קבא דקשייתא/א
|
|
קושיא א [עריכה]
קשה לי בהא דסנהדרין (דף עב:). בבא במחתרת בשבת ונפל עליו גל דאם אין לו דמים אין מפקחין עליו. והובא גם במגן אברהם (סי' שכ"ט סק"ד) להלכה.
ותמוה לי הלא מכיון שנפל עליו הגל שוב לא יהרוג ואין עליו שם רודף עוד כלל. וא"כ אף שהיה מקודם רשע. מ"מ אטו אין מחללין שבת על רשע וליהוי כמו שיצא ממחתרת ואח"כ נפל עליו גל דודאי מפקחין.
ואין לומר כיון דיש לנו ספק אם עדיין חי הוא תחת הגל. וכמש"כ הנקודות הכסף ביו"ד סי' שצ"ז. וא"כ כיון שכתב המגן אברהם (סוף סי' ש"ל) דבליכא חזקת חי אין מחללין על ספק. ממילא הכי נמי במחתרת ליכא חזקת חי. כיון דקודם נפילת הגל היה גברא קטילא מכח רודף. אבל זה אינו חדא דפשטא דש"ס (סנהדרין שם) משמע דאף בודאי חי אין מפקחין. גם גוף הדין של המגן אברהם לא קיימא לן כדמוכח בש"ס יומא (פג. במשנה) דאף ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין.
וגם אין לתרץ על פי הש"ס סנהדרין (דף עג.) דעיקר החיוב שאנו חייבין להציל נפש ישראל נפיק מקרא דוהשבות לו. לרבות אבידת גופו. וא"כ כמו באבידה מדעת אין כאן חיוב השבה הכי נמי באבידת גופו כיוון שהפקיר עצמו למיתה, אין אנו חייבין להצילו כלל. ועיין ריטב"א ז"ל עירובין (דף כט:) גבי רבי חנינא, עיין שם. אבל זה אינו דבאבידת גופו לא שייך אבידה מדעת דנפשו של אדם אינו שלו רק קנויה לשמים, כמבואר ריש פרק בתרא דנזיר (סא.)[1]. ועיין בתשובת הרי"ם ז"ל (חו"מ סימן א'). ועוד, דהרי יש גם כן קרא דלא תעמוד על דם רעך. ודברי הש"ס סנהדרין הנ"ל צריך לי לרב להבינני טעמו של רב ששת. וכעת צ"ע.
- ↑ ע"ד רבנו כאן עמד בשו"ת להורות נתן (ח"ב סימן מד) וז"ל: מה שהביא החלקת יואב ראיה מנזיר (סא.) דנפשו של אדם אינו שלו רק קנויה לשמים, הנה בש"ס שם מבואר איפכא דבישראל נפשו קנויה לו. אולם משם אין קושיא, דשם מיירי בקניני ממונות דישראל קנוי לנפשו, ולאפוקי עבד שאין נפשו קנויה לו, אבל לענין להרוג את עצמו ודאי שאין נפשו קנויה לו. ע"כ. ועיי"ש יתר דבריו בגוף הנידון כאן.