קובץ הערות/א
|
|
א[עריכה]
ריש מכילתין. תוד"ה ואחות אשה. וכו'. דנדה לא דמי לאחות אשה. דאסורה לכל. ואפילו בנדתה. משמע בפסחים. דבת יבום היא וכו' עכ"ל. וברא"ש מבואר זה. בלשון. ועוד. דאפילו בשעת נדתה. משמע בפסחים וכו' ובתירוץ הראשון. דלא דמי לאחות אשה. כוונתם לחלק. רק לענין נאסרה עליו שעה אחת. דאינה אסורה עולמית בנדה. אף שאם בא עליה בנדתה לא קנאה. ואח"כ הוסיפו עוד. דאפילו בשעת נדתה קנאה. ולתירוץ הראשון. דאם בא עליה בשעת נדתה לא קנאה. צ"ל דבשעת נדתה. יש עליה ג"כ איסור אשת אח. ואין עליה זיקה. ומ"מ לא אמרינן בה. נאסרה עליו שעה אחת. אסורה עולמית. משום דלא דמי לאחות אשה. דאסורה לכל. וקשה דמה בכך. דלא דמי לאחות אשה. הא אין משיבין על ההיקש. והוקשו כל העריות זל"ז. והרי לענין תפיסת קידושין בנדה. איצטריך קרא בס"פ האומר. ולא מהני הך טעמא. דלא דמי לאחות אשה. ועוד. דהא רבא קאמר. ערוה גופא לא צריכה קרא. דאין עדל"ת שיש בה כרת. והאי טעמא איכא גם בנדה. גם עיקר חילוקם. דנדה אסורה לכל. צריך ביאור. איזה טעם יש בזה:
ב[עריכה]
והנה גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו. וכן גבי צרת ערוה. דאסורות גם בנפילה שניה. פירש רש"י הטעם. משום דנאסרו עליו שעה אחת. ואי לאו הך טעמא. היו מותרות בנפילה שניה. וכן מבואר בגמ'. גבי מגרש אשתו והחזירה. דלמ"ד נישואין מפילין אסורה מטעמא דנאסרה שעה אחת. בשעת נפילה. ולמ"ד מיתה מפלת אין לאסור מטעם זה. דלא היה לה שעת נפילה מעולם. ודינא דנאסרה שעה אחת. הוא דוקא אם נאסרה בשעת נפילה. כמ"ש רש"י פ' החולץ (מ"א) ד"ה עד כאן. עיי"ש ומה"ט מחלק ר"ש בין נולד ולבסוף יבם. ליבם ולבסוף נולד. דבנולד ואח"כ יבם. נאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה. אבל ביבם ואח"כ נולד מצאה שלא בשעת נפילה. ואיסור אשת אח של הראשון הוא איסורא דאית ליה היתירא. כדאיתא בגמ' פ' כיצד (כ'). וטעמא דרבנן דפליגי הוא משום דילפי מקרא דעדיין יבומין הראשונים עליה. וגלי קרא דלעולם הוי כמו נולד ואח"כ יבם. אבל אי לאו דגלי קרא כו"ע מודו. דראוי להתיר ביבם ואח"כ נולד. דאיסור אשת אח של הראשון כיון דהוא איסורא דאית ליה היתירא ראוי להיות ניתר גם לשלישי הבא מכח השני. כמו שפירש"י או כמ"ש בתוס' שם. מטעמא דנעשית כאשתו. ופקע ממנה איסור אשת אח לגמרי. ומשו"ה בצרת ערוה בנפילה שניה. אי לאו טעמא דנאסרה שעה אחת. היתה מותרת. אלא דאסורה מטעמא דנאסרה שעה אחת. ואף שנתבאר במ"א דצרה אסורה לעולם משום דבמקום ערוה קיימא. ואין צורך שהערוה תאסרנה בכל שעה. כדמוכח ממ"ד נישואין מפילין. דהצרה אסורה אפילו נתגרשה הערוה. וזה אינו מטעמא דנאסרה שעה אחת. מ"מ צריך רש"י לפרש טעמא דאסורה צרה בנפילה שניה. משום שנאסרה שעה אחת. דנ"מ מטעם זה. היכא דהערוה עצמה הותרה. כגון באחות אשתו כשמתה אשתו. ובכה"ג גם הצרה מותרת. אי לאו טעמא דנאסרה שעה אחת. ולפי"ז מוכח דדינא דנאסרה שעה אחת. אין הטעם מפני הזיקה. היינו דנימא דאם נפטרה שעה אחת בשעת נפילה. לא תיזקק עוד לעולם. וממילא אסורה מפני שאין בה זיקה. דהא הטעם הזה לא שייך אלא באותה נפילה עצמה ולא בנפילה אחרת. אלא ע"כ הדין הוא באיסור אשת אח. שאם נאסר שעה אחת בשעת נפילה. אינו ניתר עוד לעולם:
ג[עריכה]
והנה במגרש אשתו והחזירה. אסורה למ"ד נישואין מפילין. מטעמא דנאסרה עליו שעה אחת. וצריך ביאור איזה איסור ניתוסף עליה ע"י הגירושין. דהא גם קודם הגירושין היתה אסורה. וצ"ל כיון דלהך מ"ד יש עליה משעת נישואין דין נפילה על זמן הבא. (דהא ודאי בחיי הבעל אין בה איסור יבמה לשוק) ה"נ יש לה עכשיו היתר לאיסור אשת אח על להבא. וכשנתגרשה ונתבטל ממנה ההיתר הזה זה נקרא נאסרה שעה אחת. אבל קודם שנתגרשה. אף שעכשיו אסורה משום אשת אח בשעת נפילה. מ"מ היא מותרת אח"כ. והטעם משום דכבר בשעת נישואין היה לה היתר אשת אח על להבא. ומה שניתרת בשעת מיתה. אין זה היתר מחודש אלא כבר היה לה הדין משעת נישואין להיות ניתרת לאחר מיתה. וה"נ י"ל בנדה. דאפילו נימא דבשעת נדתה אסורה גם באיסור אשת אח. מ"מ כיון דלא דמיא לאחות אשה. יש לה עכשיו דין היתר על זמן הבא לאחר שתיטהר. ובכה"ג לא אמרינן נאסרה שעה אחת. דדוקא היכא דבשעה שנאסרה לא היה לה דין היתר על להבא. אז אסורה עולמית ולא יתחדש לה שוב דין היתר. אבל בנדה ההיתר של אח"כ אינו מחודש. ועיין בפ"ג דהוריות (י"ב). משוח שנצטרע מהו באלמנה. מידחי דחי או מיפטר פטיר. ופירש"י מי אמרינן כהונה גדולה מידחי דחי להאי מאלמנה. או דילמא כהונה גדולה מיפטר פטיר ליה מאלמנה. וכי נצטרע וליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה עכ"ל. וביאור הספק. דבהא דכה"ג אסור באלמנה יש לפרשו בשני פנים. א) דבשעה שנעשה כה"ג נאסר באלמנה איסור עולמי. ב) י"ל דהא דאסור באלמנה אינו בשביל שנאסר בה מתחלה בשעה שנעשה כה"ג אלא דהאיסור חל עליו בכל שעה מפני שהוא עכשיו כה"ג. וזהו החילוק בין כל העריות לנדה לענין איסור אשת אח. דבכל העריות כשנעשית ערוה. מידחי דחי להאי מאשת אח לעולם אפילו כשיהא נפקע איסור ערוה. ואיסור נדה לא מידחי דחי לאשת אח אלא מיפטר פטיר. וכשתיטהר מנדתה יחזור היתר אשת אח למקומו דאיסור נדה אינו מפני שנעשית נדה. אלא מפני שהיא עכשיו נדה. כמו כל דברים האסורים כגון חלב ודם שאין איסורן מפני שנעשו חלב ודם אלא איסורן בכל שעה ושעה מפני שהן עכשיו חלב ודם. וה"נ בנדה. כיון דאסורה לכל העולם ולא על היבם לחודיה. אין לומר בה שנדחית מהיבם. אלא איסור נדה מיפטר פטיר ולא מידחי דחי. וע"כ אפשר להיות בה דין זיקה על להבא אף דעכשיו אינה זקוקה. וכמו בחיי הבעל למ"ד נישואין מפילין כנ"ל ותו לא תיקשי מהא דאיצטריך קרא גבי נדה דתפסי בה קידושין. דהתם הא איירינן אם נתקדשה בשעה שהיא נדה. וה"נ בשעה שהיא נדה. אין בה איסור יבמה לשוק. (וגם קידושין תופסין בה. אפילו למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק) ואין אנו מחלקין מנדה לשאר עריות. אלא לענין שתהא אסורה גם לאחר שתיטהר מפני שנאסרה שעה אחת, והא דאין משיבין על ההיקש. צ"ל דהוא דוקא בהדינין הנלמדין מהכתובין באותה פרשה. כמו לענין העראה. או לענין תפיסת קידושין בס"פ האומר. או הא דילפינן מקראי דעליה ולצרור. אבל הך דנאסרה שעה אחת דליכא קרא דאסורה עולמית. אלא דאמרינן הכי מסברא כיון דנדחה היתר אשת אח שעה אחת ידחה עולמית. ע"ז לא קאי היקישא. ובזה יש לחלק מסברא בין נדה לשאר עריות. ואף דלא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת. לא מהני הך טעמא בנדה אלא לענין שלא תהא בה זיקה על שעת נדתה. אבל מ"מ יש לה עכשיו דין זיקה. וגם היתר אשת אח על זמן העתיד:
ד[עריכה]
ובתירוץ האחרון כתבו בתוס' דטעמא דנאסרה שעה אחת הוא משום דאין זה דרכי נועם. אם תחזור ותיזקק לאחר שנפטרה. אבל אם היתה חוזרת ונזקקת היה ניתר עכשיו איסור אשת אח אע"ג דנאסרה שעה אחת. ולפי"ז תיקשי מ"ט פטורה בנפילה שניה. דהתם אין שייך כלל טעמא דדרכי נועם. כיון דהיא נפילה חדשה. ואף דבהא דצרת ערוה אסורה בנפילה שניה. י"ל הטעם משום דבמקום ערוה קיימא. והיינו דגזה"כ דצרת בתו היא כבתו לענין זיקה. דאותה הסיבה בעצמה שישנה בבתו לפוטרה מזיקה ישנה ג"כ בצרת בתו לענין זה. ואין צריך לטעמא דנאסרה שעה אחת אפילו היכא דמתה הערוה או נתגרשה. אלא כיון דנעשית צרת בתו הרי היא לעולם כבתו. מ"מ אכתי איצטריך לטעמא דנאסרה שעה אחת. היכא דהערוה עצמה הותרה כגון באחות אשתו שמתה אשתו. דבכה"ג פקעה סיבת הפטור גם מהצרה דלא עדיפא מהערוה עצמה. ומ"מ הצרה אסורה גם בנפילה שניה. וע"כ הוא מטעמא דנאסרה שעה אחת. וכן באשת אחיו שלא היה בעולמו לר"ש דשרי ביבם ולבסוף נולד ומ"מ בנולד ואח"כ יבם מודה ר"ש דאסורה. מטעמא דנאסרה שעה אחת בשעת נפילה ראשונה. וע"כ אסורה גם בנפילה שניה. ואם הטעם משום דרכי נועם הרי, הטעם הזה אינו שייך אלא באותה נפילה עצמה ולא בנפילה חדשה:
ה[עריכה]
ושמא יש לפרש טעם החילוק בין יבם ואח"כ נולד לנולד ואח"כ יבם באופן אחר. היינו אף דהיבום מפקיע איסור אשת אח מגזה"כ דנעשית כאשתו. אבל זה אינו מועיל אלא לגבי האחין שהיתה זקוקה להן. ולא להנולד שלא היתה זקוקה לו. אמנם ביבם ולבסוף נולד דבשעת היבום לא היה בעולם. ואז נפקע ממנה לגמרי איסור אשת אח. שוב לא תחזור להיאסר. וכן בצרה שלא היתה זקוקה לו. לא פקע ממנה איסור אשת אח לגבי דידיה ע"י יבומו של השני. ומשו"ה פטורה בנפילה שניה. מפני איסור אשת אח מהראשון. והזיקה של השני אינה מתרת איסור אשת אח של הראשון. אבל בנפילה הראשונה אי לאו טעמא דדרכי נועם. היתה נזקקת לאחר שהותר איסור ערוה וכיון שיש בה זיקה לאותו האח בעצמו. אין שייך לפוטרה משום איסור אשת אח:
ו[עריכה]
ואכתי קשה מהא דמגרש אשתו והחזירה דאסורה למ"ד נישואין מפילין. מטעמא דנאסרה שעה אחת. והיינו משום דרכי נועם לפירוש תוס'. ולמה לא תיזקק כשהחזירה דהיא זיקה חדשה שלא נפטרה מעולם ממנה. ואין לומר דלא הותר איסור אשת אח אלא מאותן הנישואין בעצמן שהיא זקוקה מחמתן. ולא הכא דהזיקה הוא מנישואין האחרונים. ואיסור אשת אח הוא מהנישואין הראשונים. דא"כ מ"ט מותרת. למ"ד מיתה מפלת. אלא ודאי דזיקה מתרת גם אם האיסור אשת אח. הוא מנישואין אחרים שאינה זקוקה מחמתן. ושמא י"ל בטעם החילוק דלמ"ד מיתה מפלת איסור אשת אח שיש עליה בחיי הבעל הוא תמיד בלא דין נפילה. ומ"מ היא ניתרת אח"כ בשעת מיתת הבעל. ובהכי שרי רחמנא. וא"כ גם כשנתגרשה והחזירה. למה לא תהא ניתרת דע"י הגירושין לא ניתוסף בה שום איסור יותר מקודם גירושין. אבל למ"ד נישואין מפילין איסורה בחיי הבעל. הוא תמיד עם דין נפילה על להבא. ויש לה עכשיו דין היתר על זמן הבא. ומה שניתרת בשעת מיתה אין זה היתר מחודש עכשיו. אבל היכא שיש עליה איסור אשת אח בלא דין היתר על להבא. לא מצינו בכה"ג שהמיתה מתרת. ומשו"ה בנתגרשה שהיה עליה שעה אחת איסור אשת אח. בלא דין היתר על שעת מיתה אינה ניתרת. דלהך מ"ד לעולם אין המיתה מחדשת היתר אשת אח. אלא א"כ היה לה דין ההיתר הזה מתחלתו:
ז[עריכה]
והרשב"א פ' החולץ (מ"א). כתב דלמ"ד הותרה ונאסר'. וחזרה והותרה תחזור להיתירה. אינו אלא לענין איסורא. אבל מ"מ אינה נזקקת שוב. אחר שנפטרה שעה אחת מטעמא דדרכי נועם. ומ"מ אין עליה איסור אשת אשת אח. שכבר נפקע האיסור לגמרי בשעת מיתת הבעל. ואפילו נעשית אח"כ אחות אשה. אינה אסורה אלא משום אחות אשה. ולא משום אשת אח. ועיי"ש שפירש כן בדברי ר' יוחנן בפ"ק מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי מיבם. וכו' היינו דס"ל לר"י. דאיסור אשת אח הותר לגמרי בשעת מיתת הבעל. ושוב אינה נאסרת. אפילו נעשית ערוה אח"כ. והא דאיצטריך ר"י לטעמא דשליחותיה קעביד. היינו לאפוקי מדר"ל. דס"ל שלא נזקקה מעיקרא רק לאחד מהן. כדמשמע בירושלמי. ולזה קאמר ר"י דאינו כן. דהזיקה היתה מתחלה לכולן. וממילא הי' ההיתר ג"כ לכולן. והא דנפטרת בחליצת אחד מהן. הוא מטעמא דשליחותייהו קעביד. והנה דברי הרשב"א. ע"כ אינן אלא לרבנן דאבא שאול. אבל לאבא שאול. דס"ל דבאינו מכוין לשם מצוה. ה"ז כאילו פוגע בערוה דאשת אח. ע"כ א"א לומר דבשעת מיתת הבעל נפקע איסור אשת אח לגמרי. ולאבא שאול בהותרה ונאסרה אסורה עולמית. ולא מהני מה שהותרה אח"כ. וקשה מהא דפריך שם בגמ' ממתניתין דפד"א. למ"ד תחזור להיתרה הראשון. ומשני הא מני ר' אליעזר היא. אמאי לא משני הא מני אבא שאול. דלדידיה לא תחזור להיתרה הראשון. כיון שלא נפקע איסור אשת אח לגמרי. ואפשר דס"ל להרשב"א. כהמפרשים דאבא שאול מדרבנן קאמר. ולא מדאורייתא:
ח[עריכה]
אבל קשה מדאמרינן בפ"ק. סד"א הואיל ואשתרי איסור אשת אח אישתרי נמי איסור אחות אשה. ובשלמא אי נימא דאיסור אשת אח לא הותר לגמרי קודם יבום. אלא שהזיקה מתרת בכל שעתא ושעתא. ואם תתבטל הזיקה. יחזור האיסור למקומו. ונמצא שסיבת האיסור לא נפקעה. בכה"ג שייך לומר הואיל ואישתרי אשתרי. וכהא דהואיל והותר לצרעתו. הותר לקריו. דהוא מחוסר כיפורים. ואסור ליכנס לעזרה. ומ"מ הוא מותר לצרעתו. אבל אם נאמר דאיסור אשת אח נפקע לגמרי. ואפילו אם תתבטל הזיקה. לא תחזור עוד להיאסר. וע"כ דנפקעה ממנה סיבת האיסור. וכמו איסור אשת איש לאחר מיתת הבעל. אין שייך בזה לומר הואיל ואישתרי אישתרי. כמו דלא שייך לומר כן בא"א שנתגרשה. או באחות אשתו כשמתה אשתו. וע"כ צ"ל לדעת הרשב"א. דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד לא תחזור להיתרה הראשון. וגם בהותרה ונאסרה. אסורה עולמית. דכשנעשית ערוה חזר איסור אשת אח למקומו. ואין זה דוחק לומר דסוגיא אזלא דלא כהילכתא. דבלאו הכי כתבו שם בתוס' דרבא פליג. ולית ליה הואיל עיי"ש. וכן צ"ל בהא דילפינן מקרא דולקחה. דנעשית כאשתו לכל דבר. ואי לאו קרא הו"א מצוה דרמי עליה עבדא. ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח. דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד לא תחזור להיתרה. דאי למ"ד תחזור להיתרה. דאפילו אם נעשית ערוה. אינה נאסרת באיסור אשת אח. לא איצטריך למילף מקרא דנעשית כאשתו שמחזירה לאחר גירושין. אבל זהו דוחק לומר כן. דסתמא דגמ' מייתי לה להך ילפותא מולקחה וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |