צל"ח/פסחים/סג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"סשיח השדה |
השוחט את הפסח על החמץ. הגם כי לא נאמר בפסוק לענין איסור זביחת הפסח רק חמץ אבל שאור לא נזכר בזה בכתוב מ"מ הדבר פשוט שגם בשוחט הפסח על השאור עובר בל"ת וכדר"ז בביצה דף ז' ע"ב דפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ ה"ל אמרינן כאן זהו חמץ וזהו שאור ולב"ה הדבר פשוט דכי היכי דיליף ביעור מאכילה ה"נ יליף זביחת הפסח מאכילה ואמנם לב"ש דלא ילפי שם ביעור מאכיל איכא לספוקי דדוק' ביעור לא ילפי מאכילה מדאצטרך למכתבינהו לתרווייהו וכמו שפי' רש"י שם בביצה בד"ה לענין אכילה יעויין שם אבל בזביחת הפסח שבאמת כתיב רק חמץ לחוד גם ב"ש ילפי ביעור מאכילה וא"כ פשוט דכתיב לא ת שחייב אפילו כזית חמץ לב"ש דהרי ילפינן מאכילה אך יש מקום לומר דודאי בביעור אי לא הוה כתיבי תרווייהו הוה ילפינן מאכיל' דמהי תיתי לחלק אבל כיון דחזינן שהתורה חילקה ביניהם לענין ביעור שוב לא ילפינן כלל לב"ש מאכילה ולמימר דלב"ש באמת איך עובר כלל בזובח על השאור אי אפשר דלב"ש שאור אתי בק"ו מחמץ כמבואר שם בביצה אלא דאי מק"ו ילפינן שוב אי אפשר לחלק ענין זביחת הפסח בשיעורין בין שאור לחמץ דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וא"כ או דשניהם שיעורם בכותבות או דשניהם בכזית ושוב הדבר פשוט דשניהם בכזית דכיון דלהשוותם לביעור שיהיה זה בכזית וזה בככותבות אי אפשר שוב נשוה אותם לאכילה ששניהם בכזית שאם אתה אומר ששניהם בככותבת היה לב"ש שלשה דינים חלוקים בחמץ ושאור לענין אכילה שניהם בכזית ולענין זביחת הפסח שניהם בככותבת ולענין ביעור זה בכזית וזה בכותבת ולמה לנו לחלק בין הפרקים כל כך וניחא יותר להשוות לאכילה שאפשר להשוותו לו לגמרי באופן שרחוק לומר לב"ש שיהיה לענין זביחת הפסח שיעור חמץ בכותבת וגם אם אפילו נימא דלב"ש הוא גם לענין זביחת הפסח בככותבת עכ"פ גם שאור יהיה שעורו לזביחת הפסח כמו חמץ ולכן עכ"פ אי אפשר לפרש גוף פלוגתייהו דב"ש וב"ה לענין זביחת הפסח דשם עכ"פ אי אפשר לחלק כלל בין שאור לחמץ ושוב פקחתי עיני וראיתי בירושלמי בסוגיא דידן שחטו על חמץ אחר מי את מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו הרי שמסתפק בזה אמנם אם אנו הולכין אחר בעורו וחמץ בכותבת גם שאור שוה לו בזה וכאשר כתבתי:
רש"י בד"ה השוחט וכו' דלא תשחט על חמץ. מקרא הוא בפרשת כי תשא ואמנם כבר קדם לאו זה בפרשת משפטים לא תזבח על חמץ וגו' והניח רש"י המוקדם והביא המאוחר ואף שגם בגמרא לקמן קאמר מי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב וחזינן שגם התלמוד הביא הך דכי תשא אמנם שם טעמו בצדו דדריש מיניה א' מבני חבורה מדכתיב גבי' ולא ילין הנך דקיימי בלא ילין וזה שייך בקרא דכי תשא דכתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וקאי גם על הבשר עיין לעיל דף נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה ולא עולת חול וכו' אבל. בקרא דמשפטים כתיב ולא ילין חלב וא"כ לא נרמוז בני חבורה שם רק כהן המקטיר אבל כאן במשנתינו דלא נזכר עדיין מבני חבורה קשה למה הביא רש"י קרא דכי תשא ועיינתי בפירוש המשנה להרמב"ם וזה לשונו מה שאמר הש"י לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח עכ"ל רבינו הגדול ואם כן זהו ג"כ טעמו של רש"י דבקרא דמשפטים לא נזכר פסח כלל ועיין לעיל בחידושינו בפ"ק דף ה' ע"א ואמנם תחלת למודינו שזבחי מיירי בפסח הוא מהך קרא דלא תשחט דכתיב בהדיא סמוך לו לא ילין לבוקר זבח חג הפסח אבל אחר שכבר למדנו שקאי על פסח ואת הפסח קרא זבחי שוב ידענו שגם קרא דלא תזבח בפסח מיירי ושוב למד הרמב"ם שם להיפך כיון דלא תזבח וגו' דם זבחי היינו הפסח א"כ גם קרא דלא ילין חלב חגי הסמוך לו ג"כ מיירי בפסח ולכן כתב בסמ"ק שלו לאוין קי"ו הזהירנו מהניח אימורין של פסח וכו' והוא אמרו לא ילין חלב חגי עד בוקר וכו' וכבר נכפלה האזהרה וכו' לא ילין לבוקר זבח חג הפסק עכ"ל והמ"ל בפ"א מק"פ תמה עליו וכתב לא ידעתי מנין שזה בפסק מיירי ולפמ"ש ניחא שלמד מדסמיך ללא תזבח על חמץ ובזה תבין עומק דעת רבינו ששם בחיבורו בפ"א הל' ה' כתב השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ וכו' שנאמר לא תזבח ושינה מדבריו בפירוש המשנה שהביא קרא דלא תשחט ואמנם שם בחבורו לפי שרצה לכתוב אח"כ בהל' ז' שהמניח אימורי וכו' שנאמר לא ילין חלב חגי הוצרך להקדים דהך לא תזבח בפסח מיירי ולכך גם לא ילין הסמוך לו ג"כ בפסח מיירי:
[1]במשנה השוחט את הפסח על החמץ. ברש"י ד"ה ושלא לשמו פטור דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. הכי אית ליה לר"ש בכל דוכתא בכיסוי הדם ובאותו ואת בנו ובתשלומי ד וה' עכ"ל רש"י והדבר תמוה מה בעי רש"י בכל האריכות הזה דהכי אית ליה בכל דוכתא ומה איכפת לנו כאן אם אית ליה כן בכל דוכתא ובמס' חולין בכיסוי הדם ובאותו ואת בנו ובמסכתא ב"ק בתשלומי ד' וה' פירש רש"י דר"ש סובר שחיטה שאינה ראויה לא שמה סחיטה ולא סיים רש"י בשום אחד מהם דהכי אית ליה בכל מקום ונראה דכוונת רש"י לתרץ קושיית התוס' בחולין דף פ"ה ע"א דמפרש שם טעמי' דר"ש דגמר מטבוח טבח והכן ולא גמר משחוטי חוץ דדנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים וכתבו התוספות שם בד"ה ואין דנין חולין מקדשים ותימה דבפרק תמיד נשחט תנן ר"ש אומר השוחט הפסח על החמץ וכו' שלא לשמו פטור ומפרש בקונטרס דר"ש לטעמי' דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה והשתא התם הוה ליה למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהוה קדשים מקדשים עכ"ל התו' ואמנם יש תימה על תמיהתם דכי היכי דכתבו שם התוספות במסכת חולין בדבור הקדום שהוא ד"ה דנין שחיטה שהקשו לר"מ למה סובר בד' וה' דשמה שחיטה אדרבה התם כתיב וטבחו והוה ליה למילף טביחה מטבוח טבח וניחא להו דכיון דיליף באותו ואת בנו שחיטה משחיטה דשמה שחיטה שוב סובר בכל מקום דשמה שחיטה עיין שם וא"כ גם לר"ש יש לתרץ כן כיון דבאותו ואת בנו ובכיסוי הדם ובתשלומי ד' וה' יליף חולין מחולין דלא שמה שחיטה ממילא ה"ה בשוחט פסח על החמץ אף שהוא קדשים אי אפשר לומר דשמה שחיטה שאי אפשר לחלק בין הפרקים וא"כ זהו כוונת רש"י כאן שהיה קשה לו תמיהת התוספות דכאן בפסח שהוא קדשים הוה ליה לר"ש למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה ולמה סובר לא שמה שחיטה לכן כתב רש"י דהכי אית ליה לר"ש בכל דוכתא בכיסוי דם ובאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' ושם הטעם משום דיליף חולין מחולין לכך סובר גם כאן כן ולכל זה הוצרך רש"י כאן בפסח שהוא קדשים אבל בשאר מקומות שסובר ר"ש לא שמה שחיטה דאיירי באמת בחולין גם מצד עצמו ראוי ללמוד מטבוח טבח חולין מחולין לא הוצרך רש"י לסיים דהכי אית ליה בכל מקום:[2]
ד"ה חייב דלהכי קאי וכו' וחייב משום לא תשחט בהדי לאו דבל יראה. עכ"ל. בתחלת דברי ר"ש שאמר הפסח בי"ד לשמו חייב לא כתב רש"י בהדי לאו דבל יראה משום דלר"ש ודאי ליכא בל יראה בערב פסח עד הלילה כמו שביארתי בנודע ביהודה חלק א"ח סימן כ' אבל בריש המשנה השוחט את הפסח וכו' הוה ליה לרש"י לפרש שעובר משום לא תשחט בהדי בל יראה לפי מה שביארתי כבר בכמה מקומות שדעת רש"י שעובר בב"י מחצות ולמעלה ונראה דמה שאמרו לקמן אימתי בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה האי לזורק אין הכוונה שהשוחט עובר על חמץ שיש לכהן הזורק דמי יודע בשעת שחיטה אם זה יהיה הזורק אבל הכוונה שהזורק עובר אבל מה שאמר לאחד מבני חבורה שפיר הכוונה שהשוחט עובר על חמץ שיש לאחד מבני חבורה שכבר נימנו עליו קודם שחיטה ואומר אני דבני חבורה שאנו למדין מלא ילין הנך דקיימי בלא ילין זה שייך בפסח שאינו נאכל אלא למנוייו והם קיימי עליו בבל ילין אבל בפסח שלא בזמנו או שאר זבחים אף לר"ש שעובר במועד מ"מ אינו עובר אלא על חמץ שיש לשוחט עצמו אבל לא על חמץ שים לאחד מבני חבורה דדבר הנאכל לכל אדם לא שייך בני חבורה ולאו בעלים לחוד קיימי בלא ילין אלא כל מי שרואה בשר קדשים מונח סמוך לסוף זמן אכילתו חייב לאכלו שלא ישאר נותר ומעתה יצא לנו מזה דפסח בזמנו חייב על חמץ שיש לאחד מבני חבורה וחייב השוחט על חמץ שאינו שלו ובזה אינו עובר רק משום לא תשחט אבל משום בל יראה ודאי שאינו עובר על חמץ שאינו שלו ולכן לא פירש"י בהדי לאו דבל יראה אבל בדברי ר"ש במועד שאז לא משכחת שיתחייב השוחט אלא בחמץ שיש לו ממש וממילא עובר גם בבל יראה פירש רש"י בהדי לאו דבל יראה:
אלא דאכתי קשה בדברי ר"י שאמר אף התמיד וזה פשוט דבתמיד לא שייכי בני חבור' כלל וא"כ על כרחךמיירי שיש לשוחט עצמו ובתמיד של בין הערבים בערב פסח מיירי וכמו שפירש רש"י בד"ה אף התמיד ולר' יהודה וודאי עובר בב"י מחצות ולמעלה כמו שביארתי בנודע ביהודה שם והוה ליה לרש"י לפרש בהדי לאו דבל יראה:
תוס' ד"ה השוחט פסח וכו' אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב. והקשה מהרש"א דהרי באמת שנה עליו הכתוב דכתיב לא תזבח על חמץ וכתיב לא תשחט על חמץ ועיין מהרש"א שתירוצו דחוק:
והנלע"ד משום דבירושלמי קאמר על משנתינו שהפסח כשר דכתיב זבחי וא"כ קשה ומי סגי ליה לריב"א לימוד של הירושלמי ונראה דקושיא חדא מתורצ' בחבירת' די"ל דריב"א פיר' דברי הירושלמי דיליף שהפסח כשר דכתיב זבחי היינו מדהו' לי' למכתב זבח וכתיב זבחי משמע שעדיין הוא זבחי וכל זה לרבנן אבל לר"ש הא איצטרך למכת' זבחי כדי לדרוש זבח זבחי כדמסיק בסוף שמעתין דף ס"ד ע"א וא"כ לר"ש מנ"ל שהוא כשר ואין לומר שלר"ש באמת הוא פסול שהרי לא נחלקו ר"ש ורבנן בזה דאם נחלקו בזה למה הביא במשנתינו פלוגתייהו בשאר זבחים ולא הביא פלוגתייהו בפסח עצמו ובשלמא לר' יהודה אף דגם. לדידיה איצטרך זבחי למדרש מיניה המיוחד לי דהיינו תמיד מ"מ הרי ר"י אמר אף התמיד משמע דעכ"פ גם בפסח איירי קרא ומנ"ל למימר כלל דקאי אפסח וצריך לומר דתרי קראי משמע ליה חד אפסח והיינו האי דלא תשחט דסמיך ליה ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח וחד אתמיד והיינו האי דלא תזבח ועיין לעיל בחידושינו בפ"ק דף ה' עמוד א' ואם כן תינח בקרא דלא תזבח כתיב זבחי המיוחד לי אבל בקרא דלא תשחט דקאי על פסח למה כתיב זבחי הוה ליה למכתב זבח אלא למדרש שהוא עדיין זבחי שלא נפסל עבור זה אבל לר"ש צריך שני פעמים זבחי כדי למדרש זבח זבחיי ומנ"ל דכשר וע"ז בא ריב"א לתרץ אומר ריב"א דהפסח כשר פי' אפי' לר"ש דהא לא שינה עליו הכתוב לעכב דלר"ש חד איירי בפסח וחד איירי בשאר זבחים ולא הוכפל האזהרה בשום א' מהם ולרבנן אף דלדידהו שנה עליו הכתוב מ"מ לדידהו בלא"ה כשר מדכתיב זבחי ולקמן בדברינו בסוף הסוגיא יבואר יותר: