פני משה/תרומות/יא/ב

פני משה תרומות יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' דבש תמרים. אם עשה מהן דבש דלכתחילה אין עושין מתמרים של תרומה דבש ולא וין מתפוחים כדתנן במתני' דלקמן:

וחומץ של סתווניות. והן ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו ועושין מהן חומץ:

ושאר כל מי פירות של תרומה. חוץ מהיין והשמן:

ר"א מחייב קרן וחומש. לזר האוכלן בשגגה דחשיב להו משקה תרומה:

ור' יהושע פוטר. דלא חשיבי משקה ובגמרא מוקי לה בשזבו מהן עד שלא נטבלו למעשרות:

מטמא משום משקה. כשאר משקין שהן מיטמאין ומכשירין את הזרעים:

לא מנו חכמים שבעה משקין. כדתנן בפ"ו דמכשירין ואינם כמוני פטמין כהפטם הזה שמונה מיני בשמים שלו כך וכך ושלא בדקדוק אלא בדקדוק אמרו שבעה משקין טמאין ומכשירין את הזרעים ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים והסימן י"ד שח"ט ד"ם ושאר כל המשקין טהורין והלכה כר' יהושע:

גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר דלא פליגי ר"א ור' יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ר' יהושע דחייב עליהן וכן לא פליגי אלא בלשעבר אם עשה מהן דבש אבל לכתחילה אף רבי יהושע מודה דאין עושין מהן שאין משנין אותן מברייתן כבמתני' דלקמן:

ותנינן. בתוספתא פרק ט' דבש תמרים ר"א מחייב במעשרות דחשיבי משקה ור' יהושע פוטר דלא חשיבי משקה ובתוספתא שלפנינו חסר דברי ר' יהושע שמעינן מיהת דלר' יהושע לא חשיבי משקה וקשיא על דהוון בעיין מימר דבקרן מודה ר' יהושע הא מכיון דר' יהושע פוטרן ממעשרות לא חשיבי מידי דעיקר התמרים משום גופן היא:

כאן שזבו בשנטבלו. כלומר לעולם לר' יהושע חשיבי הן ומה דמדייקי ומפרשי אליביה דבקרן מיהת מודה בשזב הדבש מהן לאחר שנטבלו למעשרות כדתנן בפ"ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור וכאן בתוספתא דר' יהושע פוטר אותן מחיוב מעשרות כשזבו קודם שנטבלו למעשרות ולא חל עליהם חיוב מעשרות וקמ"ל דאע"פ שכבר זב הדבש מהן וה"א דכמו שנטבלו דמי אפ"ה הואיל והתמרים עצמן לא נטבלו לאו כלום הוא:

אפי' באיספמיא דבשן מותר. כלומר שעישר על התמרים שהן כאן אפי' הדבש שיצא מהן כבר הובא במקום רחוק אפילו באיספמיא ואי אפשר לו לידע שיעור הדבש כמה יעשר עליו אפ"ה מותר כדמסיק ואזיל. מילתיה אמרה כלומר שמעינן מהא דחכי בתוספתא דמודי ר"א וכו' שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים אשר הן לפניו וא"צ לידע כמה דבש יצא מהן אלא משער איתו לפי התמרים:

ר"א מחייב במעשרות. תני שם דר' נתן אליבא דר"א לא אמר כן:

לא שר"א מחייב במעשרות אלא שרבי אליעזר אומר שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר על התמרים. כצ"ל וכך הוא בתוספתא:

מילתיה אמרה. שמעינן מר' נתן אליבא דר"א שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי הדבש ולפי התמרים כלומר דהא דקאמר שהדבש פטור מן המעשרות היינו אם כבר עישר על התמרים ולא עישר על הדבש אין הדבש בפני עצמו מתחייב במעשרות אבל לכתחילה צריך שיעשר מן התמרים על שתיהן לפי שיעור התמרים ולפי שיעור הדבש והלכך לא יאכל בתחלה מן הדבש עד שיעשר את התמרים:

ר"א מטמא משום משקה. תני עלה בתוספתא שם ר' נתן אומר לא שר"א מטמא אותן לבדן משום משקה אלא בנפל משאר משקין לתוכן בהא הוא דנחלקו דר"א ס"ל דשאר משקין לא נתבטלו בהן וחכמים אומרין הולכין אחר הרוב ואם הרוב מאותן מי פירות נתבטלו שאר המשקין ברוב:

ר"מ דהוא אמר. בתוספתא דמכשירין פ"א דאין מי פירות בטלין לעולם דתנינן שם מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן טמאין דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב:

דתני. בפ"ו דמכשירין ראב"י אומר ציר טהור שאינו מוכשר לקבל טומאה שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואינן בטלין בציר והדין ר"א דהכא דס"ל דשאר המשקין אינן בטלין במי פירות:

טעמא דר"א. דכתיב גבי הכשר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. יטמא ודריש ר"א וכל משקה לרבות מי פירות שהן מכשירין ורבנן דרשי אשר ישתה העשויין לשתיה פרט למי פירות שאינן לשתייה:

מה. ושואל הש"ס אם ר"א ס"ל כר' ישמעאל דהוא אמר כלל ופרט הכל בכלל כלומר אפי' הכלל בתחילה ואח"כ הפרט כמו הכא וכל משקה כלל אשר ישתה פרט ואפ"ה הכל בכלל וזהו כמ"ד הכי בהאי תלמודא בפ"ו דנזיר דאין חילוק בין כלל ופרט ובין פרט וכלל:

ורובה מדר' ישמעאל. דר"א עדיפא מדר' ישמעאל דר"א ס"ל אפי' במקום דאיכא כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל ולא דריש כעין הפרט ואלו לר' ישמעאל דרשינן כעין הפרט דוקא כדתני בברייתא די"ג מדות:

ר"א בר' ישמעאל. כלומר לעולם ר"א בעלמא כר' ישמעאל ס"ל וכהאי דתני בי"ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ושאני הכא דכך משיב ר"א לחכמים כמה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כלומר דהא גבי אוכלין ג"כ כתיב מכל האוכל כלל אשר יאכל פרט דוקא הראוי לאכילה לכל ואפ"ה לא דרשיתו במידת כלל ופרט משום דאשר יאכל לא בא למעט אלא פרט לאוכל סרוח דאינו ראוי לאכילה כלל ה"נ דריש גבי משקה אשר ישתה פרט למשקה סרוח ולא למעוטי מי פירות:

לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. הוא וכמ"ד דאין ראוי לגר לאו בר קיבולי טומאה הוא תאמר במשקה דלית לן למעוטי לענין טומאה ואפי' משקה סרוח מעיקרו מקבל טומאה וה"ה לענין הכשר:

שכן אוכלין המיוחדין לאדם אינן צריכין מחשבה. לענין טומאת אוכלין כדתנן ברפ"ג דעוקצין תאמר במשקין שצריכין לעולם מחשבה:

ומפני וכו'. כלומר דמתמה עלה דהאי פירכא דכי מפני שהמשקין צריכין מחשבה אתם רוצין ללמוד דיהא משקה סרוח מעיקרו טמא אדרבה דהואיל וקילי שהן צריכין מחשבה א"כ בדין הוא דיהא משקה סרוח מעיקרו טהור:

דבר אחר וכו'. כלומר אלא אי שמעת להאי דבר אחר הכי הוא דקאמרי ליה:

שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה. דלא מהני מחשבת אוכלי בהמה לאדם תאמר במשקין דחמירי דמהני בהו מחשבה למשקה בהמה לאדם כגון המים וא"כ בדין הוא דנחמיר בהו דאפי' משקה סרוח מעיקרא טמא:

ותני. בברייתא דת"כ פרשת שמיני בהדיא כן דפליגי במשקה סריח בדרשה דקרא אשר ישתה:

אין משקין יוצאין לא ידי עופות ולא ידי פרה. כלומר אין המשקין יוצאין מטומאתן לא כשהן ראויין לעופות ולא כשהן ראויין לפרה ואע"פ שאינן ראויין לאדם דהוא משקה סרוח אפ"ה כל זמן שראויין לעופות ולבהמה לא יצאו מכלל תורת משקין:

חברייא בשם ר' אלעזר. אמרי דמודה ר"א לחכמים במשקה סרוח מעיקרא שהוא מקבל טומאה ולא פליג אלא לענין הכשר:

והתנינן. בפ"ט דטהרות גבי זיתים שנגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרין ובמוהל היוצא מהן והן מים השחורין היוצאין מהזיתים פליגי ולר"א טהור דלא חשיב משקה אלמא דלא מודי ר"א במשקה סרוח ואינו ראוי ודלא כחברייא:

במי ים הגדול. שהן מכשירין כשהן תלושין וכן מתטמאין שאע"פ שהן סרוחין ואין ראויין לשתיה מפני שהתורה קרא אותן מים:

במי תרדין. במי שלקות דאע"ג דפליג בשאר מי פירות מודה באלו דנשתנה טעמן ולא חשיבי משקה ואינן מכשירין:

אם יאמר לך אדם שמנה משקין הן. כלומר אם ירצה לטעון דהני שבעה משקין שמנו חכמים כמו שהבאתי במתני' לאו בדוקא הן דקחשיב שם דבש דבורים דהוא הדין דבש תמרים והא דלא חשיב ליה משום דבכלל דבש הוא וא"כ לעולם שמונה משקין הן:

אמור לו. דלא היא שהרי טל ומים מין אחד הן שהטל מים הוא ואפ"ה מנו אותן חכמים שנים ולא סמכו לומר שהטל הוא בכלל מים אלא מנו אותו בפ"ע:

אילו הוה לון חורן לא מניניה. בתמיה כלומר ואלו היה להם עוד אחר שהיה דומה למים וכי לא היו מונין ג"כ אותו כדרך שמנו להטל ואע"פ שהוא בכלל מים א"כ ה"נ בדבש ואין הוה חורן לא הוה מניניה כלומר שאם דעתם היה שגם דבש אחר והוא דבש תמרים משקה הוא וכי לא היו מונין אותו ולא יסמכו על שם הכולל מדבש כשם שלא סמכו בהטל אלא ודאי מה שמנו בדוקא הוא ואין כאן אלא שבעה משקין ותו לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף