פר אחד על פרקי דרבי אליעזר/טו
|
< הקודם · הבא > |
רבי אליעזר אומר אני שמעתי באזני. הקורא זה לא יהיה זר בעיניו דהרי בתלמוד בבבא מציעא דף נ"ט ע"ב העידו דיצאת בת קול בעבורו דהלכה כרבי אליעזר ומי שזכה לזה אפילו דרבנן חלקו אין משגיחין בבת קול, אין זה רחוק דשמע באזניו.
אלא דמ"ש בסוף האי פרקא וכן הוא קורא לאליעזר אמר לו הקב"ה אתה עשית את עצמך כחוט המשולש חייך אף אני קורא עליך זה הפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' ע"כ, דהייתי נבוך אמאן קאי, אם הוא כדגמר אומר דמי שעסוק בצדקה וגמילות חסדים זוכה לג' מתנות טובות, או כיונו למה שדרשו במנחות (דג"ם ע"ב) בפסוק 'והחוט המשולש' בתפילין ומזוזה וציצית או כמ"ש בקדושין (ד"מ ע"ב) דכל שהוא במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר והחוט המשולש.
ועתה תמים תהיה עם ה' אלהיך דלא יהיה חוטא וכיון שנתגדל ולא היה יודע ועתה נעשה אוצר בלום בכל גם ה' החזיק לו טובה דאתה עשית את עצמך אחר שנתגדלת ולא כדרך העולם דאביו מוליכו לבית הספר ומלמדו. ולא ידענו הסיבה שאביו מגדולי הדור והניחו כך, לסברא דלעיל שלא למד כלום. ויתכן לומר דמה שאמר לו אף אני קורא עליך זה הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך כלפי עובדא דבבא מציעא (שם) חרוב יוכיח אמת המים תוכיח כותלי בית המדרש יוכיחו דמי שאינן מאמינים וקוראין זה יאמרו ח"ו דמעשה כשפים הם. לזה אמר הקדוש ברוך הוא, אף אני קורא עליך תמים תהיה עם ה' אלהיך דהאי קרא מפורש בזה ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי.
של טובה יש בה ב' דרכים וגו' ושל רעה יש בה ד' פתחים ועל כל פתח ז' שומרים. כל זה דהכא מדוקדק כמאמר דשבת (דף ק"ד ע"א) בא לטהר מסייעין אותו ואילו בבא להטמא נקטו פותחין דבבא להטהר הנה הפתחים נפתחים ע"י כרוז אליהו לא כן כשבא להטמא אז פותחין לו לאט לאט לפי השומרים כאשר מונה ואזיל המאמר.
ומה שאמר ושמואל עמד בין ב' דרכים הללו ואמר באיזה דרך אלך אם של צדקה חסד טובה הימנה אם בשל חסד צדקה טובה הימנה. יש לשאול בזה דשמואל לא סבר לה מר המאמרים דסוכה (דמ"ט) גדולה גמילות חסדים מצדקה שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד זורע ספק אוכל קוצר ודאי אוכל ת"ר בג' דברים גדולה ג"ח מה"ץ [-גמילות חסדים מן הצדקה], בגופו ולעשירים ולמתים. ועוד אמרו שזה בגופו וזה בממונו וגם אמרו אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה דמכל אלין הגמילות חסדים טובה מהצדקה, ובמה נסתפק שמואל. ואמר אלי בני אברהם הי"ו בזה לבא לכלל ישו'ב באומרו אנכי אפרש כונת המאמר שהתורה אמרה באיזה דרך אני הולכת בדרכן של עושי צדקה שנאמר בארח צדקה אהלך, דראוי להבין למה התורה היא אומרת כך ולא זולתה, אכן לפי המאמר שלפנינו דיש דרכים דרך צדקה ודרך גמילות חסדים, ושמואל נסתפק באיזה דרך ילך. הנה התורה אמרה דאני בחרתי דרך לעצמי לילך בדרכן של עושי צדקה ולא בדרכן של עושים גמילות חסדים יען צדקה יכול לעשות האדם מבלי ביטול תורה דמפריש ממונו ונותן לעני תכף והמעות מוכנות ולא יש ביטול תורה כלל. אך גמילות חסדים בגופו דצריך לוית המת וקבורתו והכנסת כלה ופדיון שבויים וכיוצא אין מספר דאיכא ביטול תורה ואיתא בירושלמי דפסחים (פ"ג ה"ז) בר"א לבנו 'המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לצפורי' נמצא דאין לו להתבטל מתלמוד תוה בעבור גמילות חסדים. וע"ש למוה"ר כה"ר בספר אגדת אליהו ח"ב במאמר ההוא. וא"כ שפיר אמרה תורה דאני איני מהלכת אלא בדרכן של עושי צדקה ולא בדרכן של גומלי חסדים כדי שלא יהיה ביטול תורה. ולפ"ז הא דגמילות חסדים גדול מצדקה, ניתן לבעלי בתים כי לא לחכמים. והשתא שמואל דן בדעתו דאם אני תופס בשתיהן הוא יותר טוב, אחוז מזה וגם מזה, והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל דבהדיה דקא אזיל לעשות גמילות חסדים שלא יטריחו לבא אצלו הוא שופט את ישראל דדינא נמי היינו תורה, ומכל שכן דקודם שיפסוק הדין צריך שיעיין בהלכה כדת מה לעשות. ועוד שאמרו בברכות פ' אין עומדין א"ר ירמיה העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה. ועיין למוה"ר מרא"ה ח"א בדרוש ח' להלבשה לענין מינוי ת"ח לפקידי ת"ת דעמד על הדבר דמתבטלין מת"ת ונמצא דבא לגדר ומעלה שאמרו כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים תרוייהו כחדא דהוא גמילות חסדים דאין בו ביטול תורה. וכדרך זה אמר שמואל איני מניח את שתיהם ואקחם לעצמי כי קשה לאחר לעשות כמוני דבכל מקום שהיה הולך ביתו עמו וההוצאה מרובה ולהיות שהוא שופט כל הארץ הנמצא כזה עשיר ודיין על הצבור על כל ישראל לעשות כמו שמואל וזהו דבר יקר דרחוק דאחרים יעשו כמוהו, זת"ד ישל"א [-זה תורף דבריו, ישמח לב אב].