פני משה/שבת/יט/ד

פני משה שבת יט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבת וכו'. נוסחא דהכא היא עיקרית וה"פ שאם היו לו שני תינוקות אחד למולו בע"ש ואחד למולו בשבת ושכח ומל את של שבת בע"ש ואת של ע"ש בשבת בזה לד"ה חייב שהרי לא נתנה שבת לדחות אצלו שזה התינוק של שבת כבר מלו מאתמול. והלכך אף ר' יהושע מודה שחייב אבל אם היו לו למול לאחד לאחר שבת ולאחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת בזה הוא שנחלקו דר"א מחייב שהרי זה לא עשה מצוה שמל זה התינוק בשבת ועדיין לא הגיע זמנו למול. ור' יהושע פוטר דאע"ג דבהאי של אחר השבת לא עביד מצוה מ"מ מכיון שיש לו אחד למולו בשבת טרוד הוא בו ובמצותו. והרי נתלה שבת לדחות אצלו והואיל וזמנו בהול אינו מדקדק ופטור ודוקא בכה"ג דהיה לו מיהת אחד למולו בשבת. אבל אם לא היה לו אחד מהן למולו בשבת ושכח ומל בשבת את מי שאינו ראוי למולו בשבת חייב אף לר' יהושע. והיינו טעמיה דר' יהושע דמוד' הוא ברישא ובגוונא דפרישית לפי שלא ניתנה שבת לדחות אצלו:

גמ' א"ר יוחנן דר"מ היא. מתני' דקתני בסיפא דפליגי בשהיה לו אחד למולו אחר השבת אליבא דר"מ בברייתא היא דאיהו מוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע בהכי:

דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור. הכי סבירא ליה לרבי מאיר בפ"ו דפסחים גבי השוחט זבחים לשם פסח בשבת דפליגי נמי ר"א ור' יהושע התם וקאמר רבי מאיר דאף השוחט לשם אימורי ציבור כגון תמידין ומוספין פטור דמיהת יש בעשייתן מצוה ולדידי' לכ"ע בכה"ג פטור הוא והא דקתני במתני' ברישא דחייב הוא לכ"ע אף על גב דקעביד מצוה שהרי את של ע"ש מלו בשבת טעמא הויא כדפרישית במתני' דמיירי שקדם ומל את של שבת בע"ש. והלכך זה הוא דחייב לכ"ע מפני שלא ניתנה שבת לדחות אצלו:

ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת. והלכך סיפא דמתני' דיש לו אחד למולו אחר השבת ומלו ג"כ בשבת ר"א מחייב מכיון דלא עביד מצוה ביה דאכתי לא הגיע זמנו למולו. ואע"ג דאית ליה חד למולו היום וטרוד במצוה הוא אפ"ה ס"ל לר"א דהואיל ולא עשה מצוה בזה שהוא של אחר שבת חייב הוא. ור' יהושע ס"ל דהואיל ומכל מקום טרוד הוא במצוה ונתנה שבת לדחות אצלו בשביל זה שזמנו היום פטור הוא אף על אותו של אחר שבת שמלו היום:

וגרסינן להא נמי בפסחים שם על המתני' שהוזכר וגריס שם בהאי דר"מ דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה חייב במחלוקת. וכלומר הא דמסתברא הוא לומר דאם שכח ועשה דבר של מצוה שהוא פטור ואם אין בעשייתו מצוה שהוא חייב מ"מ היא במחלוקת דר' יהושע פוטר אף בכה"ג. וטעמיה דמשום שניתנה שבת לדחות אצלו. וזהו גוונא דסיפא דמתני' וכדפרישית והיינו הך אלא דנראה דכך היא הגי' כדגריס כעין זה לקמיה בדברי ר"ש:

ר' שמעון. פליג אדר"מ באוקמתא דפלוגתייהו דר"א ור' יהושע ואיפכא ס"ל וקאמר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור במחלוקת כלומר אפי' בגוונא דאיכא למימר דבר שיש בעשייתו מצוה הוא יהא חייב ושאין בעשייתו מצוה יהא פטור בתמיה דזהו נגד הסברא וכגון אם היה לו אחד למול בע"ש ואחד בשבת ומל את של ע"ש ג"כ בשבת שהרי עשה מצוה דכבר הגיע זמנו אף לזה. ומסתברא שיהא פטור בכה"ג אפילו הכי היא במחלוקת דר"א ורבי יהושע דר"א מחייב אפי' בכה"ג ואפי' בדקעביד מצוה שהיה לו להשגיח ור' יהושע פוטר בכה"ג דקעביד מצוה ואם היה לו אחד למולו אחר השבת ומלו ג"כ בשבת בזה סבירא ליה לרבי שמעון דאף ר' יהושע מחייב הואיל דלא קעביד מצוה ולפיכך מוקי ר' יוחנן להמתני' דהכא כרבי מאיר וכפי נוסחא דהאי תלמודא וכדפרישית:

רבי יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ וכו'. אדר"מ דפסחים קאי וכדגריס לה נמי התם דר"מ ס"ל שם דהשוחט לשם אימורי צבור פטור וכמה שהבאתי לעיל. וקאמר ר' יוחנן לדברי ר' מאיר דס"ל השוחט הפסח בשבת לשם אימורי צבור שפטור והוא שיהא בו כדי שיטעה בו. א"נ אהך פלוגתא דהתם דר"א ורבי יהושע הוא דקאי דפליגי בשאר כל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם אינן ראוין חייב ואם ראוין הן לפסח ר"א מחייב ורבי יהושע פוטר. ואהא קאמר ר' יוחנן דלר"מ דאוקי פלוגתייהו דמתני' דהכא בגונא דסיפא כמו הנוסחא שלפנינו דפוטר ר' יהושע הואיל ונתנה שבת לדחות אצלו ובהול הוא דכסבור על אותו שזמנו לאחר השבת שהוא שזמנו היום והשתא התם נמי דפוטר ר' יהושע בזבחים ששחטן לשנה פסח ג"כ בכה"ג הוא דוקא דגם זה שהוא משאר זבחים הוא שה תמים ובן שנה וראוי הוא לטעות בו שהוא הפסח:

ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. וכלומר וכן נמי אם שלמים הן דבאין מזכרים ומנקבות צריך שיהו השלמים דהאי מתני' שיהו זכרים ובן שנה וראוין הן להשתנית לשם פסח. ואע"ג דבמתני' קתני בהדיא אם ראוין הן מהו דתימא אפי' ראוין הן בחד צד כגון שהן זכרים כמו הפסח ואע"ג דאינן בני שנתן שהרי אפי' אם הן יותר מבני שנה שלמים הן וה"א דבהכי טעו אינשי ולא משגחי אם הוא יותר מבן שנה או לא ופוטר רבי יהושע אפי' בכה"ג הלכך קמ"ל דבכל צד הוא דבעינן שיהו ראוין להשתנות לשם פסח ובהא הוא דפוטר רבי יהושע ודומיא דגונא דסיפא דהמתני' בתינוקו' שמחמת טרדתו היום ובהול הוא וכסבור על זה שהוא זה של היום וכדאמרן:

את ש"מ תלת. האי מילתא נמי אמתני' דהתם בפסחים קאי דקאמר ר"א לר' יהושע אימורי צבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב. וא"ל ר' יהושע לא אם אמרת באימורי צבור שיש להן קצבה. תאמר בפסח שאין לו קצבה. וקאמר הש"ס דאת ש"מ מהא תלת מילי:

ש"מ דבר שאין לו קצבה. הוא דפוטר ר' יהושע וש"מ דבר שאין דרכו להתחלף לא שהרי דווקא דבר שדרכו להתחלף בעינן לר' יהושע כדלעיל. וש"מ נמי דדבר שיש בעשייתו מצוה היום הוא דפוטר רבי יהושע. וכגון בזבחים ששחטן לשם פסח דאיירי בפלוגתייהו. אבל איפכא ששחט הפסח בשבת לשם שאר זבחים שאין בעשייתן מצוה היום וכגונא דרישא דהתם בזה לכ"ע חייב הוא:

מה אית לך דבר שאין לו קצבה. השתא מפרש לה ומאי האי דבר שאין לו קצבה דקאמר ר' יהושע על הפסח. ופליגי ר' ירמי' ור' יוסי בפירושא דהאי מילתא דר' ירמיה ס"ל לפרש שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים וכו' כלומר וכי יש קצבה לעשות דוקא פסח אחד הלא יכול הוא לעשות כמה פסחים לפני כמה חבורות בשבת. וא"כ יש לו מקום לטעות וכסבור היה שזה ג"כ פסח הוא מבני חבורה אחת:

ר' יוסי סבר מימר. דכך יש לפרש דבר שאין לו קצבה בפסח שהרי אין אתה יכול לעמוד על מניינן של הפסחים שהן בעזרה וכסבור היה שזה גם כן מן הפסחים הוא ושחטו לשם פסח:

ר' יוסי כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמיה אית לך מימר שאין אתה יכול לעמוד על מניינן אלא שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. כך הוא בפסחים שם וחסר הוא כאן. כלומר כשהגיע ונזכר לדינא דמתני' דהכא בתינוקות. וכאן אי אפשר לומר לפי שאין אתה יכול לעמוד על מניינן שאין כאן אלא שנים אלא דהטעם הוא שמתוך שהוא בהול נתחלף לו זה בזה וה"נ התם שאינו יודע כמה פסחים של חבורות הן וכסבור שזה הוא פסח של חבורה אחרת ונפקא מינה בין הני פירושי דרבי ירמיה ורבי יוסי דלרבי ירמיה אפילו לא היו הרבה פסחים בעזרה בשעה שזה טעה וכסבור שזה הוא ג"כ פסח אפילו הכי פוטר רבי יהושע. ואלו לר' יוסי דוקא בגוונא שאין אתה יכול לעמוד על מניינן:

דברי ר"ש תיפתר וכו'. כלומר כל הא דאמרו דוקא לדברי רבי מאיר דלעיל אליבא דר' יהושע. אבל לדברי רבי שמעון דאיהו מוקי פלוגתייהו דמתני' דהכא דפליגי בגוונא דרישא שהיה לו למול לא' בע"ש. וכדמייתי לקמן. וא"כ כה"ג בעית לאוקמי נמי הא דפסחים אליבא דר' יהושע ותיפתר דמיירי שהיתה שם חבורה אחת שלא שחטה עדיין לפסחה שהרי ע"כ בעינן דקעביד מצוה וכדלעיל לר"ש אליבא דר' יהושע. וה"ה נמי האי דפסח בכה"ג מיירי דמצוה הוא דקעביד:

מילתיה דר' ינאי אמר. שמעינן ממילתי' דר' ינאי דקאמר ר' זעירא גופיה בשמיה לקמיה ולדבריו ע"כ דמוקמינן לרישא דמתני' דמיירי והוא ששכח ומל של שבת בע"ש. ומכיון דעכשיו לא ניתנה שבת לדחות אצלו לפיכך קסבר ר' יהושע דבכה"ג חייב על זה שמל בשבת את של ע"ש וכדלעיל:

מלו בשחרית. כלומר והיכי שמעינן להא מדר' ינאי מהא דאיתמר אם מלו בשחרית בשבת לזה התינוק שהוא של שבת ואח"כ מל ג"כ את של ע"ש בשבת דר' זעירא אמר דסבר ר' ינאי בזה דפטור על אותו של ע"ש מכיון דמיהת נתנה שבת לדחות אצלו היום. וקמ"ל דאע"ג דמלו בשבת בשחרית ובשעה שמל אח"כ לאותו של ערב שבת כבר היה נימול זה של שבת אפ"ה הואיל והיה לו היום אחד למולו בשבת טרוד הוא ופטור על אותו של ע"ש ואפי' מלו אח"כ. והשתא ממילא ש"מ דלא מיתוקמא רישא דמתני' דקתני דחייב לכ"ע. אלא דוקא בששכח וקדם ומל את של שבת בע"ש דאי לא תימא הכי א"כ לישמועינן ר' ינאי רבותא טפי דאפילו מל את של שבת בע"ש פוטר ר' יהושע. ומכ"ש אם מלו בשחרית בשבת אלא ודאי כדאמרן:

ר' בא אמר חייב. במל את של שבת בשחרית בשבת ומל אח"כ את של ע"ש דסבירא ליה דמכיון שבשעה שמל את של ע"ש כבר היה נימול אותו של שבת משחרית לאו טרוד מיקרי והוה ליה לאדכורי שכבר מל אותו של שבת. והילכך חייב הוא על אותו של ע"ש:

וליידא מילה אמרה רבי ינאי. אליבא דרבי בא הוא דמסיים וכלומר וא"ת דאי הכי דסבירא ליה לר' ינאי אליבא דרבי יהושע שאפי' מלו בשחרית לאותו של שבת חייב הוא על אותו של ע"ש שמלו אח"כ היום. א"כ לאיזה דבר אמרה ר' ינאי להא דקאמר ר"ז משמי' דבשקדם ומל את של שבת בע"ש מיירי הרישא. והלכך מודה בה ר' יהושע דחייב לפי שלא נתנה שבת לדחות אצלו תיפוק ליה דאפי' מל לשל שבת בשחרית בשבת מחייב על של ע"ש שמלו אח"כ מפני שכבר לא ניתנה שבת לדחות אצלו באותה שעה. ומכ"ש אם קדם ומל את של שבת בע"ש:

בא להודיעך איכן דרך התינוקות לחלף. כלומר ודאי דאין ה"נ דלא איצטריך להא אלא שבא להודיעך עד היכן דרך של התינוקות להתחלף זה בזה דמל את של שבת בע"ש ואת של ערב שבת בשבת. וכלומר שכן מדרך שיתחלפו את של יום זה ביום זה. ולא לדווקא קאמר לה ולמימר דלא משכחת לה חיובא אליבא דר' יהושע על אותו של ערב שבת אלא אם קדם ומל את של שבת בע"ש דלא היא שאפי' מל את של שבת בשחרית בשבת ומל אח"כ את של ע"ש נמי מיחייב עליו מפני שכבר לא ניתנה שבת לדחות אצלו:

על דעתיה דרבי זעירא כר' ינאי ועל דעתיה דר' בא כרבי מאיר. כלומר דאף על גב דמילתיה דר' ינאי נמי אליבא דר' מאיר היא דאיהו הוא דמוקי פלוגתייהו דר"א ורבי יהושע כנוסחא דהכא דפליגי בשהיה לו למול אחד לאחר השבת וכו' דבהא הוא דפוטר רבי יהושע וכדאמרי' לעיל לרבי מאיר:

מכל מקום לענין זה קאמר דדעתיה דר' זעירא כדר' ינאי ממש כפירושו וכטעמו דמוקי לרישא דמתני' כגון שקדם ומל את של שבת בערב שבת ובהא הוא דמודה ר' יהושע דחייב על אותו של ע"ש שמלו בשבת אבל אם מל אותו של שבת בשחרית בשבת פטור על אותו של ערב שבת שמלו אח"כ היום. דקסבר רבי זעירא דמילתיה דרבי ינאי בדוקא הוא דנקיט אבל על דעתיה דרבי בא דסבירא ליה דמילתיה דרבי ינאי לאו דוקא הוא אלא אפילו מל את של שבת בשחרית בשבת נמי חייב על של ערב שבת שמלו אח"כ וכדלעיל א"כ דעתיה כרבי מאיר וכלומר דודאי מילתיה אזלא כרבי מאיר דמוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע בסיפא דמתני' ולפי נוסחא דהכא דבהא דוקא הוא דפליגי אבל לא בשהיה לו למול אחד בע"ש. וקמ"ל בהא אליבא דר' בא דדעתיה כרבי מאיר בלחוד הוא ולא כדמפרש לה ר' ינאי וכדס"ל לר' זעירא והכל כדפרישית:

אמר ר' מנא מה דאמר רב חסדא כר' שמעון וכו' ומשיבין דבר בין ר"מ לר' שמעון וכו'. בתמיה כלומר דר' מנא הקשה לפני ר' יוסי על האי דר' זעירא בשם ר' ינאי דנראה דקאמר למילתיה על האי דקאמר רב חסדא לעיל דלדברי רבי שמעון תיפתר להאי דפסחים שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה וכדפרישית לעיל ועלה מהדר ר' זעירא וקאמר למילתיה דר' ינאי וכי משיבין דבר מבין זה לזה דהא מילתיה דרב חסדא לא אזלא אלא אליבא דרבי שמעון דוקא דאיהו מוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ור' יהושע כגונא דרישא דמתני' בשהיה לו למול אחד בע"ש וכו'. ומילתיה דר' ינאי לא אזלא אלא אליבא דרבי מאיר דמוקי פלוגתייהו דרבי אליעזר ור' יהושע בגוונא דסיפא דמתני' לפי נוסחא דהכא. וא"כ הא אשכחן פלוגתא בין רבי מאיר לבין רבי שמעון בעיקרא דמילתא דפלוגתייהו דר' אליעזר ור' יהושע. ולא שייך הא דר' ינאי להא דרב חסדא כלל:

בשיור אלו התינוקות ספיקות מה את עביד לה. כלומר דעד השתא לא איירינן אלא בענין שנתחלפו לו התינוקות וכגוונא דמתני' ובעי הש"ס דבשאר אלו התינוקות של ספיקות כגון אם הוא ספק אם הוא בן ט' או בן ח' או שנולד בין השמשות דאין מלין אותן בשבת. ואם עבר ומל לתינוק הספק בשבת מה את עביד לה לענין חיוב חטאת אליבא דר' יהושע. וכדמסיק ואזיל להבעיא. בדבר שיש לו קצבה או בדבר שאין לו קצבה. כלומר אם מדמינן לה לדבר שיש לו קצבה דשמעינן ליה לר' יהושע בהאי מתני' דפסחים שהובאה לעיל דמודה הוא לר"א שאם טעה בדבר שיש לו קצבה כגון ששחט זבחים לשם אימורי צבור בשבת דחייב שלא היה לו לטעות בהן דלאימורי צבור יש להן קצבה שידוע הוא כמה שמקריבין מהן בשבת ואם תינוקות ספיקות לדבר שיש לו קצבה דמיא וא"כ חייב הוא אף לרבי יהושע או דילמא דמדמינן להו לדבר שאין לו קצבה ופוטר בה ר' יהושע כמו דפוטר התם בשוחט זבחים לשם פסח בשבת משום שדבר שאין לו קצבה הוא:

אין תעבדינון בדבר שיש לו קצבה והוא שיש שם תינוק אחר למול. ובפסחים שם נשתנה הגי' וגי' דהכא עיקרית. וסיומא דהבעיא היא כלומר אם אתה מדמה לתינוקות ספיקות שהן כדבר שיש לו קצבה א"כ לא משכחת לה לפטורא אליבא דר' יהישע אלא בגוונא שיש לו היום תינוק אחר למול שהוא ודאי וראוי למולו בשבת והוה ליה כההיא דהתם גבי זבחים לשם פסח דהואיל וטרוד הוא וכסבור שזהו הפסח פטור הוא וה"נ הואיל וטרוד הוא וכסבור שזהו התינוק הודאי שראוי למולו היום וטעה ומל לתינוק הספק פטור הוא. אבל אם אין לו תינוק אחר ודאי היה חייב:

מיליהון דרבנן עבדין להון כדבר שיש לו קצבה וכו'. כצ"ל. וכלומר כולה מילתא דתינוקות ולהא דמתני' נמי כן כדמוכח מההיא דפסחים אליבא דר' יהושע דהתם ג"כ בנתחלף מיירי:

איתא קמי. השתא מתמה הש"ס על מתני' לפי הנוסחא דהכא בא וראה אם הקדים זמנו פטור וכגוונא דהסיפא שהיה לו אחד למול אחר השבת וכו' והחליף ומלו בשבת דפוטר ר' יהושע ואף שזה הקדים זמנו והרי לא קעביד מצוה ובגוונא דרישא הרי איחר זמנו הוא ומצוה הוא דקעביד דהא מיהת הגיע זמנו למול וחייב בה ר' יהושע בתמיה:

רב הונא אמר חילופין היא מתני' וכו'. דבאמת ר"ש לא קתני הכי אלא מחלף לה. ובגוונא דקעביד מצוה הוא דפוטר ר' יהושע:

אמר ר' יוסי בר' בון. ומאי קושיא הרי מן האי קושיא גופה הוה מקשה ליה לר' ינאי נמי והלכך הוא דמוקי לה להרישא והוא ששכח ומל של שבת בע"ש ואיכא טעמא דלא נתנה שבת לדחות אצלו. והיינו טעמיה דר' יהושע דמודה בזה שחייב אבל בסיפא נתנה שבת לדחות אצלו וכדאמרן לעיל:

זו דברי ר"מ ור"ש. בהאי פלוגתא דר"א ור' יהושע אבל לרבי יוסי לעולם הוא פטור בטירדא של מצוה ואע"פ שעכשיו לא עשה מצוה שכבר היא נעשית וה"ה אם לא עלתה בידו לעשות המצוה כהוגן:

פירש. המל בשבת ופירש אינו חוזר וכו' כדפרישית במתני' ולר' יוסי אפילו סילק את ידו חוזר אף על הציצין שאינן מעכבין:

היידין. הי ר' יוסי והיכן שמעינן דס"ל הכי דתנינן תמן בסוף פ"ג דסוכה י"ט וכו' מפני שהוציאו ברשות מצוה שטרוד במצוה הוא וכדמוקי לה טעמיה דר' יוסי בהאי תלמודא כדתניא כך היה מנהג בירושלים אדם הולך לביה"כ לולבו בידו נכנס לבקר את החולה לולבו בידו וכו' אלמא אע"פ שכבר עשה המצוה ואינו אלא משום מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציאו לר"ה בשבת ומדחזינן דמיקל ר' יוסי בגמר מצוה ה"נ חוזר הוא על הציצין אע"פ שעשה המצוה וסילק ידו דכולה גמר מילתא דמצוה היא:

אף בסכין של מילה ואף במצה כן. כך הוא בפסחים שם וביבמות פ' הערל בהלכה א' וכן הוא לקמן בסוף פרקין וכאן ט"ס הוא. ולשון שאלה הוא אם אמרינן אף בסכין של מילה כן שאם שכח והוציאו לר"ה מחמת טירדא פטור הוא לר' יוסי. וכן במצה ששכחה והוציאה לר"ה בשבת מה אמר בה ר' יוסי. ופשיט לה ממה דאמר ר' יוחנן וכו' אלמא אף דבר שאינו מן המצוה גופה ושאינו מעכב בה הויא כמצוה עצמה לר' יוסי הואיל ונתנה שבת לדחות היום אצל עיקר המצוה. וא"כ ה"ה במכשירי מצוה כן ואפילו במצה כן לר' יוסי דכל היכא דשכח מחמת טירדא פטור כעל המצוה עצמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף