פתחי תשובה/אבן העזר/יג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) להבחין בין זרעו. עב"ש סק"א מ"ש ונראה דהלכתא כרבא וגם י"ל דאפי' לשמואל ליכא איסור דאו' ולימוד זה רק אסמכתא ועיין בס' בר"י שהבי' משם הרדב"ז ח"ב (בדפוס סדילקאב הוא בח"א) סימן רס"ד שכ' בשם התוס' דהבחנת הזרע מדרבנן אך פשט לשון הרמב"ם נראה דבאשה הראוי' לילד הוי מן התורה ושאר כל הנשים גזרה דרבנן ע"ש והיא ז"ל האריך מאד בזה דאין מדברי הרמב"ם הכרע והביא כמה ראיות דכל עיקר הבחנה הוא רק מדרבנן עש"ב וכ"כ בתשו' שבו"י ח"א סימן צ"ז ובמל"מ פ"ח דמלכים ע"ש:
(ב) עמה בבית עבה"ט ועיין בתשו' נו"ב סי' י"ט שנשאל ע"ז במי ששידך מינקת חבירו ואם צריך לישבע שלא יכנוס בבית המשודכת כדעת הח"מ או לא ואף אם די שישבע שלא יכנוס לבדו בלי שני שומרים ויהא מותר לו לכנוס לביתה עם שומרים: וכתב מתחילה לתמוה על גוף דברי הב"י בהבחנה ומסיק שדברי הב"י אפשר לתרץ אבל דברי הח"מ במינקת תמוהים אלא דכבר הורה זקן אבל לאסור אפילו ע"י שומרים אפילו הח"מ אפשר דמודה דמותר ואפי' בחדשי הבחנה ע"ש ועיין בס' בית מאיר ע"ש עליו בזה: ועיין בס' ישועות יעקב שנשאל ג"כ על ענין זה ומסיק דבהבחנ' אין להקל וצריך שבועה אבל במינקת אין להחמיר וכן המנהג ובמקום שהלכה רופפת פוק חזי מה עמא דבר ע"ש:
(ג) ומיום כתיבת הגט. עיין בתשו' משכנות יעקב סי' ד' ובספרו תשובת קהלת יעקב ס"ס ה':
(ד) יבמה שמת היבם. עיין בס' ישועות יעקב שכ' דאף בזה"ז דאין נוהגין ביבום ואין יבמה קרובה לביאה מ"מ כיון שכבר היתה בכלל הגזרה אף שבטל הטעם אינו חוזר להיתר ע' בש"ס דביצה דף ה' ובתו' שם. ועמ"ש לקמן ס"ס קמ"ה:
(ה) שהיו נשואות זהו ע"פ פירוש הה"מ בדברי הרמב"ם עב"י ובב"ש. ועיין בת' הרדב"ז ח"א סי' קצ"ו שהאריך לחלוק על הה"מ בזה וכ' בסוף וז"ל אע"פ שידעתי שאיני כדאי לחלוק על הה"מ שמא מקום הניחו לי ועוד שאני מחמיר ולא מקיל ועוד אם הרב המגיד הי' נמצא בזמנינו זה כו' הלכך איני מסכים ששום שפחה בין נשואה בין פנוי' תנשא עד שיעברו צ' יום משעה שהגיעו גט לידה ע"ש:
(ו) מפרישין אותם. עיין בס' דגמ"ר שכ' ונראה דאם היא זקינה א"צ הפרשה ואף שהח"מ בסק"ד (הובא בבה"ט) נסתפק בזה היינו (בימים קדמונים) בנתגייר' היא ונשאת אח"כ לאחר ובזה י"ל שדינו כמו בישראל אבל כו' עכ"ד וכבר הובא זה בפ"ת ליו"ד סי' רס"ט סק"ב וע"ש עוד ובס"ק ג' מ"ש בשמו ועיין במל"מ פי"א מהלכות גירושין דין כ"ג מ"ש שם בענין אם היתה מעוברת הימנו ע"ש:
(ז) וכן אנוסה ומפות' כו'. הגה וי"א דכל אלו כו' עיין בתשו' משכנות יעקב סי' ז' שהביא ראיות לד' הרי"ף ומסיק ומכל הלין ראיות יש סניף גדול לדברי הרי"ף ז"ל שפסק כר' יוסי דא"צ להמתין ע"ש ומ"ש שם ועוד ראי' מהא דאסתר כו. תימא שלא הזכיר דברי התו' שם שכתבו שהיתה משמשת במוך ע"ש. שוב נדפס ספרו תשו' קהלת יעקב ראיתי בסי' ה' שהקשו לו כן וכתב לתרץ ע"ש ועמ"ש בס"ק שאח"ז בשם בר"י ודו"ק:
(ח) נבעלה לבעל עיין בס' בר"י אות ו' שהקשה ממ"ש התוס' פ"ק דמגילה וא"ת והא לא הי' שם הבחנ' כו' ומאי קושיא דהא אסתר היתה אנוסה והיתה עם מרדכי קודם. ועלה בדעתו מתחילה לחלק דהא דרמ"א בשם א"ז היינו דוקא בחד זימנא ושוב העלם דהתו' לאו מטעם גזירת הבחנה אתו עלה רק דאיך לא חשש מרדכי שלא יטמע זרעו כיון דבכל יום היתה מצוי' עם אחשורוש ושוב ליכא למיתלי במרדכי ע"ש:
(ט) פלגש. עח"מ סק"ו ועיין בס' ישועות יעקב שכתב עליו שדבריו תמוהים מאד במ"ש דפלגש אם נתעברה ממנו ונתקדשה לאחר וגירשה ורצון הראשון להחזירה א"צ להמתין והוא פלא מדוע ישתנה מדין דסעיף ג' ואטו פלגש עדיפא מאשה דעלמא ע"ש גם בס' בית מאיר תמה עליו בזה:
(י) אשה שנתגרשה. עיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ב הביא בשם תשובת ח"צ שנסתפק בעוזבת דת שמזכה לה בעלה גט (כמ"ש לקמן סי' ק"מ ס"ה בהגה) ואח"ז נמסר לידה והיא חזרה אח"כ לד"י אי צריכה להמתין משעה שהגיע גט לידה או ליד השליח והחמיר בזה ע"ש: (ועיין בח"מ וב"ש שהשיגו על תשובת מהר"ם לובלין סי' קי"ז בעובדא דטעה הסופר וכתב בגט הראשון לוי והוא לא הי' לוי והצריכה גט אחר והגט השני נשתהא בין כתיבה לנתינה שנה תמימה וכ' משום ביטול שידוכין יש לצרף דעת הרי"ף דס"ל מונין משעת כתיבה ודעת ר"ת דמונין בגט הראשון ויש להקל בשעת הדחק ועל זה השיגו דע"כ לא התיר ר"ת אלא אם הגט הא' הי' כדינו רק נפסל מחמת לעז אז ס"ל מונין מגט הראשון אבל הכא שכ' לוי ולא הי' לוי שהוא בטל מדינא (עמ"ש בסי' קפ"ט ס"ק כ"א) גם ר"ת מודה דמונין משני ע"ש. ועיין בתשו' חתם סופר סי' כ"ז שכ' ליישב דברי מהרמ"ל דס"ל דטעות כי האי לכתוב לוי במקום שאינו לוי הוה לא שכיחא כמו החליפו בקידושין בסעיף הקודם דלא גזרו רבנן רק להר"י דהחמיר בנפסל גט הא' בלעז בעלמא ה"נ דאין להקל כו' ועפ"ז כתב בנדון השאלה דידיה שסידר גט מאן דהו ונמצאו ד' ערעורים שעי"ז הצריכו לגט אחר דבזה גם מהרמ"ל מודה שאין לצרף קולות להתיר אפי' בשעת הדחק כי בנ"ד קרוב שהגט הא' פסול מדאוריית' כיון שניכר שהמסדר לא הי' בקי ואין לומר לא שכיח כי בעו"ה שכיחי עתה המתפרצים לסדר גיטין שלא ידעו בטיב גיטין כו' ע"כ צריכה להמתין צ' יום מגט השני ולא נחוש לביטול שידוכה ע"ש):
(יא) קדשה בשוגג. עבה"ט מ"ש דוקא דלא ידע כו' ועיין בתשו' נו"ב סי' כ"ה שכ' דה"ה אם עשו ע"פ הוראות חכם שהתיר ליתן הולד למינקת ולהשביעה עד"ר רק שלא התיר לנשואה לבעל והם מעצמם שלא ע"פ הוראות החכם נתנו למינקת נשואה לא מקרי שוגג כיון שכבר ידוע איסור מינקת שוב כל מה שעושה איזה היתר בלי שאלת חכם מקרי שוגג ודלא כהגאון מהר"ם ברבי ז"ל שמחלק בזה ע"ש ועיין בע' בית מאיר מ"ש עליו בזה. (ועיין בתשו' חתם סופר סי' קמ"ו שכ' דאף אם עשה ע"פ הוראות חכם דהעל' בס' בית מאיר דע"ה שנתלה בהוראת חכם דינו כשוגג מ"מ פשוט שצריך לברר בפנינו מי הורה לו כן ומאי טעמא סמך ע"ז ולא שאל החכם שבעירו שכל הוראותיו על פיו דאל"ה קיטור קחזינא הכא וקיי"ל ביו"ד גבי טבח דאין כל אדם יוכל להתנצל לו' שוגג הייתי ואע"ג דאשה מהימנת לומר כזה התיר לי חכם ואינה צריכה לברר היינו שאין אנו רואים שגגת הוראה אנו מאמינים לה כו' ע"ש עוד) . ומ"ש הב"ש אבל אם ידע האיסור וטעה אם חודש העיבור בכלל הוי כמזיד. נראה שהעתיק דברי הת"ה לדוגמא בעלמא אבל לדינא כ' לקמן ס"ק כ"ב דבדיעבד אם לא המתינה חודש העיבור אין מנדין ולא מפרישין ומשמע דאפי' במזיד גמור:
(יב) אלא מפרישין אותם. עיין בתשו' משכנות יעקב סי' ו' שהביא בזה מ"ש בד"מ (אות ד') בשם מהרי"ו וכן הוא בתשובתו דעכ"פ צריך להתרחק מעיר מושבה מהלך ב' וג' ימים וישבע שלא יבא בעיר עד כלות כ"ד חודש. וכתב דהרמ"א לא ביאר זאת בש"ע מפני שסמך על המעיין בתשו' מהרי"ו ובד"מ. והוא קצת מקום קיצור למעיינים בש"ע לבד עכ"ד. ולעד"נ מדהשמיטו הרמ"א ז"ל בהגהותיו מכלל דלא ברירא לי' הא מלתא ולא רצה להחמיר בזה (כה"ג כתבתי לקמן סי' קכ"ח ס"ז בשם ת' נו"ב ורע"ק ז"ל) והטעם נראה דמהרי"ו סבר כדעת הרא"ש והטור דבריח' צריכה שתהא למרחוק כו' וכן משמע מלשונו שכתב וכשמפרישין אותם א"צ הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת כו' אבל מרן הב"י בבד"ה ובש"ע לקמן סעיף זה כתב ע"ד הרא"ש דאין נראה כן מדברי שאר הפוס' וכ"ד מהרש"ל ביש"ש הובא בס' קרבן נתנאל פ' החולץ אות י"א א"כ היכא דסגי בהפרשה מועיל אפי' הוא באותה העיר רק שלא יבא לביתה גם בתשו' נו"ב סי' י"ב וי"ח שהזכיר שם הפרשה לא כתב דבר זה דצריך להתרחק מהעיר וססי' י"ב כתב דמוציאין אותה מהבית שלא יהיו יחדיו ובס"ס י"ח כתב דיפרוש ממנה ולא יבא לשכונה זו ע"ש. ועמ"ש לקמן סעיף י"ב ס"ק כ"ח:
(יג) דבכהן כו' עבה"ט עד ומ"ש כאן בישראל אין להקל ט"ס הוא כו' והנה בב"ש כאן כתב אפשר ט"ס הוא כו' דמשמע דלא ברירא ליה אך בב"ש לקמן ס"ק ל"ד משמע שתופס כן בפשיטות. ועי' בס' ישועת יעקב סק"ד שכ' דכן נ' נכון לדינא (דבישראל יש לסמוך על הא"ז שמיקל בשוגג עכ"פ) בדבר כזה שכל יסודו הוא קנס דרבנן ע"ש. ועי' בת' נו"ב ס"ס י"ח שהביא דברי הרש"ל ביש"ש פ' החולץ סי' ד' שאוסר בפירוש אפילו בשוגג להתיר בהפרשה אלא צריכה גט. ושוב הביא דברי המל"מ פי"א מהל' גירושין שהוכיח שהרא"ש בשם הר"י מאורליינש חולק על הא"ז (המיקל בשוגג בהפרשה) דאל"כ איך הוכיח דקידש א"צ לגרש מדלא מצינו לאביי בכתובות דף ס' שהצריך לאריסיה לגרש. והרי הארוס שוגג גמור הי' שעשה ע"פ הוראת חכם (גם בתשו' משכנות יעקב סי' ו' כתב ראיה זו ומסיק להחמיר לגרש דוקא ע"ש) והוא ז"ל כתב לדחות הוכחה זו בטוב טעם (ע' בס' מראות הצובאות סי' י"ז ס"ק קל"ו בהגה שגם הוא ז"ל כתב לדחות ראי' זו) . ומ"מ לדינא אין הכרח מדברי הנו"ב שם דאף שהיקל בעובדא דידיה י"ל לפי שלא הי' האיסור ברור בעיניו כ"כ כמבואר שם וגם מסי' י"ב שם אין ראי'. וע"ש עוד בסי' כ"ה ובסי' ק"נ שם:
(יד) מעוברת חבירו. עיין בס' בר"י אות י' בענין אשה שנתעברה באמבטי אי שריא להנשא כשהיא מעוברת ומניקה ע"ש:
(טו) חבירו. עבה"ט בשם שבו"י עד בת' כנ"י חולק עליו. ועיין בתשו' שב יעקב ס"ס ח' שדחה ג"כ ראיות השבו"י והניח דבריו בצ"ע:
(טז) אפילו לחדש העיבור. עיין בתשובת נו"ב סי' ך' שהאריך לדחות דברי מהר"ם (אשר ממנו שורש חומרא זו) שהחמיר בחדש העיבור אשר לא מצאנו לו חבר בשום אחד מהקדמונים ואדרבא מדברי כולם נלמד שלא זכרו אלא כ"ד חדש אבל להיות מהר"ם ז"ל אור גדול אין לנו כח לחלוק עליו ובפרט להקל אמנם עכ"פ ניתן לנו רשות לחלק בדברי מהר"ם ולומר דע"כ לא החמיר אלא אם עדיין מניקתו שצריכה להניקו גם חדש ההוא ולכן אסורה להנשא גם החודש ההוא אבל אם כבר גמלתו זמן רב ואין להתינוק שוב שום סבה עם המתנת החדש גם הוא ז"ל מודה שמותרת להנשא וסיים דזה נראה ברור להלכה ולמעשה ע"ש. והנה מה דנקט הרב ז"ל כלשונו גם חודש ההוא משמע קצת דר"ל שחודש העיבור הוא חודש האחרון ואפ"ה הצריך דוקא שכבר גמלתו וא"כ לא ס"ל חילוק הט"ז שהביא הבה"ט ס"ק ט"ו מיהו י"ל דאין זה מוכרח ור"ל חודש הכ"ה ומיירי שפיר שחודש העיבור הוא תוך החדשים וצ"ע. גם בס' ישועת יעקב ס"ק י"ז כתב להקל בזה בנתנה בנה למניק' דא"צ להמתין רק כ"ד חודש אף בשנה מעוברת ע"ש: (ובתשובת חתם סופר סי' קל"ז כתב שנשאל מאחד מתלמידיו במעשה כזה שהאלמנ' כבר גמלה בנה זה כמה ורצת' להנשא בחודש הי"ג של שנה השניה והזמן דחוק להם מאד ואמרתי בראותי חומרת התה"ד בענין זה זחלתי ואירא להקל כלל רק שראית' לו מקום בנו"ב סי' ך' והרוצה לסמוך יבא ויסמוך אך אמרתי אם יארע כן בשבוע האחרונ' מי"ג חודש דשנה הב' הי' נ"ל להתיר בלי פקפוק אחר שכבר עברו ב' שנים משנות חמה כמו שרמוז לן בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו ב"פ שס"ה ויום המיתה (צריך לומר הלידה) ויום אירוסין עולה תבשיל כמ"ש הש"מ בשם רש"י והובא ג"כ בב"י כו' ע"ש):
(יז) שהי' גרושה. עבה"ט ועיין בתשובת נו"ב סי' י"ד שהאריך לפלפל במחלוקת הר"ש הזקן ור"ת בדין זה: וכתב שם דבתוס' יבמות מ"ב לא העידו על ר"ש הזקן רק שהתיר גרושה מניק' אבל לא מעוברת ואף דבכתובות דף ס' כתבו בשמו בסתם דגרושה מותרת היינו לפי דשם בכל הסוגיא לא איירי נלל ממעוברת רק ממניקה אך הרא"ש ביבמות העיד בשם הר"ש גם מעוברת. והוא ז"ל האריך להוכיח מן הסוגיא כדברי ר"ש הזקן אך כפי שהביאו בתוס' ולא כהרא"ש וכ' עוד דע"כ לא התיר ר"ש הזקן אלא בגרוש' דאיכא אב אבל באלמנה דליכא אב מודה שאין חילוק בין משעבד' כו' (וכבר הזכיר זה בסי' י"ד): וע"ש עוד בסי' י"ז ויובא לקמן סי"ד ס"ק כ"ט ועיין בתשובת משננות יעקב סי' ה' ובנו"ב תניינא סי' ל"ו. ועי' עוד בתשובת גליא מסכת סי' ט"ו שהאריך ג"כ בדין גרושה מסיק שם דבזמנינו שאין מגרשין אלא מרצונ' ואז עושין גמר וקובעין על מי יהיה חל חיוב טיפול הולד הנה אם נקבע החיוב על האשה פשיטא דכאלמנה נידונ' ואין שום צד היתר במה שהי' גרושה אא"כ נקבע החיוב על הבעל שקיבל עליו בפי' כל עסק טיפול של הולד ואף גם בזה דוקא שהוא אמוד על תשלומי שכר מינקת ומצוי לפנינו מינקת דאל"כ גם היא בכלל כפיה דהנקה כמבואר לקמן סי' פ"ב ס"ה בהג' ע"ש:
(יח) מקילין בזמנה. עבה"ט מ"ש ואם הוא והיא מודים כו' תו אין חוששין כו' והוא מדברי הב"ש וכ"כ בתשובת עה"ג סי' א' וכן פשיט' ליה להצ"צ בתשובה סי' ק"ד ועד כאן לא נסתפק שם רק אם כופר תחלה ואח"ז הודה ע"ש כ"כ בתשובת שבו"י ח"ג סימן קט"ז ע"ש וגם בתשובת ברית אברהם ס"ס י"א כתב דכבר נתפשט המנהג להתיר בכמה עובדות כיוצא בזה וע"ש עוד בסי' י"ג אות י"ב מ"ש בזה. ועיין בתשובת נו"ב סי' ט"ז בזונה שאמרה מפלוני נבעלתי ומתחילה לא הודה ולבסוף הודה אם מותרת לו בעודה מעוברת ומניקה. וכתב דאין כאן מקום להחמיר ומעולם לא שויא אנפשיה חד"א שהרי מתחילה השיב שאינו יודע משום דבר ויש לפרש שא"י אם היא הרה ואפילו אם אמר מפורש אז שלא בא עליה מ"מ כיון שלא נתברר הריונ' אז לא שויא אנחד"א שהרי לא היה האיסור מבורר באותו שעה ועד כאן לא מצינו בגמ' אלא האשה שאמרה א"א אני וכן האשה שאמרה טמאה אני שכל אלה בשעת דבורם כראשון גזרו האיסור בדבר חותך אבל היכא דבדבור הראשון לא היה האיסור מבורר מנ"ל לומר דשייך בזה שויא אנחד"א ואם כי לא אמינ' דבר זה בהחלט כי כשם שאין לנו ראיה לאיסור ג"כ אין לנו ראיה להיתר אמנם בדמות קצת סיוע אני אומר כו'. (גם בסימן ע' שם בד"ה אמנם. נזכר סברא זו וגם בנו"ב תניינ' ס"ס ל"ח ע"ש ולכאורה זה תלי' בשני הדיעות שהובא בטור וש"ע לקמן סימן קנ"ב ס"ו בלא אמרה א"א אני רק אשת איש הייתי אם נאמנת לומר גרושה אני אחר כ"ד ע"ש ויש לדחות ודוק ועיין בתשובת ברית אברהם ח"ד סימן ג' אות י"א) ועוד דכ"ז בלי אמתלא אבל באמתלא נאמן ומה שרצה בתשובת צ"צ לחוש דל"מ בזה אמתלא דדילמא אלפוהו שקר' כדי שלא יפרישו אותו ממנה מלבד שסברתו אינה מוכרחת אלא דיש לחלק דשם הוכר עוברה ולא היה רשאי להכחיש זרעו כו' ועוד דאף הצ"צ לא אמר אלא בעובד' דידיה שהיה קודם נישואין אבל כאן שנבר נשאת לא תצא. ואפילו היכא שהיה בודאי מעוברת מאחר לא ידעתי אם יש לפסוק להוציא אם כבר נשאת בלא שאלת חכם ולא לסמוך בדיעבד על המתירין אלא דבזה איני מחליט דעתי (עמ"ש הוא ז"ל בסימן י"ח ויובא לקמן ס"ק זה) אבל כאן שיש עוד קולא שהוא אומר שהיא מעוברת ממנו ודאי שריא ואפילו מי שרוצה להחמיר אומר אני שיש איסור להחמיר לגרשה פן יאמרו קמו רבנן בדבר שהולד אינו ממנו וכדרך שאמרו ביבמות דל"א כולי ע"ש: ועיין בתשובת חתם סופר סימן כ"ח בעובדא כיוצא בזה אודות בתולה שנתעברה ואמרה מפלוני והוא מכחיש ומ"מ רצה לישא אותה בנדן ידוע וכשהורו לו שאסור לישא מעוברת חבירו חזר והודה שממנו נתעברה ושמפני הבושה כיחש בתחלה ונשאל אי מותר לישא אותה כשהיא מעוברת ולשהות עמה כל ימי הנקה. וכ' די"ל דבכה"ג אף אמתלא אין צריך דהא כתב הר"ן פ' שבועות העדות דעדים שאמרו אין אנו יודעים לך עדות כל זמן שלא נשבעו על ככה יכולים לחזור ולומר יודעים אנחנו ופשוט בלא שום אמתל' והטעם לפי שדרך העדים לסלק עצמן שלא להעיד וכיון שדרך כך א"כ האמירה אין אנו יודעים לא הוי הגד' וחוזרים ומגידים ע"ש שכן מוכרח בש"ס (וע' בח"מ סי' כ"ט ס"א בהג') וא"כ כ"ש וק"ו בנטען על פנויה ומכחיש כולי עלמא יודעים שדרך להכחיש מפני הבושה וכן יפה לו וחציף מאן דמפרש כו' ואמנם חלילה לחלוק על גדולי אחרונים שכבר אחזו שער וחשבו גם זה לשווי' נפשי' חד"א ולא עוד אלא הצ"צ חידש לן חומרא מסברא דגם אמתלא לא מהני אלא כשנותן אמתלא על דבריו הראשונים ועל דברי החזרה ליכא אמתלא אבל אם גם על החזרה איכא אמתלא דאיכא למימר משום דמשחדי' ליה בממון הדר ביה א"כ מאי אולמ' דהאי אמתלא מהאי אמתלא. ולפי דבריו גם בנד"ז י"ל כיון ששמע שאסורה לו כשאין הולד ממנו חזר בו אולם בתשובת שב יעקב חלק עליו וגם נ"ל דבנד"ז יש עוד טעם וסברא שאפשר גם הצ"צ יודה בו כיון שנבר רצה לישא אותה טרם שהודה ודבר ידוע שרובא דרובא ב"א לא יזלזלו עצמם לישא מופקרת וכשהיה עדיין כריסה כו' לולי שיודע שהולד ממנו ונאילו אמר להדיא ממני נתעברה וקול ושוברו עמו כעין זה לדעתי יש להתיר על ידי אמתלא שמחמת בושה לא רצה להודות בתחלה וקרוב לזה בר"ן סוף נדרים כו' ומ"מ טוב לעשות בזה ב' דברים א' לאיים עליו ולומר שחוטא אם מכזב וסופו להוריש בנכסים בן שאינו ממנו ומערבבמשפחתו בן הנדה ויקבל בחרם שהאמת שהוא ממנו (ע"ש בס"ס ל"ב שכ' הוא ז"ל עצמו דלא שייך בכאן עסק שבועה או ליתן ת"כ כי חציף לפרש חטאו שעבר על איסור כרת אך טוב לאיים כו' ויותר אין אנו אחראין ע"ש) ועוד זאת שיעמיד ערב על סך מה שאם תתעבר שנית בתוך ימי הנקה של זה יהיה לו להשכיר מניקת או למסמ' כו' ואז דעתי נוטה להתיר ענ"ד ע"ש: ושם בסימן ל"ב אודות משודכת שנתעברה ואמרה מהמשודך והוא הכחיש ושוב אחר שהבטיחו הקרובים שלא יפחתו לו מנדן חזר והודה וגם קודם שהכחיש כבר אמר לעד אחד שממנו הוא ורצה הרב השואל לומר כיון שכבר אמר לע"א שממנו נתעברה הרי זה דומה לדברי ט"ז בי"ד סימן קפ"ה סק"ב. והוא ז"ל השיב דאינו ענין לכאן התם אמרה לבעלה שדעתה לומר כן כדי להסתיר ה"ל כמוסר מודעא שלא תשוי' נפשה חד"א וה"ה הכא אילו היה אומר להעד ממני נתעברה אך אכחיש בב"ד כדי שלא אתבייש ושלא יגרעו מנדן שלי אז הוה דומה לדט"ז הנ"ל אך הכא לא אמר להעד שדעתו להערים כלל אלא אמר ממני נתעברה ואצל ב"ד חזר ושווי' נפשי' חד"א כו' אך בנד"ז בלא"ה מותרת לו שהרי הוא נותן אמתלא יפה מפני הבושה לא הודה כמ"ש בצ"צ סימן ק"ד והסביר בתשו' שב יעקב שאין לך אמתל' גדולה מזו שהרי יהודה שהודה זכה למלכות בזכות זה ולאו כל אדם זוכה כיהודה ואך דמתל' רבה הוא וגם לא שייך דשחדי איהי בממון הנדן דשלו הוא ניטל כמ"ש בזכרון יוסף סימן ב' ועוד יש לצרף ביש לצדד קצת דגם התחלה בשעה שאמר לא ממני לא שוי' נפשיה חד"א כיון דלא היה אז החלט שתיאסר עליו לעולם כי אפשר אם נראה אותה מתנהגת עם פריצים או כמו ששכיח בעו"ה ליתן הבן הילוד בפינדלינג הויז אזי נתירה להנשא וא"כ אע"ג דליכא חששא זו מ"מ אפשרות הוא ולא שוי נפשיה חד"א ויועיל חזרתו ולכן שריא להנשא להמשודך כו' אך טוב לאיים עליו כו' עכ"ד ע"ש): ושם בסימן י"ח אודות זונה שהסתירה הריונה ונשאת לבעל ואחר הנישואין נודע הדבר אם רשאי לקיימה גם בימי עיבורה ומניקתה או לא. והאריך מתחלה במחלוקת הר"ש הזקן ור"ת בדין גרושה ומסיק דודאי איסור מוסיף במעוברת מבמניקה. ולהר"ש האיסור מוסיף הוא בגרושה ולר"ת הו' בצימוק דדים דאפילו צמקו דדי' אסורה במעוברת וא"כ לר"ת ק"ו מזנ' שאסורה מעוברת אפי' לדעת קצת האחרונים דר"ת מודה במזנה שום דאין מי שיכופה אכתי במעוברת אוסר ואפילו לפי הטעם דמזנה לא שכיח מ"מ לא עדיף מצימוק דדים דג"כ לא שכיח ואפ"ה אסרו במעוברת אך לשיטת הר"ש איכא למימר דוקא גרושה החמירו במעוברת אבל מזנה דלא שכיח שתתעבר בזנות לא החמירו גם במעוברת. ומעתה בנדון השאלה כל זמן שהיא מעוברת ודאי אסורה דמי יכניס ראשו להכריע בין הר"ש הזקן ור"ח הגם שמסוגית הגמ' מוכח כדברי הר"ש אכתי קשה לסמוך על זה וגם זה שכתבתי דלהר"ש גם מעוברת לא החמירו במזנ' אינו ברור כ"כ. ובפרט להרמב"ם שאחז טעם דחסא ודאי שאסור' רק לאחר שתלד היה מקום להתיר בדיעבד כו' ולכן סיומא דפסקא דהך איתתא שבעל' יפרוש ממנה ולא יבא לשכונה זו כל ימי עיבור' ואחר שתלד מותר להיות עמה ולסמוך על המתירין במזנ' כיון שכבר נשאה בשוגג גמור ויש ביטול פ"ו. וגם כפי שהזכיר השואל יש חשש מחמת עניות המעבירים לאדם ע"ד קונו כו' עכ"ד ע"ש היטב: ושם בסי' כ"ב נשאל אודות בתולה שנשאת ט"ו באב וילדה כ"ה שבט ולד של קיימא אם רשאי לקיימ'. וכתב הנה השאל' היא אם נימא שנתעברה מביאה ראשונה אני תמה ואפי' אם לא נתעברה מב"ר ואפי' אם נימא הצד היותר חמור שלא לבשה לבנים עד יום שביעי עכ"פ טבלה שלהי אב קודם ר"ח אלול וילדה כ"ה שבט אפי' אם ילדה בתחילת שבט אכתי בר שבע' הוא כי שיפורא גרים כמבואר בסי' ד' סי"ד בהגה לענין חשש ממזרות שהוא דאורייתא ק"ו בנ"ד שא"צ לפרוש מאשתו ואפי' לענין חליצה ויבום הולד הזה בחזקת בנו כו' ועוד דמה שאמרו אין אשה מתעברת מב"ר הוא ע"פ הרוב אבל מיעוטא יש (עיין בנו"ב תניינא ר"ס ל"א ובתשובת שיבת ציון סי' ע"ג מ"ש בזה. וע' עוד בת' ברית אברהם סי' ע"ח אות ו' בזה) ולכן יזכה באשתו ובולד' ולא יחוש כלל (ועמ"ש לעיל סי' ד' ס"ק י"ז) וע"ש בסי' כ"ד אודות זונה שילדה ובהיות הבן בן שנה גמלתו והשכיר' עצמה בשירות אצל אלמן והיתה עמו בבית יחד ושוב נשתדכה עמו והיתה בביתו והנ' היא הרה שנית לזנונים והיא אומרת ממנו היא הרה ומתחל' כיחש ולבסוף הודה שזינה עמה רק שחושד' פן זינתה גם עם אחרי' ואם תשבע יקחנה לאשה. והנה יש לדבר בזה מצד איסור כד"ח של הולד הראשון שעדיין לא שלמו ומצד עיבור של עתה והנ' מצד עיבור של עתה צריך ליתן אמתלא על הכחשתו בראשונה ומצד הראשון נראה מאחר שכבר גמלתו ובפרט שכבר נתעברה ומה דהוה הוה ואין איסור מצד ולד הזה אלא משום גזיר' דהיינו גמלתו שמא תגמלנו ולשמ' תגמלנו חיישי' אבל שמא תתעבר לא שייך למגזר דאטו בידה הוא י"ל דבזה לא גזרו ואפי' אם היה מזדמן באלמנ' מניק' ממש שזינתה ונתעבר' היה אפשר להתיר' לזה שנתעברה ממנו אם היו כלים כ"ד חודש של התינוק קודם שתלד (עיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' קט"ז יובא לקמן ס"ק כ"א ועמ"ש לקמן ס"ק למ"ד) ואף אם לא נסמוך ע"ז באלמנ' ונימא שגזרו אלמנה שנתעברה אטו לא נתעברה עכ"פ בזונה יש מקום להקל ובפרט מאחר שהוזכר בשאל' דכאן יש חשש שתצא מהכלל עם זרעה אומרים לזה שזינה עמה והכשיל' שיעשה איסורא זוטא כו' ובפרט שכבר הכריע רמ"א להקל במזנה בפרוי' ביותר מכל הלין טעמים הנני מסכים להתיר להנשא לו ובתנאי שיתן אמתל' על הכחשתו מתחל' שלא זינה עמה או אם באמת לא כיחש בפה מלא עכ"ד ע"ש והנה מ"ש ובתנאי שיתן אמתלא כו' לכאורה אין היתר זה ברור מטעם שהזכיר בסי' ט"ז ובנ"ב תניינא בכמה תשובת דאולי לא מהני כאן אמתלא שלא היה לו להכחיש זרעו וצ"ל דגם כאן איירי שבעת שכיחש מתחלה לא הוכר עוברה אז וכענין שביאר בסימן ט"ז וכאן קיצר הרב וסמך עמ"ש במקום אחר. וע' עוד בסי' כ"ג שם מה שפלפל בדברי מהרי"ו בענין מעוברת בזנות ומבואר מדבריו שם דאפי' אם הוא עצמו מסופק אם נבעל' גם לאחרים כיון שעכ"פ יודע שהוא בא עלי' ויכול להיות שממנו נתעבר' אפי' על ספק בנו חייס ויהיב לה ביצים וחלב וליכא חשש. וכן מבואר שם בסימן י"ח בד"ה ואומר אני ובנו"ב תניינא סימן ל"ג ובסימן ל"ט בד"ה והנ' ע"ש: ועיין בתשובת פני ארי' סימן ס"ז על מה שבקהיל' אחת אירע מעשה שנתוודע קודם הנישואין שהכלה מעוברת והחתן אמר שממנו נתעברה והטילו הב"ד שבועה על החתן שהאמת כדבריו שהולד ממנו וכתב דלא יפה עשו הב"ד בזה כי לא ידעתי שבוע' זו מה טיבה אי משום שחששו שמא מעוברת חבירו היא הא כל עיקר איסור נשואי מעוברת חבירו אינו אלא משום תקנת הולד דדילמא מיעכר חלבה כדאיתא בגמרא והכא הרי הוא מודה ולכי הדרה ומיעבר' איהו ממסמס לי' בביצים וחלב ואי משום כדי שלא יחזור בו אחר הנישואין ויטעון שאין הולד ממנו לפטור עצמו מחיוב הנקתו הא אף בלא שבועה כיון שהודה בב"ד הודאת בע"ד לחוב לעצמו כמאה עדים דמי ואינו נאמן לחזור בו ואי משום שחששו כו' ובפרט דאיך יכול לישבע בבירור שהולד ממנו ולא מאחר כו' ע"ש והנ' מה דכתב כיון שהודה בב"ד כו' על טענה זו יש להשיב מהא דאיתא בגמרא פ' החולץ דף מ"ב וליתבעינהו ליורשים אמר אביי אשה בושה לבא לב"ד כו' ואף דאפשר לחלק דדוקא לגבי יורשים ולא לגבי בעלה שתדור עמו אך ז"א דאם כן גם באינש דעלמא יהא מועיל אם הבעל מתחייב בחיוב גמור (עיין ברא"ש ס"פ המדיר ובש"ע לקמן סימן קנ"ד ס"ג ובתשובת ח"ס סי' קל"א ודו"ק) וע' בתשובת גבורת אנשים דכ"ה בזה ועוד דאכתי להרמב"ם שכ' הטעם משום דחסא דס"ל כל מה דאסור לפי הס"ד אסור גם להמסקנ' כמ"ש הב"ש סק"כ בודאי אינו מועיל מה שמחויב ע"פ הדין למסרס דשמא אין הולד ממנו ולא חייס. וצ"ל דכוונתו בזה דא"כ מה הועילו בשבועה אמנם בעיקר כדין בודאי הנכון עמו דאף בלא שבועה שהולד ממנו רשאי לכונסה ומטעם הנו"ב הנ"ל דאף על ספק בנו חייס. וגדולה מזו כ' בתשובת בית אברהם סי' כ' אות ב' דאף אם רוב בעילות היה מאחר אלא שפעם אחת בא עליה רשאי לכונסה דאף בס' בנו כה"ג דאינו אלא מיעוט ג"כ חייס אך לא סמך ע"ז לחוד כו' ע"ש: ועיין עוד בנו"ב תניינא סי' ל"ח אודות בתולה משודכת שנתעברה בזנות ואמרה שהמשודך שלה היא הרה והוא הכחיש אותה ואח"כ נכנסה עמו בפשר ואבי הזונה הוסיף לו בסך הנדן ועתה הוא מודה שממנו היא הרה אם נאמן לישא אותה תוך ימי הנקה אם יתן אמתל' על הכחשתו הראשונה (או לא ונימא דשוי' אנפשיה חד"א) וכתב שהוא חושש בזה דל"מ אמתל' דע"כ לא מצינו שמועיל אמתל' אלא באשה שאמרה א"א אני וכן באמרה טמאה אני לך שלא עשתה שום דבר רע בדבור הראשון כו' אבל בנ"ד שעשה מעשה רשע להכחיש זרעו מאן יימר שמועיל אמתל' לעשות עצמו רשע (עמ"ש לעיל סי' ו' סק"א) ועוד דע"כ לא מצינו שמועיל אמתלא אלא היכא שעתה נסתלק הגרם הראשון (זה יובא לקמן בסי' מ"ז סק"ב) כו' ואמנם אמינ' מילתא חדתא שמי שהיה מעוברת ומניקה בזנות שזינתה עם מי שאינו בכלל קדושין היא מותרת להנשא דדוקא מעוברת חבירו גזרו אבל מי שאינו בכלל חבירו כגון כותי ועבד כו' ואחר שעלה בידינו חידוש זה נדבר עוד אם ספק לנו ממי נתעברה אם מישראל או מערבי ונראה דבמקום שאין ליהודים רחוב בפני עצמם ורוב המקום ההוא ערביים פשיטא דאזלינן בתר רובא להתיר' כו' ואפילו בעיר שרובה ישראל כיון דאיכא למימר דאזל' איהי לגבייהו ואכתי ספיקא הוא וספק דרבנן לקולא ואף דהוי דבר שיש לו מתירין דאחר כ"ד חודש והיא מותרת מ"מ כה"ג לא מקרי דשיל"מ דדוקא לענין אכילה שייך דשיל"מ (זה הובא בפ"ת ליו"ד סי' ק"ב סק"ו ובסי' קפ"ז ס"ה בנ"צ ע"ש) ועוד דדוקא בדבר שלא היה לו חזקת היתר כו' (זה הבאתי בפ"ת שם סי' ק"י סק"ט) ואפילו אם נימא דגם האשה הזאת מקרי דבר שיל"מ וספיקו אסור מ"מ היינו בשותקת אבל אם היא אומרת מערבי נתעברתי נאמנת כו' ומעתה בנ"ד אפילו שהיא אומרת שמהמשודך נתעברה והמשודך מכחיש' שלא זינה עמה כלל אכתי לא שויא אנחד"א בבירור גם באותה שעה כו' ולפ"ז אפילו אמתל' אינו צריך וכיון שחזר והודה לדברי' מותרת לו אמנם ע"ז יש לפקפק מ"מ ע"י אמתלא נוכל לסמוך להקל אף שפקפקתי לעיל על אמתלא זו אכתי בצורוף ההיתר שמא מערבי נתעברה סמכינן להקל ע"י אמתלא (לכאורה יש לתמוה שלא הזכיר כלל דעת הטור לעיל סימן ד' והובא בב"ש שם ס"ק מ"ג ונו"ב דס"ל דלא תלינן כלל בערבי ואין זה נכנס בגד' ספק כלל וכן משמע דעת המחבר שם והטעם כמ"ש בתשובת חמדת שלמה סימן א' הבאתיו שם ס"ק כ"ג דמחמת שינוי הדתות אינם מקורבים כ"כ וצ"ל דסבירא ליה כדעת הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובתו סימן ק"ו הבאתיו שם ס"ק ל"ט כחולק על הב"ש בזה) ואמנם צריך לכתוב בספר הזכרון של הב"ד המעשה הזה שאם ימות בלי זרע אחר וישאר רק זה הולד זקוקה היא לחליצה (וטעם הדבר יבואר לקמן) עכ"ד ע"ש: ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל ס"ס צ"ה כ' סברא הנ"ל דמעוברת ערבי בשם חכם אחד שרצה לומר כן דאין זה בכלל מעוברת ומניקת חבירו גם הביא ראיה מתו' קדושין דף כ"ב לתירוצם דתמר לא היתה מדוד שכבר היתה מעוברת מקודם וקשה איך נשא דוד למעוברת אע"כ דמעוברת ערבי מותרת והוא ז"ל דחה דבריו דמלשון מניקת חבירו ליכא דיוקא דהא מצינו בשבת ק"נ דמוקי ר"פ ההיא דלא יאמר לחבירו לשכור פועלים היינו דלא יאמר לכותי והראיה הב' מתו' קדושין דחה ג"כ בארבע דחיות ע"ש (ע' בנ"צ מ"ש בזה) . גם בתשובת חמדת שלמה סימן ו' שנשאל על ענין זונה מופקר' שעשתה שידוך עם נער א' ואח"כ נמצא כריס' בין שיני' שזינתה עם ערבי תוך זמן הנ"ל כו' והאריך מאד אם יש להקל מחמת שהיא מופקרת ולא הזכיר כלל דברי הנו"ב הנ"ל שיש להקל מטעם אחר כיון שהו' מעוברת מערבי מבואר שדעתו ג"כ דאין זה היתר כלל: (וביותר לפי הטעם שכ' בס' בית מאיר בשו"ת סימן ה' דתקנה זו שלא ישא מינקת חבירו איננו אסור' בלחוד אלא דינא הוא מעיקרא ומטעם פיסוק חיותי' של תינוק נגעו ביה דלא גרע התינוק שזכה בשדי אמו ממי שזכה בפריסת מצודה כדאי' במס' ב"ב שאני דגים כו' דמשם נלמד בח"מ סימן קנ"ו דין מערופא והכא בהצטרף נמי סכנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכן הביאו התוס' סוטה כ"ו ע"א בד"ה לא ישא כו' ירושלמי עליו הכתוב א מר אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומי' אל תבא ע"ש ולפ"ז פשיטא דאין לחלק בין מעובר' מערבי כיון דהולד הוא ישראל כדלעיל סימן ד' סק"א ע"ש (ועיין בתשובת חתם סופר סימן ל"ג שקילס מאוד סברא זו של הגאון ב"מ (וכתב דמה דמייתי תוס' בסוטה קרא בשדה יתומים אל תבא כוונתם בשדי יתומים כמו שדים ורחם בשין ימין) ובסימן ל"ב הזכיר ג"כ סברא הנ"ל וכתב דעפ"ז אין מקום לכל מה שכתבו האחרונים סברות להקל בענין זה מצד ספק איסור דרבנן לקולא ומצד חזקת היתר ועד אחד נאמן באיסורין וכיוצא כיון דגוף הענין איננו איסורא אלא יורד למערופי' של קטן הזה ופוסק לחיותא ודיני ממונות קרוב לדיני נפשות כו' אולם באם שכרה מינקת או שהבעל רוצה להשליש על הספקת הילד דבכה"ג ליכא להאי ינוק' תביעת מערופי' רק שאנו אוסרים משום לא פלוג בהא יש מקום לסברתם כו' גם מה שהמציא הגאון נו"ב מדקתני מינקת חבירו משמע של חבירו ולא מערבי סברא רחוקה היא כיון שהולד ישראל ומצווין להחיותו ואין לו מרח' כ"א אמו שמסתמא מרחמת על בנה משא"כ אם תנשא לבעל יסגור הדלת בעדו א"כ יש לרחם עליו יותר מבן גרושה או זונה שנתעברה מישראל שיש לו אב והיינו דקתני מינקת חבירו לרבותא דאף שיש לו אב או יורשי אב מ"מ אשה בושה לבא לב"ד כולי אבל מינקת שאינה של חבירו פשיטה שאסורא ואין לסמוך על המצאות כאלו להתיר איסורים עכ"ד ע"ש): ועיין עוד בתשובת רע"ק ז"ל סימן ק"י שנשאל על עובדא כנ"ל ממש (וכוון בכמה דברים להנו"ב הנ"ל ובקצתם נטה מדעתו ולכן אעתיק יסוד דבריו בשלימות) בפנוי' שהרתה לזנונים ואמרה לפלוני אנכי הרה והוא כיחש בה אח"כ הרבה אביה רעים עליו ופזר לו נדן ועמד וקידשה ולקחה לאשה וילדה לו בן והכניסו לברית וקרא שמו על שם משפחתו ומתנצל עצמו על כחשו בתחלה שהיה מחמת בושה ושרצה לדחוק לאביה להפריז לו נדן ועתה קצת מערערים שצריכה פרישה דשוי' אנחד"א בדבריו תחלה דלאו מניה והויא מעוברת חבירו. וכתב בפשטא נראה כיון דאפילו באומרת א"א אני יכולה לחזור באמתל' ק"ו בנ"ד במלתא דרבנן בפרט דמסתייע לזה דעת הרא"ה שכ' בחד תירוצא דבדרבנן לא אמרי' שויא אנחד"א. אף דיש לחלק דדוקא בא"א אני דנוגע רק לעצמה לאסרה לעלמא זה מקרי דאמרה כן משום איזה אמתלא אבל בנ"ד לומר על העובר שאינו ממנו דמסתעף מניה כמה דינים לענין חליצה וכדומה כולי האי לא עביד לשקר משום איזה אמתלא מ"מ יש ללמוד כן מסוגיא דב"ב דף קכ"ז היה עובר על בית המכס כו' והרי מבואר כהגהת ש"ע (סימן ד' סעיף כ"ט) אמר על בנו שהוא ממזר ואח"כ אמר אמתלא נאמן. ובת' צ"צ סימן ק"ד דן בנד"ז ממש דלא מהני אמתלא דאולי שחדי' בממון אבל אין אנו אחראין להחמיר כ"כ בדרבנן. אולם מה דיש לפקפק בנ"ד מדברי הגאון בעל הפלאה בכתובות דף כ"ב שכ' באומרת א"א אני דמהני אמתלא היינו דוקא בלא אמרה כן בפני הב"ד (יובא לקמן סי' מ"ז סק"א) ולדבריו גם הגהת ש"ע הנ"ל מיירי ע"כ שלא אמר בפני ב"ד שבנו ממזר א"כ בנ"ד אילו האב טענו בב"ד וכיחש בה ואמר דלא ממנו הוא י"ל דהוי בכלל עדות אינו בני דהתורה האמינתו כדלעיל סימן ד' ואינו חוזר ומגיד אף באמתלא. ואף דיש מקום לומר דהתינח אם אין בפנינו מקום לתלות העובר זולת בפלוני זה או בממזר דמהני עדותו אינו בני להתירו בממזרת בזה הוי עליו שם עדות אבל כיון דיש מקום לתלות בכשרים אחרים כו' וא"כ לא הועילה לנו עדותו כלום. מ"מ הועילה עדותו שלא להורישו אף דבלא"ה ג"כ לא היה מורישו מספק מ"מ הוי שם עדות עליו להחזיקו בודאי שאינו יורשו וא"כ תו לא מהני חזרתו באמתלא ואסורה לו משום מינקת חבירו. וביותר י"ל אם נידון דלא מהני אמתלא ליורשו וכן לפטור אשתו מחליצ' י"ל דממילא אסורה דיאמרו קמו רבנן במלתא דמניה הוא ואתי לפטרה מחליצה כו' ומ"מ נ"ל לצדד להקל דמסתימת הפוסקים גבי א"א אני ובדברי הגה' ש"ע (דלעיל סימן ד') בשם הרב מריזבורג לא משמע דמיירי דוקא חוץ לב"ד. גם י"ל דבנ"ד אף בב"ד לא מקרי כ"כ עדות דלא בא להעיד דאינו בנו רק להציל עצמו מטענתה עליו (ע"ש בס"ס פ"ה כתב בשם תשובת שם יעקב סימן ג' דנחית ג"כ לחילו' זה לענין שויא אנפשיה חד"א כיון דלא אמר בשביל זה רק לסלק טענה מעליו) ויש לומר דבכי הא חוזר ומגיד באמתל' והוי בנו ליורשו ונפטור אשתו מחליצה וממילא מותרת לו וצ"ע לדינא לעת הפנאי עכ"ד (ועמ"ש לקמן סימן מ"ז סק"ב עוד משמו) . ושם בהשמטות כתב עוד סניף לפמ"ש בסי' קכ"ח (הובא לעיל סימן ד' ס"ק ל"ז) דיש לדון דאינו נאמן להעיד על עובר וא"כ בנ"ד שהכחשתו היה בעודה מעוברת לאו שם עד עליו: ע"ש ועיין עוד בתשובת נו"ב תניינא סי' ל"ט עוד מעשה כעין זה (אלא דשם לא אמרה תחילה שמהמשודך נתעברה רק מנער פלוני ולכן הוצרך להיתירי' אחרים ודו"ק) באחד שנשא אשה בחזק' בתול' ותוך ה' חדשי' לנישואין ילדה ואמר' מנער פלוני נתעבר' (בלוח הסימני' שם יש ט"ס) וגם הוא אמר שלא בא עליה קודם החתונה ואח"כ כשנתוודע שצריך עכ"פ לפרוש ממנה עד כלות כ"ד חדש חזר בו והודה שממנו נתעברה ומה שכיחש מתחילה היה מפני הבושה וגם נתייר' מאביו (ומסתמא גם הי' חזרה בה ואמרה כן) אם הבעל נאמן לחזור מדבריו הראשונים. וכתב דכבר ביאר בנו"ב קמא סי' ט"ז (הובא לעיל רס"ק זה) להקל בכה"ג ואם כי שם היה קולא יותר כאשר ביארתי שם שגם בדבריו הראשונים לא שוי' אנפי' חד"א משא"כ כאן וגם כאן לא הי' לו להכחיש זרעו מ"מ יש להקל מפני שע"י אמתל' שלו היה מוכרח להכחיש זרעו ואף דכאן יש עוד חומרא מה שהיא עצמה אמרה שמנער פלוני נתעברה וי"ל דלא מהני אמתל' בזה מ"מ יש להקל דאפילו אם נאמין דברי' הראשונים שפלוני בא עליה אכתי אולי החתן שלה ג"כ בא עליה שלא שמענו בפירוש ממנה שהחתן לא בא עליה כלל וכבר ביארתי שגם אם הוא מסופק אם הוא בנו ג"כ חייס ולכן יש להקל. ואמנם צריך לשמוע האמתל' מפי האשה. וגם זאת ליהוי ידוע שצריך לכתוב לזכרון שהבן הזה הנולד הוא רק ספק אם הוא מבעל זה כי פן יארע בעסק חליצה ויבום איזה תקלה מפני דאפילו הרא"ש שסובר שגם הוא לענין לפטור מן היבום נאמן לומר שזה בנו ולא חיישינן שמא זינתה גם עם אחר ע' בב"ש סי' קנ"ו ס"ק ק"ו היינו באומר כן על אשה אחרת שלא נשאת אבל באומר כן בשעת שנוש' אותה אינו נאמן דחיישינן שעיניו נתן בה וכדי שלא תהיה אסורה עליו משום מינקת חבירו אומר שהוא זינה עמה ואף שמאמינים לו לענין שתנש' לו היינו משום שהוא איסור דרבנן אבל לענין איסור דאוריי' אינו נאמר ע"ש עוד) עמ"ש לעיל סי' ז' סי"ז ס"ק ט"ז ולקמן סי' קנ"ו ס"ט ס"ק י"ט) . והנה מדברי תשובת רע"ק איגר ז"ל שהבאתי למעלה מבואר להדי' שאין דעתו כן שהרי כ' דבכי הא חוזר ומגיד באמתל' והוי בנו ליורשו ולפטור אשתו מחליצה כו' ע"ש היטב וגם בסי' פ"ה שם. לכאורה דברי רע"ק ז"ל אינם מובנים לי דאף שיחלוק בזה על סברת הנו"ב הנ"ל במ"ש דאפילו הרא"ש כו' עכ"פ צריכה הי' חליצה לדעת הרמב"ם: ואין כאן מקומו ויבואר אי"ה לקמן סי' קנ"ו ס"ט באורך: ועיין בתשוב' ברית אברהם ס"ס י"ד שהעיר בדבר חדש דלכאורה כל פנויה שזינתה בנדתה תהיה אסורה לינש' כלל דהא כל הנאמנות בענין ראייתה וטהרתה הוא מדין עד א' נאמן באיסורין דבכ"מ ילפינן מוספרה לה והא קיי"ל דחשוד על הדבר אינו נאמן להעיד כו' אך ע"ז י"ל דלא נחשדה רק להכשיל למי שרוצה לעבור ע"ז ואם הנואף זה הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ומסתמ' לא תכשיל את הבעל באיסור שלא לרצונו וא"כ זה ניחא ברוצית לינש' לאחר אבל להנשא לנואף הזה כיון ששניהם חשודים נתבטל הנאמנות כולי ושוב כתב דאפשר לומר כיון דחזינן דלא משמע להו לאינשי איסורה כ"כ בעילות פנויות נדות כמו נדה נשואה לבעלה ומבואר ברמ"א יו"ד סי' קי"ט ס"ז כולי ועוד אפשר לחלק לפ"מ דאי' בסוטה דף ז' ע"א לחלק בין שיש לה היתר לאיסורה כו' לפ"ז לא נעשית חשודה במה דנבעלה בעודה פנויה בנדתה שלא יהיה לה היתר דהאידנ' אין פנויות טובלות ויצרם תקפם משא"כ אחר הנישואין כו' ע"ש ועמש"ל סי' קט"ו ס"ק י"א:
(יט) להקל במופקר' עיין בתשו' נו"ב סי' כ"א דאין להקל רק אחר הלידה וכשתתן הולד למינקת ע"ש. וכן מבואר בתשובת בית יעקב סי' קמ"ז ובתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ח ע"ש. ועיין בספר קהלת יעקב מהגאון מליסא שכתב לצדד להקל בזונה שלא התחילה להניק ונתנה למינקת בשנשבעה המינקת ע"ש ועיין בתשוב' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' צ"ה שהאריך ג"כ לצדד להקל בזונה מינקת) ועיין בת' ברית אברהם סי' ט"ז וי"ז שהאריך ג"כ לצדד בזה ופלפל שם בדרך תשובת הרד"ך ומהר"י טיטצאק שהוב' במל"מ פ"ד ממלוה דין י"ד בענין הא דמחלקינן בין מלתא דשכיח למלתא דל"ש אם הוא דוקא במידי שהוא משום גזירה אם הוא דוקא במידי שהוא משום גזירה או גם בתיקון אמרינן הכי ובדברי תשו' שער אפרים סי' ע"ב וח"צ סי' ס"א בזה) . וסיים וכל מה דהארכנו בצד קולא בזונה מינקת לא להקל בזה באתי אחרי דמפורש בנ"י לאסור וכן סתם בש"ע ואך יש לנו הלכה למשה להקל במופקרת לזנות בזה אף בנ"ד שאינו ידוע בודאי שהיה מופקרת אלא דדיימא בכך ומעשיה מוכיחין עלה דיש להקל ג"כ כיון דבאלה יש צד גדול להקל בזונה. ואך ראוי מה דאפשר לצדד היתירים אחרים דהיינו לא התחילה להניק גם שתשבע המינקת על דעת רבים שלא תחזור עד כ"ד חדש גם ראוי שאבי הזונה או אחד ממשפחתה ישליש דמי ההנקה עד כ"ד חדש ואז אם המינקת פנויה תשבע עד"ר שלא תנשא לאיש עד כד"ח ושלא תחזור מלהניק וממסמוס הולד עד כ"ד חדש ואם המינקת נשואה ישבע הבעל תחילה עד"ר שלא יפר והי' תשבע עד"ר שלא תחזור עד כד"ח מלהניק ומסמוס הולד עכ"ד ע"ש היטב. (אכן בתשו' חתם סופר סי' ל' ול"א וסי' ל"ד ול"ה מחמיר בזה שלא להתיר מינקת מופקרת אם לא היכא דאיכא למיחוש לקלקול התינוק שיוציאנו האם לתרבות רעה אבל אם ליכא חשש זה אפי' איכ' חשש המרת דת של האם ושל הנוש' הבא לקחתה אין להתיר. ומ"מ מסיים בס"ס ל"ה ובכל זאת למי שנתברר לו באמת שיש לחוש להמרה ח"ו ורוצה לעשות מעשה בזה (אחר שכבר עבר על התינוק יותר מט"ו חדש) וסמוך על עצמו אינני מוחה ולא מסכים אבל זולת זה אין שום טענה ומענה יועיל להתיר ע"ש) ועיין בשו"ת שבסוף ס' בית מאיר סי' ה' מענין זה: ועיין בתשו' שבו"יי ח"ג סי' ק"ח שנשאל במדינת ישמעאל שיש תקנה קבוע משרר' יר"ה שכל זונה פנויה שהיא מעוברת אם אין כאן איש שמודה שהולד ממנו ואינו מקדש אותה מיד כדמו"י בחופה וקידושין אז הולד לוקחין לשררה ומגדלין אותו לחוקותיהם ע"כ מהדרין אחר פנוי אחד שלוקח אותם ואומר שממנו היא מעוברת ומכניסה מיד לחופה והרבנים הקודמין התירו בלי פקפוק אם הוא היתר ברור או לא. והשיב לכאורה אין היתר דאף דיש פוסקים המקילין במזנה מ"מ הסכמת רוב הפוסקים להחמיר אף במזנה ובפרט במעוברת דאף המקילין לענין מינקת מ"מ במעוברת יש לאסור כו' אבל אחר העיון ראיתי שאין להרהר אחר הקודמין דהרי גדולה מזו מצינו בתשו' ר"י מינץ סי' ה' כו' ופסק כן הרמ"א בש"ע ומה"ט פסקתי הלכה למעשה בפנויה שזינתה שני פעמים דנקראת מופקרת לזנות ומשיאין אותה בימי מניקתה כו' (נראה דהוא המעשה הנזכר בשו"ת שב יעקב סי' ח' שתמה שם הגאון המחבר על הגאון דק"ק מיץ הוא בעהמ"ח שבו"י הנ"ל מדוע התירה לינשא עש"ה) (וגם בתשו' כנ"י סי' ע"ג כ"כ דאם קלקל' שני פעמים דין מופקרת יש לה והבי' שכן מבואר בתשו' צ"צ סי' נ"ה ע"ש אך בס' בית מאיר בשו"ת סי' ה' חולק ודעתו דמופקרת כשמה כן הוא שהיא מופקרת לכל ולכל הפחות צריכה שתתחזק שנבעלה לג' ב"א מישראל והם עדיין באותה העיר שאז יש לחוש שיחזרו לקלקול' ואז יש לדמות לדמיון הר"י מינץ כו' ע"ש) דון מינה מהאי דר"י מינץ דהוא רק חששא בעלמ' אולי תפקיר' עצמ' עוד הפעם ואם היא חשודה כ"ע מי חשידי לזנות עמה אפ"ה מתירין מכ"ש בנד"ז דיש להתיר אף בימי עיבורה כדי להציל הולד דהא אפילו חילול שבת מתירין כה"ג כמבואר בא"ח ס"ס ש"ו כו' ואם נפשך לומר דמ"מ יכניס ויקדש אותה כדי לקיים הולד ואחר כך יפרוש ממנה זה אינו דא"כ יהא לבו נוקף ופי' מתחל' כו' לכן כיון שיצא הדבר בהיתר ע"פ רבנים הקודמין שוב אין להרהר ע"ש: ובתשובת נו"ב תניינא סי' ל"ד השיב על ענין כיוצא בזה ע"ד הזונה אשר הרה לזנונים והיא יתומה וכל משפחתה עניים אשר בודאי לא יהי' ביכולת' לפרנס עצמ' עם ולדה ויש לדאוג שלא יקרה מה שכבר קרה שם אשתקד שהזונ' תבעה את הנער אשר אמרה עליו לפרנס הולד והנער נשבע בדיניהם כי שקר בפיה ומתוך כך יצא הפקוד' ליקח הולד לבית עניים שלהם ע"פ דתיהם שכל ולד שאין מי שיחזיקנו יוקח שמה ולפי הנראה גם זונה זו מרוב דוחקה יהיה הסוף כן. וגם היא מופקרת (נרא' דר"ל שהיא דיימא בכך אבל אינו ידוע זאת בבירור דאל"כ לא הוצרך לחפש היתרים) . וכתב הנה כבר אמרו רז"ל גזירה עבידא דבטל' כו' ואף דכאן לא נעקו' לגמרי ולא נתיר רק בזאת מחמת חשש הנ"ל מ"מ אם נפיק בזו שפור' דהתיר' ממיל' הותרו כל הזונות כי כולם יפחידו בדבר זה. אך בגוף הדין יש לדון ק"ו ממה שהתיר רמ"א במופקרת בכדי להציל אלו המנאפים עמה ואף שגם הם פושעים אפ"ה דיינין להו כאנוסים הואיל והיא מחזרת לזנות וכמ"ש התו' בשבת דף ד' סד"ה וכי אומרים ק"ו הולד שלא פשע כלל שאומרים לזה שרוצ' לקחת' חטא כדי להציל הולד. ואף שהמג"א בס"ס ש"ו נשאר בצ"ע אי אומרים חטא בשביל קטן כיון שאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ נראה דאף דבר זה דאין ב"ד מצווין להפרישו לא מצינו רק באיסור שהוא לשעתו אבל איסור שישאר לעולם היכן מצינו שאין ב"ד מצווין להפרישו תיכף. ועוד כיון שהמג"א מסופק בו א"כ עכ"פ באיסור דרבנן יש להקל (ע' בתשו' חמדת שלמה סי' ו') אמנם איני סומך ע"ז לחוד רק בצירוף שאר טעמים להקל במזנה. וכבר כתבתי בחבורי נו"ב שאין שייך היתר בזונה רק אחר שתלד ותתן הולד למינקת מעתה לא יורה להם (הרב השואל) עד אחר שתלד ותשמוט דד ותתן הולד למינקת יוכל להתיר ובפרט משום חשש סכנה שיומסר ליד זרים והרי כל עיקר תקחז"ל במינקת הוא בשביל הולד וכאן תקנתו קלקלתו ולמראה עיניו ישפוט עכ"ד ע"ש: (ובתשו' חתם סופר סי' ל"ו מבואר מדבריו שהתיר בכיוצא בזה שתנשא אף בעודה מעוברת שהנער הדומה לדומ' רצה לישאנ' כשהיא מעוברת עדיין דוקא וכתב שם דזה הנושא אותה להציל הולד איננו בגדר חטא בשביל שיזכה חבירך כי כשם שאסרו לנשא מפני תקנת הולד יש בכלל זה לחזור אחר נישואין כאלו לתקנת הולד וכול' חדא היא ועוד אחרי שזו מכשלת הרבים כו' ומסיים בהא סלקינן דדעתי מסכמת להתיר נשואין רק בפעם הזאת ולא לילף מזה לנדון אחר ומ"מ מהיות טוב יעמיד הנער הנושא בטחון מוספק כדי הנקת הולד כו' וגם יהיו נזהרים שלא יתגדל הולד בחזקת בנו של זה דלא תיפוק חורבא בכמה אנפין ע"ש): ושם בסי' ל"ז תשוב' מבן המחבר אודות אלמון אחד שנשא אשה בחזקת בתולה ותיכף בלילה הראשונה כשקרב אלי' הרגיש בה שהיא מעוברת והיא הרה לזנונים וכן הי' שתוך ה' חדשים אחר הנישואין ילדה ולד של קיימא והופרשה מבית בעלה לבית אביה ושם הניק' את ולדה ששה חדשים ואח"כ גמלתו ואביה היה מוכרח ע"פ השרר' להתחייב א"ע בשעבוד גמור ובעונש גדול לזון את הולד כל ימי חייו ולמסמס לו ביעי וחלבא כד"ח זמן הנק' וגם יצא הפקוד' שהבעל לא יכול לגרש אות' עד שיתן לה הנדן שהכניס' לו ובכן מוכרח הבעל לקיימ' לאשה מפני שאין בידו לסלק לו הנדוני'. וע"ז שאל אם יש לפתוח לו שערי היתר להחזיר את אשתו לביתו תוך כד"ח באשר הוא שעת הדחק כי אשתו הראשונה הניח' לו בנים קטנים ואין לו מי שיטפל עמהם רק משרתת אחת והוא מוכרח להיות מה בבית ולעבור על איסור יחוד כי אין ידו משגת לשכור לו עוד אנשים שיהיו עמו בבית וגם כל זמן שאין לו אשה אינו יכול לילך מחוץ לעיר למצוא פרנסתו ליתן טרף לביתו ולזון את בניו הקטנים. והאריך בזה ומסיק דכל השלשה צדדי היתר שכתב הרב השואל א' כיון דאבי האשה נחחייב ע"פ השרר' לפרנס הולד כו' והב' כיון שהוא לצורך מצוה לזון בניו הקטנים כו' והג' כיון שאם לא יחזיר' יהיה מוכרח לעבור על איסור יחוד עם פנוי' כו' על כל אלו היתרים אין לסמוך כלל ואין להעמיד יסוד ההיתר עליהם כי אם לעשות סניף להיתר הד' לסמוך על הגמ"ר דבזנות לא גזרו רבנן ואני אין בידי להכריע בזה כי אני מיראי הורא' להקל בגזירה זאת כו' ע"ש באורך. ולכאורה צ"ע מדוע לא הזכיר בזה מ"ש בנו"ב קמא סי' י"ח ואם לא היה בידו או לא רצה להכריע היה לו להביא הכרעת אביו הגאון ז"ל שפסק שם דבימי מיניקתה מותר להיות עמה ולסמוך על המתירין במזנ' כיון שכבר נשאה בשוגג גמור כו' והרי גם זונה זו הסתיר' הריונ' והבעל נשאה בשוגג גמור. והגם דכאן היה לו בנים וליכא סניף היתר שהוזכר שם מביטול פ"ו עכ"ז לעומת זה יש כאן אחר לזון בניו הקטנים דהוא שוה עם ביטול פ"ו ע' ביו"ד סי' שצ"ב ס"ב. (ואפשר לומר דהוא ז"ל סובר דעיקר סמיכתו של אביו הגאון ז"ל שם על עוד סניף היתר שהזכיר שם דיש חשש מחמת עניות המעבירים לאדם ע"ד קונו כו' וכאן לא הי' חשש זה ועיין בתשו' חתם סופר סי' ל"ג מענין כזה) . ועיין עוד בתשו' חוט השני סי' פ"ח:
(כ) נתנה בנה למניק'. עיין בס' פני יהושע בקו"א למסכת כתובות סי' ק"נ לאחר שביאר שם דיש לאסור אף בלא התחיל' להניק כלל לאחר מיתת בעלה ושגם בת' ח"צ החמיר מאד בדין זה. כתב וז"ל אמנם נשתרבב הדבר בעו"ה ונעשה כהיתר ע"י קלי ההוראה שהתירו מורים לכתחלה להניק עד שכמעט בטלה תקנת חכמים וכבר נעשה מעשה בימינו והסכימו גדולי דורינו לאסור אף בדיעבד לאחר שניסת ע"י כך ולנדות הבעל עד שיוציא בגט וישאנה לאחר כ"ד חדש ויש שחשו לדברינו והפתאים עברו ונענשו במית' ועוני אמנם פ"א בא לידי באשה שכבר התיר לה חכם ליתן בנה למניק' ולא התחיל' להניק וע"י הוראה זו נשתדכ' לאיש וקבעו זמן הנשואין לאחר ג' חדשים למיתת בעלה וכשהרגישו אחר כך שיש איסור בדבר חזר בו המשדך ולא רוצה להמתין כ"כ וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקושי התרתי לו לישא אחר ט"ו חודש כו' ועכ"ז הי' לבי נוקפי עד שהוגד לי שכיוצא בזה התיר גדול אחד בשעת הדחק לאחר ט"ו חדש כיון שהולד הי' כבר אצל המינקת ופסק חלב האם וא"כ עיקר איסורא בכה"ג אינו אלא משום קנסא וא"כ סגי בקנס' כי האי לאחר ט"ו חודש. ודוקא היכא דאיכא טעמים אחרים להתיר יש לצרף סברא זו עכ"ד ע"ש ועיין בתשו' חמדת שלמה סימן ז' מזה:
(כא) צימוק דדים. עבה"ט בשם ח"צ ושב"י באש' שחלב' ארסיי כו' ומאי טעמא צידד גם כן להתיר בתשובת שבו"י ח"ג סי' קט"ז באלמנה מניקת אחת אשר בהיות הולד בן י"ג חודש הרת' לזנונים ואמר' מן המשודך נתעברה ואף הוא הודה שממנו נתעברה ואחר כך גמלת' הילד ורוצים לעשות נישואין מיד והנה מצד העיבור של עתה בודאי אין חשש כיון ששניהם מודים אך יש איסור מצד משך ימי הנק' של הילד הראשון. ומצדד להתיר אחרי דמבואר בתשו' ח"צ להתיר באשה שחלב' ארסיי וכן הסכימו כמה גדולים א"כ בנד"ז שהיא נעשה מעוברת ע"י כן נעכר חלב' ואין לך ארסיי גדול מזה שהוא סכנה לולד ראשון גם לשני כידוע ומפורסם כו' ומ"מ לא רצה להתיר בפירוש כיון שהוא דבר חדש אא"כ יסכימו לזה עוד גדולים ע"ש (עיין בתשו' נו"ב סי' כ"ד הובא לעיל ס"ק י"ח ועמש"ל סי"ד ס"ק ל') . ועיין בס' ק"נ פ' אע"פ אות כ':
(כב) ושכרו לו מינקת. עבה"ט לקמן ס"ק ל"ג בשם כנ"י דדוקא מינקת פנויה כו' וכן מבואר בנו"ב בכמה תשובות שהזכיר היתר ליתן הילד למינקת כ' ובתנאי שהמניקת תהי' פנוי' והוסיף עוד שגם תשבע המינקת עד"ר שלא תנשא לבטל עד כלות כ"ד חודש ע"ש בסו"ס י"ג ובס"ס י"ז ובסי' כ"ה ובנו"ב תניינא סימן ל"ב וכן דעת תשובת ברית אברהם סימן י"ח ע"ש באורך. אמנם בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן צ"ה הובא בקצרה לעיל ס"ק י"ט מבואר שדעתו דאין צריך מינקת פנוי' דוקא רק באם שהמניקת נשוא' ישבע הבעל תחילה עד"ר שלא יפר כו' ע"ש ועיין בספר בית מאיר מענין זה:
(כג) בחיי בעלה. עבה"ט וכ"כ בס' קרבן נתנאל פ' אע"פ אות ט"ז ומבואר שם דבצימוק דדים אפי' לא שכרו מניק' להניק. רק בפסק חלב' בעינן ששכרו לו ג"כ מינקת בחיי בעלה שיתפרסם הדבר ע"י מעשה בשכירת המינקת אבל בלא"ה אסורה לינשא ע"ש:
(כד) למניק' ג"ח. עבה"ט וע' בתשו' שב יעקב סימן ט' מענין זה:
(כה) בעלה. עבה"ט מ"ש וה"ה ג"ח קודם גירושין ולכאורה מאי קמ"ל הלא כ"ש הוא דודאי גרושה קילא טפי. (וראיתי בתשובת רמ"א שם שכ' שיש רצו לאוסרה להנשא תוך כד"ח דחיישי' לעירומי משא"כ גבי גמל' אותו קודם מיתה דלא שייך ערמה והוא ז"ל השיב דאין חילוק ע"ש והנה בס"ס קי"ב שם אי' לשון השאלה באורך ונזכר שם שהיה ניכר שגמלה בערמה כי האיש והאשה נתפשרו לגירושין בתוך ל' יום ובתוך זמן זה ברח האיש ולא שב עד אחר חצי שנה ובתוך כך גמלה לבנה כו' עש"ה ומזה מבואר דלפי מה שהשיב הרמ"א ז"ל דאין חילוק ממילא דגם בכה"ג נמי מותרת כיון דעכ"פ בעת הגירושין לא היתה מניקת חבירו. וקצת משמע דאפי'. אם גמלה אחר שנכתב הגט רק שלא קיבלה הגט עד אחר ג"ח מעת שגמל' את בנה אפ"ה שריא):
(כו) ויוציא בגט. עבה"ט סק"ל בשם ב"ש דאם בשוגג כנס א"צ להוציא כמו לעיל ס"י בהבחנה ודי בהפרש' וכן מבואר להדיא בתה"ד בשם א"ז גם במניקת לחלק בין שוגג למדד. ועיין בתשו' נו"ב סימן י"ב שכ' די"ל סברא אחת דדוקא אם עדיין היא מינקת דהפרשה עושה פעולה שלא תתעבר ותוכל להניקו אבל זו (בנדון דידיה) שחגר' בעוז דדי' שלא תוכל שוב להניקו ונתנ' בנה למינקת אף אם היה בשוגג לא מהני הפרשה וצריכה גט שהרי בגמרא הקשו דדיה נמי ממסמס' ליה בביצים וחלב ומשני לא יהיב לה בעל וא"כ הגירושין מועיל מה שאין הפרש' מועיל שהרי אם תתגרש אף אם תחזור בה המינקת תוכל למסמס אבל בהפרשה אכתי היא ברשות הבעל ומה שקנת' אשה קנה בעלה ולא יהיב לה בעל ואף שבצמקו דדי' וכיוצא מותרת. שם לא נשתעבד' מעולם ולא חל עלי' גזירת חכמים אבל זו שהיה לה חלב וחל עליה גזירת חכמים שוב אין ההפרש' מצלת אות' וצריכ' גירושין מן הדין ומ"מ לא החליט סברא זו להלכה ע"ש. וגם בסי' כ"ה שם בד"ה ומעתה כתב סברא זו אך גם שם לא כתב זה לענין הלכה רק לתרץ ולקיים דברי הא"ז ודברי מהר"ם בתשו' מיימוני שלא יהיו סותרים זא"ז ועוד כתב שם ישובים אחרים ע"ש ועיין בתשו' ברית אברהם ס"ס י"ט שכ' עליו ולדעתי נראה דאין להחמיר מחמת סברא זו כו' ע"ש: ועיין בשו"ת הגאון החסיד מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי שכ' בנדון אלמנה מינקת שניסת תוך כד"ח אם לכופו ע"י נדוי שיוציאנ' בגט במשמעות האחרונים באה"ע סי' י"ג וכמ"ש בפירוש ביש"ש רפ"ד דיבמות לדעתי קשה הדבר מאד ליכנס לבית הספק גט מעוש' שלא כדין ח"ו שהוא פסול דאורייתא כי הנה ד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר דבב"י סי' קנ"ד הביא דעת המרדכי דשמת' חמיר' מנגידא לפ"ד ר"ח שפסק כהירוש' דאין כופין בשוטים אלא במקום שאמרו חכמים בפי' שכופין להוציא ולא במקום שאמרו יוציא בסתם וכ"פ שם רמ"א בהגה (סעי' כא) להלכה למעשה ובנ"ד איתמר בגמרא יוציא בסתם. וא"ל דנ"ד דמי לנוש' נשים בעבירה דהא בירוש' מבואר דדוקא פסולות אלא דאפי' פסולות דרבנן כגון שניות וכ"ה בתשו' הרא"ש הובא בב"י סימן י"ג לענין תוך ג"ח הראשונים ואדרב' מסיק דאפי' לדעת ר"י דכל כפי' בשוטים יש לחלק דשאני הכא דאין גט זה אלא לזמן וה"ה והוא הטעם תוך כד"ח דמינקת אלא דהרא"ש ס"ל דשמתא ל"ד לכפי' בשוטים כו' אבל אנו אין לנו אלא הכרעת רמ"א לחוש לדעת המרדכי להחמיר אפי' בכפי' ע"י נידוי וכפשט לשון הירושלמי שלא הוזכר שם שוטים אלא אין מעשין סתם ומשמע שם שאין כופין כלל רק שאומרים לו שהדין שחייב להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין כמ"ש הטוש"ע ס"ס קנ"ד לפ"ד ר"ת. והא דאמרינן ביבמות ל"ז דמשמתינן ליה צ"ל לפ"ד המרדכי כמ"ש המ"מ לפ"ד הרמב"ם דאינו אלא משום שעבר על גזירת חכמים ולא כדי להכריחו ליתן גט ואי לזאת העצה היעוצה לדעתי להשביע המינקת ש"ח שלא תחזור בה ולסמוך ע"ד הגמ"ר שברמ"א (לעיל סעיף י"א וגם אם אפשר להכריחו לעקור דירתו ממקום דירת אשתו מהלך כמה ימים ולהשביעו ש"ח שלא יבא להקים דירת אשתו עד כלות כ"ד חודש ולסמוך ע"ד האומרים דערוקי מסתיי' אפילו בכה"ג. אך שלא לבקש ממנו גט ולהתיר לו לדור במקומה דשמא היא כפי' במעשה ממש ולא התירו אלא בדברים בעלמא לפ"ד ר"ת כמ"ש המרדכי כו' עכ"ד ע"ש עוד:
(כז) הגט. עבה"ט מ"ש ואם כנס מעוברת והפילה כולי ועיין בס' בית מאיר שהאריך בזה:
(כח) וברח. עבה"ט בשם ב"ש שכ' ובריחה זו שירחוק נדוד כולי ולכאורה נראה דהיינו לדעת הרא"ש והטור לעיל ס"י גבי הבחנה דבריחה צריכה שתהיה למרחוק כו' אבל למ"ש בש"ע שם דאין נראה כן מדברי שאר הפוסקים ה"ה כאן א"צ להרחיק נדוד ומסתימת דברי הב"ש לא משמע כן וצ"ע:
(כט) יש מי שאומר כו' ויש מי שאומר כו' עיין בתשו' נו"ב סי' י"ז שהשיב אודות הגרושה בת הנגיד כו' הנה בש"ע סי"ד זה שאמרנו בגרושה כו' ולכאורה דברי הש"ע סתרי אהדדי דבריש דבריו כתב דעת המתיר בשם יש מי שאומר משמע שאין הלכה כמותו ובסוף דבריו כתב דעת האוסר בשם יש מי שאומ' ואמנם הדבר פשוט דבהתחילה להניק אך שאינו מכירה בזה תופס דעת האוסרים עיקר ולכן הביא דברי המתיר בשם ימ"ש ובלא התחילה להניק תופס עכ"פ בגרושה דעת המתי' עיקר ולפי שמדברי הריב"ש שהוא האוסר משמע דה"ה בגרושה לכן כ' דעתו בשם ימ"ש. ולכן באשה זו שלפי הנראה אין בדעתה ליתן דד בפי התינוק כלל נלע"ד להקל בצירוף עוד צדדים שלפי מכתבו אבי האשה מתחייב ליתן להולד כל צרכו והוא עשיר וגם תקיף גדול ואף שאין לנו בזה"ז היתר מחמת מה שהוא תקיף מ"מ בגרושה ולא התחילה להניח עושי' דבר כזה סניף להתיר וגם המינקת שישכור אבי האשה לנכדו תהיה אלמנה או גרושה שלא יהיה לה בעל וגם תשבע המינקת עד"ר שלא תנשא לבעל כל כד"ח ולא תחזור בה מלהניק הולד ואז אני מתיר להאשה להנש' אחר כלות שלשה חדשים אחר לידתה כי בתוך ג"ח כיון שעדיין לא נעכר חלבה וביד' להניק ולדה עדיין היא בכלל מינקת חבירו אבל אחר ג"ח אינה בכלל מינקת עכ"ד ע"ש: ועיין בתשו' ברית אברהם סי' כ' שהאריך ג"כ בענין כזה לצדד להקל ועובד' דידי' היה דיעבד שעברה ונשאת והיקל שם דמותרת לבעלה לדור ביחד באם לא התחילה להנק כלל והו' עכ"פ אחר ג"ח מיום לידתה וגם שהמינקת תהי' פנוי' כו' אך סיים שם דלא יפה עשו במה שקדמו לעשות הנישואין מבלי היתר ברור ובודאי היה נמצא להם היתר גם לכתחלה והיה עדיף טפי להתיר דבמה שנשאו נותנים מכשול לפרוץ בתקנת חז"ל שכל אחת תלך ותנשא דסבורה להתיר מחמת דיעבד כו' ע"ש ועמש"ל ס"ק י"ז (ועיין בתשובת חתם סופר סי' ל"ד דנראה מדבריו שדעתו להחמיר בכיוצא בזה וכתב שם (וגם בסימן ל') לסתום פה הרשעים המפקפקים על גזירת חז"ל ואומרים דבזה"ז דרוב בנים אינם יונקים רק איזה חדשים וגומלים אותם בטלה לה תקנת חכמים במניקת חבירו והענין הוא דודאי גם חז"ל ידעו כי רובא דרובא די להם בהנקת פחות מכ"ד חדש ואפשר פחות משנה אך איכא מועט' עולם שצריכים כ"ד חדש וחששו בפקוח נפש למעוט' כו' ומעתה הדבר מובן שכל המרים יד ומיקל לנשים שלא התחילו להניק כלל א"כ כולן לא יתחילו להניק כלל וקלקלנו הרוב משום מיעוט כו' ע"ש עוד) ועיין בתשובה הנדפסת בסוף ספר תפארת למשה מענין זה:
(ל) לא תניק לי' כלל. עבה"ט ועיין בתשו' נו"ב סי' י"ד אודות האשה מעשירי עם והכניס' נדן גדול לבעלה שראוי לקנות כמה שפחות וגם בעלה הוא מקציני ארץ ואחר החתונה שלשה בנים שהניקה בעצמה מתו בימי הנקה ושפטו הרופאים שחלבה ארסי ואז נועצו יחד הוא ובעלה ששוב לא תתן דד בפי תינוק כלל וכן הולידו אח"כ שלשה בנים ושכרו תמיד מניק' ועלתה להם ותחיינה הילדים והילד הרביעי נולד עשרה ימים קודם מיתת בעלה וג"כ שכרו לו מניקה כמנהגה ולא נתנה דד בפיו כלל ושוב מת בעלה ואבי הבעל הוא עשיר גדול ותקיף גדול וסילק לכלתו כתוב' והכניס נכדיו כולם לביתו וגם הילד הקטן עם מניקתו והאלמנה שבה אל בית אביה ועתה עבר זה עשרה חדשים והאשה רוצה להנשא אם באשה כזו שייך גזירת חכמים שלא תנשא עד כד"ח או לא מכמה טעמים אי מטעם נדן רב ואינה משועבדת להניק ודינ' כגרושה שהתיר הר"ש הזקן כנזכר בס' אמונת שמואל ואי מטעם שנתנה למניקה בחיי בעלה ברצונו וא"כ מחל לה שעבוד ההנקה. ואי מטעם דחלבה ארסי והוי כמו צמקו דדיה כנזכר בת' ח"צ וביתר תשובות האחרונים. והאריך בזה ותורף דבריו דמטעם שאינה משועבדת אין להתיר דודאי גם הר"ש הזקן לא התיר אלא בגרושה שהאב קיים (ע' בת' ברית אברהם סימן י"ט אות ב' דאף אם מת האב אחר הגירושין אפשר כיון דהותרה מיד אחר הגירושין בעוד האב חי כיון דהותרה הותרה ע"ש) והוא יטפל עם בנו למסמס ליה ביעא וחלב' אם לא ימצא מינקת משא"כ באלמנה שאבי הילד אינו קיים. דאל"כ יקשה על הר"ש מהא דכתובות דף ס' אמר רנב"י הן הן דברי ב"ש כולי והרי לב"ש שום אשה אינה משועבדת להניק נכמפורש שם דף כ"ט) גם בסימן י"ח הזכיר סברא זו דהיכא דליכא אב מודה ר"ש הזקן שאין חילוק בין משעבדת ללא משעבדת וכתב שם דה"ה בזונה אין סותר במה דלא נשתעבדה רק מכח זנות לא שכיח ע"ש) ומעתה ההיתר של תשובת א"ש שהתיר באלמנה שהכניסה לו ב' שפחות מטעם דלא משעבדת ליתא. וגם בנ"ד אף שאבי האב קיים אין היתר כי האב שאני שמחוייב בדבר וכופין בקטני קטנים משא"כ אבי האב אין עליו כפי' בדין וחיישינן דילמא טריח' ליה מלתא ויחזור בו. ואף לפמ"ש במקום אחר להוכיח דינו של הר"ש ודקדקתי בשינוי הסוגיות בין סוגי' דיבמות לסוגי' דכתובות כו' ולפ"ז יש מקום להתיר בהכניס' ב' שפחות מ"מ לא אחליט בזה (ע"ש בסי' י"ז שכ' ג"כ ישוב הסוגיות הנ"ל בשינוי קצת וגם שם מסיים אעפ"ב מעולם לא סמכתי ע"ז להתיר גרושה בלי צירוף קולות אחרות) אמנם בהאש' זו בנ"ד שחלבה ארסיי אפי' האוסרים בגרושה הוא מטעם אף שאינה משובדת להניק אעפ"כ סתם אשה מרחמ' על ולדה ממילא אם לא תנשא תניקהו אבל בזו שחלבה ארסי וכי אם תרצה להניקו אטו שמעינן לה להכניס הולד בסכנה ואף בתרי זימני הוי חזק' כמו באשה שמלה בנה הראשון ושני ומתו דאמרינן חזק' בתרי זימני וק"ו בזו בתלת' זימני (ע' בזה בתשו' חתם סופר סי' קל"ו ויובא קצת לקמן סי' פ"ב סק"א) וגם הרופאים שפטו כן א"כ אין מקום לאסר'. ואף שכ' הרא"ש בתשובה כלל כ"ג בשם מהר"ם דנתנה בנה למניקה אפילו בחיי בעלה ל"מ מהטעם משום דאי הדר' בה המניקה לחזור אחר מינקת אחרת ואי מנסב' לאו אורח ארעא להדורי וגם לא שביק לה בעל (עב"ש ס"ק כ"ז) ולפ"ז גם חלבה ארסי ל"מ אלא דלפ"ז גם צמקה דדיה למה מותרת והרי הרא"ש עצמו התיר בצמקה וצ"ל דמתחילה לא גזרו אלא במניקה וזו לא מקרי מניקה א"כ גם זו שחלבה ארסי לא מקרי מניקה ועוד לפי מה שהוכחתי כו' ומסיים כלל העולה שאשה זו שכל אלה חברה לה שגמלתו בחיי בעלה מרצון בעלה אף שהיה זמן מועט קודם מותו. וגם הכניס' נדן גדול. וגם הוחזקה בג' סימני' שהילדים שהניקה מתו בימי הנקה וגם לאידך גיסא שהילדים שלא הניקה חיים כולם היום. וגם אבי אבי הילד קיים והוא עשיר והכניס המניקה עם נכדו לביתו וחזינן שרוצה בתקנת נכדו. היא מותרת להנשא ברצונה בלי שום עיכוב ואיחור כלל עכ"ד ע"ש: וע' בנו"ב תניינא סי' ל"ה אודות אשה אחת מבנות עשירים דהכניס' לבעלה נדן גדול ובעל' שבק חיים לכ"י והיא נשארה מעוברת ותקש מאד בלדתה כי היתה מבכרת ומחמת חולשת מזגה צמקו דדיה עד שלא היה באפשרה להניק הולד ונתנה תיכף אחר הלידה את הולד למינקת ומשפחת אביה הם קצינים ונותנים שכר הנקה בשפע וגם היא יש לה עושר רב ועתה הי' משודכת לאלמן אחד אשר אין לו בנים מאשתו הראשונה אם מותרת לינשא תוך כ"ד חודש ונחלקו הרבנים בזה זה אוסר וזה מתיר. והוא ז"ל השיב לאחד מן המתירים דקשה להתיר בזה. כי מצד שהנדן גדול כבר כתבתי בנו"ב דהיתר של אמונת שמואל לית'. ולול' דמסתפינא הייתי אומר שגם הא"ש לא התיר אלא בעובדא דידיה שכל בני משפחתה לא היו רגילים להניק אבל אשה שכל בני משפחתם הם קצינים ואעפ"כ דרכם להניק בעצמם אף שמכניסין נדן גדול אמרינן על דעת המנהג נשאת ומשתעבד' להניק ומה שאמרו במשנ' הכניסה לו ב' שפחות אינה מניקה מיירי שבנות משפחת' ליכא מנהג קבוע. אלא שכיון שלא מצאתי זה בדברי הפוסקים אין רצוני לחדש שעבוד על הנשים. ואעפ"כ נראה דהיינו בהכניס' ב' שפחות ממש אבל בהכנסת נדן בזה צריך אומד אם עשיר שיש לו סך כזה רגיל לקנות ב' שפחו' והא ודאי שבזה לא כל המקומות שוים שבמדינה שהפרנס' ביוקר כו' וא"כ איזה שיעור קבוע לדבר ועובד' דא"ש היתה האשה בת קצין עשיר מופלג שהי' מקציני ווינא כמוזכר בת' ח"צ סי' ס"ה. ועוד נרא' שגם בעל א"ש לא על דבר זה סמך להתיר אבל היה לו טעם אחר שלא רצה לפרסם בכתב מפני כבוד בית אביה שהיו חשובים גדולים והטעם האחר הוא שהיתה מופקרת לזנות כמבואר ממ"ש בסוף ס' תפארת למשה כו' ולכן לדעתי טעם זה של הכנסת נדן גדול אינו מועיל. ומטעם שצמקו דדיה ג"כ אין להתיר דכבר כ' הריב"ש דוקא שצמקו בחיי בעל'. ומ"ש הרב השואל דבשכנה"ג הביא שרבי' מקילים בזה וגם בת' ח"צ משמע דלא בעינן בחיי בעלה. הנה מ"ש בשם ח"צ ליתא דהוא לא כתב אלא דלא בעינן ילדה אבל הצימוק ודאי מודה דבעינן בחיי בעלה. והטעם הוא כדי שלא יחול עליה שום איסור בשעת מיתת בעלה. והא דלא כתב הרא"ש בפי' דבעינן שצמקו בחיי בעלה היינו משום שכ' שאינה מניקה לעולם ובודאי חדא מתרתי הוא כוונת הרא"ש או כמו שמפרש הח"צ בסימן ס"ו דבעינן שכבר הוחזקה בשלש לידות או דבעינן שיאמרו הרופאים שתשאר כך כל ימיה (עיין בת' הנדפסת בסוף ספר בני אהוב' וגם בתשובת חמדת שלמה סימן ח' מדין אם להאמין לרופאים בדבר הזה) אבל אם יש לה עתה צימוק בלידה זו יפה כתב הריב"ש סי' ש"ס שכל אשה תוכל לעשות לה איזה פעולה שיצמקו דדי' ויופסק החלב. וא"כ אין היתר בזו האשה מחמת צימוק דדים. ומה שרצה השואל להתיר משום תקנת המשודך שלא קיים פ"ו ודימה זה למה שהתירו לישא תוך שלשים למי שאין לו בנים (ע' ביו"ד סי' שצ"ב) ז"א דהרי היא אינה מצווה על פ"ו ואיך נתיר לה משום פ"ו דידיה כו' ועוד אטו נדמה מלת' למלת' ובאבילות גופי' אי לאו שמצינו בגמ' שהתירו משום פ"ו ואמרינן הם אמרו והם אמרו כו' ומסיק סיומא דהך מלת' שאין אני נמנה עם המתירים אבל ג"כ איני נמנה עם האוסרים ולדעתי אם המשודך רוצה לסמוך על המתירים אין בכח שום רב למחות בידו ע"ש: ועיין בתשו' חתם סופר סי' ל' ע"ד אשה שהניק' בנה הראשון איזה חדשים ונסתכנ' בחולי על החזה והיא מורגלה בחולי זיבת ליחה מראשה והרופאים אמר שאם תניק תהיה היא והולד בסכנה וע"כ משכה דד מפיו ומן אז ילדה עוד ח' בנים ולא יכלה להניק שום א' מהם ואף בעת שנתדלדלה מאד לא הניקה בעצמה מחמת הסכנה ולבסוף מת בעלה והניחה מעוברת וילדה אח"כ ולא נתנה דד בפי התינוק כי לא יכלה והיא עניה עם ה' בנים ואין לה משען ומשענת אפילו בית דירה אין לה ואין לה שום מנוס כ"א ליסע ממקום חיות' למקום שאין ידינו משגת להציל האשה וילדיה כו' ועתה רוצה ישיש אחר עתיר נכסין לישא אותה ולהחזיק ילדים ולהוריש להם אחר מותו וגם רוצה להשליש מעות להספיק מינקתו עד סוף כד"ח ונשאל אם להתיר שתנש' בימי הנקת הולד הואיל והיא לא הניק ולד מעולם מפני סכנת שניהם וגם להציל האשה וילדיה מקלקולא. והשיב הנה הב"ש ס"ק כ"ד מייתי לשון ריב"ש דליכ' למיחש לא לחורבן בית ולא לקלקול הבחורה ולכאורה זה סותר למ"ש הרמ"א בשם הרמ"י מינץ דיש להקל במופקרת כדי שיהא בעלה משמרה אך המעיין בפנים במהרי"מ דמשום תקנת שניהם התיר שגם הולד היה בספק יציאת לת"ר כו' ומכ"ש בעובד' דמהרי"מ שכבר ינק הולד זמן מה דשוב ליכא סכנה ברורה אצל כל הילדים רק דחז"ל חששו למיעוט' בפ"נ או משום ילדים דעלמא א"כ היכ' דאיכ' למיחש לקלקול התינוק שיצא לת"ר פשיט' דלא ניחא ליה בתקנת' דרבנן וגם אין אומרים ליה להתינוק חטא בשביל שיזכו חבירך בני גילך זהו סברת מהר"י מינץ ופסק' הרמ"א ז"ל ואע"ג דאפשר שלא נתכוון לכך מ"מ לדינ' נ"ל כן לקיים דברי הריב"ש ודברי מהר"י מינץ הנ"ל. ומעתה אם מהר"מ התיר בנדון דידיה שלא היה מי שישכור מינקת להולד מכ"ש הכא דאיכ' בעל עשיר וירא שמים ורוצה להשליש מעות לספוק מינקתו עד סוף כד"ח וליכ' רק משום חששא דילמ' הדר' בה והתינוק כבר יצא מידי סכנה לפי רוב הולדות פשיט' דחששא דקלקול התינוק הוי חששא גדולה שלא יבא ח"ו למקום שרוב בואי' לא ישובון ועדיף שתנש' לבעל הזה והוא יחייב עצמו להשליש סך מה להספיק מלמד לילד הזה עד שיהיה בן י"ג שנים והנקה זו עדיפא ליה מחלב ודבש. ומכ"ש בנ"ד שהרופאים אמרו שהנקה בעצמה היא סכנה לה ולולד אע"ג דבעלמ' אין האמנם לרופא אלא לספק עלינו ויהיה ספק פ"נ דדוחה שבת ויוה"כ כו' מ"מ גם בנ"ד אם עכ"פ מאמינים להרופא לספק עלינו שעכ"פ ספק פ"נ איכא להאשה שוב אינה משועבדת להניק ולסכן עצמה ומכ"ש דאיכ' ס' סכנה להולד ובודאי בתחלת הנקה דרוב בנים מסוכנים לחלב ומסמוס ביעי בלא חלב כלל אינו מועיל וא"כ אם לא יניק כלל הו"ל ודאי סכנה ודברי הרופ' ספק אפשר שאין ספק מוציא מידי ודאי אבל אחר שכבר ינק איזה חדשים ועוד יניק רק חששא דמיעוטא או משום שאר בנים כגילו בזה ודאי ספק פ"נ דילי' עדיף ואין מניחים אותה להניקו וממילא מהיכי תיתי לעגנה בחנם ולחשוד להרופאים שמשקרים במזיד מחמת שוחד הואיל והיה זה בחיי בעלה ולא נולד עכשיו וגם מוכיחה קיים שכל הנשים יודעות שיש לה מיחוש הנ"ל וכבר הורה זקן בתשוב' שבסוף ס' בני אהובה ככל החזיון הזה ואין לפקפק על היתר זה ומכ"ש לצרף לזה דאיכ' למיחש לקלקול התינוק שלא יצא לת"ר ח"ו. סיומ' דהך פיסקא אם הישיש הנ"ל משליש מעות שכר הנקה עד תשלום כד"ח ומחייב עצמו בחיוב גמור להחזיק עכ"פ ילד זה על התורה כל ימי חייו גם אח"כ יניח לו סך מסויים שעכ"פ יתגדל על ברכי חכמים עד היותו בן י"ג שנים ויען ג"כ כי לא תוכל להניק בנים מחמת סכנת האם והולד שריא איתתא דא להנש' להישיש הנ"ל עכ"ד עיין שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |