פתח התיבה/אמור

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פתח התיבה TriangleArrow-Left.png אמור

בעריכה

והוא אשה בבתוליה יקח וגו'. במסכת הוריות דף י"ב ובתורת כהנים מידרש ההוא והיא להוציא את המלך ונזיר דהם אינם מצווים שלא ליקח בעולה. וביבמות דף פ"ד ע"ב איתא שם הלכתא דכל היכי דהוא מוזהר עליה גם היא מוזהרת עליו, כגון גרושה חללה. פריך שם הש"ס תיפוק ליה מדרב יהודה אמר רב שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ומשני, ההיא בלאו השוה בכל, עי"ש.

והשתא תבין קושית רבינו לימא שוהוא בא למעט אותה שבעולה אינה מוזהרת עליו ורק הוא עביד איסור ולא היא. וההקישא דרב יהודה אמר רב דוקא לענין עונשין ולא לעשה או כדמשני התם הש"ס. ובאמת אלאו דלפני עור עוברת אף שאינה מוזהרת. ולא תקשה אם כן קשה אש"ס יבמות דתיפוק ליה דגם היא מוזהרת מלאו דלפני עור על זה מציין ברמב"ן רצה לומר ברשב"א יבמות מביא שם קושיא זו בשם הרמב"ן ותירץ דהש"ס קפיד דוקא ללקות אלאו דמיוחד בזה דוקא ולא אלפני עור דאינו למלקות וגם דאינו מיוחד.

מסיק רבינו קושיתו ומסביר לה ל"ת כיון דהיא עוברת אלפני עור שוב אין נפקא מינה אם היא מוזהרת או לא וע"כ לא דרש והוא למעט אותה, על זה אמר דיש נפקא מינה טובא דהא קיימא לן כראב"י שם יבמות פ"ה דיש חלל מאיסור עשה וכן הלכה בשו"ע אבן העזר סימן ז כהן שנשא חללה ולדה חלל ואנן קיימא לן דאין חלל אלא שנולדה מפסולי כהונה. גם נקיטנא בידן דדוקא שנוצר כולו בעבירה של כהונה היינו שגם היא עברה אבל אי היא לא עברה אעבירה דכהונה אף דעברה אלפני עור לא נעשה חלל, וכן מוכח מרמב"ן דלעיל, ואם כן יש נפקא מינה טובא אם נימא דוהוא למעט אותה, עכ"ק:

עוד אומר באותו ענין ובא ליישב קושיית הכסף משנה על הרמב"ם בפ"ט מהלכות טומאת צרעת שכתב שמצורע מותר בתשמיש המטה במי חלוטו מנא ליה זה, ומיישב מדאמר בהוריות כהן מצורע מוחלט באלמנה מהו משמע שהאיבעיא היא רק באלמנה בתשמיש ולא ללקות אם כן מבואר מזה דמותר בתשמיש.

עוד באותו ענין ע' רא"מ ז"ל על מה שכתב רש"י וחללה נולדה מפסולי כהונה דאי תימא שהיא עצמה נתחללה וא"כ תיפוק ליה מטעם בעולה, עזא"ר דז"א דאפשר לומר דמטעם בעולה לא היה כי אם עשה ובא הקרא לחייבו מלקות:

עוד ענין אחד לרבי אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה לא תקשה אם כן למה לי הקרא והיא אשה בבתוליה יקח להוציא את הבעולה תיפוק ליה מטעם שהיא זונה [וקושית רבינו ?סובא? למ"ד דכהן גדול מותר בבגרות או מוכת עץ דאם לא כן לא קשה מידי וק"ל]. ע"ז מתרץ דיש לומר פלגש מודה ר"א דלית עשה והדיוט מותר בה לחד מ"ד או היכי שהיו קדושי טעות דלא היה הבעילה בזנות, ודו"ק:

·
מעבר לתחילת הדף