פני משה/סנהדרין/ג/ו

פני משה סנהדרין ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ובעל אחותו. משום דבעל כאשתו דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא והלא אשת דודו היא מכלל דאשה כבעלה:

ואגיסו. בעל אחות אשתו:

הן ובניהן וחתניהן. ודוקא בנים ובנות שיש להן מאשה זו קרובתו אבל בנים ובנות שיש להן מאשה אחרת אינן חשובין קרובין:

וחורגו לבדו. בן אשתו מאיש אחר הוא לבדו חשוב קרוב אבל בן חורגו וחתן חורגו לא. ומיהו אשת חורגו לא יעיד לה דאשה כבעלה. והאחי' זה עם זה בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי ולעולם שלישי בראשון כשר ואצ"ל שלישי בשני אבל שני בשני ואצ"ל שני בראשון שניהם פסולין וכדרך שאתה מונה בזכרים כך אתה מונה בנקבות וכל שאתה פסול לאיש כך אתה פסול לאשתו וכל שאתה פסול לאשה כך אתה פסול לבעלה:

אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו. ואין הלכה כמשנה ראשונה:

וכל הראוי ליורשו. אינו ממשנה הראשונה ותשלום משנת ר"ע הוא:

היה קרוב ונתרחק. כגון חתנו שמתה אשתו קודם שראה עדות זו כשר:

ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' מכיון דתנינן אחיו וקתני הן ובניהן א"כ בן אחי פסול לי ואני לו שאני אחי אביו והשתא מה צורכא למיתני אחי אביו:

לומר בנו וחתנו של חתן. ומשני לאשמעינן בנו וחתנו של אחי האב דאע"ג דאיהו גופיה אתי מכללא דאחיו ובנו מ"מ בנו וחתנו לא הוי ידעינן ואשמעינן נמי דאפי' חתנו של חתן פסול דאי חתנו ממש של אחי האב היינו בנו דהא בעל כאשתו אלא חתנו של בנו או של חתנו ונקט חתנו של חתן לרבותא דאפילו חתן חתנו פסול ולא אמרינן איפלוג דרא ומכ"ש חתן בנו:

מכיון דתנינן אחי אביו למה לי למיתני אחי אמו דהא קתני אחיו לחוד ובין אח מן האב ובין אח מן האם בכלל א"כ כי קתני אחי אביו נמי הוה ידעינן דגם אחי אמו פסול:

לומר בנו וחתנו של חתן אחי אמו. כדלעיל וכלומר דודאי לגופי' לא איצטריך אלא כולא מתני' דקתני מילתא דאתיא מכללא משום בניהן וחתניהן קתני לה ואגב אורחא אשמועינן דחתנו היינו חתן בנו או חתן חתנו וקמ"ל נמי דדורות הבאות מכח קורבת האם כמו הבאות מכח קורבת האב הן:

מכיון דתנינן בעל אחותו. וקתני הן ובניהן וא"כ בעל אחותו פסול לי ולבני והיינו בעל אחות אביו ולמה לי תו למיתני בעל אחות אביו:

לומר בנו וחתנו וכו'. דאע"ג דאיהו גופיה הוה נפקא מכללא מ"מ משום בנו וחתן בנו וחתן חתנו איצטריך:

מכיון דתנינן בעל אחות אביו וכו'. כדלעיל וקמ"ל דקורבת האם כקורבת האב הוו לכל הני דורות ואף לענין בעל כאשתו:

והתנינן חורגו לבדו. קס"ד לאפוקי אשתו קאמר ומסיק הקושיא רב אמר וכו' כלומר דאיהו הוא דפריך לה אם חתן חמותו אסור דהא קתני וחמיו וחתנו וקי"ל אשה כבעלה וא"כ גם חתן חמותו אסור לו להעיד וקס"ד דאפילו חתנה שיש לה מבעלה הראשון וכגון יעקב שנשא רחל ויש לו בת מאשה אחרת וכן לרחל בת מבעלה הראשון ולקח ראובן את בת יעקב ושמעון את בת רחל והוי ליה שמעון חתן חמותו של ראובן ונשיהם אינן אלא חורגות זו לזו והרי איתפלג כל כך ואפ"ה אמרת דשמעון פסול הוא לראובן וכן הוא לו וא"כ מכ"ש דבעל חרגתו יהיה אסור לו דלא איתפלג מכח קורבת אשתו כמו אלו ואמאי קתני חורגו לבדו דמשמע אבל לאשתו כשר הוא וכן לבעל חרגתו:

תיפתר. ומשני דלא היא ולא כדקס"ד דאפילו בחתן חמותו שיש לה מבעלה הראשון מיירי אלא תיפתר דביש לה בנים וחתנים ממנו מחמיו שלו הוא וכלומר דלמ"ד דחורגו לבדו דקאמר במתני' לאפוקי אשתו היא א"כ בן וחתן חמותו נמי מפרשינן דוקא בבנים וחתנים שיש לה מבעלה שהוא חמיו ולדידיה אמרינן בחורגו וחרגתו בעל כאשתו ואשה כבעלה ולקמן בעי לה ומסיק לה:

אגיסו. דקתני במתני':

אית תניי תני דגיסו יש לו בנים וחתנים גם כן לענין פסול דכמו שהוא פסול לו כך בניו וחתניו פסולין. ואית תניי תני אין לו בנים וחתנים. לפסול אלא דגיסו דקתני לבדו הוא ומפרש הש"ס דלא פליגי דמ"ד יש לו בנים וחתנים לאסור היינו ממנה מאחות אשתו ומ"ד דאין בנים וחתנים בכלל איסור היינו ממקום אחר באלו שיש לו מאשה אחרת:

רב נפק למיתרי משכון לר"ח רבה. הלך לתור איזה מקום שכונה בשביל ר"ח רבה ובא למקום אחד ומצאו לר' יוחנן דיושב ומסתפק בזה אם חורגו לבדו דתנינן לאפוקי אשתו וכן לבעל חרגתו כשר הוא או דנימא גם בדין זה אשה כבעלה ובעל כאשתו:

וקמת. המסקנא ביניהם דאמרינן בחורגו אשה כבעלה ובעל כאשתו ולבדו דקתני במתני' להוציא בניו וחתניו קאמר:

דור שלישי מהו שיהא מותר באשת ראשון. אם מותר השלישי להעיד לאשת הראשון וכן איפכא כדמפרש ואזיל אם משה מותר להעיד לאשת פנחס שהוא השלישי ואם אמרינן בראשון בשלישי אשה כבעלה:

מקבלין דור שני ודור שלישי מדוחק. ע"פ הדחק מכשרינן בדור שני בראשון בשני וכן בראשון בשלישי דוקא אם הוא ע"י הדחק כשר:

ר' יוחנן אמר. אפילו מריוח שלא בשעת הדחק כשרין הן:

כהדא. אמתני' קאי היה קרוב ונתרחק כשר כהדא עובדא דגיסו דרב הונא היה לו דין עם אחד וגיסו של רב הונא קרוב ונתרחק הוה והלכך אמר כל מה דאמר רב הונא מקבל אני עלי מפני שכשר לדון לי הוא:

שמע רב הונא ואמר. ג"כ כזה שהוא כשר לו:

יודע אני כשם שאמרו מלמעלן. כלומר דפשיטא הוא כשם שאמרו דין זה בדור שהוא מלמעלן כגון שמתה בתו דבהכי איירי מתני' מדפליג ר' יהודה ואמר אפי' מתה בתו וכו' אלמא דבדור מלמעלה שהיה חתנו ונתרחק ס"ל לת"ק דכשר א"כ ודאי כך אמרו בדור מלמטן בתרי גיסי ומתה אשתו של א' מהן דקרוב ונתרחק הוא וכשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף