פתחי תשובה/אבן העזר/קיז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ומבעילה ראשונה עבה"ט מ"ש ואם ראתה ג"פ ולא הי' קשה לה כו' ויש לספק כו' ועיין בס' בית מאיר מ"ש בזה:
(ב) דשרי בכה"ג עבה"ט שכ' ל"ד בכה"ג אלא אפילו יכולה להיות בביתו כו' ובב"ש כתב בזה דלא קשה ממה דמבואר בש"ס אחר קינוי וסתירה מוסרים לו שני ת"ח שמא יבא עלי' בדרך דאפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאיס' לו כל כך. ועיין בס' ב"מ שכ' עליו האמת שכן ההכרח לדחוק לשיטת ר"י שבתשו' הרשב"א והוא בתוס' זבחים דף ב' ד"ה סתמא אמנם לע"ד ל"מ הכי דעת הרמב"ם פכ"ד מה"א הי"ח כו' וכן מורה פשטות סוגיא דיבמות כ"ד ע"ב כו' ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סימן תשמ"ו שאוסר ג"כ וכתב שם על דברי התוס' דריש זבחים דאין לסמוך על הוראה זו ואפילו ע"י עדים הוא חוכך להחמיר רק דיוציא בגט ע"ש. ומ"ש בשם שבו"י א' שגירש אשתו מצורעת כו' עיין בהגהת מל"מ פכ"א מהא"ב דין כ"ז שהביא דברי הרב שבו"י אלו דהעלה להחמיר דכל שנתגרשה לא פליג רבנן והביא ראי' מדתניא באבל רבתי בש"א המגרש אשתו לא תדור במבוי כו' והוא ז"ל כתב עליו וראי' זו איני מכיר כו' ע"ש:
(ג) מי שנודע לו. עיין בתשו' נו"ב תניינא סימן ק"ד שכ' על דבר אשה אחת שנשאת לאיש ולפי דברי האיש זה שנה שהוא עמה היא חולנית ועסקה ברפואות ולא הועיל והוא האיש אומר שהוא מבין חולשתה שנתקלקל מוחה שהוא שופט בשכלו שאין לה רפואות תעלה ומדמה אותה לנכפית ורוצה לגרשה בע"כ ואף שאין בידו לסלק כתובתה תשאר הכתובה חיוב עליו. הנה רמות רוחא יתירתא חזינא בי' כו' ומי יסמוך על הבנתו שהוא אומר שהבין חולי' ואולי הוא שוטה כו' ומה בכך שמוחה כואב לה ואינה יכולה לילך בשוק רק בבית וכי בשביל זה אינה ראוי' לתשמיש ואם אין בכחה לסבול תשמיש כעונת הטייל בכל יום ראויה היא לעתים בכל שבוע או בכל חודש בשביל זה שימעט עונתו לא יוכל לגרש ע"כ ומה ענין זו לנכפית ששם יש סכנה לשמש עמה ולכן דברי הבעל הוא דברי שטות ומחוייב הוא להטפל באשתו בכל צרכיה כו' ע"ש:
(ד) כשתשיג ידו. עיין בתשו' נו"ב תניינא שם שכ' דמתשו' הרא"ש כלל מ"ב בסוף הפסק בשם גאון א' למדנו מדבריו שאם אין בידו די כתובתה והוא נשאר חייב לה המותר מחוייב לישבע שתיכף אשר תשיג ידו שיתן לה ומחוייב לכלול בשבועתו שכל מה שתשיג ידו וכל מה שירויח שלא יאכיל ממנו לאשתו אשר יקח ולא לבניו ולא ילבש אותם ולא יטפל בהם רק יפרע הכל לאשתו הגרושה חוץ מזון שלשים יום לעצמו וכסות י"ב חודש לעצמו ככל חומר שבועה המבואר בח"מ סימן נ"ט ס"א ואח"כ יכול לגרשה ע"י כפיה שתקבל הגט ע"ש:
(ה) ואם תמאן לקבל גט עח"מ סק"כ וכ"א וב"ש ס"ק כ"ב והעולה מדבריהם ששמה מחולקים מהיפך אל ההיפך דלדעת הח"מ לא ברירא לי' להרא"ש בסוף דבריו שיכופו אותה במום כפי' רק למנוע ממנה שכ"ו. ודעת הב"ש הוא שכופין אותה בכל מיני כפיה אפילו בשוטין וגם החליט שיכול לזרוק לה גט בעל כרחה ועשה זה בתורת ק"ו שאם יכול לכופה בשוטין ק"ו לזרוק לה גט. ועיין בתשו' נו"ב תניינ' שם שכ' דהח"מ והב"ש וגם בתשו' מהר"ם לובלין סי' א' במח"כ שגו בפירוש דברי הרא"ש ולכן שגו ג"כ בדין היוצא מדבריו ולא כיוונו ההלכה והיינו לפי שהורשה להם בדברי הרא"ש דמתחלה פלפל שר"ג לא תיקן במקום שכופין האיש להוצי' שלא יגרשנה בע"כ וע"ז כתב ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ. א"כ משמע שגם בזו היתה תקנת ר"ג ומשמע דגם בזו לא יגרש בע"כ אף שבאיש כופין להוציא וא"כ איך שוב כתב במקום שהאיש כופין אף האשה כופין אותה לקבל גט ודבריו סותרים זא"ז ולכן פירשו הח"מ והב"ש כל א' לפי דרכו אך באמת אין כאן סתירה והמה אמורים על הסדר דהיה ענין בעל כרחה של האשה נכלל בו ב' ענינים. הא' כמו על כרחו של האיש במקום שכופין אותו דהוא עד שיאמר רוצה אני והב' ע"כ ממש בלי רצונה כלל כמו שהי' בזמן התלמוד. ופלפל הרא"ש מתחילה דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלום וממילא נשאר בה דין הש"ס וזורק לה גט בע"כ ממש בלי רצונה כלל. ואח"כ אמר ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ דהיינו בע"כ לגמרי אבל עכ"פ במקום שכופין אותו להוציא כופין אותה לקבל גט דהיינו שכופין אותה שתאמר רוצה אני לקבל הגט. ולפי שיש הפרש בין הגירושין בעל כרחה ובין הכפי' לקבל הגט שלגרש בעל כרחה לא משכחת צד מונע שהרי יכול לזרוק וכיוצ' בזה ולא שייך בזה אם תמאן אבל בצד השני שכ' הרא"ש. שאת"ל שהגאון השוה מדותיו ואף שכופין אותה אם במילי ואם בשוטין מ"מ משכחת לפעמים באשה סרבנית ועקשנית ותסבול כל הכפיות ולא תאמר רוצה אני ומשכחת בזה שתמאן ועל זה סיים הרא"ש ואני תמאן לקבל שלא יועיל כל הכפיות ימנע ממנה שכ"ו. זהו הפי' הנכון בדברי הרא"ש. ומעתה הדין היוצא מדבריו לזרוק לה גט לא החליט הרא"ש אבל לכופה כשם שכופין את האיש במה שמבואר במשנה שכופין האיש כופין גם האשה אם בשוטין אם בשאר כפי' לכל מר כדאית לי' דהיינו שכופין אותה שתקבל הגט מרצונה. ודלא כח"מ דלדידי' אין כופין כלל רק במניעת שכ"ו אלא כופין בשאר כפי' ואם היא עקשנית וסובלת כל הכפי' ואינה רוצה לקבל אז אין ברירה רק למנוע שכ"ו. ודלא כב"ש שכ' שכופין אותה וק"ו שזורקין לה גט. האי ק"ו פריכ' הוא רק כופין לא זורקין. ובזה פי' גם דברי הב"י בהעתקתי דברי הרא"ש ע"ש עכת"ד והמה נכונים מאד. וע' בתשו' בשמים ראש סי' קס"ח ובהגהת כסא דהרסנא שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |