פרקי דרבי אליעזר/ה
|
< הקודם · הבא > |
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדיבור מפי הגבורה יקוו המים (בראשית א ט) עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים שנאמר (שם פסוק י) ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחילה עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע ועשה חול גבול לים כאדם שהוא עושה גדר לכרמו וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם חוזרים לאחוריהם שנאמר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים. עד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות ואלו הן התהומות אלו שמתחת לארץ שהארץ על התהומות נרקעת כאניה שהוא צפה בלב ים כך הארץ מרוקעת על המים שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע הארץ על המים. ופתח לגן עדן פתח בה, והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו וכל מין עשב ודשא נטע מהם, ובהם זרעם על הארץ שנאמר (בראשית א יא) אשר זרעו בו על הארץ וגו'. וערך שלחן לבריות עד שלא נברא העולם שנאמר (תהלים כג ה) תערוך לפני שלחן. וכל המעיינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות. רבי יהושע אומר עוביה של ארץ מהלך ס' שנה. ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני האדם. אמר רבי יהודה פעם אחת בכל חדש וחדש סלונית עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. העבים משמיעין את קול צינורותיהם לימים והימים משמיעין את קול צינורותיהן לתהומות ותהום קורא אל תהום להעלות מים וליתן לעבים שנאמר (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. והעבים שואבים מים מן התהומות שנאמר (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים מקצה הארץ. ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם מגשימים מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיתה מעוברת מזנות. אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון. וצמחה זרע של ברכה שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכתיב (ישעיה סב ה) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכתיב (שם נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו':