פני משה/עבודה זרה/ב/ג

פני משה עבודה זרה ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שהיה מתחילתו יין. ולאפוקי היכא דקנה העכו"ם חומץ מישראל דלא מתסר בהנאה משום דחומץ לא מנסכו ליה לע"ז:

וחרס אדרייני. אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן ונושאים אותן במלחמה וכשרוצים היו משימים אותן החרסין במים ונמוחים שם והטיט שוקע למטה ונשאר היין מזוג במים ועל שם אדריאנוס נקרא חרס אדרייאני:

ועורות לבובין. קורעין הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע"ז:

משוך מותר. שאין עושין לע"ז אלא עגול והלכה כרשב"ג:

והיוצא אסור. בהנאה מפני שכבר נעשה תקרובתו:

לתרפות. לטעות ע"ז. מקום ערוה של אשה נקרא בית תרפה:

אסור לשאת ולתת עמהן. דאזלו ומודו לע"ז ועוד דזבני מידי דצריך לתקרוב' ע"ז והבאין מותרין דמאי דהוה הוה והלכה כר"ע:

גמ' ר' יצחק בר נחמן וכו'. פליגא אליבא דריב"ל ר' יצחק אמר דבאלו שלש יינות אין בהן משום גילוי קאמר לפי שאין הנחש שותה מהן ור' סימון קאמר דאף אין בהן משום יין נסך לפי שאינם חשובים בעיניהם לנסכן לפני ע"ז. וגרסינן לסוגיא זו בפ"ח דתרומות:

מפרש. לאלו שלש יינות:

החד. הוא קונטידין שמערבין אותו עם בשמים וסממנים ונעשה חריף:

המר. הוא פסינתון שהוא מבושל עם אפסינתון אשינצו בלעז:

והמתוק מהו חמרא מבשלא. שמבשלין אותו לבדו עד שנעשה מתוק:

איבאש. חלה ונכנסו ר' זירא וחבורתא דרבנן לבקרו:

הא מרא דשמועתא. ר' ינאי שאמר משמיה דריש לקיש והא מרא דעובדא ר' יהושע בן זיידל ונשאלוניהו:

דילמא מן הדא דריש לקיש דהכין הכין. שמא לא למעשה קאמר לה ריש לקיש אלא דהכין והכין מסתברא. ודוגמתו בסוטה פ' עגלה ערופה כל אילין מן אילין דהכין הכין ולא סמכין עליהון כלומר שרגילין לומר כך וכך נראה ואין סומכין עליהן למעשה:

אמר לון. ר' ינאי לעובדא אמר לה ר"ל ויכולין אתם לסמוך עליו:

מן דקמון. לאחר שהלכו משם פגע ר' אילא וקם עם ר' בון וא"ל אילולא שאתם אוהבין השמעתתות דאמוראי ולומר הלכה בשמם ולא ברייתא דר' חייא היאי דתני לאיסורא:

מתניתא אמרה כן. ממשנתינו נמי שמעינן לאיסורא דקתני שהיה מתחילתו יין אף על פי שנעשו חומץ אסור וה"ה במבושל דחיישינן שנסכו קודם שבישלו:

לא הוינא משקתכון. וכי לא הייתי משקה אתכם יין אלא שהיין מבושל שיש לי נתגלה:

ימות גו ביתיה. שאני חושש במבושל משום גילוי ואיני רוצה להשקות אותו בביתי:

ולא כן וכו'. ומפרש ר' סימון לעיל דחד הוא קונדיטון:

כאן דשחיק חד לתלתא. הא דקאמר ריב"ל דקונדיטון אין בו משום גילוי דוקא אם השים בתוכו משחיקת סממנין שליש אחד בשני שלישי יין דהואיל והסממנין הרבה בתוכו אין הנחש שותה ממנו:

קרינא. הוא יין מתוק מתולדתו וקמיבעיא ליה לר' יוחנן אם יש בו משום גילוי ואתון שאלון לי הדא לזה שהיה יין טוב בתחלתו בתמיה:

ואינהר. מתוך הדברים נזכר ר' אבהו דבפירוש אסר ר' יוחנן למבושל שנתגלה:

אם הי'. אדם נכנס ויצא בתוך החדר שהיו אותן הגיגיות מותר שמתיירא הנחש לשתות מהן:

אם היה ישן. האדם אצל יין שנתגלה מותר לפי שאימת הישן עליהן:

דבכל אתר סמיך ר' לעזר לר' חנינא. מסייעא ליה בכל מקום וסבירא ליה כר' אלעזר:

דהות רחמא מצוותא. היתה אוהבת לעשות מצות וצדקות ובעלה היה שונא מצות ובא עני א' ונתנה לו האשה לאכול וכשהרגישה שבעלה בא לבית העלתה להעני בחדר עלייתה והטמינה אותו וחזרה ובאת לפני בעלה וערכה לפניו לאכול ואכל וישן לו ובא הנחש ואכל ממה שנשאר ועומד לפניו ולאחר שניער משנתו היה רוצה לחזור ולאכול והתחיל העני הזה היושב בעלייה לדבר ולהזהירו שלא יאכל כי אכל הנחש ממנו:

הדא אמרה ישן מותר. בתמיה הא חזינן דהנחש אכל כשזה היה ישן וקשיא לר' אלעזר ולר' חנינא דאמרי ישן מותר:

כריך הוה. כלומר הנחש הזה היה רגיל שם ודוגמתו בסוף קידושין אם היו כרוכין אחריה וכלומר שזה היה כרוך ורגיל בבית ולא היה אימתו עליו אבל בעלמא אימת ישן עליהן ובתרומות גריס בריר הוה והיינו הך שהיה לבו ברור ובטוח ודעתו גסה עליו לפי שהיה רגיל שם:

ואינו אסור. האשה עליו משום ייחוד שנתיחדה עם העני הזה ומשני כי ניאפו ודם בידיהם כתיב החשוד על הניאוף חשוד על שפיכת דם ומכיון שהעני הזה לא חשוד על ש"ד שהרי הזהירו לבעל הבית שלא לאכול ממה שאכל הנחש לא חשוד על הניאוף:

שהיה מגלגל. היה מלגלג באיסור גילוי ולא היה חושש לזה ודוגמתו בפ"ה דנזיר הל' ב' היה מגלגל בנזרו אילו גילגל לא היה נשאל וכו':

ולקה בדלקת. ולבסוף לקה בחולי דלקת מחמת שלא נזהר ושתה מגילוי וראו אותו ביוה"כ שהיה צלוחית של מים בידו כדי להקל עצמו מן החמימות שגברה עליו ואע"פ שאין לאחר לעשות כן ביה"כ לצנן עצמו בכוס מלא מים:

מהו מיעברתיה מן קומיהון. אם מותר להעבירו מלפניהן ולטלטלו ביום הכפורים:

ארפון לון. הניחו אותן שמשלהן הן אוכלין:

מריה דיומא קאים. הבורא ואדון היום הזה שציוה לאכול ולשתות יעמוד לי שלא אהיה ניזק:

לא חשב למישתי ולא אספק מיטעם. בעוד שהיה חושב לשתות לא הספיק אחר שטעם מעט עד שנתחלחל מחמת הארס אשר ביין וקמ"ל דאין סומכין על הנס במקום סכנה:

אין נשאלין על הגילוים. השואל אם לשתות מן הגילוים אין הנשאל נזקק לו וכדרבי ינאי ור' יונתן לקמן:

ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא. שאל ממנו בענין הגילוי:

מריה דשמועתא אישאיל ליה. ובתרומות שאל ליה כלומר דקאמר הש"ס ר' זעירא מריה דשמועתא הוא שאירע לו מעשה כזה כדלקמיה והוא שואל ממנו בודאי יחמיר עליו:

מתנמנם הוה ר' זעירא. כשהיה יושב ואוכל בלילה וכבה הנר ונתן ידו על תומנתא הכלי והמדה אשר לפניו עד שידליקו הנר וכשהדליקו מצא שפיפון דומה לשערה כרוך על הכלי וא"ל רשע אילולי שהדליקו הנר לא הייתי נזהר בך:

צריכין אנן חששין. צריכין לחוש ולהזהר ממה שהבריות אומרין שיש לחוש כדמסיק ואזיל:

פריטין גו פומה. מפני שיד הכל ממשמשין בהן ופעמים יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או זיעת האדם שהוא סם המות חוץ מזיעת הפנים כדלקמן:

פיתתא. פת לחם תחת בית שחיו מפני הזיעה:

תבשילא תותי ערסא. שמא יפול בו דבר המזיק א"נ מפני רוח רעה ששורה עליהן:

ולמיצע. לתחוב הסכין בתוך האתרוג או הצנון שמא יפול אדם על חודו:

אמר רבי ינאי אין קטה קטה שיחור. כך היה משיב ר' ינאי לכל הרוצים להכניס עצמן בספק סכנה אם הוא חוטב חוטב הוא פחם ואם אובד אובד הוא מרגלית כלומר מה יעלה בידו ולמה לו לזה שבשביל דברי שיבוש מכניס עצמו לספק איבוד נפשו. לחטוב עצים תרגום ירושלמי למיקטב קיסין:

ערבא דנפשך אנא. וכי ערב אני לנפשך ולהתיר לך גילוי וספק סכנה וכן היה ר"ל אומר אילו מכרת עצמך ללודים האוכלים בשר האדם בדמים יתירים היית מוכר עצמך וכאן למה לך למכור נפשך בדמים מועטין ובשביל הנאה מועטת כזו לא תסכן עצמך:

יין נסך שנפל לבור וכו'. רבי יוחנן קמ"ל דבן בתירא כרשב"ג ס"ל במתני' לקמן פ' השוכר את הפועל:

סתם יינו של נכרי אסור. בהנאה אבל אינו מטמא כיין נסך שהוא מטמא טומאה חמורה כדלקמן:

הפקידו אצלו. יין שלו:

מה במייחד. אם דוקא במייחד לו קרן זוית בביתו של נכרי בזה התירו בהנאה:

אמר ליה. לא במפקיד קאמרי לך ואף ע"פ שלא ייחד לו קרן זוית:

שראה נכרי. יין נסך ודאי שראה נכרי מנסכו דין ע"א יש לו ומטמא טומאה חמורה כשרץ:

חמי מה אמר. ראה ותדקדק בדברי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דלא אמר דמותר בהנאה אלא כשהוא בחותם ומפני שאינו חותם בתוך חותם אסור בשתייה אבל בלא חותם כלל אפי' בהנייה אסור וזה דלא כדבעי ר' יסא מימר מעיקרא דגם במפקיד לחוד מותר בהנייה:

הורו ר' לעזר במייחד. לו קרן זוית דוקא מותר בהנייה ולא במפקיד בלא חותם כלל והוה ר' זעירא חדי בה דודאי כך קיבל מר' יוחנן ואיפשיטא ליה בעייה:

תמן תנינן. בפ"ג דדמאי המוליך חטים לטוחן כותי וכו' לטוחן נכרי דמאי המפקיד פירותיו אצל הכותי וכו' אצל הנכרי כפירותיו ופריך התם בהאי תלמודא הכא את אמר לטוחן הנכרי דמאי והכא את אמר כפירותיו. דמשמע שהן פטורין לגמרי ומשני כאן בקופה בקופות וכאן פירות בפירות כלומר ברישא שדרך להוליך להטוחן בקופה ובמידה חיישינן שמא נתחלפה קופתו עם של קופת ע"ה שהניח ג"כ שם כמידה זו לטחון אבל בסיפא שהפקיד אצלו פירות שלא במידה וליכא למיחש כ"א שהחליף אותן בפירות שלו והלכך דינן כפירותיו ועלה גריס האי בעיא והתם גריס ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא:

מה כפירותיו ממש. כלומר אם האי דקאמר כפירותיו היינו דכפירותיו של נכרי ממש הן:

טעמו פוטר. כלומר ופירושו הוא דפטורין ממעשרות כמו פירות של נכרי ממש וקשיא טבל ברור במקום אחר בתמיה וכי אם הפקיד אצלו טבל ברור נימא נמי דפטורין ממעשרות ואמאי הא איכא נמי למימר שמא לא החליף אותן בפירותיו והרי הן טבל ברור מונחין במקום אחר ולמה יפטור ממעשרות והתם בדמאי לא גריס תיבת טעמו אלא ה"ג מה כפירותיו ממש פטור טבל ברור במקום אחר וכדפרישית ובעל הבעיא דגריס שם ר' ירמיה קומי ר"ז בזה נראה כגי' זו ר' חנינא ובעא קומי ר' אחא כדמשמע שם בתר כן:

א"ל ולכל דבה. וכן הוא בדמאי כלומר ולכל שיש לך לומר בה אם טבל הוא נשאר טבל ואם חולין מתוקנים הפקיד הרי הן פטורין כפירותיו:

ולא על יאות ר' חנינה מתריס לקיבליה. כלומר לאו שפיר עבד ובחנם הי' מתריס לנגדו להקשות לו קושיא זו דודאי לא אמרינן כפירותיו שהן פטורין אלא בהפקיד חולין מתוקנין:

הפקידו אצלו דחותם. כשהוא חתום בחותם אחד ולא ייחדו בקרן זוית:

מה פליגין בהנאה. דמר סבר חיישינן לאיחלופי ביין שלו והלכך אסור בהנאה ומר סבר לאחלופי לא חיישינן אבל בשתיה אסור לד"ה דלזיופא מיהת חיישינן שמא זייף הנכרי ונגע בו ושתה מיניה ויין של ישראל שנגע בו עכו"ם מותר בהנאה ואסור בשתיה:

חבי"ת. סימן הוא כדמפרש לקמיה:

חתיכת דג שאין בה סימן. להכיר אם הוא ממין טהור או לא וכן בשר יין תכלת כל אלו אסור בחותם א' לשלחן ביד הנכרי לפי שדמיהן יקרין וחיישינן לאחלופי:

חמפ"ג. חלתית קורט של חלתית דתנן במתני' לקמן דשל עכו"ם אסור מפני שחותכין בסכין שלהם וחורפיה מחליא לשמנוניתא לשבח:

מוריס. שדרכן לתת לתוכו יין:

פת. ואם הוא נמשח בשומן נאסר משום בישולי עכו"ם ונבלע בפת:

גבינה. משום עירוב חלב טמא וכל הני משום איסור תערובות הן אם הן של נכרים לפיכך לא החמירו בהן ובחותם אחד מותר:

והלכה כר"מ. דסתים לן תנא במתני' כוותיה דאיהו הוא דסבירא ליה דאסיר בהנאה כהא דתני בברייתא בתוספתא פ"ה:

אהן בגד דתנינן הכא מהו. בערלה קאי ובפ"ג שם גרסי' לה אמתני' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ואיפכא איתא שם להסוגיא דמעיקרא גרסינן להפלוגתא דלקמן בחרס אדרייני הא דקאמר ומהו לסמוך בו את המטה שזהו רוצה בקיומו של דבר איסור על ידי דבר אחר שבשביל החרס רוצה הוא בקיומו של יין נסך ופליגי בה רבי לעזר ורבי יוחנן ובעי השתא אהן בגד שצבעו בקליפי ערלה מהו לסמוך בו כרעי המטה ואי פליגי בו כדרך שחולקין בחרס אדרייני:

ואיקפד לקיבליה. ר' זעירא נגד ר' ירמיה על שרצה לדמות בגד לחרס אדרייני דאפי' מ"ד תמן מותר שאין איסורו ניכר שהרי היין נבלע בחרס אבל הכא בבגד שצבעו בקליפי ערלה שאיסורו ניכר אסור לדברי הכל:

כיצד הוא יודע. אם מחיים נעשה הנקב ולע"ז הוא או לא:

הוא נסלל. נכוץ שפתו ונשאר נעגל ואם לאחר שחיטה הוא נמשך:

ואת שמע מינה. מדקתני דעשה בה מעשה לע"ז אסרה:

שחט בה סימן אחד. לע"ז אסרה דאע"ג דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר משום ע"ז והכא דעשה בה מעשה נאסר:

להוציא מדברי ר' אליעזר. דאמר בפ"ב דחולין סתם מחשבת נכרי לע"ז והכא קתני בשר של שחיטת נכרי מותר בהנאה דלא כר"א:

לפנים מן הקנקלין. חדר הפנימי שעושין בו תקרובות לע"ז:

בע"ז שיש לה קנקלין. הוא דאמרו דוקא שהכניס הבשר לפנים אבל באין לה חדר פנימי מיוחד לזה כל הבית נחשב כקנקילון ואסור:

תוריבס. גריס במתני' תרבוס במקום תרפות וכדמפרש ואזיל שהוא מלשון תוריבס שמוליכין ע"ז גדולה אצל ע"ז קטנה ומעמידין הגדולה על הקטנה תוריבס הר על בסיס:

מ"ד תרפות. כדגרסי' במתני' מלשון תרפים הוא ומ"ד תרבוס מלשון תורי בס:

בשאין חזירתן כהליכתן. שאין נראין ודומין כמו שהיו מהליכתן שהלכו חבורות חבורות ועכשיו חוזרין ביחידות אבל אם אם היתה חזירתן כמו שהן בהליכתן קשורין חבורות חבורות זו בזו אף הבאין אסורין דנראין כדעתן לחזור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף