קובץ הערות/ד
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
מדברי רש"י והמאירי דאיכא איסור אשת אח בספק סוטה. לכאורה יש לפשוט ספיקו של המל"מ בחייבי לאוין ועשה. דיש בהן ג"כ איסור אשת אח. דשתיהן אסורות ליבם מדאורייתא. ואפשר לומר דדוקא גבי סוטה. דפטורה. מיבום משום דלא ליסתרי לביתיה. וא"כ אינה זקוקה ליבום. משו"ה יש בה איסור אשת אח. אבל בחייבי עשה אין בהן פטור יבום. אלא דאריה דאיסורא רביע עלייהו. ויש בהן דין זיקה גם ליבום אלא שהאיסור מונע. אין בהן איסור אשת אח. אבל באמת אין נראה. דא"כ אמאי אם בעלו לא קנו. כיון דיש בהן זיקת יבום. ואין בהן אלא איסור עשה. אלא נראה דאין בהן זיקה ליבום. וא"כ ראוי להיות בהן איסור אשת אח כמו בסוטה ספק:
ב[עריכה]
(לדברי האבני מילואים בספק ממזר) בפ"ק (דט"ו) נעשה כדברי ב"ש הולד ממזר לדברי ב"ה. וקיי"ל דקודם בת קול כדברי מי שירצה יעשה. וא"כ אפילו לדברי ב"ה דצרת ערוה פטורה. מ"מ גם הם מודים שהרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה. ובודאי שאין בזה איסור כלל שהתורה נתנה לו רשות לעשות כדברי מי שירצה ומ"מ לדברי ב"ה הולד ממזר. והטעם דאף דמותר לעשות כדברי ב"ש. מ"מ סיבת האיסור לא פקעה אם האמת כדברי ב"ה. וה"ה בספק ממזר אף דמותר בתורת ודאי. מ"מ כיון דישנה לסיבת האיסור. לא תפסי בה קידושין אלא בספק. וכן אם ספק ממזר בא על בת ישראל ואח"כ נודע שהוא ממזר. נפסלת האשה. כמו שהוא נפסל. וזה מבואר שם בסוגיא נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לדברי ב"ש. אף שמותר לו לעשות כדברי ב"ה, מ"מ הולד פגום אם האמת כדברי ב"ש. והטעם כנ"ל משום דסיבת האיסור לא פקעה. וזה דלא כמ"ש במנחת חינוך מצוה רס"ז עיי"ש:
ג[עריכה]
ומבואר ברמב"ם פי"ח מאיסורי ביאה. דאין פסול זונה תלוי באיסור כלל. אלא דכל הפסול פוסל. וכן מבואר ברש"י ר"פ הבא על יבמתו דישראל הבא על הממזרת לא פסלה. והיינו לענין תרומה דבי נשא (עיי"ש בריטב"א) ומשום דביאת כשר מאי מגרעא לה. אף דהן עוברין בלאו מ"מ כיון שהוא כשר אינו פוסל. וה"ה איפכא היכא דהוא פסול. אף דהביאה מותרת. ובספק ממזר אף דהוא מותר בתורת ודאי. מ"מ הוא ספק פסול. דאי נימא דכמו שהאיסור הותר בתורת ודאי. ה"נ הוא כשר בודאי. א"כ ראוי להיות אסור בממזרת ודאית. דהוא כשר והיא פסולה. אלא ע"כ דהוא ספק כשר ספק פסול. וזיל הכא לקולא והכא לקולא. ומותר בבת ישראל ובממזרת:
ד[עריכה]
במ"ש למעלה דדין ערוה לענין יבום תלוי בהאיסור בפועל. וחלוק מדין קידושין. וסיבת האיסור גרידא אינה מפקעת זיקה. קשה דא"כ ערוה קטנה וחרשת שנופלת לפני יבם קטן או חרש תהא זקוקה. שבקטן וקטנה ליכא איסור בפועל. כמבואר פ' ד' אחין. דבשעת הבאת שתי שערות חלו כל האיסורין בבת אחת. ובשעה שהוא קטן אין עליו אלא סיבת האיסור גרידא. וא"כ נראה מזה דאפילו סיבת האיסור לבדה מפקעת זיקה כמו בקידושין. וכן נראה מהא דצרה במקום ערוה קיימא. דצרת בתו ה"ה כבתו לענין זיקה. אף שביאתה אינה אסורה משום בתו. אלא דגזה"כ דהויא בתו לענין תפיסת זיקה אף דאינה בתו לענין איסור ביאה. וא"כ נראה מזה. דדין ערוה לענין זיקה אינו תלוי בדין ערוה לאיסור ביאה. וצ"ע:
ה[עריכה]
(בדברי הרשב"א פ' החולץ דמ"א) במ"ש שם הרשב"א לחדש בהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להיתרה. ומ"מ אינה זקוקה כיון שכבר נפטרה. אלא דכיון שהותרה שעה אחת אינה נאסרת עוד. אף דעכשיו אין בה זיקה. ובזה הוא דפליגי התם אם חוזרת ונאסרת. אבל לכו"ע אין בה זיקה כיון שנפטרה שעה אחת. והוא חידוש גדול שאינו נראה כן מדברי רש"י והראשונים. ולדבריהם צריך לתת טעם למ"ד תחזור להיתרה. אמאי לא נימא כיון שנאסרה שעה אחת אחרי נפילתה אסורה עולמית. ואפשר לומר לפי מ"ש תוס' ס"פ החולץ. בעריות דלא תפסי בהו קידושין. מ"מ אינן מפקיעין קידושין שכבר חלו. וא"כ אפשר דה"ה לענין זיקה דומה בזה לקידושין. דאף דאין זיקה נתפסת בערוה מ"מ אם כבר נזקקה אין הזיקה נפקעת אם נעשית ערוה אח"כ. והא דפטורה מיבום וחליצה. הוא מטעמא דרבא דערוה גופא לא צריכה קרא. וא"כ הויא כמו תנאי לדעת הרמב"ן דאינה פוטרת צרתה. וגם לא אמרינן בה דינא דנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית. כיון דאין בה פטור ערוה מדינא. אלא שבפועל א"א להיות בה יבום וחליצה. וזהו למ"ד תחזור להיתרה הראשון. אבל אידך מ"ד פליג. דגם בערוה לאחר מיתה יש בה פטור ערוה. ומשו"ה אסורה עולמית כשנאסרה שעה אחת. ולדידיה אזלא הסוגיא דפ"ק ד"ח. דכי איצטריך קרא לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי עיי"ש. והא דאינה פוטרת צרתה כשנעשית ערוה לאחר מיתה צ"ל הטעם כמ"ש בשו"ת רע"ק (מהדו"ת סי' ק"ט) דלא מיקרי צרתה אלא כשהיתה צרה עמה בחיי בעלה עיי"ש:
ו[עריכה]
ובזה אפשר לישב דברי תוס' דט"ז דלמ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק. אין איסור אשת איש מפקיע זיקה. משום דיש לה תקנה ע"י גירושין. והוא תמוה דהא גם איסור א"א הוא בכלל היקשא דר' יונה. כמבואר ס"פ האומר. ואין משיבין על ההיקש. ולמעלה (ד' י') הקשו דליתני אשת איש שפוטרת צרתה. ולפי הנ"ל י"ל דאם היא אשת איש בתחילת נפילתה. ודאי לא מהני הך טעמא דיש לה תקנה ע"י גירושין. כיון דיש בה פטור ערוה מהיקשא. אבל אם נעשית אשת איש לאחר שנזקקה. אין בה פטור ערוה. אלא שבפועל א"א להיות בה יבום וחליצה בזה ס"ל לתוס' לחלק דבמקום שיש לה תקנה לא נפקעה זיקתה שכבר חלה וכמו בקידושין:
ז[עריכה]
ונראה דאפילו לדעת רש"י ס"פ החולץ. דאיסור ערוה מפקיע קידושין שכבר חלו. מ"מ יש לחלק כדברי תוס' באיסור שיש לו תקנה. דבזה מודה רש"י. דבכה"ג אין הקידושין נפקעין. ע"י איסור ערוה במקום שיש תקנה לאיסורו וכן מבואר שם בחידושי הרמב"ן לדעת רש"י דמשו"ה איצטריך קרא בנדה. דתפסי בה קידושין אף דאין קידושין נפקעין בנדותה. משום דיש לה תקנה להיטהר עיי"ש. ומבואר דאע"ג דלא מהני האי טעמא דיש לה תקנה. לתפיסת קידושין בנדה. ומשו"ה איצטריך קרא דתפסי בה קידושין. מ"מ מועיל הטעם הזה. שלא יפקעו ממנה קידושיה שכבר חלו בה. וה"נ יש לחלק באיסור אשת איש. ובזה תתיישב התמיה הגדולה לדעת רש"י מר"פ המגרש. בקידשה ראובן חוץ משמעון וקידשה שמעון סתם. דהויא אשת שני מתים בכה"ג עיי"ש. ואמאי לא יפקעו קידושי ראובן כשנאסרה עליו משום קידושי שמעון. ולהנ"ל י"ל דאיסור א"א לא מהני אלא לענין שלא יתפסו בה קידושין. אבל לא להפקיע קידושין כיון שיש לה תקנה בגירושין. (התירוץ לשיטת רש"י מר"פ המגרש אינו מספיק דלבד איסור אשת איש יש גם איסור אשת אח שאין לו תקנה בגירושין ולישב הקושיא נראה לפי מ"ש לעיל דאם הוא ערוה לענין איסור ביאה גרידא אינו מונע קידושין אלא דוקא אם היא ערוה לענין תפיסת קידושין כמ"ש הריטב"א ר"פ האומר הובא לעיל סי' והכא בקידשה ראובן חוץ משמעון וקידשה שמעון סתם אף שנעשית אשת שמעון לגבי ראובן ונאסרה עליו משום אשת איש מ"מ איסור ביאה מצד עצמו אינו מפקיע קידושין א"כ איך אפשר להפקיע קידושי ראובן מפני קידושי שמעון דהא במקום שהתפשטו קידושי ראובן דהיינו לגבי כל העולם ע"ז לא חלו קידושי שמעון כלל ולגבי האישות שיש לראובן בה איננה אשת שמעון):
ח[עריכה]
אבל קשה אי נימא דכשנעשית ערוה לאחר מיתה. אין בה דין ערוה להפקיע זיקה. רק דא"א להיות בה יבום וחליצה בפועל. א"כ ליתסר בקרובותיה. כמו במתה יבמתו דאסור באמה. משום דזיקה בכדי לא פקעה. כמבואר בר"פ כיצד. ושמא י"ל לפי המבואר בירושלמי פ' מי שאחזו. גבי ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש. ומת בתוך הזמן. מה שתהא מותרת לינשא. ר' חגיי אמר מותרת לינשא. ר' יוסי אמר אסורה לינשא. אני אומר נעשו לו נסים וחיה. עכ"ל הירושלמי וה"נ יש לה תקנה ע"י נסים וצ"ע:
ט[עריכה]
עוד שם ברשב"א. במ"ש לפרש בפלוגתא דר"י ור"ל בפ"ק די"א דטעמא דר"י משום דבשעת נפילה הותרה לגמרי. ואינה חוזרת ונאסרת. ונראה דזהו ביאור דברי ר"י מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי וכו'. אלא דלפי"ז תקשי ל"ל טעמא דשליחותא קעביד. הא בלאו הכי אינה נאסרת. כיון שהותרה שעה אחת. והנה בירושלמי בסוגיין מוכח. דמחלקות' היא אם זקוקה לכל האחין. או רק לאחד מהן. וכן בצרות פליגי בהכי עיי"ש. וטעמא דר"ל דס"ל דהיכא דחלץ אחד מהן. איגלאי מילתא. שלא היתה זקוקה רק להחולץ. והיינו דכיון דר"ל לא ס"ל שליחותא קעביד. ע"כ צ"ל דהא דאינה צריכה חליצה מכולן. ה"ט משום דלא נזקקה מתחלתה רק לאחד מהן. ולפי"ז לא יועיל טעמא דר"י. דהותרה שעה אחת. דהא איגלאי מילתא למפרע שלא הותרה רק לאחד מהן. ומשו"ה הוצרך ר"י לטעמא דשליחותא קעביד. דבאמת נזקקה לכל האחין. ומה שניתרת בחליצת אחד מהן הוא משום שליחותא. וכ"ז אי נימא דבשעת נפילה הותרה לגמרי אבל אם לא נאמר כן. צריך לפרש טעמא דר"י כמ"ש תוס' דרחמנא נתקיה מכרת ללאו. אלא דר"ל ס"ל דלא ניתק רק לגבי החולץ. ור"י דס"ל שליחותא קעביד. ממילא הניתוק הוא לכל האחין. והא דאיצטריך לטעמא דמי איכא מידי צ"ל דהכונה היא. להוכיח מזה שהזיקה היא לכל האחין. לאפוקי מדעת ר"ל. שהזיקה אינה אלא לאחד מהן:
י[עריכה]
בהא דמחזיר גרושתו אסורה ליבם מק"ו. במותר לה נאסרה וכו'. והקשו בזה דמאי אולמא דהך איסורא. מכל חייבי לאוין דמותרות ליבם מדאורייתא. דאתי עשה ודחי ל"ת. י"ל דבחייבי לאוין אין האיסור על היבום אלא על הביאה. משו"ה שייך לומר עדל"ת. אבל איסורא דק"ו הוא על היבום מצד עצמו וא"כ ליכא מצות יבום כלל. אלא דלפי"ז יש לעיין אמאי לא נימא בזה דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וצ"ל כיון דאין איסורה על היבם אלא בתולדה מכח איסורו של בעל. כמ"ש רש"י פ"ק דסוטה דיבם מכח בעל הוא בא. לא חמיר יבם מבעל. ואילו איתיה לבעל מי לא בעי גיטא. השתא נמי תיבעי חליצה. ואפילו לפי מ"ש הרמב"ן בסוגיא דצרת סוטה. דרב פליג וס"ל דמקרא דלאחר ולא ליבם. אימעיטא גם מחליצה. אף דמבעל בעי גיטא. צ"ל דמקרא ילפינן. דסוטה אסורה ליבם מצד עצמו ולא מכח הבעל. וכיון דהאיסור הוא על היבום משו"ה פטורה גם מחליצה. אבל לטעמא דק"ו דהאיסור על היבם אינו אלא מכח הבעל גם רב מודה דא"א לפוטרה מחליצה מה"ט כיון דבעי גיטא מבעל:
יא[עריכה]
עוד בענין ק"ו בהא דאיבעי' בגמ' מי אלים ק"ו למידחי צרה. קשה טובא דאיסורא דצרה ילפינן מקרא דלצרור. דכתיב גבי אחות אשה. וכל שאר עריות ילפינן בהיקשא. אבל מחזיר גרושתו הרי אינו בכלל ההיקש. ומנא תיתי לאסור צרה. מ"ש משאר חייבי לאוין ועשה דצרותיהן מתיבמות. וצריך לחלק דבכל חייבי לאוין ועשה. אין האיסור על היבום מצד עצמו אלא על הביאה. ואילו היה אפשר לקנות יבמה בכסף ושטר. היה יכול ליבם חייבי עשה. משא"כ איסורא דק"ו הוא על עצם היבום. דמק"ו ילפינן דליכא דין יבום אלא חליצה. וכן בעריות גזה"כ שלא יהא בהן דין יבום כלל. ואפילו בכסף ושטר לא היה אפשר ליבם עריות. ואינו דומה לחייבי עשה. דלא פקע מהן דין יבום. אלא שא"א ליבמן בפועל. ומשו"ה שייך למילף מחזיר גרושתו מעריות. לענין פטור צרה במה מצינו. והא דאיצטריך היקשא בכל העריות. ולא ילפינן להו במה מצינו מאחות אשה. י"ל דאי לאו היקשא הו"א דדוקא באחות אשה פקע ממנה דין יבום. ולא בשאר עריות. דודאי מסברא אין האיסור בכל העריות אלא על הביאה. ולא על היבום. אבל במחזיר גרושתו דידעינן מק"ו. דהאיסור הוא על היבום. שפיר ילפינן מאחות אשה. לעשות צרתה כמותה. בלאו היקשא:
יב[עריכה]
בדינא דנאסרה שעה אחת. בירושלמי ס"פ אלו נערות גבי ולו תהיה לאשה דאונס. היה נשוי אחותה ומתה. כבר נפטר. והיינו דהחיוב לישאנה צריך לחול בשעת ביאה. וכיון שלא נתחייב בשעת ביאה. שהיה אז נשוי אחותה. לא יתחייב אח"כ. ולפי"ז ל"ל גבי יבום טעמא דנאסרה עליו שעה אחת. נימא ג"כ, כיון שבשעת מיתת הבעל לא נתחייב ליבם. לא יתחייב גם אח"כ. וצ"ל דגבי ולו תהיה לאשה. הביאה היא הסיבה המחייבתו. וכיון שבשעת חובתו היה פטור. לא יתחייב אח"כ. אבל גבי יבום החיוב אינו דוקא מפני שעת מיתה. אלא כל שעתא ושעתא רמי חיובא עליה. (כעין מ"ש תוס' בכורות מ"ט לענין פדיון הבן עיי"ש). ומשו"ה היה ראוי להתחייב גם אח"כ. אי לאו טעמא דנאסרה עליו שעה אחת. דסיבת הזיקה ישנה גם אח"כ. אלא שפטורה מפני שנפטרה שעה אחת:
יג[עריכה]
ד"ח תוד"ה תרי איסורי וכו'. וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו עכ"ל. היינו דבא"א שלא היה בעולמו. שייך ג"כ הקושיא והתירוץ כמו באיילונית ודבריהם צריכין ביאור דכיון דס"ל בקושיתם דא"א שלב"ל מיקרי חד איסורא. ואף דאסורה בנפילה שניה מכח שני אחין. מ"מ כיון דהן משם אחד. איסור אשת אח. מיקרי חד איסורא. א"כ לא שייך תירוצם לענין איילונית. שהרי קושיתם היתה. שגם היא עצמה תתיבם. בנפילה שניה. דבזה ליכא מיעוטא מקרא דיחדיו. ואי נימא דבתירוצם חזרו מזה. וסוברים. דאף דהוא משם אחד. מ"מ מיקרי תרי איסורי. דדמי לאוכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד. דאיכא למ"ד דחייב שתים. כמבואר בפ' אותו ואת בנו. לענין שחט שני בניה ואח"כ שחט אותה עיי"ש. א"כ אין זה שייך לתירוצם באיילונית:
יד[עריכה]
והנה לקמן פ"ב דר"ש מתיר ביבם ולבסוף נולד. משום דבהיתר מצאה. ומבואר שם בסוף הסוגיא. האי איסורא דאית ליה היתרא. ונחלקו בפירושו רש"י ותוס' שם. דרש"י פירש הטעם משום דהותרה להשני. והשלישי מכח שני הוא בא. וביאורו נראה כמ"ש רש"י בפ"ק דסוטה בסברת הק"ו במותר לה נאסרה משום דיבם במקום בעל קאי וקנינו של היבם ביבמתו הוא קנין הבעל וכחד אישות חשיבא עיי"ש (וכעין זה לענין מטלטלי משתעבדי לכתובה דוקא מיניה ויבם במקום אחיו קאי וחשיב כמו מיניה) ומשום הכי כל האיסורים וההיתרים שישנן בקנין הבעל ישנן גם אצל יבם וכיון דאיסור אשת אח הראשון הותר לשני מותר גם לשלישי שהוא בא מכח השני וזהו ביבם ולבסוף נולד אבל בנולד ולבסוף יבם אסורה לשלישי מפני שנאסרה עליו שעה אחת קודם שיבם השני דההיא שעתא שעת נפילה הוא. משא"כ ביבם ולבסוף נולד לא שייך לומר נאסרה עליו שעה אחת דהא לא הוי בשעת נפילה דדוקא היכא שנאסרה בשעת נפילה אסורה עולמית ולפי"ז ההיתר לשלישי הוא בא בשעה שמיבם מכח השני אבל בשעה שהשני מיבם עדיין לא הותר להשלישי:
טו[עריכה]
ובתוס' פירשו דבשעה שהשני מיבם דגזה"כ הוא שע"י היבום נפקע איסור אשת אח לגמרי ממנה דנעשית כאשתו לכל דבר אז הותר גם להשלישי ובנולד ולבסוף יבם אסורה מפני שנאסרה עליו שעה אחת כמו לפירש"י ואף דגם קודם יבום אין בה איסור אשת אח להשני אפילו בביאה דלא קני לה כמו בביאת מעוברת מ"מ סיבת האיסור לא פקעה ממנה ועדיין היא אשת אח לענין תפיסת קידושין כמ"ש רש"י (דנ"ב) משו"ה בנולד קודם יבום מיקרי נאסרה שעה אחת אף דבפועל אין בה איסור אשת אח להשני ובלא"ה צ"ל כן דבשעת לידתו הוא קטן ולאו בר איסורא הוא ומ"מ אמרינן ביה נאסרה עליו שעה אחת אפילו אם גם היבמה קטנה וה"ט משום דסיבת האיסור ישנה גם אצל קטן ואין זיקה בערוה גם אם שניהם קטנים אע"ג דלאו בני איסורא נינהו (ומזה קשה למ"ש למעלה בסימן ג' אות י' דביבום תלוי בהאיסור בפועל ולא בסיבת האיסור וצ"ע) זהו טעמו של ר"ש דמתיר ביבם ולבסוף נולד:
טז[עריכה]
וטעמא דחכמים דפליגי מבואר שם דפריך מ"ט דרבנן ומשני אמר קרא ויבמה עדיין יבומין הראשונים עליה והיינו דגלי קרא דלעולם הוי לענין זה נולד ואח"כ יבם ומוכח דבעיקר סברת ר"ש דביבם ולבסוף נולד ראוי להיות מותר לא פליגי רבנן אלא דלדידהו לא משכחת לה דלעולם הוי כנולד ואח"כ יבם מגזה"כ ובנולד ואח"כ יבם לכו"ע אסורה מפני שנאסרה שעה אחת ואיסור זה אין לו היתר עולמית:
יז[עריכה]
ובזה דברי תוס' מבוארין דכיון דאיהו ממ"נ אסורה מפני שנאסרה שעה אחת ממילא פוטרת צרתה וזה אין להקשות כלל דגם בנאסרה שעה אחת נילף להתירא דחדא איסורא הוא דא"כ באנו ללמוד ולהתיר נאסרה שעה אחת מהיכא דלא נאסרה וזו ודאי אינה קושיא דהא דאסורה עולמית כשנאסרה שעה אחת הילכתא גמירי לה או דילפינן לה מקרא דדרכי נועם כנראה מדברי תו' אלא דבתו' הרא"ש הוסיף וכתב וכן באשת אחיו מאמו וזה קשה דהתם לכאורה אין הטעם מפני שנאסרה שעה אחת דאין זו שעת נפילה אלא דאינה זקוקה כלל כמו בשאר קרובים דאין בהן דין יבום וכיון דהוי חדא איסורא איהי גופא תתיבם כשנופלת מאחיו מן האב וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |