פתחי תשובה/חושן משפט/קעז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ויש אומרים בהפך. עבה"ט דהש"ך כ' דנ"ל עיקר כדברי המחבר. ועי' בזה בפנים בש"ך עד אבל באמת לק"מ דסמכו עצמם אמ"ש גבי אלמנה כו' ועי' בשו"ת ח"צ דפוס לבוב בסופו בתשובות הנוספות סי' ד' שהאריך ג"כ לסתור כל דברי הב"ח בזה במה שרצה לעשות סניגורין לדברי הטור אמנם גם על הש"ך השיג במ"ש שהרי"ף והרמב"ם סמכו עצמם אמ"ש גבי אלמנה וכ' דזה אין נ"ל כלל מהא דכתב הרמב"ן הביאו הב"י (ובאר הגולה) ואע"ג דאיכא לפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן מסברין כלל כו' משמע דאי לאו דקאמר רשב"ג בהדיא בתוספתא אין למידין זו מזו היינו טעמא דאיכא לפלוגי בין אחים לאלמנה דאחים כולם שווים י"ל דניחא להו אפי' בשיש לה קצבה דכשם שזה נתרפא היום כך חבירו יתרפא למחר משא"כ באלמנה ליכא למימר הכי ממילא שמעינן דהר"ף והרמב"ם שנא הביאו להך תוספתא ס"ל דאין חילוק אלא בין פשיעה לאונס לא בין קצוב לאינו קצוב ודבריהם נראין מאד כיון דחזינן לתלמודא דידן דלא מייתי לדרשב"ג לאחין השותפין ש"מ דההיא דרשב"ג (דתוספתא) באחין לאו הלכתא היא כו' נמצא דשלש מחלוקית בדבר התוס' והרא"ש והרמב"ן ורי"ו והב"י והש"ך וכל אותם שהביאו התוספתא כמו שהוא לפנינו ס"ל (באונס) בכל ענין מתרפא מהאמצע ובפשיעה הוא דמפלגינן בין קצבה לאין קצבה והטור והסמ"ע והב"ח ס"ל דבפשיעה בכל ענין מתרפא משלו ובאונס הוא דמפלגינן ולהרי"ף והרמב"ם וכל חותם שלא הביאו התוספת' ס"ל דבאחין אין חילוק כלל בין קצבה לאין קצבה אלא בין פשיעה לאונס דבפשיעה בכל ענין משל עצמו ובאונס בכל ענין משל אמצע כו' עכ"ד ע"ש. ולדבריו נראה דלא לתפוס עיקר ככל דברי המחבר בזה רק במ"ש דבאונס אפילו יש לה קצבה מתרפא מן האמצע יש להורות כן משום דבהא רוב בנין ורוב מנין הכי ס"ל אבל במ"ש המחבר ברישא דאפילו בפשיעה אם אין לה קצבה מתרפא מן האמצע אין להורות כן כיון דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הכי ובהא גם הטור והסמ"ע והב"ח מסייע' להו והכלל שיש נפסוק בזה לגמרי כהרי"ף והרמב"ם כפי פירושו בדעתם כנ"ל: וע"ש עוד שענין מ"ש הב"י בשם הרמב"ן ומיהו דוקא כשלא רצו לחלוק או שכבר נתרפא אבל חלה ולא נתרפא יכולין לומר לו חלוק עמנו דלא גרע מהן דתנן אין הגדולים מתפרנסים ע"י הקטנים כו' וכתב על זה הח"צ ז"ל נ"ל עיקר דהיינו דוקא ברפואה שאין לה קצבה. שהיא מטעם מזונות דהחיוב אינו בבת אחת אלא דבר יום ביומו כמזינות וכיון שחלקו כשם שאין להם מזונות זע"ז כך רפואה שאל"ק אין להם. משא"כ ברפואה שיש לה קצבה דלא מטעם מזונות הוא אלא שראו חכמים לחייבם ברפואת גופו כיון שהוא טורח ונותן להם שכרו ומטעם שאנו רואין כאילו היה האב קיים כמ"ש בתשו' להרמב"ן א"כ אף אנו רואין כאילו נתרפא כבר כיון שרפואה זו יש לה קצבה וזה חומרבישלה קצבה מבאין לה קצבה כו' ע"ש עוד. ומסתימת לשון הש"ע סעיף זה לא משמע כן וצ"ע. ועיין עוד בש"ך מבואר דעתו בפשיטות דגבי אלמנה שמחוייבים ברפואה שאל"ק אין חילוק בין פשיעה לאונס ע"ש. אכן בב"ח לא כתב כן אלא דדוקא בחלתה באונס וכדמשמע מדברי הפוסקים שכתבו בסתם דאל"כ היה להם לפרש דאפי' בפשיעה חייבים לרפאותה ע"ש ובנה"מ כתב דמסתבר כדבריו. אולם בתשו' ח"צ שם מבואר שדעתו נוטה כהש"ך והוסיף בטעם הדבר כיון דבתנאי היא חוכלת דעתה על כל דבר כדישלח יוכלו היורשין לומר לה את פשעת בעצמך ואשה בושה לבא לב"ד כדאמרינן בהחולץ אך כתב דלא מלאו לבו לומר כן כיון שלא מצא כן בפירוש לאחד מן הפוסקים ז"ל ע"ש ועמ"ש בפ"ת לאה"ע סי' ע"ח סק"א:
(ב) אבל שני שותפים שמתעסקים כו'. עיין בתשו' ח"צ שם שכתב דאף דנראה מדברי הפוסקי' דבעינן ששניהם יתעסקו בשותפות לאו דוקא הוא אלא כיון שכל א' מניח ממון לתוך השותפות והם מתנין באופן הנאות להם למחצה לשליש ולרביע אף שהאחד יושב אוהלים והשני כזבולון לחוף ימים חלה אינו נתרפא מהאמצע דכנגד שכר טורחו שקיל באגר טפי ואף אי שקצי בההיא הנאה דמשתתפי אהדדי דהוה ליה עיסקא רבא ונפיק עליה קלא דגברא תגרא ומהימנא הוא הוי כאילו כל אחד מתעסק לענין חלה דזוזי דאינש עבדו ליה סרסרותיה. וע"ש עוד שביאר דג' חילוקים יש בעניין זה אחים השותפין וא' לבד מתעסק אפי' באין לה קצבה מתרפא מהאמצע כשחלה באונס. ואם כל א' מתעסק יש לה קצבה משלו אין לה קצבה משל אמצע וכן הדין בשותפין דעלמא שהם ניזונים מאמצע לדעת הרא"ש דטעמא משום דכמזונות דמיא. ושותף דעלמא שאין ניזונין מהאמצע וחלה א' מהם אפי' בהליכתו לצורך השותפים משל עצמו דאין להשותף מזונות משל אמצע בלכתן על אודות השותפו' כמ"ש הרשב"א בתשובה אם לא היכא דאיכא מנהג קבוע (וכמ"ש בש"ע לעיל סי' קע"ו סמ"ה ועמ"ש שם) ועפ"ז ניחא שפיר לשון הרשב"א שהביא הב"י ולשון ר"י הלוי שהביא הטור (ובש"ע כאן) דלא תיקשי דוקא דרישא אדסיפא ע"ש:
(ג) ודוקא שאינם ניזונין. עבה"ט וע' בנה"מ שהסכים לדברי הט"ז שפסק כדברי המחבר והרמ"א ודלא כסמ"ע ע"ש. וכן נראה דעת תשובת משכנות יעקב חח"מ סי' י' והוסיף שם עוד דאף אם תימצי לומר דר"י הלוי מיירי אף בניזונין משותפו' א"כ ע"כ הרא"ש בתשובה חולק על עיקר דינו של הר"י הלוי וסובר שאין חילוק בין כשהוא לבדו מתעסק ובין ששניהם מתעסקים ולעולם כשחלה א' מהן מתרפא מאמצע וכמ"ש הב"י בראשונה וכן הוא באמת גם דעת תוס' בסוגיא שם וכן יראה דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם וא"כ אף לדעת הסמ"ע הרי רוב הפוסקים ובתראי פליגי על ר"י הלוי ויש לפסוק כותייהו כו' ע"ש וע' בס"ק הקודם:
(ד) אשלם פטור. עבה"ט שכתב אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק כו' ובלבוש מחלק בענין אחר דכאן איירי שעדיין לא חלק עם שותפו ע"ש ועיין בתשו' מעיל צדקה סי' ע"ו דלא ניחא ליה בפירוש הסמ"ע ולא בחילוקו שנ הלבוש ודעתו דבאמת מכאן סתירה לדינו של רמ"א בסי' קע"ו סי"ב והעיקר כמ"ש כאן ע"ש והובא קצת בסי' קע"ו שם ס"ק י"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |