פני משה/מעשרות/ב/ג

פני משה מעשרות ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' פירות שתרמן. שהפריש מהן תרומה גדולה מקודם שלא נגמרה מלאכתן למעשרות כפי אשר שנינו בפ"ק:

ר"א אוסר מלאכול מהן עראי. לפי שהתרומהא' מששה דברים דחשבינן לקמן ריש פ"דשהן קובעין למעשר וס"ללר"א דתרומה קובעת אף בדבר שלא נגמר מלאכתו:

וחכמים מתירין. דס"ל דכל הששה דברים אין קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתו חוץ מכלכלת התאנים דבהא פליגי ר"ש ורבנן אם תרמה עד שלא נגמרה מלאכתה ר"ש מתיר לאכול ממנה עראי קודם שיעשר המעשרות וחכמים אוסרים דמכיון שתרמה הוקבעה לכל המעשרות ואין הלכה לא כר"א ולא כר"ש:

מתני' הילך איסר זה ותן לי בו. אתה בעצמך חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דמקח טובל למעשרות:

ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור. כל זמן שמקבל הלוקח אחת אחת ואוכל אין המקח קובע למעשר ואם צירף וקיבלן בבת אחת אז הוא חייב לעשר ובגמ' אמרו דלא פליג ר"מ אלא בזמן שבעל הגינה הוא לוקט ונותן לו אבל אם הלוקח הוא לוקט לאכול אף ר"מ מודה דלוקט אחת אחת ואוכל והיינו דקאמר ליה מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים והיו תאיניה מאותה הגינה נמכרות משלש ומד' באיסר ושם הבעל הגינה היה מלקט ונותן מפני שהיה מקפיד שלא יכנסו הלוקחים לתוך הגינה ויקלקלו הוורדים ואע"פ כן לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם משום שהיה נותן להם אחת אחת והלכה כר' יהודה:

בעשרים תאינים שאבור לי. שאני אברור לעצמי ותולשן בורר אחת אחת ואוכל וכן באשכול מגרגר ממנו באילן גרגיר גרגיר ואוכל וברמון פורט מן האילן א' א' ואוכל ובאבטיח סופת חותך מעט מעט ואוכל ודוקא א' א' כמו שאמרנו שהרי זה קנה אחר שיתלשו והמקח קובע בדבר התלוש והלכך אינו מותר לו אלא אחת אחת ואם תלשן וצירפן חייב:

אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו וכו'. דכשאומר אלו משמע אלו בעוד שהן מחובר אוכל כדרכו ואפי' בצירוף ופטור מפני שקנה אותם במחובר לקרקע וקיי"ל דאין המקח קובע בדבר המחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ"ה:

גמ' מה אנן קיימין. בפלוגתייהו דר"א וחכמים:

אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור. דבהא לא פליגי חכמים דתרומה קובעת למעשרות משום דגמר מלאכה של הכלכלה אינו אלא חיפוי בעלמא ואין כאן חסרון מלאכה וכדתנן בפ"ק כלכלה משיחפה:

אם בזיתים על השמן וענבים על היין. כלומר שתרם מן הזיתים קודם שנעשה מהן שמן ומהענבים קודם שיעשה מהן יין והכי תני לה בתוספתא פ"ב בהדיא מודה ר"א לחכמים בתורם שבלים ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן (ובתוספתא דפוס חסר זיתים וכו') שיאכל מהן עראי וטעמא משום דיש כאן חסרון מלאכה באותן זיתים וענבים בעצמן:

אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בתמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. ובתוספתא גריס איפכא התורם גרוגרות והוא עתיד לדורסן תמרים והוא עתיד לדושן ר"א אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ובהא פליגי ר"א אומר תרומה טובלת וכו':

ראשון מהו שיטבול. אליבא דרבנן הוא דבעי הש"ס אם מעשר ראשון טובל בפירות קודם שנגמר מלאכתן וכדמפרש ואזיל בהי גוונא הוא דקא מבעיא לן:

מה אנן קיימין. להבעיא אם בכרי שנתמרח ד"ה אסור. כלומר בזה פשיטא לן דלאחר שנתמרח הכרי כבר נגמר מלאכתו למעשר כדתנן בפ"ק התבואה משימרח וצריך להפריש כל המעשרות ולא שייך למבעי אם מעשר ראשון קובע הוא לשאר מעשרות ואם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין קודם שעשאן בכרי בזה ד"ה דמותר לאכול מהן עראי קודם שיפריש שאר מעשרות דנהי דהמעשר בלבד פטור מתרומה גדולה כדאמרי' בפ"ז דברכות ובכמה מקומות והמעשר נשאר שם המעשר עליו מ"מ אכתי לא נגמרה מלאכה של כל התבואה לשאר המעשרות:

אלא כי אנן קיימין. בהא דקא מבעי' לן בכה"ג הוא בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן והפריש מהן תרומה גדולה דאמרי חכמים דאין התרומה טובלת הואיל והוא עתיד לדורסן ולדושן בחבית לא נגמרה מלאכתן מיקרי ואותה תרומה שהפריש מיירי שתרם מהן על שאר תמרים וגרוגרות שאין בדעתו לדורסן ולדושן דהויא כתורם מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שנגמר מלאכתו דהדין בזה דתרומה היא וצריך לחזור ולתרום שנייה כדאמר בפ"ק דתרומות בהלכה ח' זתים על זיתים והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום והשתא אתייא שפיר הא דמסיים כאן בהבעיא. ונמלך להניחן. ואח"כ נמלך בו להניחן להתמרים והגרוגרות כמות שהן ולא לדורסן ולא לדושן ונמצא דעכשיו אותה התרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא ובדין הוא שתהא טובלת למעשרות כדלקמן אלא דמכל מקום צריך הוא לחזור ולתרום תרומה שנייה הואיל דבשעה שתרם הראשונה מדבר שלא נגמר על דבר שנגמר היתה:

ועבר והפריש מהן הראשון. מפני שעכשיו שצריך לחזור ולתרום כדפרישית וצריך להקדים לכתחילה התרומה ואח"כ להפריש מעשר ראשון אלא שאם עבר מה שעשה עשה כדתנן בפ"ג דתרומות והשתא הכי הוא דקא מבעי' לן אם למפרע נטבלו הפירות למעשרות או מכאן ולהבא כדמסיק ואזיל להבעיא דאין תימר למפרע נטבלו הפירות תרומה שהיא טובלת כלומר דאי אמרינן דהואיל והשתא אגלאי מילתא למפרע דתרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא דמן הגמור על הגמור הוא א"כ היא היא שטובלת דתרם בדבר שנגמר מלאכתו הוי קביעות למעשרות לכ"ע וממילא נפשוט דאסור לאכול עראי אף שעדיין לא תרם התרומה השני' משום דהשתא התרומה הראשונה היא שטובלת אבל אין תימר דלמפרע לא נטבלו הפירות מכיון דבשעה שתרם לא נגמר מלאכתן הוו אלא דמכאן ולהבא אחר שהפריש המעשר ראשון נטבלו לשאר מעשרות וא"כ ראשון הוא שהוא טובל שהרי עדיין לא הפריש אותה התרומה השנייה ובכה"ג הוא דקא מבעי' לן ולא איפשיטא הבעי':

הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. תוספתא בפ"ב ובלוקח מעם הארץ איירי:

אסור לאכול מהן עראי ומתקנן דמאי דברי ר"מ. דלענין אכילה ס"ל דחיישינן שמא הוקבעו למעשר ואסור באכילת עראי דשמא לא עישר המוכר ומשום שספק הוא דשמא עישר לפיכך מתקנן דמאי:

וחכמים אומרים אוכל מהן עראי. דלא חיישינן שמא הוקבעו למעשר שהרי עומדין הן לדורסן ולדושן ועדיין לא נגמר מלאכתן לפיכך כשבא לתקנן מתקנן וודאי ואין כאן ספק שמא עישרן המוכר:

אשכחן כתוב בפנקסיה דחילפיי. כלומר דלא אמר כך ר"א בשם חילפיי אלא כך מצאו כתוב בפנקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן דמאי. כצ"ל כדמוכח מדלקמיה ובתוספתא כת"י אשר לפני כך הוא הגי' בדברי חכמים אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי:

וקשיא. על האי נוסחא דחילפיי דאם אוכל מהן עראי א"כ מתקנן ודאי מבעי ליה שהרי תלינן דלא הוקבעו למעשר מפני שלא נגמרה מלאכתן ומסתמא לא עישרן המוכר ואם מתקנן דמאי דמספקא לן שמא עישרן א"כ יהא אסור לאכול מהן עראי דשמא לא עישרן דהא לדידיה יש להן כל תורת פירות דמאי:

ר' יוסי בשם ר' הילא. בא לתרץ להנוסחא דחילפיי דהיינו טעמא:

אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמר מלאכתו. כלומר בשתיהן תלינן לקולא דלענין אכילה אוכל מהן עראי שהרי עתיד לדורסן ולדושן ולא נגמר מלאכתן למעשר ומתקנן דמאי כצ"ל שכך הוא הנוסחא אחרת וכדמסיים טעמא דמתוך שיודע המוכר שביתו טובל כשתגמר מלאכתן אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה כלומר תולין אנו שאפשר שהפריש תרומה ומעשרות מקודם שמוכר אותן דבשעה ראשונה לא ידע שיזדמן לו למכרן ואפשר שתיקנן לפיכך אין מתקן הלוקח אלא דמאי:

בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. הא דקתני דפליגי ר"ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה"ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:

ר"ש מתיר מק"ו וכו'. כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ"ש דמותר לאכול עראי:

ראשון מהו שיטבול לשני. אליבא דר"ש בעי אם הפריש אח"כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר"ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק"ו הוא לר"ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ"ש דמותר:

גמ' מה פליגין. ר"מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ"ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:

כשם שהן חלוקין כאן. גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור"א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא"ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד"ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור"מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:

ר' אימי בשם רשב"ל. לא ס"ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ"ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:

אין את מודה לי בנותן לבנו. מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א"כ צירף:

ר' יודן בעי. על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר"מ:

אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל. על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר"מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א"ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:

מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר"מ:

כרמא אני מוכר לך וכו'. תוספתא היא בפ"ו דב"ב אלמא דאפי' לענין מכר אמרינן שלא מכר לו אלא שמו א"כ ה"ה נמי דהאי גינת וורדים מנא ליה לר' מנא דהיו בה וורדים להכריח דמסתמא היה שם בעל הגינה לוקט ונותן כדי שלא יהו הנכנסין מקלקלין את הוורדים אימא לך דלא היו בה וורדים כלל אלא כך היתה נקראת בשמה וא"כ מצינו לומר דאף בלוקט ואוכל פליג ר"מ ור' יהודה מביא ראיה מהאי גינת וורדים דלא הופרש ממנה מעשרות מעולם משום שהיו לוקטין אחת אחת ואוכלין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף