פתחי תשובה/אבן העזר/מז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) דרים עמה בחצר. עבה"ט מ"ש אבל אם כולם היו במעמד אחד כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א עכ"ל. ור"ל דשם הביא דעת קצת פוסקים דדוקא אם היו מזומנים לעסק ההוא הא לא"ה לא דקי"ל כרבא פ' שבועת הדיינים דכל מלתא דלא רמי עליה דאינש לאו אדעתיה וכדרך שפי' הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' טוען דקאי אעדים שאין העדים זוכרים אלא דבר שהם עדים בו כו' (עש"ך בח"מ סי' ע' סק"ו) והאריך בזה ע"ש ועמ"ש לעיל סי' מ"ב סקי"א) (א) אמתלאה לדבריה עבה"ט ועיין בתשו' חות יאיר סי' קל"ח במעשה זר ומר שאירע בקהילה אחת שבא לשם אורח אחד והכיר שפחה בתולה שבבית אחד שהיא היתה בביתו לפני חצי שנה מעוטפת ראשה בחזקת נשואה עם איש א' שהיה בחזקת בעלה ועל כן השכיבם בחדר א' והיא הודית ונתנה טעם לזה ושמ"מ בתולה היא. והאריך שם לצדד דמהני אמתלא שלה וכ' שם ואי משום דקי"ל הוחזקה נדה בלבישת בגדים ל"מ אמתלא ז"א דדוקא בלבישות בגדי נדות כמ"ש הרשב"א דלעשות מעשה כולה האי כו' והיינו משום דאין אשה מנוולת עצמה בהם כי מאוסים ומגונים וטמאים הם בעיני' משא"כ לצנוף מצנפת כדרך הנשים לפעמים גם בתולות מכסין ראשן מפני כיעור ראשן בשחין וכה"ג י"ל דמהני אמתלא כו' ע"ש באורך. ולע"ד יש לפקפק הרבה בזה חדא שלא הזכיר דברי הרמ"א בס"ס זה י"א דדוקא באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב א"נ לומר פנויה אני כו' והוא מדברי הר"ן בשם הרא"ה (עמ"ש שם בס"ק ג') ועוד שלא הזכיר דברי מהרי"ט סי' א' הביאו הבה"ט כאן דבאמר לה אחד ולאו א"א את ואמרה הן ל"מ אמתלא וכ"כ סברא זו הכנה"ג בשם רבו ביו"ד סי' קפ"ה ע"ש. ועוד דגוף האמתל' שהזכיר שם שע"י ריצוי כסף עשתה זאת אינה אמתלא טובה ומקובלת כלל ע' בתשו' חוט השני סי' י"ז שהבאתי לעיל סי' ו' סק"א ובתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ט שהבאתי לעיל סי' י"ט סק"ג. ועוד דמ"ש דדוקא שבלבישת בגדי נדות כו' אין חילוק זה מוכרח כלל ומצאתי בתשו' חמדת שלמה ר"ס נ"ט שדעתו נוטה דזה מיחשב מעשה גדול יותר מלבישת בגדי נדות שיש לומר דאתרמי לה בגדים אלו כמ"ש מהרי"ק משא"כ ההולכת בכיסוי הראש כמו הנשואות אין מי שלא יחזיקה לנשואה ע"ש על כן קשה לסמוך להקל בזה וכיוצא בזה ועמ"ש בסי' קנ"ב:
(ב) וכיוצא בזה. עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' ל"ח בד"ה ואמנם מה שאני חושש שכתב עוד אני אומר דע"כ לא מצינו שמועיל אמתלא אלא היכא שעתה נסתלק הגרם הראשון כגון באשה שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים שעתה נתקדשה להגון לה וכן באמר' טמאה אני מחמת שלא היתה בריאה או משום שהיה שם אחותה או אמו ועתה היא בריאה וכבר הלכו להם אבל אם לא נתחדש דבר כגון שקפצו עליה אנשים שא"מ ואמרו מקודשת אני ושוב נתקדש' לאותן שקפצו עליה דאומרת שמתחיל' אמרה שנתקדשה לפי שלא רצתה להתקדש למי שאינו הגון לה ועכשיו נשתנה דעתה ונתרצה מנא לן שמועיל אמתלא כו' ע"ש. ועמש"ל סי' קנ"ב ס"ו עוד מדין אמתלא. ועמ"ש לעיל סי' ו' סק"א בשם תשובת חוט השני סי' י"ז כמה כללים בדיני אמתלא: וע' בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' פ"ה שהביא דברי התוס' ביבמות דף קי"ח ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דבור השני ע"ש והקשה מזה על פסקי דהצ"צ סי' ק"ד דמבואר שם דאמתלא טובה לענין מעוברת חברו מהני (ע"ל סי' י"ג ס"ק י"ח) וכתב ליישב דסברת מהרש"א הוא רק דא"צ לדון לשוויא דבורו השנית לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות אבל בנדון דהצ"צ דאף דבעי הודאתו מ"מ לאו מדין עדות היא אלא מדין ברי לענין זה מהני אמתלא דמ"מ אומר דברי לי שמותרת ע"ש. ומבואר עוד מדבריו שם דבנדון דהצ"צ אף אם הוא גזלן דאורייתא מהני הודאי כיון דלאו מדין עדות הוא. ועיין בתשובה חמדת שלמה סי' נ"ט שהביא בשם ת' פ"י סימן א' באשה ששאלו אותה ממי היא מעוברת ואמרה מפלוני בעלי ואח"כ אמרה שאינו בעלה והיא פנויה ונתעברה ממנו בזנות ונותנת אמתלא לדבריה וצידד שם דמהני אמתלא והוא ז"ל כתב עליו ולדעתי יש לדון הרבה אם בזה מהני אמתלא הואיל ועכ"פ איתרע חזקתה דזנות לא שכיח וכיון דצריכין לברי שלה י"ל דאמתל' ל"מ רק לבטל דברים הראשונים אבל לא לקבל דבריה האחרונים אם צריכין להעדתה וראיה לזה מתוס' יבמות דף קי"ח וכמ"ש המהרש"א שם עכ"ד. ולפי דברי רבינו עקיבא ז"ל שהובא למעלה דסברת מהרש"א הוא רק דא"א לדון לשויא דבורו השנית לעדות כו' אין זו השגה דגם כאן לאו מדין עדות הוא. אך זאת יש לפקפק גם עליו (כמו על תשובת חו"י שבס"ק הקודם) מדברי הרמ"א בס"ס זה די"א באמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת כו' וכאן מאחר שאמרה מפלוני בעל אינה נאמנת לחזור אח"כ אפילו באמתל' וצ"ע: ועיין עוד בתשו' רע"ק איגר ס"ס פ"ה שכ' בשם הגאון בעל הפלאה (בכתובות דף כ"ב) דהא דמהני אמתל' באומרת א"א אני דוקא בלא אמרה כן בב"ד אבל אמרה בב"ד כיון דנאמנת מדין עדות כיון דבידה לקדש א"ע אינה חוזרת ומגדת באמתל' כמו באנוסים היינו מחמת נפשות דאינם נאמנים ואין לך אמתל' גדול מזה ע"ש. ז"ל כתב עליו שדבריו תמוהים דבאמת היא אינה נאמנת מכח דבידם כמ"ש תוס' ישנים בכתובות דף כ"ו דלא מקרי בידה כיון דאולי לא תמצא איש שירצה לקדשה אלא דהתורה האמינתו לאב מגזה"כ כ"ז שבידו לקדשה אבל היא לא מהימנ' רק מדין שויא אנפשה חד"א וא"כ שפיר מהני אמתל'. אלא דמ"מ נ"מ לדברי הרב באב שאמר בפני הב"ד קדשתי את בתי דלא מהני אמתל' עכ"ד (עב"ש לעיל ס"ס ל"ז דמשמע דעתו בפשיטות דמהני אמתלא ועיין בתשו' מהריב"ל כלל ו' סי' ל"ט דבדבר זה נסתפקו חכמי פרובינצא והובא ג"כ בס' שב שמעתת' שמעתא ו' פרק ח' ובתשו' חמדת שלמה סי' נ"ו ופלפלו בזה באורך) . וע"ש בסי' ק"י שהביא ג"כ סברת הפלאה הנ"ל על נדון דידיה (הובא לעיל סי' י"ג ס"ק י"ח) ובסוף התשובה כתב ומ"מ נ"ל לצדד להקל דמסתימת הפוסקים גבי אשת איש אני ומדברי הגהת ש"ע לעיל סי' ד' סכ"ט בשם הרב מריזבורג לא משמע דמיירי דוקא חוץ לב"ד גם י"ל כו' ע"ש (גם בס' ש"ש שם הביא ראיה זאת מדברי הרמ"א הנ"ל ובתשו' חמדת שלמה שם האריך בזה):
(ג) אבל אמרה נתקדשתי לפלוני. עיין בתשו' נו"ב סי' סמ"ך ע"ד המשודכת שהודית בפני אביה שנתקדשה למשודך שלה בעד אחד וכעת חוזרת ונותנת אמתלא על הודאתה שמה שאמרה כן היה כוונתה להוצי' מאביה התחייבות שהתחייב ליתן לה. אי מתני בזה אמתל' כיון שאמרה נתקדשתי לפלוני וכ' הרמ"א דשם אינה נאמנת כו' ושורש דבר זה הוא מדברי הר"ן בשם הרא"ה. והאריך בזה ותירץ דבריו דהרא"ה עצמו בחידושיו לכתובות כתבה בל' אפשר כמסתפק בדין זה ולא בהחלט וא"כ יש מקום לומר באמרה שנתקדשה בעד א' דקידושי ע"א אפילו בודאי הוא רק חשש ואיך נצרף לזה במכחשת ספיקו של הרא"ה ובצירוף שני החומרות יחד הרי יש כאן ב' ספיקות ואיך נחמיר בס"ס והבתולה בחזקת היתר עומדת אמנם אולי הר"ן היה בקי טפי בדברי הרא"ה. והר"ן כ' דבר זה בהחלט. ואעפ"כ נראה להקל בנ"ד דהנה טעמו של הרא"ה נראה שהוא סובר דלענין ממון לא מהני אמתלא על דרך שכ' הח"מ בסי' קט"ו ס"ק כ"ב ולענין איסור מהני אמתל' וא"כ באמרה סתם נתקדשתי אין כאן דררא דממונא שמי הוא התובע ואין כאן רק דררא דאיסור' לכן מהני אמתל' אבל באמרה נתקדשתי לפלוני שיש כאן דררא דזכות אותו פלוני ולזה לא מהני אמתל' אין בידינו לפסוק בנוש' א' תרתי דסתרי להאמינה לענין איסור ולהכחישה לענין ממון לכן צריכין אנו להחמיר גם לענין איסור (ע"ש בסי' ח' וי"א שרוצה להעמיס כן גם בדעת הראב"ד פי"ח מהא"ב ע"ש) ומעתה יש להבין מה זכות ממון יש לארוס בארוסתו קודם הנישואין שנאמר שלא כל כמינה לחוב לו והרי אף אם אמת שנתקדשה ואינה רוצה להנש' לו מה יש לו עליה כו' וצ"ל דעיקר הזכות והחוב הוא על כסף הקידושין שאם יקחנה א"צ לתת לה כסף קדושין מחדש ועכשיו שחוזרת בה שלא קידשה אם יקחנה צריך לתת לה קדושין זהו זכות וחוב שיש להמקדש בדברים הללו ומעתה המקדש בעד א' דרוב הפוסקים פסקו כרב ושמואל דא"ח לקדושין וסמ"ג שמחמיר היינו חוששין לקדושין אבל אם יקחנה ודאי שצריך לקדשה מחדש שבדבר שבממון היא מוחזקת ולמ"ד א"ח לקדושין המעות היא מתנה גמורה כמ"ש התו' בקדושין דף ס"ו (ע' בזה בנו"ב תניינא סי' ע"ג) וא"כ אף לפי הודאתה הראשונה אין לו עליה דררא דממונ' ואין לנו לדון רק לענין איסור פשיט' דמהני אמתל' גם לדברי הר"ן והרא"ה. עוד י"ל שאפילו הודית בפני ב' עדים שנתקדשה לפלוני בפני ב' עדים ג"כ יכולה לחזור וליתן אמתל' אפילו לדעת הרא"ה ודוק' בהודית בב"ד או בעדים ואמרה אתם עדי דלא מהני בממון אמתלא בזה סובר דגם לענין איסור דבהדי ממון לא מהני אבל בהודית חוץ לב"ד ולא אמרה אתם עדי גם לענין זכות וחובה שבממון מהני אמתל' ולא קא' הרא"ה רק באתם עדים או באמרה בב"ד: וכ' עוד ואי לאו דמסתפינא אמינ' עוד סברא אחת דהרא"ה קאי על אמתל' שאמרו בגמ' שקפצו עליה ב"א שאינם מהוגנים ואמתל' זו מהכי לענין שהיתה צריכה לומר א"א אני אבל אכתי לא היתה צ"ל שנתקדשה לפלוני ואם כן נגד זכותו שהודית לית לה אמתלא לכן ל"מ אמתל' שלה גם נגד האיסור אבל היכא שהאמתל' הוא גם על מה שאמרה נתקדשתי לפלוני כמו בנ"ד שהיתה צריכה לומר שנתקדשה להמשודך לפי שאביה מתחילה לא נתחייב למשודך אחר ועוד שאם היתה אומרת מקודשת אני סתם ואוסרת עצמה על כל העולם למי יתן אביה ההתחייבות והיתה צריכה לומר שנתקדשה להמשודך הוא אמתל' גמורה גם נגד המשודך בזה אולי מודה הרא"ה (כעין חילוק זה כתב הש"ך ביו"ד סי' קפ"ה סק"ה לענין מעשה דלבשה בגדי נדות וגם בנה"כ סימן א' בההיא דטבח ע"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בנו"ב תניינא סי' ל"ט דהיכא דע"י האמתל' היה מוכרח להכחיש זרעו מהני הובא לעיל סי' י"ג ס"ק י"ח) ומסיים באופן שיש לפנינו כמה גווני להקל ולקבל האמתל' זו ועכ"פ בצירוף כולם וגוף הדבר של קידושין בעד א' והוא חומרא בעלמא יש לסמוך ולהקל ולדחות ההודאה שלה. אמנם על הרב דמקום המעשה מוטל לעיין בדבר האמתלא זו אם היא אמיתית וטובה או לא דהיינו כך הן הדברים לפי טבע הענין אם זה שריחק אבי הבתולה השידוך הוא מחמת שקשה בעיניו עיקר המוהר שפסק לבתו ולכך רצה להרחיק השידוך למעט לה במוהר א"כ הוא אמתלא טובה וחזקה אבל אם טבע האב שוע ונדיב נגד זרעו ולא מטעם זה הרחיק השידוך רק מטעם אחר אבל מעולם לא היה מקום לחשוב שעינו צרה בהתחייבות של בתו אז אמתלא זו אין בה ממש וחוששין לקידושין עכ"ד ע"ש. ועיין בס' יד המלך פ"ט מה"א ופ"ג מה' עדות שהאריך ג"כ בטעמו של הרא"ם הנ"ל. ומבואר שם דאף תוך כדי דבור קאמר הרא"ה דא"י לחזור ואף דבכל התורה תכ"ד כדבור דמי מ"מ יש לחלק בהאי כללא דזה דוקא היכא דגוף הדבר נגמר ע"י דבור וכמו במקדש ונודר וכדומה משא"כ היכא דהדבור הוא רק גילוי מילתא על דבר הנעשה כבר דאף אם יבוטל הדבור ע"י החזרה תכ"ד מ"מ מה שנתגלה לנו ע"י הדבור אין כח בידו לבטלו. ואין סתירה לזה מהא דקיי"ל דעדים יכולים לחזור מעדותן תכ"ד שאני עדים דאף בעדותן לא נתברר לנו האמת דלמא שקר העידו רק דחק התורה להאמין להם משא"כ בהודאת פיו לטענתו של חבירו דזה הוי בירור גמור כו' ולפ"ז נכון שיטת הרא"ה הנ"ל דמיירי שאותו האיש אמר מתחילה שקידשה והיא גם היא אמרה כן הרי יש בדבריה הודאה שהודית להמקדש והודאת בע"ד לטענתו של חבירו הוי כנתברר לן בבירור גמור אמיתת הקדושין וכי חזרה אח"כ תוכ"ד נהי דמחד"א ששויתה עליה יש כח בידה לחזור ולבטל מ"מ נשאר הבירור מכח הודאתה שטענתו אמת ע"ש שהאריך בזה. וכתב שם דעפי"ז צריך לפרש הא דאי' בח"מ סי' פ"א סכ"ב הודה בפני ב"ד בין שהודה מעצמו ובין שתבעו אחר והודה א"י לחזור אלא תכ"ד. הך אלא תכ"ד קאי דוקא אהודה מעצמו ולא אתבעו אחר והודה ומיושב בזה קושיית הש"ך שם מן התוספתא ע"ש:
(ד) שוב אינה נאמנת. עח"מ שתמה למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני ועב"ש ועי' בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י' מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |