קובץ הערות/י
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
בהך דהואיל ואישתרי. מצינו שלשה אופנים. א) הא דעולא. הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו. ובזה נחלקו אביי ורבא. בר"פ כל הפסולין. דאביי סובר, דזה אינו שייך אלא בהותרה. ולא בדחויה. ורבא סובר, איפכא דבדחויה שייך טפי לומר. הואיל. וה"ט דרבא. דלא שייך לומר הואיל. אלא היכא שראוי להיות אסור. ומ"מ הותר. מפני איזה טעם. בזה אמרינן הואיל ואישתרי. אבל במקום שאינו צריך להיות אסור. מצד עצמו. אין זה אישתרי. ומשו"ה שייך טפי לומר הואיל. בדחויה יותר מבהותרה:
ב[עריכה]
מצינו הואיל ואישתרי בפ"ק דקידושין (דכ"א). גבי יפת תואר. הואיל ואישתרי ביאה ראשונה. אישתרי נמי ביאה שניה. ועיי"ש ברשב"א. שהקשה מחייבי לאוין גבי יבום. דביאה שניה אסורה. ולא אמרינן הואיל ואישתרי. ותירץ דשאני התם. דשריותא דביאה ראשונה. אינה אלא מטעם דחיה. לא אמרינן הואיל. אבל ביפת תואר אינו מטעם דחיה. אלא שהתורה התירתה לו, וכן כתב הראב"ד בפירושו למס' תמיד. (הובא בשאגת אריה סי' ל'). ולכאורה קשה. דהא רבא קאמר אדרבא. דבדחיה שייך טפי לומר. הואיל ואישתרי. אבל באמת הך הואיל דאמרינן גבי יפת תואר. אינו ענין להך הואיל דעילא. דהתם אנו דנין על אותה מעשה בעצמה. דכיון שהותרה הכניסה לצרעתו. הותרה נמי אותה הכניסה בעצמה. לקריו. וכן מאשת אח לאחות אשה. שאנו דנין על אותה הביאה בעצמה. אבל ממעשה זו למעשה אחרת. לא נאמר דהואיל והותרה לו כניסה זו. הותרה לו נמי כניסה אחרת. ואילו ביפת תואר אמרינן. הואיל מביאה ראשונה לביאה שניה. וע"כ התם טעמא אחרינא איכא. דכיון שכבר הותר האיסור לגמרי. שוב אינו חוזר וניעור. ובדאיה לא שייך ה"ט. דמעולם לא נפקעה סיבת האיסור. אלא דביאה ראשונה נדחית מפני המצוה. ובביאה שניה ליכא עשה לדחותה. וכעין זה כתבו תוס' פ"ק דיבמות (ד"ח). לחלק מאיסור אשת אח. לחייבי לאוין עיי"ש. אלא דהתם אין סברא להתיר מטעם זה. רק קודם גירושין. אבל לא להחזירה לאחר שנתגרשה. דלא הותר האיסור לחלוטין. אבל ביפת תואר. הוא היתר גמור טפי מביבום.
ג[עריכה]
עוד מצינו הואיל ואישתרי. במנחות (מ"ה) סד"א הואיל ואישתרי מליקה לכהנים. אישתרי נמי לדידהו נבילה וטריפה. משו"ה איצטריך קרא. נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים. וקשה דהואיל כזה לא אמרינן בשום דוכתא. דנימא הואיל והותר לצורך מצוה הותר נמי שלא לצורך מצוה. דא"כ בטלת כל מלאכת שבת. דהואיל והותרה שחיטת קרבן ציבור. הותרה נמי שחיטת חולין ובשאג"א סי' ל' הקשה כן על דברי הראב"ד. והקושיא הזאת קשה בדברי הגמ' הנ"ל:
ד[עריכה]
והנה בר"פ גיד הנשה נוהג במוקדשין. ובגמ' פריך פשיטא. משום דאקדשה פקע איסור גיד. ובשאגת אריה הקשה. דאדרבה מ"ט נוהג במוקדשין ליתי עשה דאכילת קדשים. ולידחי ל"ת דגיד הנשה. כדפריך בזבחים. גבי חטאת כשרה שבלעה מפסולה. ומשני התם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. והכא לא שייך האי שינויא: דג"ה אינו ל"ת שבמקדש:
ה[עריכה]
ואפשר לומר לפי המבואר פ' העור והרוטב ק"כ. נבילה נמי אישתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים. ומשני כהנים משלחן גבוה קא זכו. ופרש"י והיתרא משום גבוה הוא. אבל לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר. ומבואר מזה דאכילת כהנים בקדשים היא אכילת גבוה. כמו אכילת מזבח. וכן בפ"ב דביצה. לענין נדרים ונדבות. דאסור לשוחטן ביו"ט. ואינו דומה לבהמה חציה של עכו"ם וחציה של ישראל. דמותר לשוחטה בשביל חלקו של ישראל. דשאני כהנים. דמשולחן גבוה קא זכו. ואין בזה אכילת הדיוט כלל. אלא אכילת גבוה גרידא. וכיון דלאכילת גבוה בעינן ממשקה ישראל מהמותר לישראל. ה"נ באכילת כהנים דהיא ג"כ אכילת גבוה. ומשו"ה לא שייך לומר בזה עדל"ת. דמ"מ אינו ממשקה ישראל. והא דפריך בזבחים גבי בלוע. ליתי עשה ולידחי ל"ת. התם שאני דהכשרה מצד עצמה מותרת לישראל. אלא שא"א לאוכלה מפני תערובת פסולה שיש בה. וא"כ איכא מצות אכילה על הכשרה. אבל בגיד הנשה ליכא מצות אכילה כלל. כיון דלא הוי ממשקה ישראל, ואין כאן עשה כלל לדחות ל"ת. ואפילו לרבי דס"ל דמותר להקטיר גיד הנשה. מידי דהוי אחלב ודם עיי"ש בסוגיא. אפשר דהיינו דוקא בהקטרה. ומשום ריבויא דקרא. אבל לענין אכילת כהנים לא מצינו ריבוי מקרא:
ו[עריכה]
ובזה תתבאר הסוגיא הנ"ל במנחות (מ"ה). דבהא דשרי רחמנא אכילת מליקה לכהנים. מסברא אין לומר דההיתר הוא בשביל מצות אכילה. דהא כיון דאינו ממשקה ישראל. אין כאן מצוה כלל. אלא ע"כ מוכח מזה. דנבילה וטריפה לא נאסרו כלל לכהנים. וא"כ שפיר הוי ממשקה ישראל מהמותר לכהנים. ומשו"ה איצטריך קרא. דכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים. והא דהותרה להם אכילת מליקה גזה"כ היא. ועיין בתוס' זבחים (פ"ח) ד"ה מן המדומע. דהמותר לכהנים הוי ממשקה ישראל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |