוב פדה"ב:
ג[עריכה]
שם בסוגיא דבכורות מבואר. דנכרי הבא על הלויה. הולד לוי. ואף דמשפחת אם אינה קרויה משפחה. צ"ל דדוקא היכא שיש לו משפחת אב. מפקיעה ממשפחת אם. אבל במקום שאין לו אב כלל. כמו בנולד מנכרי, גם משפחת אם קרויה משפחה. וקשה מהא דאם אינה יורשת את בנה. מטעמא דמשפחת אם אינה קרויה משפחה ומבואר פ' יש נוחלין (קי"ד). דאפילו גיורת אינה יורשת את בנה. ונכסיו הפקר. והא כיון דליכא משפחת האב. תירשנו אמו. ואפשר לומר. כיון שבשעת לידתו היה לו אב ישראל. שגם אביו נתגייר. נפקעה משפחת אמו ע"י משפחת אביו. שהיה לו בשעת לידתו. ואף שאח"כ מת אביו. מ"מ משפחת אמו שכבר נפקעה בשעת לידת הבן. אינה חוזרת וניעורה. דהקורבא תלויה בשעת לידה. אלא דאכתי תיקשי. בהיה הורתו שלא בקדושה. ולידתו בקדושה, דלא היה לו משפחת אב מעולם. או בעכו"ם הבא על בת ישראל. דהולד מתיחס אחריה. תירשנו אמו. וזה לא מצינו. ועוד קשה מתו"כ ס"פ אמור. הובא שם ברש"י. גבי מגדף. בא ליטע אהלו בשבט דן. אמרו לו. משפחת אם אינה קרויה משפחה. אף שאביו היה מצרי. ולדעת הצרפתים שהביא הרמב"ן שם בפירושו. שקודם מתן תורה. הולד הולך אחר הזכר. אתי שפיר. שהתיחס אחר אביו המצרי. והיה צריך גירות. אבל לדעת הרמב"ן שם. דס"ל שהיה מתיחס אחר אמו. קשה וצ"ע. [ועיין בהגהות מיימוני פ"א מעבדים דאף דגר אינו נקנה בעבד עברי משום דבעינן ושב אל משפחתו. מ"מ אם יש לו משפחת אם קרינא בי' ושב אל משפחתו. וע"ע ביבמות (נ"ד ע"ב) ברש"י ד"ה מה להלן לענין גאולת קרובים דהיכא דליכא משפחת אב איכא מצוה על משפחת אם. ומוכח דהא דאמרינן שם דמשפחת אם אינה קרוי' משפחה היינו דמשפחת אב לעולם היא קרובה ממשפחת אם. וע"כ משפחת אב קודמת משום דבגאולה הדין דהקרוב קרוב קודם. וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ב מעבדים דנקט רק הדין דהקרוב קרוב קודם ולא הזכיר כלל ממשפחת אם. והיינו כנ"ל דהא משפחת אב קודמת הוא ג"כ רק מדינא דהקרוב קרוב קודם אמנם במאירי שם חולק על רש"י וסובר דאפי' היכא דליכא משפחת אב אין חיוב על משפחת אם יותר מעל כל ישראל. וע"ע בתוס' ב"ב (ק"י ע"א) ד"ה אלא אי אבוה וכו']:
ד[עריכה]
ר"פ כיצד. שומרת יבם שמתה. אסור באמה. למ"ד יש זיקה. לפי מ"ש תוס' לקמן (י"ח). דדוקא קידש. אומרים לו המתן. אבל נשא אין צריך להמתין מלבעול. משום דנישואין מפקיעין זיקה. צ"ל הא דאסור באמה נ"מ לענין יבום. דבנישואין דעלמא לא שייך איסור זיקה. ואחר הנישואין. גם הבעילה מותרת. ואין איסור לעשות נישואין. אלא מטעם ביטול מצות יבמין. כמו למ"ד אין זיקה:
ה[עריכה]
שם בד"ה אומרים לו המתן וכו'. זה יעשה קנין גמור ויקנה. ויכולים לעשות ע"י שליח בבת אחת. וקשה בהא דפריך שם. אלא מאי דוחה דחיה גמורה. זה יעשה מאמר וידחה וכו'. ומאי פריך. הא אכתי איכא למיחש. לביטול מצות יבמין. כיון דאינו קונה אלא דוחה:
ו[עריכה]
ד"ה מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת. ויש להסתפק. בשני יבמין ואחד מהן כ"ג. אם מותר לו ליבם. כיון דאפשר למצות יבום שתתקיים ע"י אחיו. או דזה לא מיקרי אפשר לקיים. מה שתתקיים המצוה ע"י אחר. ובפ"ק דקידושין גבי אביו אומר לו השקני מים. ומצוה לעשות. מפליגין בין אפשר לקיימה ע"י אחרים או לא. עיי"ש. ומיהו משם אין ראיה. דהתם טעמא משום דאתה ואביך חייבין בהמצוה. ולגבי האב אין נ"מ. בין אם תתקיים המצוה ע"י בנו או אחר. אבל בפ"ק דמועד קטן (ד"ט) גבי תלמוד תורה ומצוה לעשות. מפלגינן נמי בהכי. אם אפשר למצוה שתיעשה ע"י אחרים. ומ"מ אין ראיה גמורה מזה לענין דחית עשה לל"ת. וצריך תלמוד:
ז[עריכה]
שם תוד"ה יבא עשה וכו'. ובפרק ב"ש תנן. קטן הבא על הגדולה תגדלנו. וקשה דמשם אין ראיה דמיקיימא מצות יבום ע"י קטן. דמ"מ תגדלנו. ואין בזה משום אשת אח שלא במקום מצוה. כמ"ש תוס' ר"פ החולץ. לענין ביאת מעוברת עיי"ש. ושיטת תוס' בכמה מקומות דקטן אינו קונה כלל ביבמתו מדאורייתא. וילפינן ליה מקרא בפ"ק דקידושין. אשת איש פרט לאשת קטן. ומיהו מדאיצטריך קרא. דקטן אינו קונה יבמתו. ולא ממעטינן מקרא דלהקים לאחיו שם. מוכח כדבריהם:
ח[עריכה]
שם מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא. והיינו דאי נימא דאסור מדאורייתא. משום דאפשר לקיים ע"י חליצה. אם בעלו לא קנו. וקשה דמאיזה טעם לא יקנה בחייבי לאוין. ומ"ש מיבמתו נדה דקנאה. וצ"ל דשאני נדה. שעומדת ליטבל ולטהר כמ"ש הרא"ש. ולפי מה שנסתפק בפרשת דרכים. דבחייבי לאוין ועשה איכא איסור אשת אח. וה"נ בחייבי לאוין גרידא. לפי הס"ד דמיקרי אפשר לקיים שניהם. אתי שפיר. דמשו"ה אינו קונה. אבל אם נאמר. דליכא איסור אשת אח. קשה דלמה לא יקנה דנהי דהעשה אינה דוחה לל"ת. הא מ"מ גם הל"ת אינה דוחה להעשה. ואין לומר משום מצוה הבאה בעבירה. דלה"ט אין טעם לחלק. בין נדה לחייבי לאוין. ומוכח מזה דע"י איסור הלאו נפקע דין יבום לגמרי. וצ"ע מאיזה טעם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |