שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ק"ו
אתת לקדמאי אשה א' ועמה אנשים שלמים המדברים בעדה לעיין בשריותא דאתתא בתה מרת דינה בת חיים מק"ק גויטיי"ן שהיתה נשואה לרבי יחיאל בן רבי ליב מק"ק זאמא שט"ש ורבי יחיאל ואשתו דינה היו דרים בק"ק גויטיין וכפי הצעת דברים של האנשים השלימים המדברים בעדה נמנעו גדולי הרבנים גאוני עולם מלעיין בשריותא דהך איתתא באמרם כי לא עליהם המלאכה לגמור כי אם על הרב שבגליל ההוא אליו יובא כל דבר קל וחומר ובשביל כן באו אלי והפצירו בי לחוות את דעתי ולומר בכן נדרשתי לאשר שאלוני ודרך משא ומתן אביע ואומר אף כי קטנם עבה ממתני ויודעים לדרוש את התורה כמין חומר על כל זה אלך בדרך טובים ואורחות צדיקים אשמור את אשר חז"ל שקדו על תקנות עגונות דבריהם כדרבונות ונטועים כבמסמור ואנכי הקטן יהיה המתחיל וגאוני עולם גדולים הרבנים שבק"ק ווינא עליהם לגמור ובדרך אמת ינחני ה' הבורא כל במאמר:
וזה הגבי' עדות אשר הביאה אם האשה מרת דינה הנ"ל:
במותב תלתא בי דינא, כחדא הוינא, ואתא לקדמנא, היקר כהר"ר יצחק אייזק בן מהר"ר שלמה והעיד בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א: מיר זיינן גיפארן מוואיידסלב אין דער שלעזי' איז צו וואיידסנב איין יהודי צו אונש קומן האט גיזאגט ער וויל בייא אונזרן ריידוואן רייטן האבן מיר אין גיפראגט פון וואנין ער איז אין ווער ער איז הט ער אונש גיזגט עראיז פון זאמאשטש ר' ליב שמוקלירש זון ער היישט יחיאל קאן ניט ווישן אוב ער היישט רבי יחיאל אודר יחיאל רק ער האט סתם גיזאגט ער היישט יחיאל אונ' האט גיזאגט ער האט איין ווייב צו גויטיין אונ' ער איז בייא זיין פאטר ב' שנים גיוועזין אונ' האט גיקרענקט אצונד פארט ער צום ווייב וויל זיא צום פאטר נעמן אזו איז ער בייא אונזרן רידוואן גריטן דא מיר זיין גיקומן אונטר דעם דארף וויסאקי אין דעם וואלד איז ער פור דעם רידוואן גריטן אזו האט ער זיך צו אולש אום גיקערט אונ' איז אים בלוט פון פנים אראפ' גירינן האט גיזאגט דז פויארן האבן אים פר שטעלט אונ' האבן אים גיוואונט אין דעם זיינן דיא פויארן קומן צום רידוואן צו לויפן אונ' האבן אונש ביגזלת אונ' אך גיוואונט אזו זיינן מיר זיך צו לופין אונ' דער יהודי איז גם כן וועק גילאפן מיט דעם סוסאויף דער נאכט זיינן מיר קומן לכפר חראשטשי ברוד מיר האבן גימינט ער ווער ניצול גיווארדן אזו זיין קומן כמה גוים אינ' גוית, אונ' האבן אונש גיפרעגט אוב קיינר ניט פון אונש אפ' גיט האבן מיר גיזאגט פון אונש גיט קיינר אב רק איינר איז גריטן דער איז אנטקומן האבן זיא משיב גיוועזין ער איז ניט אנטקומן ער איז נהרג גיווארין אונ' האבן אונש גיזאגט וויא די הריג' איז גיוועזין ער הט וועלין ענטלופן איז אים איין פויאר נאך גילאפן איז ער אין גידיכטן וואלד אריין קומן האט מיט דעם סוס ניט פארט קענט איז ער אראב גשטיגן אונ' האט דעם שווערט אויז גיצוגן אונ' זיך גיווערט האט אים דער פויאר דעם שווערט אויס גישלאגין אונ' האט אים מיט זיין איגנן שווערט גהאקט אויך האט ער אים מיט דער קייל פארן דעם מוח אויז גישלאגן דאז איז גיוועזן ביום ב' כ"ו חשון אונ' דיא גוים הנ"ל האבן אונש דאז גיזאגט בליל ג' ז"ך חשון דיא גוים האבן גיזאגט דיא צורה פון דעם יהודי איין הויכר מאן אונ' איין שווארצן בארט אונ' האט גיהאט איין שווארץ סוס אונ' וויא זיא האבן גיזאגט רזו איז עש גיוועזן ביום ג' אויף דער נאכט איז דעם פריץ שקץ היים קומן אויז דער דול האבן מיר גיהערט וויא ער האט פר דער מוטר דער צילט דז הגוי יודע"ק מראדי"ק האט איין יהודי גיהרגת מיט זיין אייגינן שווערט אונ' אים מאה אדומים וועק גינומן דער נאך דוא ער איז פון דער מוטר וועק גנגין האבן מיר אים ווידר גיפראגט האט ער אונש אויך אזו גיזאגט דאז פפערד ווש דער יהודי איז דרוף גריטן איז גוועזן דעם פרוץ וואס דער רידוואן איז זיין גיוועזין אזו האבן אונש פויארן גיזאגט וויא דער פריץ האט ששה זהובים געבן אונ' האט דאש פפערד ווידר ביקומן ביום ג' אין גאנצן טאג זיינן אלש גוים קומן אונ' האבן גיזאגט דו מאן איין יהודי האט גיהרגת האבן מיר גיבעטן דען פריץ ער זאל רייטן אונ' זאל זעהן אוב עש אמת איז איז ער גריטן האט ער גיזאגט ער האט נישט גיזעהן אך ורק דיא ב' פויארן ווש ער האט אויש גשיקט האבן אונז גוזאגט זיא האבן אים גיזעהן גהרגת ליגן נעשט מער אין העמד אונ' איז אים אין בריטל אויף דעם פנים גלעגין אונ' איין פולישר בריף איז בייא אים גילעגין אונ' מיר האבן גיהערט פון דעם יהודי הנ"ל ער האט אונש גיזאגט וויא ער בייא זיך האט איין בריב פון מקום מזאמאשטש פון אין לוזן וועגין עכ"ל:
שוב העיד האלוף כמהר"ר אבנר בן מהר"ר יודא בת"ע ובעונש הנ"ל וז"ל בל"א: צו וואיידסלב האט אך איין יהודי זעלין בייא אונש אין רידוואן זיך אויף דינגן האב איך ניט גיוועלט ליידן האב אים ניט גיקענט דער נאך איז רבי שמואל חזן צו מיר קומן אונ' האט מיר גיזאגט ער איז איין גוטר מאן ער היישט רבי יחיאל ער איז מזאמאשטש רבי ליב שמוקלירש זון האט מיר בנג גיטאן דז מיר אים ניט אין ריטוואן האבן גינומן אזו האט ער זיך בייא דעם פריץ ווש דער רודוואן איז זיין גיוועזין זיין סוס גדינגט אונ' איז בייא אונזרן רידוואן גריטן דא זיינן מיר ביום ב' כ"ו חשון אויש דעם דארף וויסאקי ארויש גיפארין איז דער יהודי הנ"ל פאר אן גריטן איין מאל אין וואלד האבן מיר איין גשריי' גיהערט בין איך אויש דעם ריוואן ארויש גישפרונגן אונ' דער יהודי איז צורוק קומן צו רייטן אונ' איז צורוק גילאפין קען וויסאקי צו זיינן אים פויארן נאך גילאפין אונ' האבן אים גישלאגין האבן גיזאגט דער האט אונש גיוואלט שיסן דער נאך האבן פויארן מיך אין וואלד אריין גפירט בין איך ווידר צום רידוואן קומן דא איז אונזר פריץ גישאנדן בייא דעם רידוואן האב איך אים גיפרעגט ווארום ער ניט לאשט ווייטר פארין האט ער משיב גיוועזין דיא פויארן האבן דעם יהודי זיין סוס גינומן וויל איך זעהן דש פפערד צו ביקומן אויף דער נכט זיינן מיר קומן לכפר חראשטשי ברוד האט אונש איין גוי' מעצמה גיזגאט וויא איין יהודי איז נהרג גיווארן ער האט קאלטנש אונ' איין שווארצן בארט אונ' איין היכר מאן איך ווייש דז דער רב יחיאל הנ"ל האט דיא סימנים האב איך דיא גוי' גיפרגט הושטו אים גיזעהן האט זיא גישפראכין פרייליך האב איך אים גיזעהן גיהרגת ליגן דער נך האב איך גיהערט דז דעם פריץ שקץ איז היים קומן האט ער פר דער מוטר מספר גיוועזין דו מעשה וויא איין יהודי איז נהרג גיווארן אונ' האט גיזאגט ווער דער רוצח איז אונ' וויא ער האט אים מאה אדומים וועק גינומן דער נאך האבן מיר דען פריץ גיבעטן ער זאל שיקן גיוואר צו ווערין איז זיין משרת קומן אונ' האט גיזאגט וויא ער האט אים גיזעהן ליגן אונ' האט אן אים גיזאגט אלי סימנים הנ"ל אונ' האט גיזאגט וויא זיא אן אים שייצליכי מיתות גיטאן האבן דער נאך האבן מיר דעם פריץ גיבעטן ער זאל אין לאזן ביגראבין האבן אים איין טאליר צו גיזאגט האט דער פריץ ביפולין זיין משרת ער זאל אים ביגראבן אזו דז מן זיך זאל ניט דראן שטוסן דז אים דיא פויארן ניט זאלין אין וושיר ווערפין:
שוב העיד כמר ליב בן הר"ר יחזקאל בתורת עדות ובעונש הנ"ל וז"ל בלשון אשכנז: בייא מיר צו וואיידסלב איז גייועזי רבי יחיאל בן רבי ליב שמוקאלש מזאמאשטש האט ער נאך גדינגט איין סוס אצל הפריץ וואש דער רודוואן איז זיין גיוועזין וואש רבי אבנר מלוקאב איז מיט אים גיפהרין האט זעלין בייא דעם רידוואן רייטן אין איך בין פור גיפרין דא איך אין קומן לכפר חראשטשי ברוד איז קומן דער שטרוזשי אין הוף האט גיזאגט לפי תומו וויא איין יודי איז גיריטן בייא דעם רידוואן מיט יהודים וואש דא איז בגזלת גיווארדן אין נהרג גיווארדן האב איך גירעט צי מיין חבר דער רבי יחיאל איז גוויש נהרג גיווארדן דער נאך זיין קומן צילופין ר' אבנר מיט זיינר חברותה דיא דא זיין אין רידוואין גיפארן אונ' האבן גיזאגט וויא זיא זיין בגזלת גיווארדין בייא דער נאכט איז קומן איין גוי' האט גיזאגט לפי תומה ווי' איין יהודי איז נהרג גיווארדן האט גיהאט קאנטני"ש אונ' שווארצן בארט איין הוכר מאן אונ' איך ווייש דער יהודי הנ"ל האט דיא סימנים גיהאט מיר האבן גיבעטן דעם פרוץ מחראשטשי ברור ער זאל רייטן זוכן דעם הרוג אין ער קומן האט גיזאגט עד האט נישט גיפונדן אבר ער האט גישיקט זיין משרת מיט איין פויאר איז דער משרת קומן האט גיזאגט ער האט איס גיפונדן ליגן גיהרגת מיט דיא סימנים הנ"ל אונ' האט גיזאגט וויא זיא אים האבן גרושי עינויים אונ' שייצליכי מיתות אן גיטאן אונ' האט גיזאגט וויא ער האט אין בריטל אויף דעם פנים ליגן אונ' איך ווייש דז ער האט איין בריטל אויף דעם הרצין גיטרגן עד האט גאלד דרינן פורניט גיהאט אויך האט מיר דער משרת גיבראכט איין סידרל ווש ער האט בייא אים גיפונדן או' דאם סידרל איז מיין גיוועזן איך האב אימש צו וואיידסלב גליגן הוט מירש דער פרץ גיברוכט כל הנ"ל הוגבה כדת וכראוי ולא להתיר באנו רק להראות בפני בעלי הוראה היום יום ר"ח כסליו תי"ו יו"ד זיי"ן לפ"ק:
נאם הקטן יצחק בא"א הר"ר זאב וואלף שליט"א: נאם יעקב הקטן בן לא"א ה"ה מהר"ר אור שרגא מעלקש חונה פה בייטום: נאם הקטן יוסף בן א"א הר"ר נפתלי הירש ש"ן מק"ק קראק חונה פה בייטום:
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות של העד הא' כהר"ר יצחק אייזיק בן מהר"ר שלמה מה שהגיד בב"ד בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונשא עונו:
וזה אשר העיד: אנחנו נסעו מק"ק וואיידסלב למדינת שלעזיא ובא אלינו יהודי אחד ואמר שהוא רוצה לרכוב אצל העגלה שלנו שקורין רידוואן והיינו עגלת צב ושאלנו אותו מאיזה מקום הוא ומי הוא ואמר לנו שהוא מק"ק זאמשטש בן ר' ליב שמוקליר ושמו הוא יחיאל ואפשר שהוא נקרא רבי יחיאל אלא שהוא לא קרא את עצמו בשם רבי ואמר ששמו יחיאל וגם אמר שיש לו אשה נשואה לו בק"ק גויטיין והוא היה משך שתי שנים אצל אביו והיה מוטל על ערש דוי ועתה הוא נוסע לאשתו להוליכה לאביו בכן רכב אצל עגלה שלנו וכאשר באנו מחוץ לכפר וויסאקא אל היער רכב הוא לפני העגלה בכן חזר ובא לאחוריו ודם היה שותת על פניו ואמר שהערלים כפריים נצבו לפניו בדרך וחבלוהו ובתוך כך באו הכפריים לרוץ אל העגלה שלנו וגזלו אותנו וגם חבלו אותנו בכן נתפזרנו זה מזה ונמלטנו והיהודי גם כן נמלט על סוסו ובלילה באנו לכפר חראשטשי ברוד וחושבים היינו שהוא נמלט בכן באו כמה גוים וגוית ושאלו אותנו האם לא חסר אחד מאתנו ואמרנו מאתנו לא חסר אחד רק אחד היה רוכב והוא נמלט והשיבו לא נמלט אלא נהרג והגידו לנו היאך נהרג שהוא היה רוצה להמלט וערל כפרי אחד רדף אחריו ובא הוא אל סבכי היער ולא היה יכול הסוס לילך אז ירד מסוסו ושלף חרבו ועמד נגד הכפרי ההוא והכה הכפרי עליו עד שחרבו נפל מידו ובחרב של יהודי עצמו חבלוהו וגם במקלו הכה נגד פניו ויצא מוחו כל זה היה ביום ב' כ"ו חשון והגוים הנ"ל הגידו לנו כל זה בליל ג' ז"ך חשון הגוים אמרו הצורה מהיהודי ההוא שהיה בעל קומה וזקנו שחור והסוס היה שחור וכאשר אמרו כן הוה ביום ג' לערבית בלילה בא השקץ של הפריץ לביתו מן מלמדו שמענו שסיפר לאמו שהגוי יו"דעק מראדי"ק הרג ליהודי עם חרבו של היהודי עצמו ולקח ממנו מאה אדומים ואח"כ הלך מאמו שאלנו אותו שוב ואמר לנו גם כן כך הסוס שהיהודי היה רוכב עליו היה של הפריץ שהעגלה שלנו היתה שלו ואמרו לנו ערלים כפריים שהפריץ נתן ששה זהובים והשיג הסוס ביום ג' כל היום באו ערלים והגידו שהרגו יהודי אחד ובקשנו את הפריץ שירכוב ויראה אם אמת הוא וכן עשה ורכב וחזר ובא ואמר שלא ראה מאומה אך ורק שני ערלים ששלחם הוא המה הגידו שראו אותו שוכב הרוג בכתונתו לחוד וכובע שקורין בריטל שכב על פניו וכתב גלחות היה מונח אצלו ואנחנו שמענו מן היהודי הנ"ל מה שאמר לנו שיש לו כתב מן הערונים מק"ק זאמאשטש שיניחו אותו למקומת שיבא ע"כ הגדתו:
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות של העד הב' כמהר"ר אבנר במהר"ר יודא מה שהגיד שתורת עדות בבית דין ובעונש אם לא יגיד ונשא עונו:
וזה אשר העיד בק"ק וואיידסלב רצה יהודי אחד גם כן לשלם כדי ליסע בעגלה שלנו שקורין רידוואן ולא הנחתיו כי לא הכרתיו ואחר כך בא אלי רבי שמואל חזן והגיד לי כי הוא איש טוב ושמו רבי יחיאל מזאמשטש והוא בן רבי ליב שמוקליר והייתי מצטער על שלא הנחתיו ליסע עמנו בעגלה וכן שכר סוס מן הפריץ שהעגלה היתה שלו ורכב אצל העגלה שלנו וביום ב' כ"ו חשון כשבאנו מחוץ לכפר וויסאקי רכב היהודי לפני העגלה ופתאום שמענו ביער קול צווחה וקפצתי מתוך העגלה לחוץ והיהודי חזר ורכב לאחוריו וברח דרך הפונה לכפר וויסאקי ורדפו אחריו כפריים והכוהו ואמרו כי זה רצה לירות אותנו בקנה השריפה ואח"כ הוליכו הכפריים גם אותי אל היער וכשחזרתי ובאתי אל העגלה ועמד הפריץ שלנו אצל הרידוואן ושאלתיו מפני מה אינו מניח לעגלה ליסע והשיב הכפריים לקחו מן היהודי הסוס ואראה להשיגו ובלילה כשבאנו לכפר חראשטשי ברוד הגידה לנו גויה מעצמה שיהודי אחד נהרג והיו לו שערות קלועים שקורין קאלטני"ש והיינו מא"ר צע"פ וזקנו שחור ובעל קומה ואני יודע שרבי יחיאל היו לו סימנים אלו ושאלתי אותה אם ראתה אותו והשיבה ודאי ראיתי אותו שוכב נהרג ואח"כ שמעתי כשבא השקץ של הפריץ לביתו וסיפר לאמו המעשה איך שיהודי נהרג והגיד מי הוא הרוצח וכי לקח ממנו מאה אדומים ואח"כ בקשנו את הפריץ שישלח להוודע הדבר אם הוא אמת בכן בא והגיד כי ראה אותו שוכב והגיד בו כל הסימנים הנ"ל וגם הגיד שעשו בו מיתות חמורות ואח"כ בקשנו את הפריץ שיניח אותו לקבור והבטחנו ליתן לו א' רייכש טאליר וצוה הפריץ למשרתו שיה' קוברו ובאופן שלא ירגישו כדי שלא יזרקוהו הכפריים אל המים:
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות של העד השלישי כמר ליב בן הר"ר יחזקאל מה שהגיד בתורת עדות בבית דין ובעונש אם לא יגיד ונשא עונו:
וזה אשר העיד בק"ק וואיידסלב היה אצלי רבי יחיאל בן רבי ליב שמוקירלש מק"ק זאמאשטש ושכר לעצמו סוס מן הפריץ שהיה העגלה הרידוואן שלו מה שרבי אבנר מלוקאב נסע עמו והיה רצונו לרכוב אצל העגלה ואני נסעתי לדרכי לפניהם וכשבאתי לכפר חראשטשי ברוד בא הגוי שומר החצר והגיד לפי תומו שיהודי אחד רכב אצל העגלה הרידוואן עם יהודים שנעשה להם גזילה נהרג ואמרתי לחבר שלי, ודאי שרבי יחיאל נהרג אחרי כן באו לרוץ רבי אבנר וחברותה שלו שנסעו בעגלה רידוואן והגידו שלהם נעשית הגזילה בלילה באתה גויה והגידה לפי תומה שיהודי אחד נהרג והיו לו שערות קלועים שקורין קאלטנ"ש היינו מא"ר צע"פ וזקנו שחור ובעל קומה ואני יודע שיהודי הנ"ל היו לו סימנים הללו ובקשנו את הפריץ מכפר חראשטשי ברוד שירכוב ויהא מחפש אחר ההרוג וחזר ובא והגיד שלא מצא כלום רק שלח את משרתו עם ערל כפרי אחד ובא משרתו והגיד שמצאוהו שוכב הרוג עם סימנים הנ"ל וגם הגיד שעשו לו עינויים גדולים ומיתות חמורות עשו בו והגיד שכובע שקורין בריטל מונח על פניו ואני יודע שהיה נושא כובע כנ"ל על לבו ובתוכו היו תפורים אדומים גם הביא לי המשרת סידור של תפלות מה שמצ' אצלו והסידור ההוא היה שלי ואני שאלתיו בק"ק וואיידסלב אותו סידור הביא ע"כ הגדתו: הוגבה כדת וכראוי ביום ר"ח כסליו תי"ז לפ"ק:
נאם יצחק בן לא"א הר"ר זאב וואלף שליט"א מעלקוש, נאם יעקב הק' בן לא"א ה"ה מהר"ר אור שרגא חונה פה בייטום: ונאם הקטן יוסף בן א"א הר"ר נפתלי הירש ש"ן מק"ק קראקא חונה פה בייטום:
הן אמת הוא אע"פ שאין במשמעות הגדת העדים שהיו יודעים שזה רבי יחיאל בן רבי ליב מזאמאשטש היה בעל אשה זאת מרת דינה בת חיים מגויטיי"ן שהרי לא נזכר בכל הגדתם שם אשה זו כלל מכל מקום כיון שהם מגידים על אחד בשמו ושם אביו ושם עירו שהיה נקר' רבי יחיאל ואביו היה רבי ליב שמוקלר מזאמאשטש ושהיה דר עם אשתו בק"ק גויטיי"ן ואנו ידעינן שבעל אשה זאת היה נקר' רבי יחיאל בן רבי ליב מזאמאשטש והיה דר עם אשתו בק"ק גויטיין תו אין אנו צריכין יותר והרי על בעל אשה זאת מעידין והכי איתא בתוספת' אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו והטור א"ה סימן י"ז מייתי דין זה בשם הרמב"ם שכתב כך על פי התוספת' כמו שכתב הרב המגיד הביאו הרב ב"י הרי מבואר התם אפילו שם אביו לא צריך להכיר רק שמו ושם עירו מכל שכן כאן בנדון דידן שמכירין שמו ושם אביו ושם עירו דודאי מהני ואע"פ שהעד הראשון רבי יצחק אייזק לא ידע שהיה נקר' רבי יחיאל ושהוא בן ר' ליב מזאמאשטש אלא מפיו שהוא עצמו הגיד לו שכך הוא נקרא אחר ששאל אותו מאיזה מקום הוא ומי הוא כמבואר בהגדת עדותו מ"מ מהני כמו שכתוב מהרי"ק ריש שורש קע"ה ומייתי ראיה משילהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון אמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר אני והוא היינו הולכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה ביחור של זית ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו אמרתי לו אריה יישר כחך אמר לי מנין אתה יודע שאריה שמי כך קורין אותי בעירי יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיא רבי טרפון את אשתו ע"כ הרי מבואר אע"פ שלא היה יודע זה שנקר' כך אלא על פיו שהוא הגיד לו כך השיא רבי טרפון את אשתו ה"ה נמי בנ"ד:
ועוד אע"פ שמתחלה לא היה יודע שנקר' כך רבי יחיאל בן רבי ליב וכו' אלא על פי עצמו שהוא הגיד לו ששמו ושם אביו כך מ"מ אחר כך כשהיו על הדרך ועמהם היו אחרים נודע לו מאחרים שכך שמו שהוחזק כך בשמו ושם אביו כמבואר מתוך עדות המעידים שרבי שמואל חזן הכירו והעיד עליו שהוא איש ישר לכך ודאי דהם מעידים על בעל אשה זאת כיון שהזכירו שמו ושם אביו ושם עירו:
אבל מ"מ אין למצוא היתר לאתתא דא כי אם על פי העד השלישי ליב בן יחזקאל כאשר יתבאר אבל לא על פי העד הראשון ולא על פי העד השני:
על פי העד הראשון רבי יצחק אייזק אין להתיר לאתתא דא מפני שהוא אינו יודע כלום מהריגת רבי יחיאל ואינו מעיד אלא מה ששמע מפי גוי מסיח לפי תומו וגוי לא אמר אלא שנהרג יהודי אחד שהיה רוכב על סוס שחור והוא היה בעל קומה וזקנו שחור וסיפר המאורע היאך נהרג אבל לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ובכה"ג שאין הגוי מכירו לא בשמו ולא בשם אביו ולא בשם עירו לא מהני הגדתו דחיישינן שמא אחר היה שנהרג ולא רבי יחיאל זה שהם מעידים עליו אף על פי שכל הסימנים שהגיד הגוי בזה שנהרג היו ברבי יחיאל והיינו שהיה רוכב על סוס שחור והיה בעל קומה וזקנו שחור וגם היו המעידים יודעים שהגוים הכו אותו וחבלוהו והיו רודפים אותו ביער וקרוב הדבר לומר שהוא הנהרג מ"מ חיישינן דילמא איתרומי איתרמי דאיניש אחרינ' הוה והיה גם כן לו הסימנים האלו ואין זה הוא ר' יחיאל שמעידים הם עליו דסימנין לאו מלתא הוא ולא סמכינן עלייהו בדאוריית' לענין איסורא כמו שכתב הטור סימן י"ז וז"ל כתב הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך וכך סימניו אין אומדין באומד דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכו' עכ"ל וכתב הטור עליה וטעמא משום דקי"ל סימנין לאו דאוריית' ולא סמכינן בהו לענין איסורא ע"כ ואפילו סימן טובא לא מהני כמו שכתב תרומת הדשן בפסקיו סימן רכ"ד ומייתי ראיה מהרמב"ם ומהרא"ש יעויין שם הביאם הרב ש"ע סימן י"ז סעיף כ"ג דאפילו ק' סימנין שאינן מובהקין לא מהני:
וכי תימא כיון שהגוים הגידו ליהודים שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ואותן יהודים היו יודעים שלא היה רוכב אצל העגלה שלהם אלא רבי יחיאל אם כן דמיא הא להא דשילהי יבמות דאיתא התם אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וכו' והשיאו את אשתו הרי לא הכיר לא שמו ולא שם עירו אפילו הכי כיון שהיו יודעים מי היה אותו יהודי שהלך עמו בדרך השיאו את אשתו ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כיון שהגוי הגיד שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ואותן יהודים ידעו מי היה הרוכב אצל העגלה תהא אשתו מותר' דמה לי אם אומר יהודי שהיה עמי נהרג או יהודי שהיה עמכם נהרג וקל וחומר הוא דהשתא התם איכא למיחש דילמ' ההוא יהודי שאנו יודעים בו שהלך עמו בדרך אזיל לעלמ' וישראל אחר נתלווה עמו בדרך ומת אפילו הכי לא חיישינן להכי כל שכן בנ"ד דליכא למיחש להכי שהרי הגוים מגידים שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג והם יודעים שלא היה רוכב אצלם אחר אלא ר' יחיאל זה בן ר' ליב מזאמאשטש וא"כ ישיאו את אשתו:
ודמיא נמי להא דאית' בתוספת' דלעיל והן הן הדברים שהביא הטור בשם הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכו' אין אומדין באומד דעתן פלוני הוא וכו' אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ומת מחפשין באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל הרי כיון שזה מעיד שזה שיצאו מהעיר נהרג או מת ואנן ידעינן שלא יצא מהעיר אלא זה תנשא אשתו ולא בעינן שיהא מכירים שמו ושם עירו א"כ ה"ה נמי בנדון דידן שהגוים הגידו ליהודים שזה שהיה רוכב אצל עגלה שלהם נהרג והיהודים יודעים שלא היה רוכב אצלם, רק רבי יחיאל זה סגי ויהא עדותן מהני:
הא לאו מילתא הוא דודאי אם היו הגוים מגידים מיד כך לפי תומם בהתחלת הגדתם שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ולא היו שואלין תחלה להיהודים אם לא נחסר שום אחד מהם אז היה מהני הגדתם דהוי דומיא לההיא דשילהי יבמות ולההיא דתוספת' והיה אפשר להתירה, אע"ג דאכתי היה מקום לפקפק כיון שהגוים לא הגידו אלא שנהרג ולא אמרו וקברנוהו לא מהני הגדתם משום דבכה"ג שלא הכירו אותו לא בשמו ולא בשם עירו חיישו רוב מן האחרונים להא שכתב הרמב"ם שצריך שיאמר וקברתיו הביאו הטור א"ה סימן י"ז וז"ל כתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא גוי והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הגוי יודע את האיש והוא שאמר וקברתיו עכ"ל אף על גב דהטור חולק עליו וכתב וז"ל ואיני יודע למה צריך שיאמר וקברתיו עכ"ל הא כבר כתבו האחרונים מזה טובא ומסקי דבכה"ג שלא הכירו הגוי בשמו ולא בשם אביו צריך שיאמר וקברתיו כמו שכתב הרמב"ם הביאם הרב ב"י יעויין שם ובנדון דידן לא אמרו הגוים וקברנוהו:
מכל מקום כיון שכבר כתבו הר"ן והריב"ש דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף וכו' בהא סגי הביאם הרב ב"י והסכימו לזה כל האחרונים ובנ"ד נמי הגידו הגוים על מיתה ודאית שהרי הגידו שהכוהו במקל על מוחו עד שיצא מוחו אין לך דבר ברור מזה כדאית' בפרק בתרא דיבמות דף ק"ך אהא דתנן אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגויד וצלוב והחיה אוכלת בו וכו' קאמר עלה בגמר' אמר רב יהודא אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין וכו' וכתב הטור א"ה סימן י"ז וז"ל במה דברים אמורים שאין מעידין על מי שחיה אוכלת בו במקום שאין נפש יוצאת בו אבל אם ראוהו אוכל בו החיה במקום שנפשו יוצאת בו כגון בלב או במוח או במעים מעידים עליו עכ"ל הרי מבואר אם רואין מוח יוצא מעידין עליו שזהו מיתה ודאית וא"כ לפי זה היה אפשר להתירה:
אבל לפי שהגוים לא הגידו כך מיד שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג אלא שאלו תחלה את היהודים אם לא נחסר אחד מהם ואחר שהשיבו להם היהודים שמהם לא נחסר שום אחד אבל אחד היה רוכב אצלם ואיננו שנמלט אז אמרו הגוים שנהרג ואמרו צורתו וסימניו וסיפרו המאורע היאך נהרג חיישינןדילמא אחר היה שנהרג ולא זה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם שהרי אין במשמעות לשון הגוים שהם היו יודעים שזה שהיה רוכב אצל העגלה נהרג אלא אדרב' איפכא משמע שלא היו יודעים שהרי שאלו תחלה אם לא נחסר אחד מהם הרי עשו שאלה מזה משמע שלא היו יודעים אם אחד שהיה עמהם נהרג או אחר שלא היה עמהם אלא מחברותה אחרת נהרג רק אחר ששמעו מן היהודים שהיו אומרים שמן החברותה שלהם לא נחסר אחד מהם אלא אחד שהיה רוכב אצל העגלה שלהם איננו שנמלט אז אמרו הגוים שלא נמלט ונהרג והיינו באומד דעתם אמרו כך ולא מפני שהיו יודעים אמיתת הדברים שזה שנהרג היה רוכב אצל העגלה שלהם אמרו כך אלא כיון ששמעו מהיהודים שהאחד היה רוכב אצל העגלה שלהם ואיננו והם ראו אחד שהיה רוכב ונהרג אז אמרו באמוד דעתם ודאי אותו רוכב סוס שנהרג לעיניהם הוא היה רוכב אצל העגלה שלהם ונמלט מן העגלה ונהרג אבל לא שהיו יודעים באמיתת הדברים שזה שנהרג הוא היה רוכב אצל העגלה שלהם לכך שפיר אית לן למיחש דילמ' אותו ההרוג אין זה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם אלא אחר היה שהיה ג"כ רוכב אסוס אע"פ שהגוים אמרו כמה סימנין לא מהני כדלעיל דסימנין לא מהני בדאורייתא:
וכן מה שהעיד עד זה שהגוים הגידו שהיה מונח אצל ההרוג כתב גלחות והיהודים יודעים שלרבי יחיאל זה היה כתב גלחות מערונים שבזאמאשטש שטש כתב ראיה להניחו לעבור בכל המקומות ודאי ופשוט הוא דזה לא מהני דמי יודע מה היה הכתב של גלחות שהיה מונח אצל ההרוג דילמא ענין אחר היה וזה מצוי הוא שיש ביד יהודים כתבים גלחות וגם כשם שהוא לקח כתב גלחות לראיה חיישינן דילמא אחר נמי לקח לו כתב לראיה לכך אין בהגדת העד הראשון רבי יצחק אייזק הנ"ל דבר מספיק כדי להתיר איתת' דא מרת דינה בת חיים:
ומכל שכן שאין להתירה על פי הגדת העד השני מהר"ר אבנר בן מהר"ר יודא שהוא לא הגיד דברים ברורים כל כך כמו העד הראשון כמבואר בדבריו ואין בהגדתו שום הוכחה שההרוג היה רבי יחיאל אע"פ שזה העד רבי אבנר מעיד שהגויה אמרה סימנים שהיה ארוך בעל קומה וכו' והוסיפה לומר סימן אחר והיינו שהיו לו שערות קלועים שקורין קאלטני"ש והיינו מא"ר צע"פ אפילו הכי לא מהני דאין זה סימן מובהק דכמה איתנהו שיש להו כך שערות קלועים וכבר נתבאר דאפילו מאה סימנין שאינן מובהקין לא מהני כמו שכתב ת"ה בפסקיו סימן רכ"ד:
ואף על פי שמהרי"ק שורש קפ"ד כתב באחד שהיה נקר' רבי דוד בר שלמה מרוסיא שמת אע"פ שלא הכירו שם עירו ובתוספת' ובהרמב"ם ושאר פוסקים מבואר שצריכים שיכירו שמו ושם עירו אפילו הכי התיר את אשתו מכח שאר אומדנות שהגידו שאותו רבי דוד בר שלמה שמת אחי בעל אחותו היה נקר' יונה והאמת כך היה שאותו רבי דוד בר שלמה בעלה של העגונה ההיא היה לו אחי בעל אחותו שהיה נקר' שמו יונה וכן שאר סימנים שהיה באותו שהעידו עליו שמת היו באותו ר' דוד בר שלמה בעלה של העגונה ההיא משום הכי התירוה ולא חיישינן דילמא איניש אחרינ' הוי שהיה נקר' כן ואיתרומי איתרמי שכל אלו סימנים היה בו כמו בבעלה של העגונה ההיא דלכולי האי לא חיישינן ומייתי ראיה מפרק קמא דבבא מציעא דף י"ח גבי מתניתין מצא גיטי נשים וכו' פריך הא אמר תנו נותנין ורמינהו וכו' ומסיק כגון דאמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' ופריך עלה אי הכי מאי למימרא ומשני מהו דתימא ליחוש דילמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמל"ן ע"כ ודייק מהרי"ק התם מדברי התוספות דלא חיישינן לדילמא אתרומי איתרמי כולי האי יעויין שם כי האריך שאני התם דהיו מכירין אותו בשמו ובשם אביו אלא שלא הכירו אותו בשם עירו התם הוא דמסתבר' למימר דשאר סימנים מועילים כל כך כאלו היו מכירין אותו בשם עירו כיון דאיכ' הוכחה טובא אבל במקום שאין מכירין אותו לא בשמו ולא בשם אביו כמו בנדון דידן רק בסימנים לחוד ודאי דאפי' ק' סימנין דאינן מובהקין לא מהני וחיישינן דילמא איתרומי איתרמי לכך אין להתיר לאיתת' דא על פי שנים העדים, הראשון רבי יצחק אייזק, והשני רבי אבנר:
אמנם על פי העד השלישי כמר ליב בן יחזקאל יש למצו' היתר לאיתת' דא ממה שהגיד בסוף דבריו שהמשרת של הפריץ הביא לו סידור התפלות מה שמצא אצל ההרוג ואותו סידור היה שלו והוא השאילו לרבי יחיאל בן רבי ליב מזאמאשטש כשהיו בוואיידסלב וסימן כזה מהני דכיון שהעד הזה הכיר לסידור זה שהיה שלו והוא השאילו לרבי יחיאל הרי אותו ההרוג שנמצ' אצלו הסידור הזה ודאי רבי יחיאל בן רבי ליב הוא אותו שהשאל הוא לו הסידור דאי איניש אחרינ' הוא סידור זה מאי בעי גביה אע"ג דסימנים בכליו ובמלבושיו לא מהני משום דחיישינן לשאלה כדאית' בפרק אלו מציאות דף כ"ז ובפרק בתרא דיבמות דף ק"ך מכל מקום בנ"ד שהסידור הזה לא היה שלו אלא ששאל אותו מאחר לא חיישינן דילמ' השאילו הוא לאחר משום דאין השואל רשאי להשאיל אפילו היכא דעביד מצוה בהשאלתו לאחר אינו רשאי להשאיל לאחר כדמסיק בהדיא בפרק אלו מציאות דף כ"ט דפריך אהא דקאמר השואל ס"ת מחבירו הרי זה לא ישאלנו לאחר מאי אירי' ס"ת אפילו כל מילי נמי וכו' ומשני ס"ת איצטרך ליה מהו דתימ' ניחא ליה לאיניש דתיעבד מצוה בממוניה קמל"ן וכן פסק הטור ח"מ סימן שמ"ב דאין השואל רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד מצוה ביה, לכך לא חיישינן דילמ' רבי יחיאל זה השאיל הסידור לאחר אע"ג דהוא עצמו היה שואל מכל מקום שמא סבור היה דניח' ליה לאיניש דתיעבד מצוה בממוניה כיון דהדין הוא דאין השואל רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד ביה מצוה ודאי דלא השאילו:
וליכא למימר דילמא האי רבי יחיאל לא ידע דין זה דאין השואל רשאי להשאיל דאטו כולי עלמא דינא גמור' הא לאו מילתא הוא דאף על גב דלשאר דינים הוה מצינן למימר דלאו כולי עלמא דינא גמיר' אבל דין זה שאין השואל רשאי להשאיל כולי עלמ' גמירי, דהכי משמע מפרק כל הגט דף כ"ט דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אמר לו ר' יוחנן זו אפילו תינוקת ,של בית רבן יודעין אותו וכו' מדפריך ליה זו אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותה וכו' משמע בהדי' דכולי עלמא גמירי דין זה:
וליכא למימר דילמא הא ידע דאין השואל רשאי להשאיל אבל הא דאין רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד ביה מצוה לא ידע אלא היה סבור דשרי להשאיל מידי דעביד ביה מצוה כדקסלק' אדעת' דבריית' דקתני ס"ת דלא תימ' כיון דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה שרי קמ"לן שמע מיניה דסלקי אדעת' למימר דשרי להשאיל כיון דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוני' אם כן איכא למיחש דילמ' רבי יחיאל זה סלקא אדעתיה כך הא נמי לא מילת' הוא דמהי תיתא לן לומר שיהיה יודע דין דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה ולא יהיה יודע הדין דאין השואל רשאי להשאיל אפי' מידי דעביד בי' מצוה מאי שנא דהא ידע והא לא ידע ואדרב' טפי מסתב' למימר כיון דאנן מחזיקנן ליה דלאו דינא גמיר ומכל מקום על כרחינו צריכין לומר שידע דין דאין השואל רשאי להשאיל כיון שאפ' תינוקות של בית רבן יודעים דלא שני ליה בין מודי דעביד ביה מצוה ובין לא עביד ביה מצוה שאינו רשאי להשאיל לאחרים ומהי תיתא לן לומר שיהיה יודע הסבר' דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה כיון דלאו גמיר הוא ומכל שכן במקום שאין האמת כן לכך לא חיישינן להכי דילמא השאיל הוא הסידור לאחר כיון שאין השואל רשאי להשאיל:
וליכא למימר דילמא הא דאמרו אין השואל רשאי להשאיל לא אמרו אלא שצריך לשלם אם עבר והשאיל לאחר אפילו בשנאנס אצל השואל השני מחמת מלאכה ואם כן אם הוא, משאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אצל שואל שני אפילו במחמת מלאכה יכול להשאיל לאחר וא"כ בנ"ד אף על פי שהסידור שמצא הגוי אצלו היה בידו בתורת שאלה אכתי איכא למיחש דילמ' השאילו לאחר על דעת לשלם כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה דבכה"ג שרי להשאיל הא לית' דכבר כתבו התוספות בפרק המפקיד דף ל"ו במימר' דפליגו בה רב ורבי יוחנן שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אומר חייב וכו' בד"ה רב אומר פטור וכו' ובפרק כל הגט דף כ"ט בד"ה כאן שנה רבי וכו' דאפילו היכא דפטור מלשלם איסור' עביד ה"ה נמי לרבי יוחנן דס"ל דחייב לשלם הוי דינא הכי דאפילו אם רוצה להשאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונסא דאתיילד אפי' במחמת מלאכה אינו רשאי לעשות כן דאיסורא מיהא עביד:
וכן יש לי לדייק מלישנ' דנקט אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ולא הוי ליה למינקט אלא השואל או השוכר שהשאיל או השכיר לאחר חייב כדקתני בהמפקיד דף ל"ו במימר' דלעיל דפליגי בה רב ורבי יוחנן שומר שמסר לשומר רב אומר פטור ורבי יוחנן אומר חייב וכו' אלא ודאי לכך נקט האי לישנא אין השואל רשאי להשאיל לומר לך דאיסור' קעביד דאינו רשאי להשאיל והיינו אפילו היכא דבעי לשלומי כל אונס' דאתיילד גבי שואל שני והיינו משום דאדם רוצה בשלו כמו שכתב כך האשר"י בפרק אלו מציאות אהא דהמוצא תפילין בשוק וכו' דכל שאר אבידות חוץ מתפילין אדם רוצה בשלו ושאני תפילין דשכיחי טובא בבית האומן:
אלא שיש להסתפק קצת אע"פ שהוכחנו דאין השואל רשאי להשאיל היינו משום דאיסור' עביד אפי' ברוצה לשלם משום דאדם רוצה בשלו דילמ' בנדון דידן שלא היה אלא סידור אפשר דסידור התפלות דומיא לתפילין דשכיחי ולא שייך ביה למימר אדם רוצה בשלו דהכי מסיק בפרק אלו מציאות דף כ"ט דאמר שמואל המוצ' תפילין בשוק שם דמיהן ומניחין וכו' פי' יכול למוכרם ואיני צריך לשמרם ופריך ממתניתין דקתני מצא ספרים וכו' ומשני תפילין שכיחי ספרים לא שכיחו ע"כ א"כ דילמא סידור של תפילות דמיא לתפילין דשכיחי ושפיר חיישינן לשאלה שהיה משאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה ולא שייך למימר דעביד איסורא כיון דאדם רוצה בשלו דכיון דשכיחי הוא לא אמרינן דאדם רוצה בשלו כמו גב' תפילין:
אבל לקושטא דמילתא נראה דסידור לא דמיא לתפילין דשאני תפילין דשכיחי בבית האומן ומיד יכול לילך לאומן שיתקן לו תפילין וגם כל תפילין שוים הם ואין מקפיד עליהם שיהא רוצה דוקא בשלו דכולן צריכין להיות נכתבין כדין ותיקונם בבתים ורצועות כדין ואין הפרש ביניהם ובנקל יכול האומן לתקנם כרצון האדם מה שאין כן סידור של תפילות דחילוק רב יש בין זה לזה יש מהם יפים ויש מהם שאינם יפים כל כך ואדם מדקדק טובא עליו ורוצה דוקא בשלו ולא שייך, למימר שילך אל האומן ויתקן לו כרצונו דאי אפשר הוא כיון שהם בדפוס ולא בכתב והתגרים שיש להם לפעמים סידורים לא ראי זה כראי זה ואפשר שאינו יכול למצוא סידור כדמות ותבנית הסידור שלו ודאי דאין השואל רשאי להשאיל אפילו ברוצה לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה דאדם רוצה בסידור שלו וזה נראה ברור:
ואין לפקפק כיון שאין במשמעות הגדת עד זה ליב בן יחזקאל שהגוי אמר שמצא הסידור אצל ההרוג אלא שהוא אומר שהגוי הביא לו הסידור מה שמצא אצלו ואיכא למיחש דילמ' הגוי מצא סידור זה בדרך ולא אצל ההרוג ומה שהעד אומר שהגוי הביא לו הסידור שמצא אצלו לא מפני שהגוי הגיד לו שמצא אצלו אומר כך אלא מאומד דעתו אומר כך דכיון שהוא מכיר הסידור הזה שהיה שלו והוא יודע שלא השאילו לאחר רק לרבי יחיאל אומר מאומד דעתו שמלא אצלו דמסתמא כך הוא שמצא אצלו וא"כ אית לן למיחש דילמא נפל הסידור הזה מן רבי יחיאל והוא אזיל לעלמא והגוי מצא לסידור זה של רבי יחיאל וההרוג הוה איניש אחרינא ולא רבי יחיאל:
הא ודאי לאו מילתא הוא דכבר פסק הרא"ש בפרק גט פשוט דלנפילה לא חיישינן אף על פי דהתם קאי אממונא אשטרא דנפיק מבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני לויתי מנה כל המוציאו גובה בו ולא חיישינן דילמא מאחר נפל וזה מוצאו הרי בממונא קאי ואיסור מממונא לא ילפינן דהכי פריך בפ' קמא דמציעא דף ך' גבי גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא הא כבר הקשו התוספות קושיא זו ביבמות פרק האשה שלום דף קט"ו בד"ה והא חבו בר ננאי וכו' וכתבו וז"ל וא"ת היכא פשיט רבא איסורא מממונא וכו' וי"ל דמדמה רבא, ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו עכ"ל והתם בפ' גט פשוט מייתי הרא"ש נמי דין דתרי יוסף בן שמעון מוציאין על אחרים ולא חיישינן לנפילה אע"ג דהוחזקו אם כן שפיר אית למילף איסור' היכא דלא הוחזקו ובנדון דידן נמי לא הוחזקו דמהי תיתא לן לומר שנאבד הסידור מן ר' יחיאל:
ובר מן דין הא אית להוכיח בהדיא דלא חיישינן לנפילה אפילו לענין איסורא מהא דתנן בפרק בתרא דיבמות דף ק"ך אין מעידי' אלא על פרצוף פנים וכו' אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו ע"כ ומפרש התם בגמרא כליו דחיישינן לשאלה ופריך מהא דתניא מצאו פי' הגט קשור בכיס ובארנקי ובטבעת היכא מהדרינן וכו' ומשני טבעת חייש לזיופי כיס וארנקי מנחשי אינשא ולא מושלי וסוגיא זו איתא נמי בפרק אלו מציאות דף ך"ז וקצת בנוסחא המבוארת יותר:
ואי איתא דבאיסורה חיישינן לנפילה אכתי תקשה למה מהדרינן והגט כשר במוצאו קשור בכיס או בארנקי הא אע"פ דליכא למיחש לשאלה מכל מקום הא איכא למיחש לנפילה דילמא נפל ממנו הכיס או ארנקי ומצאו אחר וקשור הגט בו אלא ודאי דלנפילה לא חיישינן אפילו באיסורא:
ומכאן נמי מוכח דאין לחלק ולומר דילמא הא דעסיק בגמרא דלנפילה לא חיישינן היינו דוקא היכא דליכא ריעותא לפנינו כההיא דגט פשוט ההוא שטרא דנפיק לבי דינא דרב הונא דהוי כתוב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה וכו' פירש רשב"ם ההוא שטרא דנפיק לבי דינא והיה מוחזק בו אדם אחד וכו' וכן ההיא דפרק האשה שלום חבו בר ננאי וכו' התם הוא דלא חיישינן לנפילה דלא איתרע דמהי תיתא לן לומר דנפל מידיה דהך שבא לפנינו ושטריה בידיה אבל בנ"ד שהגוי מביא לפנינו הסידור שהיה מתחילה ביד רבי יחיאל השואל הרי איתרע שאינו ביד זה שהיה מתחילה דילמא חיישינן לנפילה הא ליתא שהרי ברייתא זו מיירי באחד שמצא גט קשור בכיס או בארנקי הרי כבר איתרע דידעינן שנפל מזה ומצאו אחר אפילו הכי לא חיישינן לנפילה דאידך דילמא איניש אחרינא אשכחיה מתחילה וקשר הגט בו ונפל ממנו ומצאו זה משום דלנפילה לא חיישינן משא"כ בנ"ד דלא ידעינן משום נפילה אלא שהגוי הביא הסידורמהי תיתא לן לומר שנפל מן רבי יחיאל וגוי מצאו בדרך או אצל אחר שמצא הסידור ואותו אחר נהרג ולא רבי יחיאל כיון דלנפילה לא חיישינן אלא אמרינן מסתמא הגוי מצאו אצל ההרוג ולא נפיק הסידור הזה מתחת ידו מעולם דלנפילה לא חיישינן ולשאלה נמי לא חיישינן כדפירשתי וכיון שזה מכיר הסידור שהיה שלו והשאילו לרבי יחיאל ודאי שזה ההרוג הוא רבי יחיאל ואצלו מצא הסידור הזה:
ובהא נמי ליכא לאסתפוקי כיון שהמשרת של הפריץ לא הגיד אלא שנהרג ולא הגיד וקברתיו אין הגדתו מועלת כיון דלא הכירו בשמו ולא בשם עירו דבכ"הג שלא הכירו אותו בשמו ולא בשם עירו חיישו רוב מן האחרונים להא שכתב הרמב"ם שצריך שיאמר וקברתיו כמו שכתבתי לעיל:
הא כבר כתבתי שכל האחרונים הסכימו למה שכתבו הר"ן והריב"ש דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף וכו' בהא סגי דאינו צריך וקברתיו אלא כדי לדעת שעל מיתה ודאית הוא מגיד ובנ"ד שהעד הזה ליב בן יחזקאל מגיד בשם הגוי שהסיח לפי תומו שענו אותו בענויים קשים ועשו בו מיתות חמורות וכו' ודאי דעל מיתה ודאית הוא מגיד ומשמעות לשונו הוא שכך עשו בו מעשים עד שבכל מעשה ומעשה בפני עצמו היה די בו להמית כמבואר מתוך עדותו לכך נראה שיש להתיר לאתתא דא:
אבל אין להתירה ממה שהעיד העד הזה ליב בן יחזקאל בהתחלת הגדתו והיינו כשבאו לכפר חראשטשי ברוד בא גוי שומר החצר והגיד לפי תומו שיהודי אחד רכב אצל העגלה רידוואן שבה היו יהודים ונעשה להם גזילה נהרג ואחר כך באו לרוץ מהר"ר אבנר וחברותה שלו ואמרו שלהם נעשית הגזילה והם יודעים שלא רכב עמהם אדם אחר רק רבי יחיאל בן רבי ליב מזאמאשטש וא"כ ודאי שזה ר' יחיאל הוא שנהרג ויש להשיאו את אשתו דדמיא הא להא דשילהי יבמות אבא יודן איש ציידן וכו' ולההיא דתוספתא א' יצא מעיר פלוני ומת וכו' וכמו שכתבתי לעיל הא ליתא דלא דמי דהתם שאני דידעינן ברור על מי שהגוי מגיד שהרי אמר זה שהיה עמי מת או זה שיצא מעיר פלוני מת הרי מורה באצבע על מי שהוא מגיד ואנו יודעין מי שהיה עמו או שיצא מן העיר לכך עדותו מהני אבל כאן בנדון דידן אין הגוי מורה באצבע על איזה עגלה רידוואן הוא מגיד אלא סתם אמר שאותו יהודי שהיה רוכב אצל עגלה רידוואן שהיו יהודים בתוכה נהרג ואין אנו יודעים על איזה עגלה הוא מגיד שמא עוד עגלה אחרת עם יהודים היתה עוברת שם ויהודי אחד היה רוכב אצלה ואותו רוכב נהרג ולא על עגלה זו של רבי אבנר הוא מגיד לכך לא מהני הגדתו:
ועד איכא טעמא שלא להתירה על פי הגדת הגוי הזה שומר החצר אפילו אי הוה מגיד בפירוש על עגלה זו של רבי אבנר שהיה מורה באצבע עליה לא היה מהני דכיון שלא אמר אלא סתם שנהרג ולא אמר וקברתיו ולאו מילתא אחריתא שמורה על מיתה ודאית חיישינן לבדדמי דבכה"ג שהגוי לא הכירו בשמו ולא בשם עירו חיישו רוב מן האחרונים להא דכתב הרמב"ם שצריך שיאמר וקברתיו או מילתא אחריתא שמורה על מיתה ודאית כמו שכתבתי למעלה לכך אין להתירה על פי מה שהגיד הגוי שומר החצר:
אבל על פי מה שהעיד העד הזה ר' ליב בן יחזקאל בשם הגוי משרת הפריץ והביא לו סידור התפילות יש להתירה כמו שכתבת לעיל:
וכבר הקדמתי בפתח דבריי שכל משאי ומתני בפסק זה אינו אלא דרך משא ומתן להלכה אבל לא למעשה לסמוך על היתר דידי אם לא שיסכימו על היתר דידה גדולי הרבים גאוני עולם אשר המה בעת הזאת בק"ק ווינא הן שיסכימו מטעם דידי הן המטעמים אחרים ובפה מלא אני אומר באם שהנהו רבנן מופלאים לא יסכימו להתירה הרי דבריי בטלים לנגדם ולא יסמכו כלל על היתר דידי אפילו בהסכמת רבנים אחרים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |