ציפית לישועה/ג
|
< הקודם · הבא > |
והנה בפרקים שעברו ביררנו מצד השכל, שצריך האדם לצפות לישועת ה'. ועתה נבאר החיוב ממאמרי חז"ל, דהלא אמרו בשבת (לא.) ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה [והיינו כמו שאנו מתפללין בכל יום וקרנו תרום בישועתך] והקב"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו, כדאיתא בפסיקתא [במאמר גילי] שאמר הקב"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חביתם למלכותי. הרי אפילו צדיקים המחבבין התורה דורשים מהם על צפוי לישועה. ודבר זה מקרב את הגאולה, כדאיתא בילקוט איכה, בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב"ה רבש"ע שמא אין חזרה לבנים. והשיב הקב"ה, אל תאמר כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים, שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם.
מכל זה נראה שרצון השי"ת שנחכה למלכותו בכל עת [ונראה שזהו שאמרו חז"ל צפית לישועה, שלשון צפיה הוא כמו הצופה שעומד במקום גבוה ומתבונן לראות איזה דבר חדש, כך צריך איש הישראלי לחכות על מלכות שמים שיתגלה בקרוב], והנה ידוע שנזהרנו בתורה להרחיק מדברי שקר, כמו שכתוב מדבר שקר תרחק, והיינו אפילו אם הדבר הזה איננו שקר גמור רק שיש בו קצת תערובות שאיננו אמת ג"כ הוזהרנו בזה (עיין שבועות דף ל"א) וזהו אפילו אם הוא מדבר עם איש שכמותו, וכ"ש אם הוא מדבר עם נשיא שבישראל, וק"ו בן בנו של ק"ו אם הוא מדבר עם השם יתברך, בודאי יש ליזהר מלהיות דובר שקר לפניו, וכמו שכתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. והנה זהו אפילו אם איננו מזכיר שמו של הקב"ה על ענין זה שהוא מדבר, ובפרט כשהוא מזכיר שמו על ענין זה בודאי צריך זהירות גדולה בענין זה. וע"כ יפלא מאוד איך אנו אומרין ג"פ בכל יום עלינו ומסיימים על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה כל ההלכות השייכות לעניני הקרבן והמקדש [ודוגמא אם מצפין שיבוא המלך בהעיר אפילו באיזה ספק ספיקא מקשטין כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר מספק פן יסע דרך רחוב זו] בעבור שאז כל הדינים נוגעים למעשה - ואם ת"ח לא ידעו בהם הלא לבזיון יהיה לו.
אין זאת כי אם שבפינו לבד אנו אומרין דבר זה, אבל רחוק הוא מכליותינו. ועל זה אני מתמה, איך אנו אומרין לפני ה' דבר שאיננו כן, ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים ע"ז. וכשיתבונן בעצמו ימצא שמזכיר יותר מארבעים שמות הקדושים בכל שבוע [ג"פ עלינו] ובחשבון שנה הוא מזכיר יותר מאלפים שמות הקדושים ללא דבר כי הוא אומר לפני ה' שמקוה שבמהרה יתגלה כבודו ובאמת אינו מקוה כלל.
והנה על כלל ישראל יש לדון לכף זכות דהם סומכין עצמן על הכהנים שעליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו, אבל על הכהנים בודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתיאשין מללמוד דיני עבודה, הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבא משיח צדקנו, וכדאיתא בעירובין דף מ"ג דהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור בכל יום לשתות יין שמא יבא היום ונפסק כן להלכה [רמב"ם פ"ד מהלכות נזירות הלכה י"א].
וידוע מה שהיתה בעת גאולה שניה שאמר הקב"ה לחגי הנביא שאל נא את הכהנים תורה וגו' וכן יהיה בודאי בגאולה האחרונה, וכמה יגדל הכלימה כשלא ידעו מה להשיב.
ובאמת מוטל ג"כ על כל תלמיד חכם שבישראל לקבוע עת מעתותיו לידע דינים השייכים לעניני הקודש והמקדש. דהלא ידוע מה שאמרו חז"ל אלף נכנסין למקרא חלק עשירי מזה יוצאין למשנה, וחלק עשירי מזה יוצאין לגמרא, נמצא דלגמרא הוא אחד ממאה אנשים. וכמו כל ישראל, כן הוא בודאי גם כהנים, איש למדן להבין הלכה הוא אחד ממאה, וצ"ט הם אנשים פשוטים גמורים. ובודאי צריכין ללמוד עמהם דיני עבודה. וא"כ צריך עכ"פ כל ת"ח לידע בעצמו מתחילה דיני עבודה.
וכן היה גם בזמן המקדש כדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים, רב יהודה בשם שמואל דת"ח היו לומדים עם הכהנים דיני שחיטה וקבלה וזריקה, וכן בודאי בעת הגאולה כשיעברו הים ויוצרך כל אחד להביא קרבן תודה או על חולה שנתרפא שמצוי אצל כל אדם או חייבי חטאות שימצא לאלפים שעברו על חילול שבת בשוגג וכה"ג וירוצו הכל אצל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין, וכמה בזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב. וידיעה בעניני עבודה לידע כל פרטיה למעשה נצרך לזה כמה שבועות או חדשים, והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת בעוונותינו הרבים שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה [עיין סוף סוטה במשנה ובסנהדרין צ"ז וצ"ח] בודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להכין לעבודה ובהלכותיה.
ולך נא ראה מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח) לענין משיח שראה ריב"ל דהוי שרי ואסר כל מכה בפ"ע ולא הכל ביחד והטעם השיב בעצמו כי פן יאמר לו הקב"ה שילך לגאול בניו ולא יצטרך לעכב ועתה נוכל ללמוד בק"ו אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל מה נאמר אם יבוא משיח צדקנו ויאמר לנו בשם ה' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בספר יחזקאל ואנחנו נהיה מוכרחים להמתין עכ"פ איזהו שבועות או חדשים[1] עד שנהיה בקיאים כהלכותיהן לך נא וראה מה דאיתא בבכורות (דף נ"ד) דלפיכך בטלו שלא לעשר מעשר בהמה אף דהוא מצרת עשה דאורייתא משום דאתי לידי תקלה [דכיון דאין לנו מזבח להקריב וצריכין להמתין עד שיפול בהן מום אתי לידי גיזה ועבודה] וקפריך הגמרא נישדי ביה מום בכוליה עדריה קודם שנעשר את העדר [דהוא עדיין חולין ומותר להטיל בהן מום] ומשני מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה להקרבה ולא שכיחי עי"ש בגמרא והרי משום חשש זה ביטלו מ"ע דאורייתא ולמה לא נימא מהרה יבנה המקדש ובעינן כהנים להקרבה ולא שכיחי דהא בעינן שיהיו יודעין דיני עבודה בכל משפטיה ולא שכיחי, וכנ"ל.
וע"כ כשאנו אומרין נקוה לך לראות מהרה בתפארת עוזך, צריכין אנו להתחזק שיהיו שכיחי כהנים להקרבה והיינו[2] שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא ג"כ כהן יקבע עת מעתותיו ללמוד עניני הקודש והמקדש ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם ונעבוד עבודתו בכל אשר יצוונו.
ובאמת לבד הטעם שכתבנו למעלה שצריך כל ת"ח לידע דיני עבודה כדי שידע להורות לכהנים הלא הכהן הוא שייך רק לענין קבלה וזריקה שזה מיוחד לכהן לבד אבל כל שאר עניני קודש בכלליהן ופרטיהן הוא שייך לישראל כמו לכהן, כמה גדול וקדוש הלימוד ההוא כדאיתא במגילה ל"א, שאמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם [היינו שטף מים והפצה על כל פני הארץ] כדור המבול וכדור הפלגה. א"ל, לאו. אמר לפניו, רבש"ע במה אדע כי אירשנה. א"ל, קחה לי עגלה משולשת [דהיינו הקרבנות יכפרו עליהן]. אמר לפניו, רבש"ע תינח בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהן. א"ל, כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כ"ז שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאלו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם [והכונה שיתבונן בפירושם ובאופני הקרבתם, וכמו שכתב רבינו בחיי, שאין לאמר שתהיה הכוונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם, עכ"ל].
ואיתא במדרש פ' צו ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא ט"ו, ר"א בשם ר' חנינא כר פפא, שלא יהו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן [ר"ל גם בלימוד הלכותיהן] ועכשיו שאין אנו מקריבין אותן מהו להתעסק בהן. א"ל הקב"ה, הואיל ואתם מתעסקין בהן כאלו אתם מקריבין אותם.
ואיתא במדרש ילמדנו, אמר הקב"ה, אע"פ שעתיד ביהמ"ק ליחרב והקרבנות בטלים, לא תשכחו עצמן לסדר הקרבנות, אלא הזהרו בהן לקרות אותן ולשנות אותן [ר"ל בלימוד הלכותיהן], ואם תתעסקו בהן מעלה אני עליכם כאלו בקרבנות אתם עסוקים, עי"ש עוד מה שמאריך בזה.
והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו כי בימינו טרדות הזמן מרובות ומשפט הקדימה לההלכות הנהוגות בזמן הזה. אבל אשאלם הלא יש כמה מסכתות אשר רובם אינם שייכים בזמנינו למעשה כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמנינו למעשה ואעפ"כ לומדים אותם בעיון כיאות ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלהינו ממסכתות ההם.
וגם משמע בגמרא שסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללמוד למעשה כמו שאר סדרים, והוא הכל מטעם שכתבנו, שכיון שהקב"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה כמו שלא היו יכולין לפטור מקרבן בזמן הבית והוא בב"מ קי"ד דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל איתו אליהו למה לא למד סדר טהרות והשיבו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ופירש רש"י בארבעה בגירסא דארבעה סדרים כגון מועד נשים נזיקין שהם נוהגות בזמן הזה כמו בזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרינן מנחות (ק.) אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש, בשיתא מצינא, זרעים אינו נוהג בחו"ל וכן טהרות, עכ"ל. הרי דסדר קדשים היו לומדים האמוראים כמו שאר סדרים.
ומטעם זה סדרו רב אשי ורבינא לדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות אף שהיה להם תליסר מתיבתין גם על מסכת עוקצין כדאיתא בברכות דף כ' והיינו מטעם הנ"ל דלימוד קדשים נחשב לישראל כאילו מקריבין עוד הקרבנות.
וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף מסכת מנחות, וז"ל, ואמרו חז"ל תלמידי חכמים העוסקים במלאכת עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה הבהמ"ק בימיהם. וע"כ ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה, כמו שאומרים רוב בני אדם, עכ"ל.
ודע עוד, דלימוד הזה מועיל לאדם שלא ימצא מקטרגין עליו מלמעלה. כדאיתא בזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשה וירא, א"ר כרוספדאי, האי מאן דמדכיר ענינא דקורבניא ותקרובתא בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות [דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן] וכיוון בה [ר"ל, שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר על ידי זה אותו החטא שבא עליו אותו הקרבן] ברית כרותה היא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד להון אלא טיבו, עכ"ל. וע"ש עוד שאליהו הנביא גילה זה הסוד לר' פנחס, עי"ש.
והנה מזה המאמר לבד נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד ההוא, הלא כל אחד יודע את נגעי ללבו שיש לו עונות הרבה, וממילא יש עליו על ידי זה כמה מקטרגים ר"ל, כי מכל עון נברא מקטרג אחד כדאיתא באבות פ"ד. וכשיש לנו איזה עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו, ואדרבה יזכירונו לטוב לפני השי"ת, כמה אנו חייבין לתת לבנו להעצה ההיא ולא להתעצל בזה.
ומלבד כל זה, הלא בזמן שבית המקדש קיים אילו היה רוצה אף הנשיא שבישראל להקריב קרבן בעצמו אין לו שום רשות לזה [ועוזיהו המלך נתנגע עבור זה] ורק לכהנים ניתן רשות, ואילו בזמנינו כל אחד מישראל יש לו רשות ללמוד ענייני קרבנות והקב"ה חושב עליו כאילו הקריבן.
ועוד יש כמה מאמרי חז"ל המפליגים מאד בענין קדושת הלימוד ההוא, ומעט מהם העתקתי בספרי תורה אור, עי"ש.
ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן מראדין
בעה"מ ספר 'חפץ חיים' ו'משנה ברורה'
- ↑ הגה"ה: ואל יאמר האדם, הלא אז יבוא משיח ואליהו והם עתידים להגיד לנו כל חלקי הספיקות, וכמו שמובא בגמרא כמה ספיקות בשם תיקו. ואמרו המפרשים שתיקו הוא ר"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות. על זה נשיב לו, אמנם כן הוא שכל חלקי הספיקות יתבררו לנו על ידי אליהו, אבל הדברים הפשוטים המבוארים בפסוק ובביאורי תורה שבעל פה המסורה לנו, כמבואר בתורת כהנים ובגמרא, הלא אנו צריכין בעצמנו לדעת כפי יכולתנו. כי הלא אליהו לא יבוא ללמוד עם כל אחד ואחד דברים שהיה יכול לידע מעצמו. ורק הספיקות אשר אי אפשר לברר, יתגלה לנו על ידו, ועל הפשוטות המבוארות הלא יאמר כי היה לכם ללמוד ולשנות בעצמיכם קודם שבאתי לבשר הגאולה. וכמו שנאמר, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, ובתריה כתיב, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'.
- ↑ הגה"ה: ואפילו מי שאין לו שהות או שאינו מוכשר לזה, יראה עכ"פ לעשות מעמד ומצב לאחרים בעלי תורה שילמדו ענייני הקודש והמקדש ויחשב על שמו. על כן מה נאה היה אילו ימצאו איזה עשירים מנדבין מנכסיהן לקבוע במקומן או במקום אחר שיאות להם, חבורת אברכים גדולי תורה שילמדו הסדר ההוא ויהיו בקיאים בכל הלכותיו (וכן עשיתי בעירי שקבעתי עשרה אברכים גדולי תורה ויראה לענין זה, ושמעתי שבקרוב נעשה בירושלים עה"ק ג"כ חבורה קדושה כזו ואשרי הפונה אליהם להחזיקם) ויקדשו לזה מחצית עתותם ומחצית לשארי לימודים איש איש כחפצו ביורה דעה או בחושן משפט.
וישתדלו ללמוד ההלכות אלו על בורין, כי כיון שהקב"ה חושב ללמודים אלו כאלו מקיימין איתם בפועל ממש, צריך להשתדל ולידע כל דבר בבירור, וכמו שכתב השל"ה בספרו יש נוחלין. ובזה תהיה התועלת כפולה, כי לבד מה שימצאו בישראל מופלגים היודעים בהלכות אלו הנוהגים בזמן המקדש (שיהיה במהרה בימינו), עוד זאת שת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה הקב"ה כאלו מקריבין בפועל (מנחות ק"י) וכל זה הוא לבד מצות החזקת התורה שרבה היא עד מאוד.
ויתכן מאוד כשימצא חבורה קדושה כזו שלומדים בתמידות דיני עבירה האיש שיודע בנפשו שעבר על עין חילול שבת והוא מחייב חטאת יבקשם שילמדו עבורו דיני הקרבת חטאת, וידוע מאמר חז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת או אם הוא אחד מארבעה שצריכין להודות כגון חולה שנתרפא או שהיה חבוש בבית האסורין וכה"ג, ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה, ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה, ועיין בסוף שו"ע אורח חיים בהשמטה שם שביררנו שם ההנהגה בענין הזה.
ומי יתן שהיו הכל מתבוננין בזה המאמר שאמר הש"י ומקיימין אותו, בודאי היה מתבטל כל הצרות והגירושין.