פני משה/סנהדרין/א/א

פני משה סנהדרין א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' דיני ממונות. דהיינו הודאות והלואות:

בשלשה. אפילו הדיוטות דמן התורה אלהים כתיב בפרשה ומשמע מומחין וחכמים הקילו שלא להצריך שלשה מומחין כדי שלא תנעול דלת בפני לווין שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין:

אבל גזילות וחובות. וזהו חבלות בג' מוחין דאלהים כתיב בפרק שומרין ג' פעמים ומינה ילפינן לשלשה מומחין:

נזק. אדם שהזיק או שור המועד דמשלמין נזק שלם:

וחצי נזק. שור תם שהזיק ואע"ג דהיינו חבלות איידי דבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו משלם כמה שהזיק אלא יותר תני נמי חצי נזק שאינו משלם כמה שהזיק שהרי משלם פחות ואיידי דתני חצי נזק תנא נמי נזק:

ומוציא שם רע. לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף:

שיש בו דיני נפשות. דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה ודיני נפשות בעשרים ושלשה הן והלכה כחכמים:

גמ' מנן תיתי ליה. דדיני ממונות בשלשה דהא ג' אלהים הכתובים בפרשה בשומרים הוא דכתיבי וזהו גזילות וכן חבלות דמה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו אבל בהודאות והלואות מנא לן:

והיו אלה לכם לחקת משפט. כתיב בפרשת ערי מקלט:

הייתי אומר. לשון קושיא הוא וכלומר דמהאי קרא נימא דהקישן הכתוב לענין שיהא צריך דרישה וחקירה בדיני ממונות כמו בדיני נפשות ולעולם דיני ממונו' בשלשה מנא לן. א"נ הייתי אומר בניחותא היא וכלומר דממשפט ילפינן דדין אחד לכל דיני ממונות והוקשו דיני הודאות והלואות לגזילות וחבלות דבשלשה וכמו דהוקשו דיני ממונות לדיני נפשו' דאפילו דרישה וחקירה בעו מן התורה והך ומנין וכו' דלקמיה ברייתא אחריתא היא וכמו והאי תנא מייתי לה מהכא:

ריבה בה דיין אחד. מדלא כתיב אל השופט:

ואין דורשין תחילות. דלגופיה איצטריך דליבעי מומחין דאלהים לשון גדולה ורבנות:

אין ב"ד שקול. דס"ל דבעינן בית דין נוטה כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים:

בשנים הכתוב מדבר. קרא דאשר ירשיעון אלהים בשני' הוא מדבר וכדמסיק דאשר ירשיעון מלא כתיב:

וכרבי. ולדברי רבי א"כ ניבעי דיני ממונות בחמשה וכדי שיגמור בב"ד של ג' דהא לדידי' ארבעה כתיבי ואין ב"ד שקול הרי כאן חמשה:

אשכח תני ר' חזקיה. כלומר דבאמת אשכחן ברייתא דתני ר' חזקיה דבעי חמשה וכרבי אתיא:

הרוג על פי מטים. דכתיב אחרי רבים להטות והרוג דקאמר לאו דוקא הוא דהא בדיני ממונות מישתעי אלא כלו' דהואיל ואמרה תורה לנטות בדין ומקשינן לעדים מה עדים שנים דכתיב על פי שנים עדים וגו' אף מטים בדין צריך שיהו שנים מזכין ושנים מחייבין ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה:

לא הן גזילות הן חבלות. אטו בכלל דיני ממונו' לא הן גזילות הן חבלות ומפני מה חלקן התנא לשנותן בתרתי:

אשכח תני ר"ש בן יוחי. אשכחן ברייתא דתני רשב"י ומפרש לטעמא דהתנא במתני' דאקרא קאי כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ומפרש ברישא דיני ממונות כי תקנה עבד עברי והדר גזילות וחבלות בפרשה ואתא התנא מימר לך כפשוטה דקרייא כמו שהן כתובין במקרא:

ואתייא כר' יוסי בן חלפתא. כלומר דאגב דהתנא שונה כמו שהן כתובין בא להשמיענו פשוטה דקרא ג"כ לענין זה דאשר תשים לפניהם כתיב ומכאן דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שאמר ר' יוסי בן חלפתא לאלו שבאו לפניו לדון ואמרו לו שידון אותם בדין תורה:

אני איני יודע דין תורה. אלא לפי טענותיכם אני דן אתכם והיודע מחשבות הוא יפרע מאותן האנשי' הטוענין שקר אבל צריך שתקבלו עליכם מה שאני אומר לכם:

לפני מי אתם עומדים. לא לפני אלא לפני מי שאמר והיה העולם דלפני ה' כתיב:

בריך רחמנא דלית אנא חכים מידון. שאיני יכול לדון ואין עלי עונש המשפט וחושך עצמו מן הדין היה ולפיכך אמר כן:

ב"ד חצוף. שעברו על תקנת חכמים:

אפילו שנים שדנו. כלומר אפי' דנו כבר אין דיניהן דין:

תמן תנינן. בפ"ד דבכורות מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו' ישלם מביתו דן את הדין וכו' ומוקי לה ר' בא דמיירי שקבלוהו עליהם ואמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה צ"ל כדלקמיה דאי לאו הכי הא ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו דאפי' שנים שדנו אין דיניהן דין:

מה אנן קיימין. הש"ס מסיק לה להכריח אוקימתא דר' בא בשם ר' אבהו דאי לא תימא הכי קשיא במאי עסקינן דבאיזה הדבר היה הטעות שלו:

אם בשטעה ודנן משיקול הדעת. שלו ואינו מפורש בהדיא הדין דאינו כן אלא דכגון דאיכא פלוגתא וסוגיא דעלמא אזלא כחד ואיהו אזל ועביד כאידך:

בדא מה שעשה עשוי. בתמיה והרי לא קבלו אותו עליהם ואפי' בשנים שדנו ואינם מומחין אין דיניהן דין:

אם בשטעה ודנן דין תורה. כלומר שהטעות היתה במה שמפורש בדין א"כ קשיא ברא ישלם מביתו והא קי"ל טעה בדבר משנה חוזר הדין וצריך זה מי שזיכה אותו להחזיר מידו:

ר' בא וכו'. כלומר אלא ע"כ כדאמר ר' בא בשם ר' אבהו דהכא במאי עסקינן שקבלו אותו עליהם כשלשה ואמרו לו על מנת שתדיננו דין תורה ולפיכך מה שעשה עשוי דהרי קיבלו עליהם דינו והוא טעה בשיקול הדעת וישלם מביתו על שהגיס דעתו לדון יחידי דין תור':

חותם יחידי. כדכתיב הרשום בכתב אמת וזהו חותמו של הקב"ה:

ואמת הדבר. מפני שעשה ע"י המלכה בצבא גדול שלמעלה:

אימתי חותמו של הקב"ה אמת. אימתי חותם בחות' זה אחר שנמלך בב"ד של מעלה:

כל מקום שנאמר ויי' הוא ובית דינו. וכן הוא בברכות פ' הרואה:

ובנין אב שבכולם. שהוא ע"פ מדת הדין כדכתיב:

מהו אמת. ולמה חותמו של הקב"ה אמת:

א"ר בון. שהוא נוטריקון אלהים מלך תמיד:

ר"ל אמר. היינו טעמא דאלף רישיה דאלפא ביתא מ"ם באמצעיתא תי"ו בסופה ורמז היה הוה ויהיה:

ונפק דינא עם ר' בנימין. יצא הדין זכאי עמו:

אתא ר' בא בעי מיטרוף על ר' אמי. רצה להקיש ולהטריח לר' אמי על שדנו ר' יצחק ביחידי ואליף ליה ר' אמי דמומחה שכפה לדון לפניו ודן דינו דין ור' יצחק מומחה הוא:

מדרתא. על שער העיר קסרין:

לגרמיה. בעצמו וביחידי:

כיון דאינון חמו לי. מאחר שהם רואין אותי אני יושב יחידי והן באים מאיליהן לדון לפני הוי כמי שקיבלו אותי עליהן:

ותני כן. דבשקיבלו דן יחידי:

אייתיב גביה. הושיב ר' חייא רבה. תלמיד אחד אצלו שלא יהא יחידי:

ולא כן וכו'. בתוספ' פ"ז ובין בדיני ממונות בין בדיני נפשות ומשני דנימר תלמיד חבר הוה זה כר"א לר' יוחנן שהיה תלמיד חבר שלו ואותו נמנה בפני עצמו הוא:

גזר דין נפק מן דרב לגרמיה. יצא פסק דין מלפניו ודן כשהוא יחידי וכן אלו כולם:

תמן תנינן. פ"ד דבכורו':

כיני מתני' החשוד ליטול שכרו ודן. כלומר שהוא חשוד ליטול השכר בעבור שהוא דן ולאפוקי שכר בטלה דמותר הוא כדלקמיה:

דנסוק תחותי לדיקלא. שיעלה במקומי על הדקל וללקוט פירותיו וזה היה מלאכתו ושכר בטלה כגון זה שרי:

הוה רעי תורין. היה רועה בהמות והיה יודע עדות לאחד ובא זה וביקש שיבא להעיד לו וא"ל תן לי שכר בטלה שלי ותני כן דשכר בטלה מותר בין בדיין בין בעד:

סאב לחד כהן. טימא אותו ולא היה יכול לאכול תרומה שהיא יותר בזול מן החולין:

ואוכליה חולין. ופסק שצריך להאכילו חולין:

סברין. בני הישיבה מימר דמסתברא הוא שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם דעכ"פ כפי דמי תרומה צריך זה הכהן לשלם לו:

המבצע. שהוא מחזר אחר הפשרה:

תני ר"א בן יעקב. ודריש להאי קרא לדרשא אחריתא:

מצוה לבצע. כל זמן שהוא יכול:

שנאמר אמת ומשפט שלום. אמת זה ע"פ הדין זכות לזה וחובה לזה ושלום משמע שהוא שלום לשניהם הא כיצד הוי אומר זה ביצוע שהוא מפשר לשניהם:

דן את הדין וכו'. זהו אליבא דר"א בן ר' יוסי הגלילי דקאמר לעיל המבצע חוטא ולא דריש ליה להאי קרא כדדריש ר' יהושע בן קרחה אלא דדריש לה הכי דלאחר שדן את הדין וזכה לזכאי וחייב להחייב משפט שלום הוא שלשניהם עשה טובה לזה שהחזיר לו ממונו ולזה שהוציא הגזילה מתחת ידו:

אמר ר' אבהו משפט משפט אמורין בפרשה. לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא ודרשי' כדוגמת זה הפסוק דכתיב משפט וכתיב שפטו וכלומר דר' אבהו ס"ל כהאי תנא דדריש לה לביצוע ומביא ראיה לדרשיה דעל שני מיני משפט נאמר א' לדין וא' לפשרה כדלעיל דאלו להאי תנא דדריש לה משפט לזה צדקה ושלום לזה א"כ משפט משפט למה לי:

עבדין עובדין כההן תנייא. אם עושין מעשה כהאי תנא דאמר מצוה לבצע:

תני ר"ש בן מנסיא אומר. דפעמים רשאי הוא ופעמי' שאינו רשאי:

פוטר מים. אם באת לפטור המריבה שהיא נמשלת למים ראשית מדון צריך שתפטור אותה קודם שתשא ותתן בדין:

נטוש. הדין ותעשה פשרה קודם שנתגלה לך להיכן הדין והריב נוטה א"נ סיפיה דקרא מידרש דעד שנתגלה לך הדין אתה רשאי לנוטשו ושלא להזדקק לו:

אף הפשרה צריכה הכרע הדעת. דצריך שיכריע בדעתו עם מי הדין נוטה ביותר וכפי הכרעת הדעת בזה יעשה הפשרה:

אחד רך ואחד חזק. שאם היו שניהם חזקים השני היה מסייעו:

הרי שהיה יושב אצל הדיין. והוא אינו מהדיינים כגון תלמיד לפני רבו:

וראה זכות לעני וכו'. והדיין טועה בדין מנין שלא לחלוק לו כבוד וישתוק:

אל תכניס דבריך. ולא תגורו מלשון אוגר בקיץ בן משכיל:

אנא אמרית. כך גזרתי בר"ה שיהא לראובן מאה דינר וכו' א"כ כביכול כאלו שופט ודן את בוראו שעליו לשלם לו לקיים גזירתו:

וליפרט מאותו האיש. הדיין שגרם בעיוות הדין:

יפה כח הפשרה מכח הדין. אם הדין הוא ג"כ בשנים:

ששנים שדנו אין דיניהן דין. ויכולין הבעלי דינין לחזור בהן אבל שנים שפישרו הואיל והפשרה צריכה קנין לעולם ומשקנו אין יכולין לחזור בהן:

ר' מנא אומר בנערה מאורסה פליגי. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל מיירי וכגון שהוזמו עדיו ויהא הוא נידון לשלם את הקנס דבהא לא פליגי כדלקמן אלא בנערה המאורסה וכלומר בתחילת דין של מוציא שם רע ובדינה הא דפליגי וכגון שבא הבעל להפסיד את כתובתה וטוען פתח פתוח מצאתי ולא להורגה שאין כאן עדים שזנתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה ובהא פליגי דר"מ קסבר אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא שבאו לב"ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזנתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי בתחלה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי נפשות להא לא חיישינן והלכך מפסדת כתובתה בג':

ונסקלת בעשרים ושלשה. ואם יבאו עדים אח"כ ויעידו עליה שזנתה תחתיו אז תהא נסקלת בעשרים ושלשה:

וחכמים אומרים מקום שנסקלת. כלומר דקסברי חוששין ללעז ושמא יבאו עדים ותהא נסקלת בכ"ג והלכך מתחלה כ"ג בעינן ושם היא מפסדת כתובתה:

אבל במוציא שם רע. אם הדין הוא על הבעל על שהוציא שם רע וכגון שהביא עדי נפשות והוזמו עדיו כ"ט מודים דמקום שהעדי' נסקלין וכלומר הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא בשביל העדים זוממין נידון הבעל ג"כ באותו ב"ד של כ"ג ולוקה ונותן מאה סלע:

הן תנינתה פלגיה. הלא במה ששנינו מפורש במתני' פליגי ואת עביד פלוגתא אחרת מה שלא הוזכר במשנה:

אלא במוציא שם רע פליגי. בדינו של הבעל והוזמו עדיו דר"מ סבר שני דינין הן דדין הבעל בממון הוא ובשלשה ודין העדים הוא בכ"ג ורבנין אמרין מקום וכו' דקסברי דין א' הוא הואיל והוצרכו לכ"ג בשביל העדים שם נידון גם הבעל:

אבל בנערה מאורסה וכו'. אם הדין הוא בתחלה בשביל כתובת' דכ"ע קסברי חיישינן ללעז ומקום שנסקלת אם יבאו עדים אח"כ שם היא מפסדת כתובתה "ונימנית בתחלה בכ"ג. וגרסינן להאי סוגיא בפ"ד דכתובות הלכה ה':

ואתיא דר' מנא כר' זעירא. פלוגתא דר' זעירא ור' אבהו התם בכתובות הוא דפליגי גם כן אם אמרינן דין אחד הוא דין הבעל ודין העדים או שני דינין הן דלר' מנא כ"ע מודי' דדין א' הוא כר' זעירא דהתם ודר"י בר בון כר' אבהו דהתם בפי' האוקימתא:

שור הנסקל כר"מ. לדברי ר"מ דס"ל שני דינין הן דין הבעל והעדים ומהו שנאמר כן גם בשור הנסקל דדינו בכ"ג ואם מועד הוא הבעלים משלמין כופר ואם דין הבעלים בשלשה הוא ודין השור הנסקל בכ"ג:

שור הנסקל כולו ממון הוא. שהרי ממונו של הבעלים הוא ובדין הוא שיהא נידון בשלשה וגזירת הכתוב הוא שיסקל בעשרים ושלשה כדדרשינן לקמן וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ ודאי דחד דינא הוי וגזירת הכתוב שיהא נידון הכל בעשרים ושלשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף