פני משה/פאה/ח/ד

פני משה פאה ח ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:

כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:

גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט"ז גרגרי שעורה בינונית:

פרס. חצי מנה והלכה כת"ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ"ד:

גמ' תני. בברייתא:

כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.

אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא"ע דף ס"ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה"ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה"נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:

והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:

לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש"ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:

א"ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ"ל וכן הוא בכתובות פ"ה בהלכה י'.

וכן לעירוב. כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.

הדא דתימר ביין. שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני.

אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ"ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה:

אפונין חיין. שלפעמים דרך לאכלן חיין:

למי נצרכה לר"מ. דברי ר"מ שנויין בתוספתא שם ארשב"א פעם אחת היינו יושבין לפני ר"מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר"מ בד"א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר"מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר"מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ"ל דבהני אף ר"מ מודה בהו דמ"מ מזון איקרו:

בשר חי. נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה"כ להיות ע"ש שעיר של יו"כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע"פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה"כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.

הדא בלקירא. מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ"ז דבכורות הבליון והלפתן:

כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא"כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.

פעפועין וכו'. כדמפרש ואזיל.

היידון אינון. מה הם.

קקולי בל' ארמי לפעפיעין. והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף