פני משה/נדרים/ד/י

פני משה נדרים ד י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ור' יוסי אוסר. דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא הוי כמתנה ואין הלכה כר' יוסי ודוקא באין לו מה יאכל הוא דשרו רבנן אבל באינש אחרינא לא:

גמ' כיון שאדם מבקיר יצא דבר מרשותו. ואינו יכול לחזור בו ואע"ג דלא אתי עדיין ליד הזוכה הוי הפקר ופטור מן המעש' ואפילו קדם הוא וזכה בו:

ר' יוסי אומר אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכיה. דס"ל לר' יוסי הפקר כמתנה מה מתנה ביד דלא אתי לרשות המקבל לא הוי מתנה אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה:

דברי ר' יוסי. טעמיה דרבי יוסי משום דדמי כנותן מתנה לעשרה וזה אחד מהן כלומר כמי שנותן מתנה סתם לעשרה בני אדם וזה הזוכה ג"כ אחד מהן דלא הוי מתנה עד דאתי לידיה שהרי נתן להרבה בני אדם להיות זוכה כל הקודם בו וכן בהפקר שהבעלים הפקירו לכל וכל הקודם בו זכה ועד דלא אתי לידיה לאו כלום הוא והבעלי' יכולין לחזור בהן:

מאן דמר חוזר כרבי יוסי. דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה:

הדא אמרה הבקר כרבי יוסי וחייב במעשרות. לשון בעיא הוא אם לר' יוסי הבקר חייב במעשרות דקס"ד לר' יוסי הפקר לגמרי כמתנה משוי לה וחייב במעשרות ואפי' יזכה בהן אחר דלאו מתורת הפקר הוא אלא משום מתנה כיון דרשות ביד הבעלים לחזור בהן והיינו דמתמה עלה אם כן ש"מ מדר' יוסי דהבקר חייב במעשר:

מה אמר הבקר לא מתנה. סיומא דקושיא היא שהרי לא אמר לשון מתנה אלא הבקר ואמאי יהיה חייב במעשרו':

אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר"ל וקא מתמה עלה היאך סלקא דעתך לר' יוסי הבקר חייב במעשרות הא תמן בפרק קמא דמעשרות אמרינן הבקר לכ"ע פטור מן המעשר ואפילו ר' יוסי מודי בהא כדדריש ר' יוחנן מקרא:

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. גבי מעשרות כתיב ודרשינן ממה שיש לך ואין לו חלק בה חייב אתה ליתן לו מעשר יצא הבקר שיד כולן שוין בו והיינו טעמא נמי דלקט ושכחה ופאה דכולן פטורין ממעשר מפני שיש לו חלק בהן וכן הבקר אלא ודאי לר' יוסי נמי הבקר פטור מן המעשר כל זמן שלא חזר בו ולא מדמי לה למתנה אלא לענין שיכול לחזור בו עד דלא אתי ליד הזוכר:

עד כדון כשמבקירה לזמן מרובה. אדברי ר' מאיר קאי דקאמר אינו יכול לחזור בו עד כאן לא קאמר אלא בשהפקיר לזמן מרובה דאין כאן חשש הערמה ולומר שמא הערים בדבר להפקירו כדי לפוטרו מן המעשרות ואח"כ יזכה בו הוא עצמו ונימא דלא ליהוי הפקר כלל כדלקמן הא לא אמרינן משום כשמפקיר לזמן מרובה ירא הוא שמא בתוך כך יזכה בו אחר והילכך אמרינן דודאי להפקר גמור נתכוון ואינו יכול לחזור בו:

אפי' הבקירה לזמן ממועט. בעיא היא אם אמרינן אפי' הפקיר לזמן מועט אינו יכול לחזור או דילמא בכה"ג דאיכא למיחש דלא מדעתיה הפקיר אלא להערמה בלבד לא הוי הפקר ויהי' יכול לחזור בו שעדיין לא נגמרה הפקרו וקס"ד השתא דאפי' בהפקר לזמן נמי חשש הרמאין איכא:

נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דקתני בסיפא דבהפקיר לזמן אין בו חשש הערמה כדלקמן ואיידי דמייתי להאי ברייתא מפרש לה לכולה:

המבקיר שדהו. סתם כל שלשה ימים הוא חוזר אע"ג דמדאורייתא הוי הפקר אע"פ דלא אתי ליד הזוכה רבנן תקינו לה מפני הרמאין שהן רוצין להפקיע שדותיהן מן המעשרות ומפקירין וחוזרין וזוכין בהן ולפיכך אמרו חכמים דלא הוי הפקר עד שלשה ימים ואם יזכו בהן לא יהיו כזוכים מן ההפקר:

הא לאחר שלשה אינו חוזר בו. דתו ליכא למיחש להערמה שכל המפקיר שדהו מפני רמאות אינו מאחר לזכות בו יותר מג' ימים אלא ודאי להפקר גמור נתכוון:

תני ר' שמעון דיינא קומי ר' זעירא. ופליג דסבירא ליה אליבא דהאי טעמא דתקינו רבנן מפני הרמאין אפי' לאחר שלשה חוזר בו:

אמר ליה. רבי זעירא מכיון דאת חושש אפי' לאחר שלשה אם כן לדידך היא לאחר ג' והיא לאחר כמה ימים ויהא חוזר לעולם ואם כן תשתכח תורת הפקר לגמרי:

מתני'. סיפא דהאי ברייתא דלעיל מסייע לר"ז דלא חששו להערמה אחר שלשה:

במה דברים אמורים. דיכול לחזור תוך ג' ואפי' זכה בו לאו מהפקירא קא זכי בשהבקיר סתם דאיכא למיחש לרמאין:

אבל. אם הפקיר לזמן בכה"ג אמרינן דליכא למיחש להערמה שאם היה בדעתו בשעת הפקר שיחזור ויזכה בו למה לו להפקירו לזמן ידוע היה לו להפקירו לגמרי דהא לא נפקא ליה מידי בזה אם יאמר נמי הפקר בסתם שהרי דעתו לחזור ולזכות בו אלא אמרינן דודאי לאותו זמן שהפקיר גמר והפקיר בלא הערמה כלל ולפיכך משזכה אינו יכול לחזור בו אפי' תוך ג':

עד שלא זכה. יכול לחזור בו ואפילו לאחר שלשה וטעמ' משום דהפקר לזמן מילתא דלא שכיחא היא דמפקרי אינשי בכה"ג וכיון ששינ' זה והפקיר לזמן אמדינן לדעתיה מכיון שלא רצה להפקירו הפקר עולם אכתי אגיד גביה אפילו באותו זמן שהפקירו ולא ניחא ליה דליפוק מרשותי' עד דזכי ביה אידך:

הדא אמרה. השתא פשיט לה להבעיא דלעיל דש"מ מהכא דהיכא דהפקירו לזמן בין לזמן מרובה בין לזמן מועט כדקתני יום אחד כו' שוין בזה דלא חששו להערמה בכה"ג כדפרישית וש"מ נמי שאדם מבקיר וחוזר וזוכה בו עצמו משום הפקר דקאמר זכה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו:

הדא פשטה שאלת דר' זעירא. כלומר דמכאן תפשוט נמי כמה שהקשה ר"ז לר"ש דיינא דאם חוששין לאחר ג' ניחוש נמי אפילו לאחר כמה ימים אלא כל היכא דליכא למיחש להערמה אין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט כמו דאמרינן הכא בהפקר לזמן ואין חשש הערמה כדאמרן אין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט:

מ"ט דר' יוסי מפני שקדם נדרו להבקרו. וחל האיסור על נכסיו והילכך אפילו הפקירן אח"כ אסורין על זה אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו מודה ר' יוסי דלא חל הנדר על מה שהבקיר:

בעו קומי ר' יוסי. הקשו אותו בני הישובה דקאמרת טעמא מפני שקדם נדרו להפקירו הא לדידך לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה וא"כ מה בין שקדם נדרו להפקרו או הפקרו קדם לנדרו הא כי נדר אכתי לא זכה ביה שום אדם ולעולם יהיה אסור:

אמר לון. היינו טעמא שאם קדם הפקרו לנדרו דמותר שלא עלת על דעתו בשעת הנדר לאסור מה שהפקיר ואין ה"נ דאי הוה הדר מצי הדר ביה ואי הוה אסיר ליה בפירוש הדבר שהפקיר הנדר חל אלא דמסתמא אמרינן אין דעתו על מה שהבקיר. והיינו כדמפרש ר' יוחנן טעמיה דר' יוסי בבבלי שם:

וה"ג ר' יונה ר' אבא כו' עד אינו חוזר בו. וגי' הדפוס משובשת ומוחלפ' היא וכלו' אפי' לר' יוסי אינו חוזר בו:

אמר ר' יונה הכין קשון קדמוי. כן היינו מקשים לפני ר"ש בן יהוצדק דקאמר המבקיר לעשר' בני אדם אינו חוזר בו הא הבקר יחיד לא והא תנינן והלה כו' ור"י אוסר ומפרש טעמא משום שלא עלת על דעתו לאסור מה שהפקיר אלמא אפי' הפקר ליחיד הוי הפקר ואם ההפקר קדם לא חל הנדר:

חסר כאן וע"כ דה"ג המבקיר לשלשה אינו חוזר א"ר יוסה ואתייא כר' מאיר. כלומר הא דאמר ר"מ אינו חוזר אם הבקיר לשלשה והיינו דבעי ר' מנא עלה דקאמ' לשלשה הכי הוה ליה למימר לפני שלשה דאין קפידא אם ההפקר להרבה בני אדם או לא אלא שאם הפקיר בפני רבים משום דאוושא מילתא ותו ליכא למיחש לרמאות:

ומתמה הש"ס על דנטר ר' יונה ומקשי על דברי ר"מ ולמה לא הקשה לו בדברי ר' יוסי דקאמר לעשרה לפני עשרה הוה ליה למתני:

אמר לי'. סיומא דמילתיה דר' מנא הוא אלא שהש"ס הפסיק לדייק בדבריו כדאמרן וכלומר דא"ל לא תיתני לא לעשרה ולא לשלשה אלא כך שנינו אליבא דר' יוסי הבקירה בפני שנים חוזר בו וחייב במעשרות דלא הוי הפקר בפני שלשה אינו חוזר אפי' לר' יוסי דכל שהפקיר בפני ג' הדבר מפורסם ולא הוי כמתנה ופטור מן המעשרות וכן מחלק אליבא דר' יוסי בבבלי סוף פירקין:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף