צל"ח/פסחים/פ/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
אתמר היו ישראל מחצה טהורין. נראה דאלו מחצה טהורין היו כלם אנשים שאם היתה אשה ביניהם לא הי' עולא אומר משלחין וכו' רק היו מטמאין האשה במת דבאשה לא שייך שמדחה אותה מחגיגה שאשה אינה חייבת בחגיגה:
במת נמי אפשר דעביד בשביעי. הא דלא קאמר אפשר דעביד בששי שהוא שביעי שלו דהא לעולא שוחטין וזורקין על טמא מת בשביעי שלו כמו על טמא שרץ ויכול לשלח קרבנותיו מ"מ היינו שאר קרבנות אבל חגיגת הרגל דאיתקש לראי' ומי שאינו בביאה אינו בהבאה ואפילו טבל מ"מ גם טבול יום אסור בביאת מקדש ואם כן אינו יכול להביא חגיגתו בששי דהיינו שביעי שלו ועיין בתוס' ד"ה אתה מדחהו וכו' ולכך קאמר דעביד א בשביעי דהוא שמיני שלו:
דעביד בשביעי. ויש להקשות ודלמא לכך אמר עולא משלחין שזה תקנה תמידות משא"כ לטמאו במת לפעמים יחול שביעי של פסח בשבת ואתה מדחהו מחגיגתו שהרי אין חגיגה דוחה שבת ונראה דעולא מדויל ידו משתלים דאיהו אמר לקמן דף צ"ג ע"ב דדרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה דהיינו ט"ו מילין ואם כן כשחל שביעי של פסח בשבת אז גם ע"פ חל בשבת ואם כן גם תקנתא דמשלחין לדרך רחוקה ליתא אז שהרי אסור לו לצאת בשבת חוץ לתחום ק"ו ט"ו מילין אלא דאכתי תקנה דדרך רחוקה שייך אף היכי דלא שייך שיעשה חגיגה בשביעי של פסח וכגון שחל פסח בערב שבת ואם אתה מטמאו בע"פ במת חל שלישי שלו בשבת ואין הזאת דוחה שבת ונדחה הזאת שלישי עד אחד בשבת ויהי' הזאת שביעי בחמשה בשבת שהוא שביעי של פסח והרי הוא נדחה מחגיגתו ועוד קשה דכשחל פסח ביום ב' ואז ע"פ באחד בשבת וכשאתה מטמאו במת חל שביעי שלו בשבת ואין הזאה דוחה שבת ויודחה הזאת שביעי שלו עד למחר שהוא שביעי של פסק ואתה מדחהו מחגיגתו ובשלמא לשטת התוספות לעיל דף נ"ח ע"ב בד"ה כאלו חל בשני שכתבו דגם בזמן המקדש היו נזהרים שלא יהיה בד"ו פסח אם כן לא משכחת כלל שיחול כנ"ל אבל לשטת רש"י שם שכשהיו מקדשים ע"פי הראי' לא היו מדקדקין בזה הדק"ל:
ואי לאו דמסתפינא אמינא דבר חדש דאף דהזאה שבות היא ואינה דוחה שבת היינו הזאת שביעי אבל הזאת שלישי אינו אסורה בשבת דעקר שבות דהזאה שני טעמים יש בה שהיא אסורה מקום מתקן דמתקן גברא וגם יש בה גזירת רבה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים והנה גזירת יעבירנו לא שייך כלל לפי סברת הר"ן דלא גזרו שמא יעבירנו אלא במקום שהכל טרודים במצוה ואין מי שיזכירנו אבל בחגיגה שזה מביא היום וזה למחר אין הכל טרודים ועיין מה שכתבנו לעיל דף ס"ט ע"א ושבות דמתקן גברא גם כן לא שייך בשלישי שהרי אין כאן עדיין שום תיקון ועדיין הוא בטומאתו כמו שהו' ובשלמא בשביעי שלו הרי אחר הזאה בידו לטבול תכף והרי הוא מותר במעשר וגם שוב אחר הטבילה אינו מטמא תרומה רק פוסל ואינו מטמא מסקה שוב להיות תחלה לכן מקרי תיקון שבידו לטבול משא"כ בשלישי הרי הוא אחר הזאה כמו קודם ההזאה ואין כאן שום תיקון ואזדא לה הקושיא ראשונה שהקשיתי כשיחול ערב פסח בחמישי בששת ולפי מה שכתבתי לא איכפת לן בזה שבשביל זה לא יעוכב הזאתו וע"פי זה יש לסלק גם כן הך נרגא דשדיתי לעיל בדף ס"ט ע"א עיין שם בחידושינו בסוף ד"ה וע"פי זה עיין שם ודו"ק.
ומה שהקשיתי שאם יחול ערב פסח באחד בשבת ותטמאנו במת יבוא שביעי שלו בשבת ויודחה הזאתו עד למחר שהוא שביעי של פסח ויודחה מחגיגתו גם כן אמינא מלתא חדתא ומתחלה צריך אני לדון אם הזאה אסורה בי"ט כמו בשבת ורבינו הגדול הרמב"ם בפרק כ"ג מהל' שבת הלכה' ח' כשהזכיר איסור טבילת כלים בשבת והיתר טבילת האדם כתב ואין מזין עליו בשבת ובפ"ד מי"ט הלכה י"ז הזכיר איסור טבילת כלים ולא הזכיר איסור הזאה כלל גם לא הזכיר בי"ט טעם מתקן רק שמא ישהה וזה לא שייך באדם כמ"ש התוס' בביצה ד' י"ח ע"א ולפי אשר אני חושב לא רצו לאסור ההזאה בי"ט לפי שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ואסרו הזאה רק בשבת ואז אפי' שבת שבתוך הרגל האיסור במקומו אבל בשביל י"ט עצמו לא גזרו.
וכאשר עלה בידינו שההזאה לא נאסרה בי"ט אמינא עוד לדעת רבינו הגדול בפי"א מפרה הלכה ב' שלא הצריך לטמא מת שתי טבילות ודי בטבילה אחת ויכול להקדים הטבילה להזאה ואין צריך שום טבילה אחרת כלל עיין שם בדברי הכ"מ ולפי זה אמינא הא ודאי שקודם יום שביעי לטומאתו אי אפשר לטבול אבל בשביעי שלו שחל בשבת שההזאה אסורה והטבילה מותרת לאדם שנראה כמיקר יכול לטבול בו ביום ולמחר מזין עליו והרי הוא טהור לגמרי אחר ההזאה ואפילו טבול יום אינו שהרי טבל אתמול והעריב שמשו אתמול וכיון שהוא טהור גמור יכול להביא חגיגתו בו ביום שהוזה ואין אתה מדחהו מחגיגתו זה שעלה במחשבתי אבל הדרנא בי דא"כ יפול סתירה גדולה בדברי רבינו בפ"ו מק"פ הלכה ו' שכתב טמא מת וכו' ואפי' חל שביעי שלו בי"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י"ד ומזין עליו ואין שוחטין עליו כמו שביארנו עכ"ל הרמב"ם וכיונתו במה שאמר כמו שביארנו היינו מ"ש שם בהל' ב' טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד אע"פ שטבל והוזה אין שוחטין עליו יעויין שם ואם איתא דס"ל לרבינו דאם מזה בשמיני שלו יכול לטבול בשביעי ואז הוא טהור לגמרי אחר הזאה ואינו אפילו טבול יום א"כ זה שחל שביעי שלו בי"ג בניסן בשבת אף שאין מזין בשבת אכתי יטבול בשבת שהרי הטבילה לאדם מותר בשבת ולמחר יזה בע"פ ואז הוא טהור לגמרי ואפי' טבול יום אינו ויכול לכנוס בעצמו להעזרה ולעשות פסחו אלא ודאי אף שהתיר רבינו הגדול הטבילה קודם ההזאה מ"מ ע"י הוא עד שיעריב שמשו של יום ההזאה ולא עוד אלא שנלע"ד שאף שהתיר רבינו הטבילה קודם הזאה מ"מ צריכה להיות בו ביום אלא שאם הזה בשמיני או אח"כ יכולה הטבילה להיות בלילה שקודם ההזאה אבל עכ"פ צריכה להיות ביום א' עם ההזאה והלילה שייך להיום שאחריו וכן משמעות דברי רבינו שם בפי"א מפרה הלכה ב' יעויין שם וא"כ הדק"ל דכשחל ערב פסח באחד בשבת מועיל תקנה דמשלחין לדרך רחוקה ואינו מועיל תקנה דמטמאין במת שהרי מדחה מחגיגתו ונראה עפ"י מה שכתבתי לעיל דף ע' ע"ב בדברינו בד"ה בא"ד ואי יכול לשוחטה וכו' שכתבתי שם בסוף הדבור דטמא אף שאינו יוצא י"ח ביום שהוא טמא מ"מ יכול להביאה בו ביום ולמחר יוצא בה ידי חובת חגיגה א"כ שפיר מקש' ויטמאנו במת ואף שתקנה זו לא שייכא לשחל ערב פסח באחד בשבת הרי נגד זה כשחל ערב פסח בשבת לא שייך שילוח בדרך רחוקה ולטמאו במת שפיר שייך ואף שכתבתי שאז יהיה גם שביעי של פסח בשבת ואי אפשר להביא חגיגתו בשבת יכול להביאה בערב שבת ביום שהוזה ויוצא בה למחר ואולי נוכל לומר דזה מקרי שעה הראוי לחגיגה כיון שהוא תוך רגל אף שהוא טמא ולעיל בדברי התוספות לא כתבנו כן ולשטת התוספות אין אנו צריכין לזה כמו שכתבתי דלשטתם גם בזמן בית המקדש לא אמרינן לא בד"ו פסח:
תוס' ד"ה משלחין א' וכו' פירוש אחד מן הטהורין. ולפי זה מה דאמר אפשר דעביד בשני היינו כרב אדא בר אהבה דלקמן דאמר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה ולפי זה קם לי' עולא ורב אדא בחדא שיטה ורב הונא דאמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה הוה ליה יחיד לגבייהו וממילא הלכה כרבים וא"כ קשה על הרמב"ם בפ"ז מק"פ הלכה ה' שפסק כרב הונא ולומר דהרמב"ם מפרש משלחין א' מן הטמאים ודלא כפירוש התוס' וא"כ הפסח נעשה בטהרה ויש תשלומין בשני אי אפשר חדא שהרי הוכחת התוספות היא הוכחה גדולה מדפריך ויטמאנו בשרץ ועוד דהרי כל עקר פלוגתא דרב ועולא לא שייך אלא למ"ד פלגא כרוב ואז ע"פ הדין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן אלא שאין ק"צ חלוק ולכן צריכין לעשות תקנה לטמא אחד או לשלוח אחד לדרך רחוקה לכל מר כדאית ליה אבל אי פלגא ופלגא אינו כרוב ואז ע"פ הדין הטמאים נדחים לשני אין צריך לשום תקנה והטמאים עושים בשני אלא דלרב ועולא לשניהם פלגא בשני לא עבדי לרב לשטתו דפלגא כרוב ורובה בשני לא עבדי ועולא או דסבר ג"כ פלגא כרוב או דסבר כלישנא בתרא דרב כהנא דלעיל דטמאים אינם עושים לא את הראשון ולא את השני ולכן צריכין למצוא תקנה לטמאים שלא יהיו נדחים לגמרי ולפי זה איך אפשר לפרש אחד מהם היינו מן הטמאים א"כ איך קאמר אפשר דעביד בשני הרי אם יחזור ויבוא בשני הוא עם כל הטמאים הדר הוו להו פלגא ופלגא בשני לא עבדי אלא על כרחך דמשלחין א' מן הטהורים ועבדי כולהו בראשון בטומאה ונשאר הוא לבדו נדחה לשני ושפיר עביד בשני וא"כ על כרחך דעולא סבר כרב אדא והדק"ל למה פסק הרמב"ם כרב הונא:
ד"ה לימא בהא קמפלגי וכו' דאיש כי יהיה טמא משמע שם איש לבדו יהיה טמא וכו' ומסיק וכו' וקרא משמע הכי איש נדחה ואין צבור נדחין. הנה בודאי צריך עיון א"כ היא גופא קשיא מ"ט דמ"ד טומאה לא מדחי' הא ודאי בעינן איש להורות דפסח דוחה טומאה כדלעיל דף ס"ז ע"א דמסיק אביי לעולם מקרא קמא וכו' ולדעת התוס' לעיל דף ס"ו ע"א בד"ה מה מועדו וכו' איכא למימר דרב הונא סבר דממשמעות במועדו ילפינן ממילא אייתר איש למימר דטומאה לא מדחי' אמנם הרמב"ם נלע"ד דס"ל דלא ילפינן כלל ממשמעות במועדו וממה דעביד צריכותא בדף ע"ז אין ראיה וכדמדחה המהרש"א בדף פ"ו ע"א דברי התוס' בד"ה מה מועדו וכו' עיין שם ולכן נקט הרמב"ם בפ"ד מהל' ביאת מקדש הל' ס"ז לימוד אחד שפסח דוחה טומאה מדכתיב ויהי אנשים וכו' עיין שם והוא בספרי פרשת בהעלתך. ולכאורה קשה וכי כעורה זו ששנו בתלמוד בבלי מאיש כי יהיה טמא איש נדחה וכו' ולמה שביק הרמב"ם דברי הגמר' ונקט דרשת הספרי ולדידי ניחא דרב הונא ודאי לא יליף מאיש נדחה וא"כ מנין לרב ולרב הונא שפסח דוחה טומא' וצ"ל דר"ה ס"ל דרשת הספרי וכיון שהרמב"ם פסק כאן כרב הונא בפ"ז מק"פ דטומאה לא מדחי' לכן הביא דרשת הספרי ודוק ואיפכא ליכא למימר דמאיש איש דריש גם רב הונא כדלעיל דף ס"ו ע"ב איש נדחה ואין צבור נדחין ומפסוק ויהי אנשים דריש דוקא אנשים יחידים שהם טמאים ושאר הצבור טהורים הוא דנדחים לפסח שני אבל אם רוב צבור טמאים אין היחידים עושים השני דהרי בפסוק ויהי אנשים לא נזכר כלל פסח שני בשלמא דרשת הספרי דרשינן שפיר אנשים טמאים לנפש הוא דכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא אם צבור טמאים לנפש שפיר יכולים לעשות ביום ההוא וק"ל: