צל"ח/חולין/כ/א

צל"ח חולין כ א

דף כ' ע"א

בגמ' אמר ר' ינאי יקבלו הרובין וכו' מאי לאו למעוטי מחזיר סימנין. והנה לפי מה שכתבתי איך אפשר למימר דאתי לומר כשר בשחיטה מחזיר סימנין הרי זה הוא עיקור סימנין וצריך לומר דכך הקשה ר' ינאי למעוטי מחזיר ונידוק באמת ממשנתינו שאין עיקור סימנין בעוף אפילו בשחיטה. אלא דלפי זה קשה אדרבה נימא איפכא למעוטי מחזיר דפסול בשחיטה משום עיקור וכשר במליקה דאין עיקור במליקה וסיפא דוקא ורישא איידי. ונראה דכך הקשה ר' ינאי דאם אמרת אף מחזיר ליכא למימר דסיפא דוקא ולמעוטי עיקור דפסול בשחיטה דהרי בקושיית ר' ינאי עדיין קיימינן דמוליך כשר במליקה שהרי התרצן הוא שהמציא למעוטי מוליך. [אי נמי אמר ר' ינאי סובב אדלעיל לותיב תיובתא למ"ד מחזיר דוקא ולדידי' אין עיקור בעוף ובזה מתורץ המזרחי] ולפי זה מלק בסכין מטמא בגדים על כרחך משום מחליד דאין לומר דלפי המסקנא דמפרקת ורוב בשר הוה נבילה א"כ הטעם משום רוב בשר ומפרקת דעד כאן לא נדחקו רב הונא ורבא אלא לפי ההוה אמינא שלא תהא מזה סיוע לזעירי אבל להלכתא דקיי"ל כזעירי א"כ פשוט דמלק בסכין הטעם משום מפרקת ורוב בשר. זה אינו דא"כ מאי אריא בסכין אפילו מלק בציפורן כדינו אם חתך רוב בשר קודם הוה נבילה דוכי מתה עומד ומולק וא"כ על כרחך גם לדידן לא מיירי מלק בסכין ברוב בשר וא"כ על כרחך הטעם משום מחליד ואי ס"ד אף מחזיר א"כ קשה הא משכחת בלי החלדה ובהחזיר סימנין וצריך לומר דממ"נ נבילה היא אם החזיר הרי שחט בסכין בסימנין עקורות ואם לא החזיר הוא מחליד וא"כ כבר מוכח ממשנה דזבחים דעיקור פסול בשחיטה בעוף וא"כ למה לי למימר כאן נמצא כשר וכו' וליכא למימר דאתי להורות דעיקור כשר במליקה דא"כ נימא איפכא פסול בשחיטה כשר במליקה וכמ"ש התוס' לענין דורס בסוף ד"ה לא למעוטי וכו' אלא ודאי דמתני' אתי למעוטי מחזיר סימנין במליקה דבעינן דוקא מול עורף כדרכן בלי חזרת סימנין ובשחיטה כשר דאין עיקור סימנין בעוף ומלק בסכין נבילה משום חלדה דאי אפשר דרך מליקה שהוא בלי חזרת סימנין אלא בחלדה אלא דמשם אינו מוכח דמחזיר פסול במליקה דאיכא למימר איפכא דמחזיר כשר במליקה ופסול בשחיטה משום עיקור. אלא דלפי זה קשה הא איכא למימר גם איפכא דסיפא דוקא ולהורות דעיקור פסול בשחיטה ואי ממשנה דמלק בסכין הוה אמינא דעיקור כשר בשחיטה וטעמא דמלק בסכין משום מחליד ומחזיר פסול במליקה ולכן קתני משנתינו כשר במליקה פסול בשחיטה להורות דעיקור פסול בשחיטה. אומר אני לו יהי כן דשני הצדדים שוים על כל פנים מוכח שזה אינו סברא ברורה מצד הסברא שמחזיר כשר במליקה שאם היה זה סברא ברורה בלי ספק לטעות בו כלל וא"כ בודאי מלק בסכין נבילה היינו משום ממ"נ אם החזיר סימנין הרי שחט בסימנין עקורין ואם לא החזיר הרי שחט בחלדה וכבר מוכח דעיקור פסול בשחיטה וא"כ משנתינו למעוטי מאי. הרי הוכחה שאין זה סברא ברורה ואף שגם אידך גיסא להיות מחזיר סימנין כשר בשחיטה אי אפשר להיות מצד הסברא ברור דא"כ אז בודאי מלק בסכין מטעם שודאי מחליד דמלק היינו בלי חזרת סימנין דמחזיר סימנין פסול במליקה וא"כ משנתינו למעוטי מאי מ"מ כיון דשני הצדדים שקולים א"כ עדיין לא שמענו ממשנתינו הכרעה בין הצדדים ולא בא התנא לסתום אלא לפרש אלא ודאי שהתנא סמך עצמו דמסתמא רישא דוקא וסיפא איידי וא"כ רישא למעוטי מחזיר סימנין. ומשני לא למעוטי שן וציפורן ומחזיר כשר במליקה מצד הסברא ודו"ק:

ולפי מה שביררנו מכל הנ"ל דלמסקנא שוחט מעורף פסול אפילו החזיר סימנין משום דאי אפשר בלי עיקור יצא לנו דברי התוס' בד"ה השוחט מן הצדדים כפשטן דכבר ידוע שנחלקו בפירושן הב"י והמהרש"א ולכל א' קשיא דלשיטת הב"י קשה קושיית המהרש"א דמה בין שוחט מעורף לשוחט מן הצדדין ולשיטת מהרש"א קשה קושיית הש"ך דלא מצינו גזירה כה"ג דנגזור אטו לא החזיר ובלא החזיר גופה יהיה כשר בדיעבד וכל זה לשיטתייהו שהיה פשוט אצלן דבמחזיר אפילו מעורף שחיטתו כשרה כדמשמע מדברי הגמרא אי ס"ד מחזיר דוקא מאי אריא מולק אפילו שוחט וכו' אבל לדידי שכתבתי שכל זה דוקא אי אמרינן מחזיר דוקא שאז צריך לומר אין עיקור בעוף [וגם לפי ההוה אמינא דאין עיקור בעוף אפילו בשחיטה יש חילוק בין צדדין לעורף דצדדים כשר גם בבהמה משא"כ מעורף דבבהמה עיקור פסול] אבל כיון דמסיק אף מחזיר יש עיקור בעוף בשחיטה וא"כ שוחט מעורף תמיד פסול ושפיר יש חילוק בין צדדין לעורף. אלא דקשיא דלשיטת התוס' נסתר כל זה דלשיטת התוס' אין עיקור טרפה כלל רק שאין שחיטה מועלת בו א"כ ודאי דבמליקה כשם שדורס ושאר דיני שחיטה כשרים כך עיקור כשר ולכך מחזיר דוקא כדי להנצל מטרפות פסיקת השדרה שזה אינו תלוי בשחיטה לחלק בו בין מליקה לשחיטה וא"כ לדברי התוס' נסתר כל הנ"ל ודברי הגמרא כפשטן דמחזיר כשר גם מן העורף וא"כ נסתר פירושו בדברי התוס' בד"ה השוחט מן הצדדין:

ואומר אני לפרש דברי התוס' דלא כב"י ודלא כמהרש"א דעד כאן לא נחלקו ב"י ומהרש"א אלא בשוחט מן הצדדין בלי חזרת סימנין דלהב"י אפילו דיעבד טרפה ולמהרש"א כשר בדיעבד. אבל זה פשוט לכולהו דבמחזיר דוקא דיעבד הוא דכשר לשיטת התוספות ונחלקו התוס' על רש"י לדינא דלרש"י כשר לכתחלה אפילו בלי חזרה ולהתוס' אפילו במחזיר דוקא דיעבד. ואומר אני אף דפשטן של דברי התוס' משמע כן מ"מ לבי לא כן ידמה מתרי טעמי חדא ממה שכתבו התוס' מצינן לפרש דוקא דיעבד והוה להתוס' למימר בקיצור השוחט וכו' דוקא דיעבד ואפילו החזיר ועוד דמסיימי התוס' ובקונטרס לא פירש כן והוה להו למימר ובקונ' לא פסק כן. ולכן נלע"ד דבמחזיר לא נחלקו התוס' על רש"י לדינא כלל וגם להתוס' בשוחט מצדדים ומחזיר סימנין מותר לכתחלה ולא נחלקו התוס' על רש"י אלא בפירוש המשנה דלרש"י פירוש המשנה גם לכתחלה אלא דנקט לשון דיעבד משום מולק ולהתוס' אין זה סברא וסברי דכשרה היינו דיעבד ומוקי התוס' משנתינו בלא החזיר ואז דוקא דיעבד אלא דהוה קשה להתוס' בדברי הגמרא דדייק מסתברא כמ"ד אף מחזיר והוכיח זה מסיפא דמלק מן העורף וקשה נידוק זה מרישא דתנן השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה דוקא דיעבד ואי במליקה מחזיר דוקא א"כ גם רישא מיירי במחזיר דאי לא החזיר מאי אריא מלק מצדדין פסולה אפילו מעורף נמי פסולה אלא בודאי בהחזיר א"כ אמאי דיעבד דוקא ולא לכתחלה ולכן כתבו התוס' דמזה לא היה יכול להוכיח דמצינן לפרש דוקא דיעבד ואפילו החזיר ונימא באמת דלא החזיר אפילו דיעבד טרפה ולכן לא היה יכול להוכיח מרישא דאף מחזיר ואף דאי אפשר לומר כן דמחזיר דוקא דיעבד ולא החזיר אפילו דיעבד לא דא"כ קשה למה תנן בסיפא השוחט מן העורף שחיטתו פסולה הרי אפילו מן הצדדין פסולה וכמו שהקשה מהרש"א. אלא דא"כ על כרחך יצטרך להביא סיפא ועדיף לי' להקשות מסיפא לחוד וכל דברי התוס' הוא רק דמצינן לפרש כן כל זמן שלא שנינו סיפא השוחט מן העורף ועל זה כתבו בקונ' לא פירש כן דלדידהו עכ"פ הפירוש כשרה הוא דיעבד ורש"י מפרש דכשרה היינו לכתחלה אלא דהתוס' מדויל ידייהו משתלמי דלדידהו דכתבו בדבור המתחיל מסתברא דלכתחלה פליגי אבל בדיעבד לכ"ע כשרה בכל ענין וא"כ מסיפא קאמר שפיר מסתברא דהמולק מן העורף משמע בדין מליקה לכתחלה שהיא מן העורף. וא"כ כל זה מסיפא אבל מרישא אפילו מחזיר דוקא מ"מ המולק מן הצדדין ודאי דלא מיירי כדין מליקה לכתחלה וא"כ מיירי באינו מחזיר ואין להקשות א"כ מאי אריא צדדין אפילו מעורף נמי זה אינו דין העורף עכ"פ בדיעבד כשר משא"כ לצדדין ואולי התוספות כתבו כן לשיטת רש"י דפירש בגמ' דלענין דיעבד פליגי ולהכי נתחכם במשנה לפרש כשרה היינו לכתחלה משום דהוה קשה לי' דא"כ למה לא מקשה מרישא וכנ"ל ועל זה כתבו התוספות דאפילו לשיטתו מצינן לפרושי וכו' וכנ"ל אלא שבקונ' לא פירש כן. ונחזור לדלעיל שכתבתי טעם למה לא מתרץ לבני ר' חייא דסיפא דוקא כשר במליקה עיקור פסולה בשחיטה וכתבתי דאם מחזיר כשר א"כ כבר מוכח ממשנה דזבחים דמלק בסכין וכו' דעיקור פסול בשחיטה. ומעתה מתורץ מה שהקשיתי לרב הונא דמוליך ומביא כשר ומלק בסכין משום חלדה וא"כ ממילא ממועט מחזיר סימנין דאל"כ ליכא חלדה וא"כ משנתינו למעוטי מחי וניחא לי עתה דלרב משנתינו סיפא דוקא וכשר במליקה עיקור פסול בשחיטה דלדידיה לא שמענו זה ממשנה דמלק דמלק היינו דרך מליקה בלי חזרת סימנין דחזרה פסול לדידיה ולכך הוה תמיד חלדה:

עוד נלע"ד לתרץ דאף דמאן דאמר מוליך ומביא כשר במליקה לא מוקי מלק בסכין משום דורס משום דמליקה יש גם בלי דרסה דהיינו מוליך ולא מוקי במליקה כהנ"ל דקוצץ דאיכא דרסה משום דלמ"ד מוליך כשר א"כ עדיף טפי להוליך ולהביא במליקה מלהיות קוצץ ויורד וכמ"ש בגמרא לרב כהנא דזו היא מצותה היינו אף זו היא מצותה וכ"ש מוליך ומביא ופרש"י בהדיא דכי עביד מליקה כשחיטה עדיף טפי וא"כ היכי קאמר סתם מלק בסכין נבילה הא אדרבה מעשה מליקה לכתחלה היא בלי דרסה אבל במחזיר סימנין אף לבני ר' חייא אף מחזיר סברי ופירש"י דמצוה למלוק שדרה ומפרקת תחלה וכו' אלא שאם החזיר סימנין אף זו היא מצותה וא"כ שפיר שנינו מלק בסכין נבילה משום חלדה ואין להוכיח מזה דמחזיר סימנין פסול במליקה דאף אם מחזיר כשר מ"מ מלק בסכין היינו כדרך מליקה לכתחלה שהוא בלי חזרת סימנין והוה חלדה ואיצטריך משנתינו כשר בשחיטה למעוטי מחזיר סימנין:

ואומר אני שעל כרחי צריך אני להשאר בתירוץ הראשון דלרב הונא משנתינו סיפא דוקא כשר במליקה עיקור פסול בשחיטה. משום דעכ"פ אין סברא לומר דמוליך ומביא יהיה במליקה עדיף מקוצץ ויורד ולומר במחזיר אף מחזיר דהיינו לכתחלה עדיף בלי חזרת סימנין דממ"נ אי אמרינן דמאי דלא קפיד רחמנא לפסול מעשה שחיטה במליקה כי עביד מליקה כשחיטה עדיף ולהכי מוליך עדיף מקוצץ א"כ במחזיר נמי כיון דכי מחזיר נמי כשר ממילא עדיף להחזיר סימנין להיות בלי חלדה כמעשה שחיטה או קודם חיתוך מפרקת וא"כ כיון דר"ה לא מוקי משום דורס משום דמוליך עדיף וא"כ סתם בסכין היינו במוליך א"כ לפי זה ממילא מוכח דמחזיר סימנין במליקה פסול לגמרי דאי כשר א"כ לא קפיד רחמנא במליקה שלא לחזור סימנין וממילא עדיף לכתחלה להחזיר וא"כ מלק בסכין אמאי נבילה משום חלדה הא סתם מליקה לכתחלה היא בחזרת סימנין וליכא חלדה אלא על כרחך דאי אפשר להחזיר סימנין דבחזרת סימנין פסול במליקה וא"כ משנתינו למעוטי מאי. אמנם לפי מ"ש דבחזרת סימנין מתעקרי הסימנין ואם נימא יש עיקור בשחיטה בעוף א"כ ניחא מתרי טעמי חדא דמלק בסכין ממ"נ נבילה או משום מחליד או משום עיקור ועוד דאיכא למימר אף מחזיר ולכתחלה לא לפי שאין לנו שום ייתור בחזרת סימנין להשוות לשחיטה שהרי גם ע"י עיקור נעשה מעשה פסול בשחיטה. וע"פ זה נלע"ד ליישב מה שפירש"י בד"ה אמר שמואל וכו' ואי קסבר מוליך ומביא כשר וכ"ש קוצץ ויורד וכו' והנה יפלא דבדברי ר' ירמיה לעיל דאף זו היא מצותו פירש רש"י דמוליך ומביא עדיף טפי וכאן פירש רש"י וכ"ש קוצץ דמשמע דאף למ"ד מוליך ומביא כשר היינו אף מוליך ומביא אבל קוצץ ויורד לכתחלה עדיף מדפירש רש"י וכ"ש קוצץ ויורד. ועוד יש לדקדק בדברי רש"י אח"כ שכתב קשיא סיפא דדייקינן הא פסול פסול והא איכא קוצץ ויורד וכו' והנה אח"ז בד"ה ופרכינן הא פסול פסול דעל כרחך משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה דכל מול העורף כשר למליקה הא בהדיא תני לה. הרי שאי איכא למימר דאשמעינן לגופה לא דייקינן כלל הא פסול פסול וא"כ לסברא זו דסובר שמואל מוליך ומביא כשר א"כ איכא למימר דהיא גופה קמ"ל כשר בשחיטה דהיינו מוליך ומביא כשר במליקה ולא דייקינן כלל הא פסול פסול ואיך פירש רש"י קשיא סיפא דדייקינן וכו' וכבר הרגיש בזה מהרש"א ז"ל. ואומר אני בדברי שמואל יש לדקדק דאמר כנגדו בעורף כשר במליקה מלת כנגדו היא מיותרת ומה חסר באמרו כל דכשר בשחיטה בעורף כשר במליקה. בשלמא לפי האמת דלא מיירי שמואל כלל בהלכות שחיטה ומליקה אלא בהכשר מקום לחוד וכדמסיק רש"י א"כ להכי דייק מלת כנגדו שמורה על המקום דכן הוא הפירוש כנגד מקום זה נגד זה אבל אם נימא ששמואל בהלכות שחיטה איירי למה אמר כנגדו וצריך לומר כוונה אחרת משום דשמואל סובר אין עיקור סימנין בעוף וכוונת שמואל גם על הדיוק הא פסול פסול ואי לא הוה אמר כנגדו הוה אמינא כשר בשחיטה היינו שחיטת בהמה וא"כ קשה האיכא עיקור סימנין דפסול בשחיטה וכשר במליקה ולכן אמר כנגדו בעורף להורות דעורף דמליקה היינו באותו צואר שכנגדו כשר בשחיטה דמיירי בשחיטת עוף ובעוף גם בשחיטה אין עיקור נמצא לפי ההוה אמינא דשמואל בהלכות שחיטה ומליקה איירי אין צריך שום הוכחה דדייקינן ההיפוך הא פסול פסול שזה מוכח דמדאמר כנגדו וכנ"ל ולכן שפיר כתב רש"י דקשיא סיפא דדייקינן הא פסול וכו' משא"כ לפי האמת דשמואל לא איירי בהלכות רק בהכשר מקום ולזה כיון באמרו כנגדו צריך רש"י הוכחה דדייקינן הא פסול פסול משום דאי לגופה בהדיא תני לה ודו"ק. ומעתה לפי ההוה אמינא דדייקינן במלת כנגדו למעוטי בהמה שעיקור פוסל בה א"כ מכלל דסובר שמואל דבעוף ליכא עיקור לא בשחיטה ולא במליקה. ואי הוה סבר מוליך ומביא כשר והוה סבר כמו שפירש רבי ירמיה בדברי רב כהנא דאף זו מצותה ומוליך ומביא עדיף טפי דעביד בהכשר שחיטה א"כ תו או מחזיר פסול לגמרי או דמחזיר עדיף טפי דהוה מהכשר שחיטה אבל למימר דמחזיר כשר בדיעבד ולכתחלה אינו מחזיר עדיף זה אי אפשר דמ"ש ממוליך ומביא כנ"ל. ולפי זה מלק בסכין נבילה אין הטעם משום דורס שהרי מוליך ומביא כשר וא"כ הטעם משום מחליד וא"כ ממילא מוכח דמחזיר סימנין פסול במליקה דאל"כ דמחזיר כשר א"כ לכתחלה ראוי להחזיר וא"כ מלק בסכין אמאי נבלה הא ליכא חלדה וכיון דכבר מוכח דמחזיר פסול א"כ משנתינו כשר בשחיטה למעוטי מאי וליכא למימר למעוטי מחזיר שזה כבר שנינו בזבחים מלק בסכין וכו' וליכא למימר סיפא דוקא כשר במליקה דהיינו עיקור פסול בשחיטה דהרי לשמואל ליכא עיקור סימנין בעוף אפילו בשחיטה ולכן פירש רש"י לדידי' וכ"ש קוצץ ויורד וא"כ איכא למימר מלק בסכין משום דורס דסתם מלק היינו קוצץ ויורד דעדיף וכן אפילו אמרינן משום מחליד מ"מ עדיין לא ממועט מחזיר סימנין דיש לומר דמחזיר סימנין במליקה עכ"פ בדיעבד כשר ולכתחלה עושה בלי חזרה דהיינו חלדה ומשנתינו למעוטי מחזיר סימנין ודו"ק:

ומעתה לפי מה שכתבתי ממילא מוכח דלית הלכה כבני ר' חייא דהנה בגמרא קאמר מ"ד משום מחליד מ"ט לא אמר משום דורס קסבר מוליך ומביא כשר במליקה ומדוע לא אמר דמ"ד משום מחליד להכי לא אמר משום דורס משום דסבר כבני ר' חייא וא"כ משנתינו למעוטי מוליך ומביא ואי ס"ד מלק בסכין משום דורס א"כ משנתינו למעוטי מאי דמוליך ומביא ממילא מוכח דפסול ממשנה דמלק בסכין אלא ודאי דלא רצה לאוקמי לרב הונא דלא כהלכתא. ולפי זה לרבא דסבר משום דורס על כרחך דסבר מחזיר פסול במליקה דמשנתנו למעוטי מחזיר דלדידהו ליכא למימר למעוטי מוליך דזה כבר מוכח ממלק בסכין ובזה ניחא מה דאמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי מלת לי הוא מיותר שהרי על זעירי מקשה זה ולא על עצמו. ואומר אני דעל זעירי לא היה יכול להקשות וכי מתה וכו' דהוה אמינא דסבר כבני ר' חייא דמחזיר סימנין וא"כ מפרקת ורוב בשר חותך באחרונה ולכן אמר אי קשיא לי לדידי ודאי מחזיר פסול שהרי משנתינו למעוטי מחזיר לדידי וכנ"ל וא"כ לדידי קשיא וכי מתה וכו' ולפי מ"ש בני ר' חייא דסברי משנתינו למעוטי מוליך ומביא א"כ על כרחך מלק בסכין משום חלדה דאי משום דורס א"כ כבר מוכח משם דמוליך ומביא פסול ומשנתינו למעוטי מאי ולפי זה למ"ד מחזיר דוקא א"כ ליכא למימר משום מחליד שהרי סתם מליקה ליכא חלדה לא מבעיא לרש"י למ"ד מחזיר דוקא אפילו דיעבד א"כ לא משכחת מליקה בלי חזרה אלא אפילו לשיטת התוס' דהיינו לכתחלה מ"מ כיון דלכתחלה מצוה להחזיר איך אמר סתם מלק בסכין מטמא בגדים וצריך לומר משום דורס וא"כ למשנתינו למעוטי מאי ולשיטתי יש ליישב דמ"מ מלק בסכין נבילה משום מחליד ממ"נ אם החזיר יש עיקור סימנין וכנ"ל אבל לשיטת התוס' דאין עיקור טרפה א"כ מוכח דיש חזרה בלי עיקור מדאמר סתם גמ' אי בהחזיר מאי אריא מולק אפילו שוחט וא"כ קשה משנתינו למעוטי מאי אמנם לפי מה שכתבתי אף אי סברי בני ר' חייא משום דורס מ"מ אכתי לא מוכח אלא דקוצץ ויורד עדיף ממוליך ולכך סתם מליקה בדרסה אבל אכתי איצטריך משנתינו למעוטי מוליך ומביא לפסול אפילו דיעבד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף