פני משה/עבודה זרה/א/ב

פני משה עבודה זרה א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' קלנדס. שמונה ימים אחר התקופה:

וסטרנלייא. ח' ימים קודם התקופה. והכא בגמרא קאמר איפכא. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתהו ובהו עמד וישב ח' ימים בתענית כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה ח' ימים טובים לשנה אחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשמים והם קבעים לע"ז:

וקרטסים. יום תפיסת מלכות בו וקבעום יום איד:

ויום גינוסיא. יום שמעמידין בו מלך:

ויום הלידה. יום שנולד בו המלך:

שיש בה שריפה. ששורפין עליו כל כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

יש בה ע"ז. כלומר חשיבא לה ואותו היום יש להם איד לע"ז וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא חשיבא להו ואסורין ג' ימים לפניהן:

גמ' רב אמר עידיהן. מלשון ועידיהן המה שהע"ז שלהן מעיד עליהן לחובה:

ושמואל אמר אידיהן. לשון שבר כדכתיב כי קרוב יום אידם:

מאברין. כיצד מאברים את הערים שמוסיפין לה אבר:

מעברין. מלשון עיבור כאשה עוברה:

יאותו. אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מלשון אך בזאת נאות לכם ומלשון רצון ונחת הוא:

מ"ד יעותו. כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר ומלשון עת הוא ודבר בעתו מה טוב:

ואומר אך חשך ישופני. זה המזמור שאמר אדם הראשון שהיה מפחד בחשך יבא הנחש וישופו:

כיון דחמא איממא אריך. כשראה אח"כ שחוזר ומתארך היום:

אמר קלנדס קלון דיאו. קלון הוא לשון חירות. דיאו מהשם ובפרקין התם בעינא דתתעביד טבריא קלניא כלומר זה החירות והחסד מהשם יתברך וקבע הימים לי"ט. ובערוך פי' קלון הוא טוב בלשון יון ודיאס הוא יום בלשון רומי. וי"ל דשניהם אמר קלנדס על שמחת היום וקלן דיאו לשבח השם:

ברם כמ"ד בניסן נברא העולם. כבר ידע היה שמנהגו של עולם כך הוא שהיו לילות קצרות וימים ארוכים וחוזר ומתקצרים הימים והלילות מאריכות:

מאן סבר בראש השנה נברא העולם רב. כלומר רב לטעמיה דאמר אדם הראשון התקינו לי"ט באלו הימים והוא סבר כמ"ד בתשרי נברא העולם כדתנא בסדר הברכות דתקיעתא דבי רב שהתקין הפיוט בזכרונות זה היום תחלת מעשיך:

ר' יוחנן לא אמר כן. שאדם הראשון התקין לקלנדס אלא הוא זכר למה שאירע להם במי המלחמה:

עד מתי אנו הורגין בפולמוס. בחיל אנשי מלחמה ולאבד חיל כל כך:

פול על חרבך. תפול על חרבך ותהרוג עצמך וישמע לה זה סי' כי לאומה זו הגדולה והשלטנות ותתפוס המלכות תחלה:

דמצרים. בחיל של מצרים לא היה השר צבא רוצה לשמוע להן לעשות כן:

דרומי. השר צבא של רומי היה אדם זקן ושמו יינובירוס והבטיחו לו לעשות לבניו דוכסין ואיפרכים ושלטונים ושמע להם ונפל על חרבו והרג את עצמו והיו מצווחין קלנדס יינובריס לשון שמחה וחירות שנעשה ביתו בני חורין ושרים ועל ידו גם הם תפסו המלכות והחירות ולזכר הזה עושין קלנדס קודם התחלת החדש יינובריס שנקרא על שמו:

מן יומא דבתריה. היו עושין סי' לאבילות ומתאבלין עליו והיו קורין לאותו היום מילני אימיריא ולשון ארמי הוא מילני לשון עצה לו עצה ותבונה תרגומו לי' מילכא וביונתא אימירא מלשון אימתני ותקיף כלומר עצת פחד ואימה היתה זה:

מאן דזרע טלופחין. כך היו אומרים מי שזורע עדשים ביום האבל הזה לא יצליחו:

קלנדס אסורה לכל. אסור לשאת ולתת עם כל עע"ז ולטעמיה אזיל דאדם הראשון התקינו והוא עשה לשם שמים אלא שהאומות אחריו קבעום לעכו"ם:

אלא לפלחין בה. לאותה אומה שהתקינה וכן עובדין ע"ז בה:

חברייא בעי. מי אמרינן נשי דפלחין כפלחין הנשים של אותם העובדים אי הוו כפלחין עצמם ואסור לשאת ולתת גם עמהן אי לא:

והדא טקסים. שם מקום אחד שהיו קורין אותו כך בקיסרין ומלשון תכשיט הוא אי הוי כע"ז:

מכיון דסוגייא שמריין. וקאמר הש"ס מכיון שיש בקיסרין הרבה מהשמרונים ומםתמא כפלחין אותה לשם ע"ז כדאמרינן בריש שחיטת חולין גבי כותים דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים והיו עובדין אותה והם היו מערי שמרון:

הדא טקסים דדוקים. של שם העיר דוקים:

צריכה. מיבעיא לן אם עובדין אותה או לא:

דיזבון ליה עזיל קטן. שיקנה לו מטוה קטן. ויביאו את המטוה תרגמו עזל:

מן סטרנלייה דביישן. ביום האיד סטרנלייה בעיר ביישן:

אתא. ר' ביבי לשאול גבי ר' יוסי אם מותר בדיעבד:

סבר דמורה ליה וכו'. והיה סבור שיורה לו להיתר והורה לו לאיסור ונראה דאיפכא גרסינן סבר דמורה לי' כהדא דר' יוחנן דשרי דר' יוחנן אמר לעיל בהלכה א' אם עבר ונשא ונתן מותר ואפי' ביום אידו והורה לי' כהדא דר"ל אסור דר"ל החמיר אפי' בדיעבד לעיל גבי עובדא דרב יודן נשיאה. ור' יהושע בן לוי דגריס בספרים טעות הוא:

פרוקטו. כך היו קורין אותו היום והוא ראש של ימי התקופה:

שלשה זמנים. של יום אידם היו בבל וכו' כדמפרש השמות של אלו השלשה באלו שלשה המדינות:

סטרניילה. הוא לשון שנאה טמונה ונוטריקון הוא שונא נוקם ונוטר היך מה דאת אמר וכו':

ברומי צווחין לי'. קורין ליעקב סנטורייה דעשו:

ולא כבר תניתה. קלנדס ור' יוחנן אמר לעיל דקלנדס הוא זכרון לתפיסת המלכות:

פעם שניה. שלקחו מהם המלכו' וחזרו וגברו בשניה:

והעלה שלעטוט. העלה שירטון סביבו ונעשה מקום יער גדול ושם בנו כרך גדול שברומי אח"כ:

ומלך אין באדום וגו'. כתיב דמעיקרא לא היה להם מלך עד אותו היום שנסתלק אליהו ולא היה מגין על ישראל:

יום גינוסיא של מלכים. הוא יום הלידה כדכתיב ויהי ביום השלישי וגו' ומאי הדר דקתני יום הלידה וכו' עד כאן לציבור יום גונוסיא הוא שעושים ביום הלידה של מלך יום איד לכל המון העם ויום הליד' דהדר תני הוא שעושין אותו יום איד ליחיד כל א' בביתו ביום הלידה שלו וכיום תגלחת זקנו דלקמיה הוי:

וכתיב בשלום וגו'. אלמא דהיו נוהגין כן בשריפה ואמאי קתני דיש בה ע"ז:

כיני מתניתא וכו'. כלומר דמפרש דמאי שריפה דקאמר דהוי ע"ז זהו עישון ושריפה ששורפין עליו כל כליו שלא ישתמש בהן אחר ומקטירין קטורת לע"ז והיינו עישון ושריפה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף