פתחי תשובה/חושן משפט/שכא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) והסברא הראשונה נ"ל עיקר. עיין באר היטב סק"א. ועי' בנתיבות המשפט שכ' ולפע"ד דהעיקר כהרמ"א דלדברי מהר"ם פדוואה קשה דהא במתני' סתמא קתני החוכר בית השליין ויבש המעין דאם מכת מדינה היא מנכה כו'. משמע דאפילו חכרה לכמה שנים ויבש המעיין קודם שזרע בשנה שניה או שיבש המעין תיכף אחר הקנין קודם שזרע ג"כ מנכה לו אף דההיזק הוא רק על להבא כו' ע"ש עוד וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' קס"א שהאריך בביאור דברי מהר"ם פאדוואה בזה ומבואר מדבריו דבאמת לדברי מהרמ"פ בחוכר ויבש המעין א' חכרו לכמה שנים פשיטא ששנה שניה לא יעמוד בחכירתו ויחזור בו אבל ש"ס מיירי בחוכר שנה א' ובאותו שנה אפי' בתחלתו (אחר שזרע) יבש המעין וזה היא כמו לשעבר דידוע דכל משך זמן שנה א' שייכי אהדדי טורח העבודה ושכר הפירות וע"כ יש לחלק בין מכת מדינה למכת פרטית וא"א לחזור אחר תחלת השנה משא"כ בחמור דשכר כל יום יום בפ"ע הוא כו' ושם השיג על הנה"מ במ"ש לחלק בין שוכר חמור לשדה דבשדה ההפסד בפירותיו של השוכר משא"כ בחמור ההפסד בגוף שלמשכיר דזה אינו דא"כ תינח אכלה חגב אבל יבש המעין ונקצץ האילן מאי איכא למימר ומה שנדחק הנה"מ דגם זה איננו שדה דבריו תמוהים וכן מבואר בתשו' ראנ"ח סימן ל"ח (יובא לקמן) דמעין ומכ"ש אילן היינו שדה ואפ"ה אינו כדין חמור ועל כן צריכי' לחילוק של מהרמ"פ ועוד השיג שם על נה"מ כמ"ש בסימן של"ד דטעמו של המרדכי במלמד הוא כיון דמלמד אינו נוטל אלא שכר שימור ועל השימור לא גזר המושל ומש"ה צריך בעה"ב לשלם אע"ג דעיקר כוונת בעה"ב על התורה מ"מ צריך לשלם כיון דעכ"פ משמר לו בניו כו' והוא ז"ל כתב דסברא זו רחוקה מן הדעת וגם לא קי"ל הכי אלא שכר פיסוק טעמים כר"י בנדרים ל"ז ע"א וכמ"ש הר"ן שם וכ"פ הרמב"ם ועוד כ' שם הר"ן ד"ה ולענין הלכה דנוטלים שכר בטילה כו' ואפי' לטעם דשימור הלא לזה סגי בנטורא בר זוזי ושומר מאן דהוא כו' אך טעמו של המרדכי המלמד נראה משום דמלמד הוא ממש השדה דמתחלת השנה הוה לשעבר דידוע דשכירות מלמד בכך וכך לשנה כי אין שווי השכר והפעולה שוה כי בתחלתו עבודתו יותר קשה לחנך הנער ולעומת זה שבח לימודו בסוף יותר טוב כו' ועוד האריך שם לסלק ראיית הרמ"א בד"מ מתשובת מיימוני סימן כ"ז בדין בית שנשרף כו' ומסיק לדינא לפע"ד דברי מהרמ"פ נכונים דכהסמ"ע וגם הש"ך לא נחלק עליו ע"ש. וע"ש עוד ע"ד יחידים בעיר אחת שחכרו מהקהל המכס אשר הושם על מקצבי בשר בהמה דקה ליתן מכל צאן סכום ידוע ויהי בנפול הצאן ע"י חולי פגירה מכר שר העיר את כל צאנו בזול גדול לאיכרים וליחידים ואין ביכולת הקצבים לקצב בשר זמן ועידן עד יעבור הזעם וע"כ החוכרים נפסדים כי אין להם ממה לגבות דמי המכס ורוצים להטיל דמי הפסדם על הקהל כי אדעתא דהכי לא חכרו והשיב דנדון זה בלי ספק דהוה מכת מדינה ואילו לא היו מחכרים ההכנסה ההוא והיה נשאר אצל הקהל ג"כ היה ההפסד הזה ולולא דברי מהר"ם פאדווה היה ההפסד על הקהל אך לפי פסק מהרמ"פ אשר נראה לי (עיקר) אם יש זמן לחזור יחזרו בו מכאן ולהבא וישלמו לפי ערך הזמן שהיה בידם החכירות כחמור שמת באמצע הדרך שמשלם עד חצי הדרך ואם עבר זמן מה ולא חזרו בהם סברו וקיבלו אותו הזמן וצריכים לשלם והנה בעובדא דמהרמ"פ (הובא בסמ"ע) היה קצת ספק אם עכ"פ היה אפשר ע"י טרחא לישא וליתן בהלואה וע"ז כתב כיון דהוה ספיקא דהמחזיק יחלוק בשלו אבל בנ"ד אין כאן מקום ספק שאפי' נאמר אילו היו הקבצים רוצים להטריח עצמם היו יכולים למכור בשר צאן באופן אחר מ"מ החוכרים לא יכלו על ככה בשום אופן ואם לא רצו הקצבים הם נפסדים על כרחן ע"כ אין כאן מקום לפלפל מי הוא המוחזק כיון שאין כאן ספק עכ"ד. וע"ש עוד שהביא תשובת הראנ"ח סי' נ"ח (שרמז עליו הש"ך ובה"ט סק"א) בעובדא שהשכירו חנות ושוב הטיל המלכות קצבה על הסחורות באופן שלא היו מרויחים וכתב שאין המום בהחנות שמרי החנות לפניהם ואם לא ימכרו סחורה יעשו בו מלאכה ולא דמי ליבש המעיין משום שנהר הוא צורך השדה וכשחוכר השדה ה"ל כחוכר שדה ומעיין אבל הכא הוי דבר הבא מבחוץ בעלמא ואינו בדין הזה וגם לא דמי לדמהר"ם פדוואה דהתם חכרו החירות של הלואה ולא דבר אחר אבל הכא חנות שכרו ממנו מה לי אם יסחור או יעשה בו דבר אחר עכ"ד. והוא ז"ל כתב עליו וסברא נכונה היא ובמהרש"ך ח"ב סי' קצ"ח לא עמד בזה ע"כ. וע' בתשובת פרי תבואה סי' ל"ד בראובן ששכר בית היין עם יורה וכלים משמעון על משך שלשה שנים ונקנה השכירות באופן המועיל ואח"כ רוצה השוכר לחזור בו לצאת מהבית ומענה בפיו שחיילות עוברים בארץ ההיא ושכיח היזקא אשר בוז יבוזו לבעלי בתי המזיגה כאשר אירע בכמה עיירות ונתעצמו בדין ופסקו הב"ד שהדין עם השוכר דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כדעת מהר"ם פדוואה והכרעת הסמ"ע והוא ז"ל האריך לסתור פסק הזה ובפרט בנ"ד דאינו אלא ספק היזק שעינינו רואות שגם במקום שהחיילו' עוברי' שם יקרה הפסד לאיש זולת איש ונרא' בעליל דבמזלא תליא ואף שהמכה שולטת בכל המדינה מ"מ י"ל דאינו דומה למכת מדינה משום דכאן ודאי במזלא תליא כו' וכ' בסוף דבריו ומעתה בנ"ד אינו יכול אפי' לנכות עד שיבואר הפסדו בברור וישומו לו ב"ד וכדאמרי' דמצי א"ל אחוי טירפך ואשלם לך ואף שזה לא כביר פסקתי במחזיק (אורענדי) מהשר שהשכיר לאחר ואותו האחר חזר בו מיראת השר שהתרה בו כי אינו חפץ בו שאין לחייב אותו האחר מספיקא אי הוי אונס או לא אך זה אינו ענין לענ"ד כו' עש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |